קמפ דייוויד: מהכנסת להסכם שלום, 1977–1979

הסצנה

מחנה הרים במרילנד, ספטמבר 1978

ב־1967 כבשה ישראל מידי מצרים את חצי האי סיני. אחרי 11 שנים נמצאים מנהיגי שתי המדינות בבקתות נפרדות בהרי מרילנד, כאורחים של נשיא ארצות הברית.

האם יצאו משם עם שלום? עדיין אף אחד לא יודע.

איפה

מעוז נשיאותי

קמפ דייוויד הוא מעוז הנשיאים של ארצות הברית, בפארק ההר קטוקטין שבמדינת מרילנד. הנשיא אייזנהאואר שינה את שמו כשנכנס לתפקידו ב־1953. זהו מקום של בקתות בתוך היער.

בספטמבר 1978 בחר הנשיא ג׳ימי קרטר במעוז לפגישה סגורה. שני המנהיגים שהזמין היו תקועים במשא ומתן כבר חודשים.

מנחם בגין

ציוני מילדותו, מנהיג מפלגת חרות, וראש ממשלת ישראל בין 1977 ל־1983.

• נולד: ב־16 באוגוסט 1913, ברסט
• נפטר: ב־9 במרץ 1992

זהו המחיר של השלום עם מצרים. אין לי ברירה, עלי להחליט.

הדרך אליו

רקע

מדבר שנכבש ב־1967

במלחמת ששת הימים, ב־1967, כבשה ישראל מידי מצרים את חצי האי סיני. מצרים רצתה אותו בחזרה, והוא לא הוחזר לה עד 1982.

ישראל הקימה בו התנחלויות, קהילות יהודיות על קרקע שהחזיקה. אחת מהן הייתה ימית, עיירה על החוף הצפוני, ליד רפיח. גודלה של ימית מתואר בנתונים שונים.

ההצעה

נאום בקהיר

ב־9 בנובמבר 1977 אמר נשיא מצרים אנואר סאדאת, בפני אסיפת העם בקהיר, שהוא מוכן ללכת עד קצה הארץ, ואפילו אל הכנסת, הפרלמנט הישראלי. כך מדווח הקונגרס היהודי העולמי. זהו נוסח של תמצית באנגלית, לא של הנאום המקורי בערבית.

ההצעה הייתה מותנית. סאדאת קשר אותה לועידה בז׳נבה, שבה יישבו המעצמות והצדדים הערביים, ולזכויות הפלסטינים.

נקודת החלטה

אתם אנואר סאדאת, נשיא מצרים.

נובמבר 1977, קהיר.

ההצעה שלכם פומבית. היא קשורה לועידה בז׳נבה ולזכויות הפלסטינים. בעלי בריתכם הערבים מצפים שמצרים תעמוד לצדם.

ביקור בירושלים יהיה מפגש פנים אל פנים עם הפרלמנט הישראלי. תלכו לבד, והעם שלכם ישפוט אתכם על כך.

מה אתם עושים?

• להישאר בתוכנית ז׳נבה. לדרוש שכל הצדדים הערביים והמעצמות ייפגשו יחד תחילה. כנראה החזית הערבית תישאר מאוחדת, אבל המשא ומתן יישאר במקומו. לישראל אין סיבה לזוז, וההצעה תישאר דרישה ולא הסכם.
• לנסוע לירושלים ולדבר בכנסת בעצמכם, פנים אל פנים. כנראה ישראל והעולם ישמעו אתכם מיד. אבל בעלי בריתכם הערבים יכנו זאת בגידה, ותלכו לבד.
• לשאת את הנאום בקהיר, ואז לחכות שישראל תעשה את הצעד הראשון. כנראה דבר לא זז במשך חודשים. ההצעה נשארת מילים, וישראל יכולה לענות כרצונה, או לא לענות בכלל.

מה קרה בפועל

לנסוע לירושלים ולדבר בכנסת בעצמכם, פנים אל פנים.

סאדאת בחר באפשרות השנייה. ב־20 בנובמבר 1977 נאם בכנסת, בירושלים. הפגישה בקמפ דייוויד התקיימה כעבור עשרה חודשים.

היסטוריונים מתארים את הביקור כסיכון פוליטי בבית. הנימוקים של סאדאת עצמו נמצאים באוטוביוגרפיה שלו, ושיעור זה אינו מצטט אותה.

האירוע

20 בנובמבר 1977

בכנסת

ב־20 בנובמבר 1977 נאם סאדאת בכנסת, בירושלים, בפני חברי הכנסת הישראלים.

לפי תמצית של הנאום, הוא קרא לשלום שיוכרע בועידה בז׳נבה, לנסיגה ישראלית מהשטחים שנכבשו ב־1967, ולכך שהפלסטינים יחליטו על עתידם בעצמם.

לא נחתם דבר באותו יום. המשא ומתן שבא אחריו התקדם לאט.

1977–1978

תקועים

ארבע שאלות

אחרי ירושלים שתי הממשלות המשיכו לדבר, אבל לא הגיעו להסכמה. לפי המחלקה ההיסטורית של משרד החוץ האמריקאי, שני הצדדים נתקעו בארבע שאלות: הגדה המערבית, עזה, בסיסי התעופה בסיני וההתנחלויות.

ארצות הברית שימשה מתווכת. אחת האפשרויות הייתה דיפלומטיית הלוך ושוב: העברת הצעות בין קהיר לירושלים. אפשרות נוספת הייתה ועידה רחבה בז׳נבה.

נקודת החלטה

אתם ג׳ימי קרטר, נשיא ארצות הברית.

1978, לפני פתיחת השיחות ב־5 בספטמבר.

שני הצדדים תקועים באותן ארבע שאלות: הגדה המערבית, עזה, בסיסי התעופה בסיני וההתנחלויות. אף מנהיג לא יכול לוותר בלי מאבק בבית.

כמתווך אתם יכולים לשנות את הדרך שבה הצדדים נפגשים, אבל אינכם יכולים לגרום לאף אחד מהם לוותר.

איך שוברים את הקיפאון?

• לנסוע הלוך ושוב בין קהיר לירושלים, להעביר את ההצעות של כל צד, ולתת לשגרירויות לעשות את העבודה. כנראה איטי אבל בטוח. כל צד שומר על פניו הציבוריות, אבל המשא ומתן יכול להימשך חודשים, וניסוח אחד בלתי מתקבל יכול לסיים אותו.
• לכנס ועידה רחבה בז׳נבה, עם כל הצדדים והמעצמות סביב שולחן אחד. כנראה במה ציבורית, שבה כל צד משחק לקהל שלו, ומעט מאוד מוכרע.
• להזמין את שני המנהיגים למעוז סגור בקמפ דייוויד, עד שיסכימו או יוותרו. כנראה הסיכוי הטוב ביותר להסכם, והסיכון הגדול ביותר: גם כישלון בסגור משאיר שני מנהיגים שהתבצרו, וכישלון ציבורי עבורכם.

מה קרה בפועל

להזמין את שני המנהיגים למעוז סגור בקמפ דייוויד, עד שיסכימו או יוותרו.

קרטר בחר באפשרות השלישית. השיחות בקמפ דייוויד נמשכו מ־5 עד 17 בספטמבר 1978. קרטר אירח את שני המנהיגים, וסיירוס ואנס, שר החוץ, השתתף בשיחות.

הנימוקים של קרטר עצמו אינם מצוטטים כאן. מה שברור הוא שהשיחות היו תקועות, ושמעוז סגור היה האפשרות שהביאה את שני המנהיגים למקום אחד.

קמפ דייוויד

שני מסמכים

17 בספטמבר 1978

מ־5 עד 17 בספטמבר 1978 שהו שני המנהיגים בקמפ דייוויד. לפי הדיווחים, קרטר נפגש עם כל אחד מהם בנפרד, בבקתה שלו, כמה פעמים.

ב־17 בספטמבר חתמו על שני מסמכים. הראשון היה מסגרת לשלום במזרח התיכון. השני היה מסגרת לכריתת אמנת שלום בין מצרים לישראל. בגין וסאדאת חתמו; קרטר היה נוכח.

רק השני הוביל ישירות לאמנה. הראשון, שעסק בפלסטינים, נתקע.

מה באמת ידוע

מקור: המסגרת, 17 בספטמבר 1978

תמצית: הממשל הצבאי הישראלי בגדה המערבית ובעזה ייסוג לאחר שתיבחר רשות שלטון עצמי. המעבר יימשך לכל היותר חמש שנים. נציגים פלסטיניים ישתתפו במשא ומתן על המעמד הסופי. הטקסט אינו מזכיר דבר על ירושלים.

נוסח שכתבו ממשלות מצרים, ישראל וארצות הברית במהלך השיחות, ושעליו חתמו בגין וסאדאת, כשקרטר נוכח. כל ממשלה נאלצה למכור אותו בביתה.

• מי כתב אותו, ומי חסר בו? ממשלות מצרים, ישראל וארצות הברית כתבו אותו. הפלסטינים לא חתמו, והטקסט שותק על ירושלים.
• אילו חלקים יש להם תאריכים, ואילו הם רק תוכנית? הנסיגה מסיני נקבעה בלוח זמנים: בין שלושה לתשעה חודשים אחרי חתימת הסכם השלום. החלק הפלסטיני מדבר על תקופת מעבר של חמש שנים לכל היותר, ואחריה רק על משא ומתן.
• למה לכתוב טקסט כל כך עמום? סביר שהסיבה היא שהוא היה צריך לעבור בבית. טקסט עמום מאפשר לכל ממשלה לקרוא אותו בדרכה. זה עוזר לעסקה לעבור, אבל משאיר את השאלות הקשות פתוחות.

מיתוס

קמפ דייוויד הביא שלום לכל האזור, והפלסטינים נכללו בו.

האמת

הוא הוביל להסכם שלום בין מצרים לישראל. המסגרת הראשונה קבעה שלטון עצמי לגדה המערבית ולעזה, אבל השיחות עליו נתקעו, והפלסטינים לא חתמו.

לפי History.com, האו״ם מעולם לא קיבל רשמית את המסגרת הראשונה, והשלטון העצמי הגיע רק עם הסכמי אוסלו, ב־1993.

הראיות

המחלקה ההיסטורית של משרד החוץ האמריקאי כותבת שהשיחות על השלטון העצמי נתקעו אחרי שנציגים פלסטיניים סירבו להשתתף. שני המסמכים נחתמו בידי מצרים וישראל בלבד.

נקודת החלטה

אתם מנחם בגין, ראש ממשלת ישראל.

קמפ דייוויד, ספטמבר 1978.

קרטר וסאדאת רוצים שההתנחלויות בסיני יפונו כחלק מכל עסקה. אתם אישית רוצים להשאיר אותן.

כל מה שתסכימו לו בקמפ דייוויד צריך לעבור בכנסת.

מה אתם מבטיחים?

• להשאיר את ההתנחלויות בסיני, ולסרב לכל עסקה שמפנה אותן. כנראה השיחות יסתיימו בלי הסכם. הצעת סאדאת והמאמץ האמריקאי יתבזבזו, וההתנחלויות יישארו בסיני בינתיים, במחיר השלום.
• להבטיח בכתב שכל התנחלות בסיני תפונה. כנראה העסקה תעבור, אבל הקואליציה שלכם תיכנס ללחץ, והכנסת לא תקבל הזדמנות להכריע בשאלה.
• לסרב להתחייב מראש, ולהשאיר את השאלה לכנסת. כנראה ההצבעה תהפוך לוויכוח ארוך וקשה, אבל העסקה עדיין יכולה לעבור, והפרלמנט הוא שיגיד את המילה האחרונה.

מה קרה בפועל

לסרב להתחייב מראש, ולהשאיר את השאלה לכנסת.

בגין בחר באפשרות השלישית. הוא סירב להתחייב מראש לפינוי ההתנחלויות. הכנסת דנה כ־17 שעות, ואישרה חבילה שכללה את פינויין.

לדעתו של בגין, ההתנחלויות חשובות לו, ומחיר השלום שווה לשלם (לפי טיים, בתמצית). הוא אמר לכנסת שהשאלה שייכת לפרלמנט, ולא לו לבדו.

מקור: הנאום המסכם של בגין בכנסת, ספטמבר 1978

תמצית: בגין אומר לכנסת שהממשלה משרתת את הפרלמנט ואינה שולטת בו, וכי הכנסת תכריע בשאלת ההתנחלויות. הוא מגן על המסגרות כבסיס לשלום עם מצרים.

נאום שנכתב כדי לזכות בהצבעה, ולכן הוא מגן על המסגרות ומדבר מעט על הספקות.

• מי מדבר, ולמי? בגין, אל חברי הכנסת, כדי לזכות בהצבעה שלהם. גם הציבור קורא את הנאום, דרך העיתונות.
• מה נאום שנכתב כדי לזכות בהצבעה משמיט? את הספקות. טיים מדווח על מחלוקת בדבר הקפאת התנחלויות חדשות בגדה: וושינגטון אמרה חמש שנים, ובגין אמר שלושה חודשים.
• אפשר לבדוק את הטענה מול ההצבעה? בחלקה. הכנסת אישרה את החבילה: 84 בעד, 19 נגד ו־17 נמנעים, לפי סוכנות הידיעות היהודית (JTA).

מה בא אחר כך, ומבחן

מרץ 1979

המחיר

1.3 מיליארד דולר בשנה

ב־26 במרץ 1979 חתמו מצרים וישראל על אמנת השלום בוושינגטון, בנוכחות קרטר, על הדשא הצפוני של הבית הלבן.

כמה ימים אחר כך הגיבה הליגה הערבית. בבגדד, בין 27 ל־31 במרץ, השרים של 18 מדינות ערביות ושל אש״ף השעו את חברותה של מצרים בליגה וכן את יחסיה עם שאר חברי הליגה. הם הפסיקו את הסיוע לה, והעבירו את מטה הליגה הערבית מקהיר לתוניס.

הסיוע היה קשור להסכמים. לפי History.com, ארצות הברית התחייבה לכ־1.3 מיליארד דולר בשנה בסיוע צבאי למצרים, ו־3 מיליארד דולר בשנה לישראל. המקורות חלוקים במקום שבו נכתב הסיוע הזה.

מה בא אחר כך, לפי הסדר

• אוקטובר–דצמבר 1978 סאדאת ובגין חולקים את פרס נובל לשלום. הטקס נערך באוסלו ב־10 בדצמבר.
• 26 במרץ 1979 מצרים וישראל חותמות על אמנת השלום בוושינגטון.
• 27–31 במרץ 1979 הליגה הערבית משעה את מצרים ומעבירה את מטהה מקהיר לתוניס.
• 6 באוקטובר 1981 סאדאת נהרג בקהיר, בתוך מצעד צבאי.
• אפריל 1982 הפינוי הרשמי של ימית מתחיל ב־23 באפריל (הספרייה הוירטואלית היהודית). השליטה הישראלית בסיני מסתיימת עד סוף אפריל 1982.
• 1989 מצרים מתקבלת שוב לליגה הערבית.
• 1993 השלטון העצמי שתיארה המסגרת הראשונה מתחיל רק עם הסכמי אוסלו, לפי History.com.

האם קמפ דייוויד הביא שלום של ממש?

האם המסגרות הביאו שלום, או רק אמנה בין שתי מדינות?

• קנת סטיין, Heroic Diplomacy (1999) סטיין טוען שמנהיגות אישית ותיווך אמריקאי הפכו את העסקה לאפשרית. לפיו, התהליך עוצב מכוח המטרות הסותרות של מדינות האזור והמעצמות, ומכוח התפקיד המכריע של ארבעת המנהיגים שבכותרת ספרו: סאדאת, קיסינג׳ר, קרטר ובגין.
• ויליאם קוואנט, Camp David: Peacemaking and Politics (מהדורה מחודשת, 2016) קוואנט היה בצוות מועצת הביטחון הלאומית במהלך השיחות ב־1978. לפי תקציר ההוצאה לאור, המסגרות זכו לשבח כיסוד לשלום בין מצרים לישראל, אך נמתחה עליהן ביקורת על כך שלא הגיעו להסדר כולל, ובהם בשאלה הפלסטינית. זהו התקציר של ההוצאה; הספר עצמו לא נקרא לצורך השיעור הזה.

האם סעיף הפלסטינים נכשל בכוונה, או משום ששני הצדדים לא הצליחו להסכים? המחלקה ההיסטורית של משרד החוץ האמריקאי כותבת שהפערים בנוגע לשלטון העצמי הפלסטיני ולהתנחלויות לא גושרו, וקרטר מינה אחר כך נציגים מיוחדים לשיחות.

שאלה לבדיקה

מה עשה בגין בנוגע להתנחלויות בסיני בקמפ דייוויד?

התשובה: הוא סירב להתחייב מראש והשאיר את השאלה לכנסת.. נכון. הוא לא הבטיח פינוי לפני שהפרלמנט הכריע, והכנסת אישרה חבילה שכללה אותו.

שאלה לבדיקה

איזו אפשרות בחר קרטר כדי לשבור את הקיפאון?

התשובה: מעוז סגור בקמפ דייוויד, שבו שני המנהיגים.. נכון. קרטר אירח את שני המנהיגים בקמפ דייוויד, והשיחות נמשכו מ־5 עד 17 בספטמבר 1978.

שאלה לבדיקה

מה קבעו שתי המסגרות מ־17 בספטמבר 1978?

התשובה: אמנה בין מצרים לישראל, ותוכנית לשלטון עצמי פלסטיני שנתקעה.. נכון. המסגרת הראשונה קבעה תוכנית לשלטון עצמי שהשיחות עליה נתקעו, והשנייה הניחה את הדרך לאמנה.

שאלה לבדיקה

מה עשתה הליגה הערבית למצרים אחרי חתימת האמנה במרץ 1979?

התשובה: היא השעתה את מצרים והעבירה את מטהה לתוניס.. נכון. בבגדד, בין 27 ל־31 במרץ 1979, השרים השעו את מצרים והעבירו את המטה.

שאלה לבדיקה

באיזה תאריך החל פינוי ימית?

התשובה: ב־23 באפריל 1982.. נכון. הפינוי הרשמי החל ב־23 באפריל 1982, לפי הספרייה הוירטואלית היהודית.

שאלה לבדיקה

במה נחלקים ההיסטוריונים בסעיף הפלסטיני במסגרות?

התשובה: האם סעיף הפלסטינים נכשל בכוונה, או בגלל חילוקי דעות בין הצדדים.. נכון. זו השאלה הפתוחה שהמחלקה ההיסטורית משאירה, והתשובה לא הוכרעה.

מונחים

• הכנסת הפרלמנט הישראלי. חבריו מצביעים על חוקים ועל הסכמים עם מדינות אחרות.
• התנחלות קהילה של אזרחים ישראלים שנבנתה על קרקע שישראל כבשה ב־1967, כמו הגדה המערבית או סיני. בקמפ דייוויד היו ההתנחלויות בסיני מחלוקת מרכזית.
• ימית עיירה של ישראלים בחוף הצפוני של סיני, ליד רפיח. היא פונתה באפריל 1982, כשישראל החזירה את סיני למצרים.
• סיני חצי אי מדברי בין מצרים לישראל. ישראל כבשה אותו מידי מצרים ב־1967, והחזירה ב־1982.
• מתווך צד שלישי שעוזר לשני צדדים לנהל משא ומתן, בלי לקחת את צדו של אף אחד מהם.
• דיפלומטיית הלוך ושוב מתווך שמעביר מסרים בין שני צדדים שאינם נפגשים פנים אל פנים. כל צד שומר על עמדתו הציבורית.
• מסגרת הסכם מתווה: הוא קובע עקרונות ושלבים, ומשאיר את הפרטים למשא ומתן מאוחר יותר.
• אמנה הסכם רשמי בין מדינות, שנחתם בידי ממשלותיהן. אמנת שלום מסיימת מצב של מלחמה בין השניים.
• אוטונומיה שלטון עצמי לאזור או לעם בתוך מדינה גדולה יותר, עם גופים נבחרים וסמכויות משלו.
• הליגה הערבית התארגנות של מדינות ערביות, שהמטה שלה היה בקהיר עד 1979. במרץ 1979 השעתה את מצרים והעבירה את מטהה לתוניס.
• פארק קטוקטין פארק הררי ויערני במרילנד, ובתוכו נמצא קמפ דייוויד.
• מעוז הנשיאים מקום מנוחה שקט, רחוק מהבירה, שבו נשיא ארצות הברית נח ומארח אורחים בפרטיות.
• מרילנד מדינה בחוף המזרחי של ארצות הברית, ליד וושינגטון. בה נמצא קמפ דייוויד.
• דווייט אייזנהאואר גנרל אמריקאי במלחמת העולם השנייה, שנעשה נשיא ארצות הברית.
• ג׳ימי קרטר נשיא ארצות הברית, שארח בקמפ דייוויד את מנהיגי מצרים וישראל וניהל את השיחות.
• סיירוס ואנס שר החוץ של ארצות הברית, שהשתתף בשיחות בקמפ דייוויד.
• מנחם בגין ראש ממשלת ישראל בזמן קמפ דייוויד. הוא סירב להתחייב מראש לפנות את ההתנחלויות.
• אנואר סאדאת נשיא מצרים. הוא נאם בכנסת שבירושלים, ואחר כך חתם עם ישראל על אמנת שלום.
• ז׳נבה עיר בשוויץ. סאדאת רצה שם ועידה רחבה, עם המעצמות והצדדים הערביים.
• אסיפת העם הפרלמנט של מצרים, בקהיר. שם אמר סאדאת שהוא מוכן ללכת עד קצה הארץ.
• הקונגרס היהודי העולמי ארגון יהודי בינלאומי, שמייצג יהודים ברחבי העולם.
• טיים מגזין חדשות שבועי אמריקאי מפורסם.
• מכון ברוקינגס מכון מחקר אמריקאי בוושינגטון, שעוסק במדיניות ובכלכלה.
• רפיח עיר על הגבול בין מצרים לרצועת עזה.
• משרד החוץ האמריקאי משרד החוץ של ארצות הברית, שאחראי על היחסים עם מדינות אחרות.
• הסכמי אוסלו הסכמים מ-1993 בין ישראל לאש״ף, שנתנו לפלסטינים שלטון עצמי חלקי.
• הארביסט בלוג על מצרים ועל העולם הערבי.
• מעצמה-על מדינה גדולה וחזקה מאוד, שהשפעתה מגיעה לכל העולם. בשנת 1978 הכוונה לארצות הברית ולברית המועצות.
• JTA סוכנות ידיעות יהודית, שמדווחת על חדשות יהודיות בעולם.

מקורות

• Framework for Peace in the Middle East and Framework for the Conclusion of a Peace Treaty between Egypt and Israel, 17 September 1978 (Avalon Project, Yale Law School)
• Menachem Begin, statement at the close of the Knesset debate on the Camp David agreements, September 1978 (Jewish Virtual Library)
• Foreign Relations of the United States, 1977–1980, vol. IX, documents 239 and 242 (Office of the Historian, US Department of State)
• “Momentous step toward Mideast peace: Knesset approves Camp David accords by vote of 84-19 and 17 abstentions”, JTA, 29 September 1978
• William B. Quandt, Camp David: Peacemaking and Politics (Washington, DC: Brookings Institution Press, 2016; Brookings Classics reissue)
• Kenneth W. Stein, Heroic Diplomacy: Sadat, Kissinger, Carter, Begin and the Quest for Arab-Israeli Peace (Routledge, 1999)
• History.com, “Camp David Accords”
• Office of the Historian, US Department of State, “Camp David Accords, 1977–1980”
• “Clearing the Way for Peace”, Time, 9 October 1978
• G. David Miller and Susan Gilson, “Middle East Regional Cooperation: A Thirty-Year Assessment”, Foreign Policy Journal, 14 October 2010
• Issandr El Amrani, post on The Arabist, 2012 (on the aid and the treaty text)

קרדיט תמונות

• ביל פיץ׳־פטריק, צילום, קמפ דייוויד, 7 בספטמבר 1978 (ויקישיתוף) · Public domain · דף המקור
• צלם הלשכה לעיתונות הממשלתית, מנחם בגין נואם, 14 באוגוסט 1948 (ויקישיתוף) · Public domain · דף המקור
• תצלום מ־17 בספטמבר 1978, צלם לא ידוע (ויקישיתוף) · Public domain · דף המקור