קיסר, חלק א׳: העלייה

שם שהפך לתואר

קיסר שלא היה קיסר

קייזר בגרמנית, צאר ברוסית, קיסר בעברית. כל המילים האלה, שפירושן שליט של אימפריה, באות משמה של משפחה רומית אחת. והאיש שבזכותו התפרסם השם לא היה קיסר אפילו יום אחד.

הוא נולד ב־100 לפנה״ס למשפחה עתיקה, אבל לא עשירה. בגיל 18 הסתתר מחיילי דיקטטור, בגיל 25 בערך ישב בשבי של שודדי ים, ובסוף שנות השלושים שלו הפסד אחד בבחירות היה מרסק אותו. בגיל 40 כבר היה קונסול, המשרה הגבוהה ברומא, ושני האנשים החזקים בעיר היו קשורים אליו.

איך טיפס צעיר מהצד המפסיד של מלחמת אזרחים עד לפסגה? וכמה מהאגדות על קיסר הצעיר באמת קרו?

העדים שלנו

עדים שידעו את הסוף

כמעט שום דבר שקיסר כתב לפני 58 לפנה״ס לא שרד, ולכן את קיסר הצעיר אנחנו רואים רק דרך עיניהם של אחרים.

רק עד אחד כתב בזמן האירועים: קיקרו, שמכתביו הפרטיים לחברו אטיקוס נשמרו. סאלוסטיוס, תומך של קיסר שחי בשנים האלה, כתב כעשרים שנה אחרי האירועים. פלוטרכוס וסווטוניוס, שמהם באים רוב הסיפורים, כתבו כ־160 עד 180 שנה אחר כך, תחת קיסרים שנשאו את שמו.

כולם ידעו איך ייגמר הסיפור: דיקטטור שנרצח. לכן כל אנקדוטה על הצעיר עלולה להיות מעוצבת לפי האיש שהוא נעשה. בכל שלב שאלו: מי סיפר את זה, ומתי?

גאיוס יוליוס קיסר

פטריקי ממשפחה עתיקה ודועכת, שטיפס לפסגה בעזרת חובות, תעוזה ואהדת העם, והיה לקונסול בגיל ארבעים.

• נולד: 12 או 13 ביולי 100 לפנה״ס, רומא; גדל בשכונת הסובורה
• נפטר: 15 במרץ 44 לפנה״ס, רומא, באולם הסנאט שליד התיאטרון של פומפיוס, נדקר למוות בידי סנאטורים, בישיבת הסנאט
• ניצחונות: כיבוש גאליה, 58–50 לפנה״ס (אלסיה, 52); פרסלוס, 48 לפנה״ס; זלה, 47 לפנה״ס; תאפסוס, 46 לפנה״ס; מונדה, 45 לפנה״ס
• כישלונות: גרגוביה, 52 לפנה״ס; דיראכיום, 48 לפנה״ס

״הייתי מעדיף להיות ראשון כאן מאשר שני ברומא.״

אציל בלי כסף

רקע

צאצא של אלה, ילד של הסובורה

גאיוס יוליוס קיסר נולד ברומא ב־12 או ב־13 ביולי 100 לפנה״ס. בני משפחת יוליוס היו פטריקים, מהאצולה העתיקה ביותר של רומא. הם טענו שהם צאצאיו של יולוס, בנו של איניאס הטרויאני, ומכאן של האלה ונוס עצמה.

אבל הייחוס היה גדול מהכסף. בענף של קיסר רק מעטים הגיעו אי־פעם לקונסולט. אביו הגיע לדרגת פראיטור ומת פתאום ב־85 לפנה״ס, כשבנו היה בן 15. לפי סווטוניוס, קיסר גר תחילה ״בבית צנוע״ בסובורה, שכונה צפופה ורועשת לרגלי הגבעות. אמו, אורליה, בת למשפחה של קונסולים, היא שגידלה אותו.

מיתוס

קיסר נולד בניתוח, והניתוח הקיסרי קרוי על שמו.

האמת

שום מקור עתיק אינו אומר זאת. בעולם העתיק ביצעו את הניתוח רק באישה שמתה או גססה, כדי להציל את התינוק. אמו של קיסר, אורליה, חיה עוד 46 שנים. גם השם ״קיסר״ ישן ממנו: יוליוס קיסר אחד היה פראיטור כבר ב־208 לפנה״ס.

הראיות

פליניוס הזקן (״תולדות הטבע״ 7.47) מספר על הראשון במשפחה ש״נחתך״ מרחם אמו: אגדה על אב קדמון, לא על קיסר שלנו. המונח ״ניתוח קיסרי״ נטבע רק בעת החדשה (פרנסואה רוסה, 1581), אולי מהמילה הלטינית caedere, ״לחתוך״. סווטוניוס, ״חיי קיסר״ 26; ליוויוס 27.21–22.

דוד וחותן

האחיין של מריוס

דודתו של קיסר, יוליה, הייתה אשתו של גאיוס מריוס, ״האיש החדש״ שהציל את רומא מהקימברים ומהטווטונים. כשמריוס ובן בריתו קינה כבשו את רומא ב־87 לפנה״ס, הם מינו את הנער בן ה־13 לכוהן יופיטר. זה היה כבוד גדול עם מלכודת: איסורי הכהונה היו סוגרים בפניו כל קריירה צבאית.

ב־84 לפנה״ס, בגיל 16, ביטל קיסר את אירוסיו לבת עשירה ממשפחת פרשים ונשא לאישה את קורנליה, בתו של קינה, שהיה קונסול ארבע פעמים. נולדה להם בת, יוליה. מצד דודתו ומצד אשתו, קיסר היה עכשיו קשור למחנה של מריוס.

ואז, ב־82 לפנה״ס, ניצח סולה, וכפי שראינו בשיעור הקודם תלה בפורום רשימות פרוסקריפציה.

נקודת החלטה

אתם גאיוס יוליוס קיסר, בן 18.

רומא, 82 או 81 לפנה״ס

דודכם מריוס מת, בנו התאבד, וחותנכם קינה נרצח בידי חייליו שלו. ברשימות של סולה בפורום מופיעים מאות שמות.

סולה בוחן את הצעירים האצילים מהצד המפסיד. פומפיוס, מצביא בן 24 שכוכבו עולה, כבר גירש את אשתו לבקשת סולה ונשא לאישה את בתו החורגת של סולה. עכשיו מגיעה הפקודה אליכם: לגרש את קורנליה, אשתכם זה שנתיים.

משפחת אמכם, בית קוטה, מקורבת לסולה. יש לכם כהונה, מעט כסף, ואין לכם צבא.

מה אתם עושים?

• לגרש את קורנליה, כמו פומפיוס כנראה תהיו בטוחים מיד, ואנשי סולה אף יפתחו לכם דלתות. אבל תהיו עוד אחד מבני טיפוחיו של סולה, ותוותרו על הקשר למריוס, שעשוי יום אחד לזכות אתכם באהדת העם.
• לסרב, ולסמוך על משפחת אמכם שתגן עליכם סולה ישלול מכם את מה שיש לכם, ותצטרכו להסתתר. הכול תלוי בשאלה אם קרוביכם ישיגו חנינה לפני שאנשיו ימצאו אתכם.
• לסרב, לחמוק מיד מאיטליה ולחכות מעבר לים תחמקו מהחיפושים, אבל בלי חנינה תהיו גולים, כמו אנשי מריוס שברחו לסרטוריוס בספרד. רכושכם והקריירה שלכם ברומא כנראה אבודים.

מה קרה בפועל

לסרב, ולסמוך על משפחת אמכם שתגן עליכם

הוא סירב. סולה שלל ממנו את הכהונה, את הנדוניה של קורנליה ואת הירושות של משפחתו. קיסר ירד למחתרת בהרי ארץ הסבינים, חולה במלריה, ועבר כמעט מדי לילה ממקום למקום. סיור של סולה תפס אותו, והוא קנה את חירותו בשתי כיכרות כסף.

בסוף פנו לסולה בתולות וסטה ושניים מקרוביו של קיסר, מאמרקוס אמיליוס ואורליוס קוטה, וביקשו שיחון אותו. סולה נעתר, ולפי סווטוניוס הוסיף אזהרה: ״בקיסר הזה יש יותר ממריוס אחד.״

פלוטרכוס מסביר את הסירוב בנאמנות למריוס, ואילו וליוס מסביר אותו באומץ לבו. היסטוריונים מוסיפים שיקול קר: משפחת אמו הייתה מקורבת לסולה, ולכן יכול היה להסתכן יותר מאחרים.

האזהרה של סולה כמעט טובה מכדי להיות אמת: מי שרשמו אותה ידעו איך הסיפור נגמר. ודבר אחד בטוח: אובדן הכהונה שחרר את קיסר מאיסוריה ופתח לו את הדרך אל הצבא.

הים והסולם

81–78 לפנה״ס

זר של עלי אלון, ורכילות על מלך

אחרי החנינה הצטרף קיסר למטה של מושל פרובינקיית אסיה, במערב טורקיה של היום. המושל שלח אותו אל ניקומדס הרביעי, מלך ביתיניה, להביא ספינות. קיסר התעכב בחצרו, ומיד נולדה שמועה שהוא מאהבו של המלך.

ב־80 לפנה״ס, בהסתערות על מיטילני שבאי לסבוס, קיבל קיסר את ״הכתר האזרחי״, זר עלי אלון למי שהציל את חייו של אזרח רומי בקרב. כשנושא הזר נכנס למשחקים, אפילו הסנאטורים קמו לכבודו. ב־78 לפנה״ס, כששמע שסולה מת, חזר לרומא.

77–75 לפנה״ס

ללמוד לדבר

ברומא תבע קיסר לדין מושל לשעבר על סחיטת נתיניו, כמו שנהגו צעירים אצילים שאפתנים. הנאשם זוכה, אבל הנאום עשה לקיסר שם.

כדי לשכלל את כושר הנאום שלו הפליג לרודוס, ללמוד אצל אפולוניוס מולון, המורה הנודע ביותר לרטוריקה, שגם קיקרו למד אצלו. בדרך, בחורף של 75 או 74 לפנה״ס, ליד האי הקטן פרמקוסה מול מילטוס, תפסו שודדי ים מקיליקיה את ספינתו.

נקודת החלטה

אתם קיסר, בן 25 בערך.

חוף אסיה הקטנה, חורף 75 או 74 לפנה״ס

כמעט ארבעים יום הוחזקתם על אי של שודדי ים בזמן ששליחיכם עברו בין הערים לגייס את הכופר. השודדים דרשו 20 כיכרות כסף. צחקתם ואמרתם שאתם שווים חמישים.

ציוויתם עליהם לשתוק כשרציתם לישון, הקראתם להם את נאומיכם, קראתם להם ברברים כשלא התפעלו, ואמרתם להם בצחוק שתצלבו את כולם. הם צחקו.

עכשיו הכופר שולם, ואתם חופשיים במילטוס, בלי משרה ובלי סמכות צבאית. מושל הפרובינקיה רחוק, והשודדים חוגגים על האי עם הכסף שלכם.

מה עכשיו?

• לדווח למושל ולתת לרומא להעניש אותם החוק לצדכם, אבל מושלים פועלים לאט ויש להם אינטרסים משלהם. השודדים כנראה ייעלמו, או שיימכרו לעבדות והכסף יגיע לכיסו של המושל.
• לוותר: אתם בחיים, ורודוס מחכה בטוח והגיוני. אבל הושפלתם בפומבי, וברומא שמו של אדם הוא ההון שלו.
• לצייד ספינות במילטוס ולצאת אחריהם בעצמכם אין לכם סמכות חוקית, וקרב בים עלול להרוג אתכם. אבל אם תצליחו, הסיפור ילווה אתכם כל חייכם.

מה קרה בפועל

לצייד ספינות במילטוס ולצאת אחריהם בעצמכם

מיד צייד ספינות במילטוס, תפס את רוב השודדים כשספינותיהם עוד עגנו ליד האי, לקח את כספם וכלא אותם בפרגמון. כשהמושל התמהמה, כנראה מפני שקיווה למכור אותם ולשמור את הכסף, חזר קיסר לפרגמון וצלב אותם, כפי שהבטיח.

סווטוניוס, בפרק על רחמיו של קיסר, מוסיף פרט: הוא ״צלב אותם, כי נשבע מראש שיעשה זאת, אבל ציווה לשסף את גרונם קודם לכן״.

הסיפור כנראה בא מקיסר עצמו, שסיפר אותו שוב ושוב. המקורות חלוקים בפרטים: פלוטרכוס מקדים אותו בכמה שנים, ואילו וליוס כותב שערי אסיה שילמו את הכופר.

הגרעין מוצק: שבי, כופר, מצוד פרטי, ועונש בלי לחכות לשלטונות. זה הסימן הראשון לדפוס שיחזור: לפעול קודם, ולבקש סמכות אחר כך.

73–67 לפנה״ס

השלב הראשון בסולם

ברומא חיכה לו הקורסוס הונורום, סולם המשרות. קיסר נבחר לטריבון צבאי, ובשנת 69 לפנה״ס, בגיל 30 בערך, נעשה קוואיסטור ונכנס לסנאט.

באותה שנה מתו דודתו יוליה, אלמנתו של מריוס, ואשתו קורנליה. בהלוויה של יוליה נשאו בתהלוכה את מסכות השעווה של מריוס, שלא נראו בפומבי מאז ימי סולה, והקהל הריע. אחר כך יצא קיסר לשרת בספרד הרחוקה, שם, לפי סיפור מפורסם, נאנח מול פסל של אלכסנדר מוקדון.

ב־67 לפנה״ס נשא לאישה את פומפיאה, נכדתו של סולה. באותה שנה תמך בחוק שנתן לפומפיוס פיקוד ענק נגד שודדי הים. לפי פלוטרכוס, כל ראשי הסנאט התנגדו לו, חוץ מקיסר.

65 לפנה״ס

לקנות את העיר

1,300 כיכרות

ב־65 לפנה״ס כיהן קיסר כאיידיל, יחד עם מרקוס ביבולוס. הם מימנו יחד משחקים ציבוריים, אבל כל התהילה נזקפה לזכותו של קיסר.

קיסר העלה לזירה 320 זוגות גלדיאטורים, ואפילו כל ציוד הזירה היה עשוי כסף. לילה אחד החזיר בסתר לקפיטול את אנדרטאות הניצחון של מריוס, שסולה הסיר. קטולוס, האיש המכובד ביותר בסנאט, הזהיר: ״לא עוד במנהרות ובחפירות, קיסר, אלא במכונות מלחמה אתה כובש את המדינה.״

כל זה עלה הון. לפי פלוטרכוס, עוד לפני שכיהן במשרה הראשונה שלו היה קיסר חייב 1,300 כיכרות כסף.

63 לפנה״ס

פונטיפקס, או גולה

בתחילת 63 לפנה״ס מת הפונטיפקס מקסימוס, ראש הכוהנים של רומא. חוק חדש קבע שהעם יבחר את מחליפו. קיסר, שעוד לא היה פראיטור, התמודד מול שני קונסולים לשעבר, מכובדים ומבוגרים ממנו בהרבה: קטולוס וסרוויליוס.

קטולוס הציע לו כסף רב כדי שיפרוש. קיסר השיב שיילחם עד הסוף, גם אם יצטרך ללוות עוד יותר. בבוקר הבחירות ליוותה אותו אמו לדלת בדמעות. הוא נישק אותה ואמר: ״אמא, היום תראי את בנך פונטיפקס מקסימוס או גולה.״ גולה, כי אם יפסיד, הנושים ירסקו אותו.

הוא ניצח בגדול, גם בשבטים של יריביו, ומאז ועד יום מותו היה ראש דת המדינה.

נקודת החלטה

אתם קיסר, בן 37, פראיטור נבחר ופונטיפקס מקסימוס.

5 בדצמבר 63 לפנה״ס, מקדש קונקורדיה ברומא

הקונסול קיקרו חשף קשר. מנהיגו, קטילינה, פטריקי שפשט רגל, יצא אל צבא של בעלי חובות באטרוריה. ברומא נעצרו חמישה משותפיו. מכתבים בחותמותיהם ודברי עדים חושפים תוכניות להצתות ולרצח.

הסנאט צריך להחליט מה יעשה בהם. הקונסול הנבחר סילנוס הציע את ״העונש החמור ביותר״, וכל הקונסולים לשעבר הסכימו איתו. אבל החוק הרומי קובע שאין להוציא אזרח להורג בלי משפט לפני העם.

אתם ידועים כאוהב העם וכאחיינו של מריוס, ושמועות קושרות אתכם לקטילינה. פרשים צעירים וחמושים שומרים על המקדש.

מה אתם מציעים?

• להצביע בעד מוות, עם הקונסולים לשעבר תהיו מעל לכל חשד ובצד המנצח. אבל תבגדו בעיקרון שאתם מייצגים, זכותו של אזרח למשפט, והעם יזכור.
• להציע החרמת רכוש ומאסר עולם בערי איטליה עונש חמור, אבל איש אינו מומת בלי משפט. אתם שומרים על העיקרון ועל אהדת העם, ומסתכנים בכך שיקראו לכם ידידם של הקושרים.
• להציע להחזיק אותם במעצר עד שקטילינה יובס טיבריוס נרו הציע משהו דומה באותו יום, ואצל פלוטרכוס ואפיאנוס זו הצעתו של קיסר עצמו. זה נשמע זהיר, אבל יריביכם יגידו שהעיר אינה יכולה לחכות כשלקטילינה יש צבא.

מה קרה בפועל

להציע החרמת רכוש ומאסר עולם בערי איטליה

קיסר הציע להחרים את רכושם ולכלוא אותם לכל חייהם בערים החזקות של איטליה; כך לפי סאלוסטיוס וקיקרו, ואילו לפי פלוטרכוס ואפיאנוס הציע מעצר רק עד שקטילינה יובס, ואחר כך משפט. נאומו הטה את הסנאט, וסילנוס אמר שבעצם התכוון לעונש קל יותר. ואז קם קאטו, דרש מוות, וסחף אחריו את הסנאט. באותו ערב נחנקו החמישה בכלא שלמרגלות הקפיטול.

כשיצא קיסר, שלפו פרשים צעירים ממשמרו של קיקרו חרבות לעברו, וחברים גוננו עליו. עד סוף השנה לא חזר לסנאט.

היסטוריונים רואים כאן עיקרון וחשבון גם יחד: הצבעה בעד מוות הייתה הורסת את מעמדו בעיני העם, והצלת הקושרים לגמרי לא הייתה אפשרית.

קיסר הזהיר שהוצאה להורג של אזרחים בלי משפט תיצור תקדים מסוכן.

שלושה ראשים

62–61 לפנה״ס

מעל לכל חשד

בדצמבר 62 לפנה״ס, בשנה שבה כיהן כפראיטור, נערך בביתו של קיסר טקס ״האלה הטובה״, בונה דאה, שנאסר על גברים להשתתף בו. אשתו פומפיאה ואמו אורליה אירחו את הנשים. פובליוס קלודיוס, פטריקי צעיר ופרוע, התגנב פנימה בבגדי נגנית. שפחה של אורליה זיהתה אותו. קיקרו סיפר על כך לאטיקוס במכתב מ־1 בינואר 61 לפנה״ס.

קיסר גירש את פומפיאה, אבל במשפט של קלודיוס העיד שאינו יודע דבר. כששאלו אותו למה, אם כן, גירש את אשתו, השיב: ״כי סברתי שאשתי צריכה להיות נקייה אפילו מחשד.״ מכאן הפתגם ״אשת קיסר צריכה להיות מעל לכל חשד״: לא הבעת אמון, אלא נימוק לגירושים. קלודיוס זוכה בידי שופטים משוחדים.

61 לפנה״ס

סוף־סוף מצביא

ב־61 לפנה״ס יצא קיסר למשול בספרד הרחוקה. נושיו ניסו לעכב אותו, עד שהאיש העשיר ברומא, קראסוס, ערב לחובותיו. בספרד גייס קיסר עוד עשר קוהורטות, יצא נגד הלוסיטנים והקלאיקים, הגיע לאוקיינוס האטלנטי והפליג צפונה עד בריגנטיום, לה קורוניה של היום.

חייליו הכריזו עליו אימפרטור, והוא חזר עשיר. סווטוניוס פחות נלהב: לפי מקורותיו, קיסר שדד ערים לוסיטניות אף שפתחו לו את שעריהן.

גנאיוס פומפיוס מגנוס (פומפיוס הגדול)

המצביא הצעיר שמעולם לא חיכה לתורו: שלושה מצעדי ניצחון על שלוש יבשות, מנצחם של שודדי הים ושל מיתרידטס, וב־59 לפנה״ס חתנו של קיסר.

• נולד: 29 בספטמבר 106 לפנה״ס, לא ידוע; אדמות משפחתו היו בפיקנום, במזרח איטליה
• נפטר: 28 בספטמבר 48 לפנה״ס, פלוסיום, במצרים, נרצח כשירד לחוף, בפקודת יועציו של המלך הנער תלמי השלושה־עשר
• ניצחונות: סיציליה ואפריקה, 82–81 לפנה״ס; המלחמה בשודדי הים, 67 לפנה״ס; מיתרידטס, 66 לפנה״ס; ירושלים, 63 לפנה״ס; דיראכיום, 48 לפנה״ס
• כישלונות: לאורון, 76 לפנה״ס (מול סרטוריוס); פרסלוס, 48 לפנה״ס (מול קיסר)

״ביקש מסולה לשים לב שיותר אנשים סוגדים לשמש העולה מאשר לשמש השוקעת.״

מרקוס ליקיניוס קראסוס

האיש העשיר ברומא, שהלווה כסף לסנאטורים רבים וערב לחובותיו של קיסר.

• נולד: בערך 115 לפנה״ס, כנראה רומא; בן למשפחת קונסולים
• נפטר: יוני 53 לפנה״ס, ליד חרן (קרהאי), בדרום־מזרח טורקיה של היום, נהרג במשא ומתן עם הפרתים, אחרי תבוסתו בקרב
• ניצחונות: שער קולין, 82 לפנה״ס (האגף שלו ניצח); ספרטקוס, 71 לפנה״ס
• כישלונות: חרן, 53 לפנה״ס

״איש אינו עשיר אם אינו יכול לכלכל צבא מרכושו.״

נקודת החלטה

אתם קיסר, בן 40, ששב מספרד.

רומא, קיץ וסתיו 60 לפנה״ס

הרווחתם טריומף, אבל כדי לערוך אותו הייתם צריכים לחכות מחוץ לעיר, וכדי להתמודד לקונסולט הייתם צריכים להגיש את מועמדותכם בתוך העיר. קאטו נאם עד השקיעה ומנע הצבעה על בקשתכם להתמודד שלא בנוכחותכם. ויתרתם על הטריומף ונכנסתם לעיר.

האופטימטים אספו קרן שוחד לבחירתו של ביבולוס לעמיתכם, והסנאט הקצה לקונסולים של השנה הבאה רק ״יערות ושבילי מרעה״ באיטליה: בלי צבא.

פומפיוס חזר מהמזרח לפני שנה וחצי, והסנאט חוסם את ההסדרים שלו ואת האדמות לחייליו. קראסוס רוצה הקלה לחבריו, חוכרי המסים של אסיה. השניים אויבים כבר עשר שנים.

מה אתם עושים?

• לכהן כעצמאי ולנסות לרכוש את לב הסנאט עם ביבולוס וקאטו נגדכם, כנראה כל חוק שלכם ייחסם, ובסוף השנה יישארו לכם רק היערות.
• לכרות ברית עם פומפיוס בלבד התהילה שלו וקולות חייליו הוותיקים יהיו לצדכם, אבל הכסף והקשרים של קראסוס יופנו נגדכם.
• לפייס בין פומפיוס לקראסוס ולקשור את שניהם אליכם, בסוד אם הברית תחזיק, איש ברומא לא יוכל לעצור אתכם. אבל תהיו חייבים לשניהם, והסנאט יקרא לזה קנוניה.

מה קרה בפועל

לפייס בין פומפיוס לקראסוס ולקשור את שניהם אליכם, בסוד

קיסר פייס בין שני היריבים הוותיקים. לפי סווטוניוס, הם הסכימו ״שלא ייעשה שום צעד בענייני המדינה שאינו לרצונו של אחד משלושתם״. ההסכם היה סודי. הכינוי ״הטריומווירט הראשון״ הוא מודרני: לא היה זה מוסד או משרה, אלא ברית פרטית.

פלוטרכוס ראה לאן זה הוביל: ״לא המריבה בין קיסר לפומפיוס, כפי שחשבו רוב האנשים, הביאה את מלחמות האזרחים, אלא דווקא הידידות ביניהם.״

קסיוס דיו מנמק: אילו התיידד קיסר עם אחד מהשניים בלבד, השני היה נעשה לאויבו; עם שניהם, יכול היה לשלוט בכל השאר. רונלד סיים ראה בברית קואליציה של ״שליטי־על״ שהרסה את הרפובליקה. אריך גרואן ראה בה ברית רגילה וזמנית.

59 לפנה״ס

הקונסולט של יוליוס וקיסר

כקונסול הציע קיסר חוק אדמות: קרקעות ציבוריות באיטליה לחיילי פומפיוס ולעניי העיר. קאטו נאם כדי לסכל אותו, וקיסר ציווה לגרור את קאטו לכלא. אז העביר קיסר את החוק לאספת העם, ושם, לעיני כול, עמדו לצדו פומפיוס וקראסוס. כך נחשפה הברית.

ביום ההצבעה ניסה ביבולוס לעצור את קיסר על מדרגות מקדש קסטור. דחפו אותו למטה, שברו את סמלי השררה שלו ושפכו על ראשו סל של זבל. עד סוף השנה הסתגר ביבולוס בביתו והכריז שהוא ״צופה בשמיים״ לאותות רעים, דבר שלטענתו פסל כל הצבעה. קיסר התעלם והעביר חוק אחר חוק. לפי סווטוניוס, היו מי שתיארכו בצחוק מסמכים ״בקונסולט של יוליוס וקיסר״.

59–58 לפנה״ס

בת, אישה ופרובינקיה

כדי לחזק את הברית השיא קיסר את בתו יוליה לפומפיוס, המבוגר ממנה בהרבה. לפי פלוטרכוס, השידוך הפוליטי הפך לנישואי אהבה. קיסר עצמו נשא את קלפורניה, בתו של הקונסול של השנה הבאה. קאטו זעם שהשלטון ״נסחר בנישואים״.

חוק שהציע טריבון העם ואטיניוס נתן לקיסר לחמש שנים את גאליה הקיסאלפינית, בצפון איטליה, ואת איליריקום, עם שלושה לגיונות. הסנאט הוסיף בעצמו את גאליה שמעבר להרי האלפים ולגיון רביעי, מחשש שהעם ייתן לו גם את זה. כל עוד פיקד על צבא, לא ניתן היה להעמיד אותו לדין על החוקים שהעביר ב־59. במרץ 58 לפנה״ס דהר צפונה, אל גאליה: על כך בשיעור הבא.

איך אנחנו יודעים?

מקור: סיפור אחד, שלוש גרסאות

סווטוניוס: ״…כשראה פסל של אלכסנדר הגדול במקדש הרקולס, נאנח, כאילו קץ באוזלת ידו, שעוד לא עשה דבר ראוי לציון בגיל שבו אלכסנדר כבר הכניע את העולם, ומיד ביקש שישחררו אותו מתפקידו.״

פלוטרכוס: ״האינכם חושבים שזה מצער, שבגילי אלכסנדר כבר היה מלך על עמים כה רבים, ואני עדיין לא השגתי שום הצלחה מזהירה?״

סווטוניוס וקסיוס דיו מציבים את הסצנה בגאדס, קדיס של היום, ב־69 לפנה״ס, כשקיסר היה קוואיסטור. אצל פלוטרכוס הוא כבר מושל, ב־61 לפנה״ס, קורא ספר על אלכסנדר ופורץ בבכי.

• מה שונה בין הגרסאות? המקום, השנה, ומה עורר את הרגש: פסל או ספר, אנחה או דמעות. סיפור שזז בזמן הוא סיפור שסופר מחדש לפני שנכתב.
• האם ״בגילי״ מתאים לגרסה של פלוטרכוס? לא ממש. אלכסנדר מת בגיל 32. בגיל 31, ב־69 לפנה״ס, קיסר יכול היה לומר זאת. ב־61 היה קיסר בן 39, גיל שאלכסנדר לא הגיע אליו. המילים של פלוטרכוס מתאימות יותר לתאריך של סווטוניוס.
• מדוע ייתכן שפלוטרכוס העדיף ספר ודמעות? הוא זיווג את קיסר לאלכסנדר ב״חיי אישים מקבילים״, והסצנה מבשרת את ההשוואה שלו. אנקדוטה יכולה להיות נכונה בעיקרה ובכל זאת מעוצבת לפי מטרת המספר.

מקור: נאום אחד, שני דיווחים

קיסר, אצל סאלוסטיוס: ״כל התקדימים הרעים נולדו ממקרים טובים. אבל כשהשלטון עובר לידי אנשים חסרי יכולת או רעים, התקדים החדש שלכם עובר מאלה שראויים לעונש אל חסרי האשמה והחפים מפשע.״

קיקרו, בתשובה באותה ישיבה: ״האיש העדין והרחום הזה אינו מהסס לדון את פובליוס לנטולוס לחושך ולמאסר עולמים.״

סאלוסטיוס, תומך של קיסר, כתב כעשרים שנה אחר כך, אחרי רצח קיסר.

• מי כתב את הנאום של קיסר? סאלוסטיוס. היסטוריונים עתיקים חיברו נאומים שהתאימו לדובר ולרגע: הטיעון כנראה של קיסר, המילים של סאלוסטיוס. קיקרו, ששמע את הנאום האמיתי, מאשר את ההצעה.
• האם הנאום של קיקרו הוא עדות מאותו יום? לא לגמרי. ביוני 60 לפנה״ס כתב לאטיקוס שהוא מכין לפרסום את נאומי שנת הקונסולט שלו. הטקסט שבידינו פורסם אפוא כשלוש שנים אחרי הנאום, כשההוצאות להורג כבר עשו לו אויבים, וייתכן שעובד מחדש.
• מה כל אחד מהם רוצה שתחשבו על קיסר? סאלוסטיוס: מדינאי של חוק ורחמים. קיקרו: ״רחום״ שרחמיו קשים ממוות.

מקור: שם על מטבע

״…הראשון שנקרא בשם קיסר נקרא כך, או משום שהרג בקרב פיל, שבלשון המאורים נקרא caesai, או משום שהובא לעולם אחרי מות אמו ובחתך בבטנה…״

המטבע נטבע לחייליו של קיסר ב־49–48 לפנה״ס.

• מה אומר המטבע, במילה אחת בלבד? את השם, ואת הכהונה: בצד השני כלי העבודה של הפונטיפקס מקסימוס. מטבע עובר מיד ליד: זו פרסומת לחיילים.
• מה בא קודם, המטבע או ההסבר? המטבע. ההסבר על הפיל נכתב ארבע מאות שנה אחריו, וייתכן שכותב מאוחר הסיק אותו ממטבעות כמו זה. אטימולוגיות עתיקות הן לרוב ניחושים.
• ואיך הסביר קיסר עצמו את גדולת משפחתו? לא בפיל ולא בניתוח, אלא באלים ובמלכים. בהספד לדודתו, לפי סווטוניוס, אמר שמוצא משפחתו מוונוס, ולכן יש לה ״קדושת המלכים״ ו״יראת הכבוד שמגיעה לאלים״.

מה צמח מזה

אחרי 59 לפנה״ס

• 58 לפנה״ס קיקרו מוגלה לפי חוק של קלודיוס נגד מי שהמית אזרחים בלי משפט. קיסר יוצא לגאליה.
• 58–50 לפנה״ס מלחמות גאליה נותנות לקיסר את מה שחסר לו ב־60: צבא נאמן, עושר ותהילה.
• 56 לפנה״ס בלוקה מחדשים השלושה את הברית; חוק מ־55 מאריך את פיקודו של קיסר.
• 54 לפנה״ס יוליה מתה בלידה, ועמה נגדע הקשר האישי בין קיסר לפומפיוס.
• 53 לפנה״ס קראסוס נהרג בקרב חרן. השלושה נעשים שניים.
• 49 לפנה״ס קיסר חוצה את הרוביקון במקום לחזור לרומא כאזרח פרטי שאפשר להעמיד לדין על מעשיו ב־59.
• 44 לפנה״ס דיקטטור לכל ימי חייו, ונרצח באידוס מרץ.
• 27 לפנה״ס ואילך יורשו מושל כאוגוסטוס, ו״קיסר״ הופך לתואר: קייזר, צאר, קיסר.

מיתוס

יוליוס קיסר היה הקיסר הרומי הראשון.

האמת

בשנים של השיעור הזה הוא היה נבחר ציבור ברפובליקה פעילה: כל משרת שררה לשנה אחת, עם עמית שיכול לעכב אותו. גם ״אימפרטור״ של 61 לפנה״ס היה רק קריאת כבוד של חיילים. מאוחר יותר היה דיקטטור, ובסוף ״דיקטטור לכל ימי חייו״, אבל לא קיסר. הקיסר הראשון היה בנו המאומץ, אוגוסטוס, מ־27 לפנה״ס.

הראיות

פלוטרכוס, ״חיי קיסר״ 12.4; סווטוניוס, ״חיי קיסר״ 76. ב־45 לפנה״ס אכן קיבל את ״אימפרטור״ כשם פרטי קבוע (קסיוס דיו 43.44), צעד לקראת משמעותו המאוחרת, אבל שלטון של קיסר במובן המלא החל רק עם אוגוסטוס. שמו הפך לתואר משום שיורשיו אימצו אותו: מהיוונית ״קאיסר״ הגיעה המילה גם לעברית של חז״ל.

האם העלייה תוכננה?

האם קיסר הצעיר כבר תכנן להגיע לשלטון יחיד, או שהשאיפות שלו גדלו עם כל הצלחה?

• תאודור מומזן, ״תולדות רומא״, כרך 3 (1856) בעיני מומזן קיסר היה הגאון היוצר היחיד שרומא הצמיחה, ״מדינאי במובן העמוק ביותר״ כבר מנעוריו. הייתה לו מטרה אחת, לחדש את רומא, והוא רדף אחריה קודם כדמגוג וכקושר, ואחר כך כמונרך. הקנוניות, החובות והברית של 60 לפנה״ס היו שלבים בדרך.
• מתיאס גלצר, ״קיסר: פוליטיקאי ומדינאי״ (1921) גלצר רואה אציל רומי ששיחק את משחק האצולה (משרות, ידידויות, חובות ולקוחות) טוב יותר ובאכזריות רבה יותר מכל אחד אחר. שאיפותיו גדלו עם כל הצלחה. אפשר להסביר את עלייתו בשיטה הרומית, לא בתוכנית מימי נעוריו.
• כריסטיאן מאייר, ״קיסר״ (1982) מאייר רואה ״אאוטסיידר״: אדם שרדף אחרי כבודו האישי מול סנאט שסירב לפנות לו מקום, ברפובליקה שהייתה במשבר שאיש לא ידע לפתור. לא הייתה לו תוכנית לסדר חדש. הוא זכה בשלטון בלי לדעת מה לעשות בו.

הסיפורים על ״יותר ממריוס אחד״ ועל הדמעות מול אלכסנדר נכתבו בידי מי שידעו את הסוף. ואילו קיקרו, במכתביו מ־60 ומ־59 לפנה״ס, שנכתבו בלי לדעת את הסוף, אכן חושש מעריצות, אבל מצד פומפיוס; קיסר מופיע בהם כשותפו, לא כשליט שעתיד לבוא. במי תאמינו?

מה אתם יודעים עכשיו?

שאלה לבדיקה

מה הפסיד קיסר כשסירב לגרש את קורנליה?

התשובה: את הכהונה של יופיטר, את הנדוניה ואת הירושות, וכמעט את חייו. נכון. סולה שלל ממנו את כל אלה, וקיסר הסתתר חולה בהרים עד שקרוביו ובתולות וסטה השיגו לו חנינה.

שאלה לבדיקה

מה עשה קיסר אחרי ששוחרר מהשבי של שודדי הים?

התשובה: צייד ספינות במילטוס בלי שום סמכות, תפס אותם וצלב אותם. נכון. הוא פעל כאדם פרטי, וכשהמושל התמהמה, צלב אותם בעצמו, כפי שהבטיח להם בשבי.

שאלה לבדיקה

למה המילים ״בגילי״ בגרסה של פלוטרכוס לסיפור על אלכסנדר מעוררות חשד?

התשובה: פלוטרכוס מציב את הסצנה ב־61 לפנה״ס, כשקיסר היה בן 39, ואלכסנדר מת בגיל 32. נכון. המילים מתאימות יותר לתאריך של סווטוניוס, 69 לפנה״ס, כשקיסר היה בן 31.

שאלה לבדיקה

מה הציע קיסר בדיון על שותפיו של קטילינה?

התשובה: החרמת רכוש ומאסר עולם בערי איטליה, בלי הוצאה להורג. נכון. כך אצל סאלוסטיוס, וקיקרו, שענה לו באותו יום, מאשר זאת.

שאלה לבדיקה

מה היה ״הטריומווירט הראשון״?

התשובה: ברית פרטית וסודית של קיסר, פומפיוס וקראסוס, שהשם שלה מודרני. נכון. שום חוק לא הקים אותה, ולא היו לה משרה או סמכות. היא נחשפה רק כשפומפיוס וקראסוס עמדו לצד קיסר באספת העם.

שאלה לבדיקה

למה קשה להאמין שקיסר נולד בניתוח קיסרי?

התשובה: בעולם העתיק ביצעו את הניתוח רק באם מתה או גוססת, ואמו חיה עוד 46 שנים. נכון. אורליה ניהלה את ביתו ב־62 לפנה״ס ומתה ב־54. וגם השם ״קיסר״ ישן ממנו.

מונחים

• פטריקי בן לאחת המשפחות האצילות הוותיקות ביותר ברומא. בימי קיסר זה נתן יוקרה וכמה זכויות כהונה, לא עושר ולא כוח.
• קורסוס הונורום ״מסלול הכבוד״: סולם המשרות הנבחרות ברומא, כל אחת לשנה ובגיל מינימלי: קוואיסטור, איידיל (לא חובה), פראיטור (שופט ומושל), קונסול.
• קוואיסטור המשרה הנמוכה בסולם: אחראי לכספים, ברומא או לצד מושל של פרובינקיה. מימי סולה כל קוואיסטור נכנס לסנאט לכל חייו.
• איידיל נושא משרה האחראי לעיר: רחובות, שווקים ומשחקים ציבוריים. הזדמנות לקנות אהדה בכסף.
• קונסול אחד משני השליטים הנבחרים של רומא, לשנה אחת. כל אחד מהם יכול היה לעכב את מעשי עמיתו.
• פונטיפקס מקסימוס ראש הכוהנים של דת המדינה הרומית, לכל ימי חייו. לא אפיפיור: משרה פוליטית של סנאטור, עם בית רשמי בפורום.
• כוהן יופיטר הכוהן של יופיטר (פלאמן דיאליס), כבול באיסורים: אסור היה לו לרכוב על סוס, לראות צבא ערוך לקרב או לישון מחוץ למיטתו שלושה לילות ברציפות.
• פרוסקריפציה רשימה שהוצגה בפומבי של אנשים שהוכרזו מחוץ לחוק: כל אחד רשאי היה להרוג אותם תמורת פרס, ורכושם נמכר. סולה פרסם רשימות כאלה ב־82–81 לפנה״ס.
• אופטימטים ופופולרים לא מפלגות אלא סגנונות: ה״אופטימטים״ (״הטובים ביותר״) הגנו על סמכות הסנאט, וה״פופולרים״ פעלו דרך אספת העם וטריבוני העם.
• אימפרטור תואר שחיילים קראו למצביא מנצח. הוא פתח את הדרך לבקש טריומף, ולא נתן שום שלטון ברומא. ממנו נגזרו המילים שפירושן ׳קיסר׳ באנגלית ובצרפתית, emperor ו־empereur, אבל רק מאוחר יותר.
• טריומף מצעד הניצחון ברחובות רומא, באישור הסנאט: הכבוד הגדול ביותר שרומאי יכול היה לקבל. המצביא חיכה מחוץ לעיר עד היום שלו.
• כיכר כסף יחידת משקל יוונית של כ־26 קילוגרם כסף, ששימשה לספירת סכומים גדולים: כ־6,000 דינרים. חייל רומי השתכר אז כ־112 דינרים בשנה.
• סאלוסטיוס כותב רומי ותומך של קיסר. הוא כתב על התקופה כעשרים שנה אחרי האירועים.
• פלוטרכוס כותב מאוחר, שכתב את ״חיי אישים מקבילים״ על גדולי יוון ורומא. הרבה מהסיפורים על קיסר מגיעים ממנו.
• סווטוניוס כותב רומי שהיה מזכירו של הקיסר אדריאנוס. הוא ציטט רכילות ועלוני השמצה על קיסר.
• קסיוס דיו סנאטור וקונסול מתחילת המאה ה־3 לספירה. כתב את התיאור המלא ביותר של השנים 63–59 לפנה״ס, אבל הוסיף מניעים משלו.
• מקרוביוס כותב מאוחר, מתחילת המאה ה־5 לספירה. הוא מציין את 12 ביולי כיום הולדתו של קיסר.
• סולה מצביא רומי שניצח ב־82 לפנה״ס, ואחר כך שלט ברומא כדיקטטור. הוא פרסם רשימות של נידונים למוות.
• מריוס מצביא רומי, ״האיש החדש״ שהציל את רומא מהקימברים והטווטונים. היה בעלה של יוליה, דודתו של קיסר.
• קינה קונסול רומי ובן בריתו של מריוס. היה חותנו של קיסר, ונרצח בידי חייליו שלו.
• קטילינה פטריקי שפשט רגל, שעמד בראש קשר להצתות ולרצח ברומא. הוא יצא אל צבא של בעלי חובות באטרוריה.
• קלודיוס צעיר פטריקי פרוע. הוא הסתנן לטקס של נשים בביתו של קיסר, לבוש כנגנית. במשפט זוכה בידי שופטים משוחדים.
• קטולוס קונסול לשעבר, מכובד ומבוגר מקיסר. התמודד נגדו על הפונטיפקס מקסימוס, והציע לו כסף כדי שיפרוש.
• קראסוס האיש העשיר ביותר ברומא. ערב לחובותיו של קיסר, ואחר כך היה שותפו לשלטון.
• קיקרו כותב ופוליטיקאי רומי. מכתביו הפרטיים לאטיקוס נשמרו, והם עדות מאותה תקופה.
• אטיקוס ידידו של קיקרו, שאליו נשלחו מכתביו הפרטיים. המכתבים נשמרו עד היום.
• ניקומדס הרביעי מלך ביתיניה, שבחצרו שהה קיסר הצעיר בזמן שנשלח לאסוף ספינות.
• קיליקיה חבל בדרום טורקיה של היום, שממנו הגיעו שודדי הים שתפסו את ספינתו של קיסר.
• פרגמון עיר בטורקיה של היום, שבה כלא קיסר את השודדים, ואחר כך צלב אותם כפי שהבטיח.
• מיטילני עיר על האי לסבוס. בהסתערות עליה זכה קיסר ב״הכתר האזרחי״, זר עלי אלון לחיי אזרח שניצל בקרב.
• גאדס עיר נמל בדרום ספרד, היום קאדיס. שם, לפי סווטוניוס ודיו, קיסר נאנח מול פסל של אלכסנדר.
• חוכר מסים אדם או חברה שקנו מהמדינה הרומית את הזכות לגבות מסים בפרובינקיה, ועשו רווח מהגבייה.
• כוהנת וסטה כוהנת רומית של האלה וסטה, ששמרה על האש הקדושה של העיר ונשבעה לשמור על בתוליה.
• טריבון בתקופה הרומית: נבחר העם שהגן על אזרחים פשוטים, או קצין בכיר בלגיון.
• פראיטור משרה בכירה ברומא, מתחת לקונסול. מי שמילא אותה ניהל לעיתים את המשפטים.
• מסכות שעווה מסכות שעווה של פני אבות המשפחה, ששמרו בבית. בהלוויה נשאו אותן בתהלוכה.
• בונה דאה טקס דתי רומי לנשים בלבד, שנערך בביתו של קיסר. גברים לא הורשו להשתתף בו.

מקורות

• Suetonius, Divus Iulius 1–23, 45–54, 74, trans. J. C. Rolfe, Suetonius vol. I (Loeb Classical Library, 1914)
• Plutarch, Caesar 1–14, trans. B. Perrin, Plutarch’s Lives vol. VII (Loeb Classical Library, 1919)
• Plutarch, Pompey 14, 25, 46–48, 53 (vol. V, 1917); Crassus 2 (vol. III, 1916); Cato the Younger 22–24, 32 (vol. VIII, 1919), trans. B. Perrin (Loeb)
• Sallust, The War with Catiline 49–55, trans. J. C. Rolfe (Loeb Classical Library, 1921)
• Cassius Dio, Roman History 37.37, 37.52–58, 38.1–12, 43.20, 47.18, trans. E. Cary (Loeb Classical Library, 1914–17)
• Velleius Paterculus, Roman History 2.41–44, trans. F. W. Shipley (Loeb Classical Library, 1924)
• Appian, Civil Wars 2.8–14, trans. H. White (Loeb Classical Library, 1913)
• Cicero, Letters to Atticus 1.12, 1.16, 2.1, 2.3, 2.19, in The Letters of Cicero vol. 1, trans. E. S. Shuckburgh (London: George Bell, 1899)
• Cicero, Fourth Speech against Catiline 7–10, trans. C. D. Yonge (London: Bohn, 1856)
• Historia Augusta, Aelius 2.3–4, trans. D. Magie, Scriptores Historiae Augustae vol. I (Loeb Classical Library, 1921)
• Pliny the Elder, Natural History 7.47, 16.12–14, 33.53, trans. J. Bostock and H. T. Riley (London: Bohn, 1855–57); Macrobius, Saturnalia 1.12.34; Livy 27.21–22
• Adrian Goldsworthy, Caesar: Life of a Colossus (New Haven and London: Yale University Press, 2006)
• Christopher Pelling, Plutarch: Caesar. Translated with an Introduction and Commentary (Oxford: Oxford University Press, 2011)
• Matthias Gelzer, Caesar: Politician and Statesman, trans. P. Needham (Oxford: Blackwell, 1968; German original 1921, 6th ed. 1960)
• Christian Meier, Caesar, trans. D. McLintock (London: HarperCollins, 1995; German original Berlin: Severin und Siedler, 1982)
• Erich S. Gruen, The Last Generation of the Roman Republic (Berkeley: University of California Press, 1974)
• Ronald Syme, The Roman Revolution (Oxford: Clarendon Press, 1939)
• Theodor Mommsen, The History of Rome, Book V, trans. W. P. Dickson (London: Bentley, 1862–66; German original 1856)
• Robin Seager, Pompey the Great: A Political Biography, 2nd ed. (Oxford: Blackwell, 2002)
• Allen Mason Ward, Marcus Crassus and the Late Roman Republic (Columbia: University of Missouri Press, 1977)
• Philip de Souza, Piracy in the Graeco-Roman World (Cambridge: Cambridge University Press, 1999)
• W. Jeffrey Tatum, The Patrician Tribune: Publius Clodius Pulcher (Chapel Hill: University of North Carolina Press, 1999)
• Michael H. Crawford, Roman Republican Coinage (Cambridge: Cambridge University Press, 1974), no. 443/1
• E. Badian, “Caesar’s cursus and the intervals between offices”, Journal of Roman Studies 49 (1959), 81–89
• Lily Ross Taylor, “Caesar’s Early Career”, Classical Philology 36 (1941), 113–132

קרדיט תמונות

• הפורום הרומי, מבט ממערב, 2016 · Stefano Lovato · CC BY 2.0 · דף המקור
• דיוקן טוסקולום, שיש. המוזיאון לעתיקות, טורינו; צולם בתערוכה בגראן פאלה, פריז, 2014 · Carole Raddato · CC BY-SA 2.0 · דף המקור
• ראש של פומפיוס, העתק מסביבות 30–50 לספירה. ני קרלסברג גליפטוטק, קופנהגן · Carole Raddato · CC BY-SA 2.0 · דף המקור
• ראש של גבר, ״קראסוס״ (זיהוי לא ודאי), אמצע המאה ה־1 לפנה״ס. מוזיאון הלובר, פריז (Ma 1220); צולם בגראן פאלה, 2014 · Carole Raddato · CC BY-SA 2.0 · דף המקור
• צ׳זרה מקארי, ״קיקרו מוקיע את קטילינה״, 1889. ארמון מדמה, רומא · Public domain · דף המקור
• דינר של יוליוס קיסר, 49–48 לפנה״ס (Crawford 443/1) · Classical Numismatic Group (CNG) · CC BY-SA 2.5 · דף המקור