קיסר, חלק ב׳: מלחמות גאליה ועד אלסיה

חומות לשני הכיוונים

הצרים הנצורים

סוף הקיץ, 52 לפנה״ס, גבעה בבורגונדי. בתוך חומותיה נמצאים, לפי ספירה אחת, 80,000 גאלים ומנהיגם, ורקינגטוריקס. מסביב חפרו חיילים רומאים טבעת של תעלות, יתדות ומגדלים, באורך של כ־15 קילומטרים.

מאחורי גבם עוברת טבעת שנייה, באורך 21 קילומטרים, ופניה החוצה. כל גאליה בדרך לשבור את המצור; קיסר בנה לעצמו מבצר עם אויב משני צדדיו.

איך הגיע לכאן מושל רומי, שש שנים אחרי שבא עם ארבעה לגיונות? ולמה כמעט כל מה שאנחנו יודעים על כך בא מעד אחד, קיסר עצמו?

יוליוס קיסר

פרוקונסול שהפך פיקוד של חמש שנים לכיבוש גאליה כולה, וכתב בעצמו את התיאור המלא היחיד של הכיבוש.

• נולד: יולי 100 לפנה״ס, רומא
• נפטר: 15 במרץ 44 לפנה״ס, רומא, בישיבת הסנאט, נדקר בידי סנאטורים (בשיעור הבא)
• ניצחונות: ביבראקטה, 58 לפנה״ס; נגד אריוביסטוס, 58 לפנה״ס; הסאביס (הסמבר), 57 לפנה״ס; אוואריקום, 52 לפנה״ס; אלסיה, 52 לפנה״ס; אוקסלודונום, 51 לפנה״ס
• כישלונות: גרגוביה, 52 לפנה״ס; חמש עשרה קוהורטות שאבדו בפיקוד הלגאטים שלו, 54 לפנה״ס

״...הוא דורש מחייליו איפוק ושליטה עצמית לא פחות מאומץ לב ומגדלות נפש.״

העד שלנו

המצביא כותב את המלחמה

כמעט כל מה שאנחנו יודעים על כיבוש גאליה בא מרשימות המלחמה של קיסר: שבעה ספרים קצרים, אחד לכל שנה מ־58 עד 52 לפנה״ס, בלטינית פשוטה ובגוף שלישי, ״קיסר עשה זאת, קיסר ציווה כך״, כמו דוח ניטרלי.

הם לא היו ניטרליים. הספרים נקראו ברומא בזמן שהתווכחו שם על עתידו של קיסר. התבוסות הן באשמת אחרים, הניצחונות נזקפים למהירותו, והאויבים עצומים ובוגדניים, כך שכל מלחמה נראית צודקת.

ובכל זאת, אלפי קציניו וחייליו כתבו הביתה, ולכן קיסר לא יכול היה להמציא קרבות, והחפירות אישרו את המקומות, את האירועים ואת ביצורי המצור. ההטיה נמצאת במספרים, בהאשמות ובמה שהושמט.

גאליה, ושש שנים של מלחמה

רקע

שישים עמים, לא גאליה אחת

״גאליה כולה מחולקת לשלושה חלקים״, כך נפתח ספרו של קיסר. למעשה גאליה הייתה כשישים עמים, לכל אחד מועצה ומריבות משלו. האיידואים שבבורגונדי היו ידידיה הוותיקים של רומא; יריביהם, הארוורנים והסקוואנים, לא היו. מאז 121 לפנה״ס החזיקה רומא גם בדרום, בפרובינקיה.

לא היו אלה כפריים בבקתות. הם חיו באופידומים, ערים מוקפות חומה עם רחובות ובתי מלאכה; הם טבעו מטבעות זהב, כתבו באותיות יווניות ושתו יין איטלקי במשלוחים שלמים. הדרואידים שלהם שפטו בסכסוכים ולימדו שהנשמה עוברת אחרי המוות לגוף אחר.

מיתוס

הגאלים היו כפריים פראיים בקסדות מכונפות, שסחבו מנהירים ממקום למקום ורק שיקוי קסמים הציל אותם.

האמת

זה אסטריקס, קומיקס מ־1959 שצוחק בחיבה על צרפת המודרנית. לקסדות גאליות אמיתיות לא היו כנפיים, והמנהירים הוצבו אלפי שנים לפני קיסר. קיסר עצמו מכנה את אוואריקום ״כמעט העיר היפה ביותר בגאליה כולה״.

הראיות

החפירות בביבראקטה, בגרגוביה ובאלסיה: חומות, רחובות, בתי מטבע ועשרות אלפי כדי יין איטלקיים. קיסר, ״מלחמת גאליה״ 6.14 (כתיבה באותיות יווניות) ו־7.15.

58 לפנה״ס

נדידה ומלך

368,000

כפי שסיפר השיעור הקודם, קיסר יצא מרומא במרץ 58 לפנה״ס כפרוקונסול של שלוש פרובינקיות, עם ארבעה לגיונות, חובות עצומים וחמש שנים לעשות לעצמו שם.

ההזדמנות הראשונה הגיעה מיד. ההלווטים, משווייץ של היום, שרפו את כפריהם ויצאו מערבה לחפש אדמה חדשה. קיסר רדף אחריהם לבקשת האיידואים והביס אותם ליד ביבראקטה. לדבריו, רשימות שנמצאו במחנה שלהם מנו 368,000 נפש; היסטוריונים בני זמננו חושבים שהיו הרבה פחות. אחר כך הדף אל מעבר לריין את אריוביסטוס, מלך גרמאני שהתיישב בגאליה. רק שנה קודם לכן, כשקיסר עצמו כיהן כקונסול, הכיר בו הסנאט כמלך וכידיד של רומא.

נקודת החלטה

אתם יוליוס קיסר.

קיץ 57 לפנה״ס, על נהר הסאביס (הסמבר), בארץ הנרווים

צעדתם אל צפון גאליה עם שמונה לגיונות. הזהירו אתכם שהנרווים יתקפו את הלגיון המוביל בתוך השיירה, ולכן שישה לגיונות צועדים עכשיו בראש, מוכנים לקרב, והשיירה ושני לגיונות חדשים מאחור.

השישה חופרים את מחנה הלילה על גבעה מעל הנהר. פתאום פורץ כל צבא הנרווים מהיער שעל הגדה שממול, חוצה את המים הרדודים ומסתער במעלה הגבעה. אנשיכם מפוזרים, חותכים רגבים ומביאים עצים; אין זמן אפילו לחבוש קסדות.

מה אתם עושים?

• להשמיע אות נסיגה: כולם חוזרים למחנה הלא גמור ומחכים לשני הלגיונות האחרונים איסוף אלפי אנשים מפוזרים למקום אחד דורש זמן, והאויב לא נותן לכם אותו. אנשיכם היו כנראה נתפסים בתנועה, דחוסים מאחורי תעלות חפורות למחצה, כשהנרווים כבר ביניהם.
• לתת לכל לגיון להתייצב ולהילחם במקום שבו הוא עומד, ולסמוך על הקצינים ועל האימון בתוך דקות מתפתחים כמה קרבות נפרדים לאורך המדרון. כמה לגיונות מנצחים מהר; אחרים, בלי מישהו שרואה את השדה כולו, נקלעים במהרה לצרה.
• לנטוש את המחנה ולסגת אל השיירה ואל הלגיונות שמאחור נסיגה במורד, כשהאויב דולק בעקבותיכם, הופכת בקלות למנוסה. גם השיירה שבדרך הייתה נתפסת, וברומא היו מספרים על בריחה.

מה קרה בפועל

לתת לכל לגיון להתייצב ולהילחם במקום שבו הוא עומד, ולסמוך על הקצינים ועל האימון

הלגיונות התייצבו במקום שבו עמדו, כל אחד בכוחות עצמו. בשמאל ניצחו הלגיונות התשיעי והעשירי וכבשו את מחנה הנרווים שמעבר לנהר. בימין כותרו השנים עשר והשביעי, והסנטוריונים שלהם נפלו.

קיסר הלך לשם בעצמו: ״הוא חטף מגן מאחד החיילים בשורות האחוריות (כי הוא עצמו בא בלי מגן), והתקדם לחזית הקו״ (״מלחמת גאליה״ 2.25). לאביינוס שלח את העשירי חזרה, הלגיונות האחוריים הגיעו, והנרווים נלחמו כמעט עד האיש האחרון.

הסיור של קיסר נכשל, והאימון של צבאו הציל אותו, כפי שהוא עצמו מודה. אבל ספרו מתעכב דווקא על הסתערותו עם מגן שאול: סצנה שהיסטוריונים מקבלים, ובדיוק התמונה שרצה שרומא תראה.

56–54 לפנה״ס

ים, נהר ואוקיינוס

ב־56 לפנה״ס עצרו הוונטים, עם יורדי ים בברטאן, קצינים רומאים שנשלחו לאסוף תבואה. קיסר השמיד את הצי שלהם, הוציא להורג את מועצתם ומכר את השאר לעבדות. באביב של אותה שנה, בלוקה שבצפון איטליה, סיכמו הוא ושותפיו פומפיוס וקראסוס שהפיקוד שלו יוארך בחמש שנים. מאז, כותב סווטוניוס, ״לא החמיץ שום עילה למלחמה, בלתי צודקת ומסוכנת ככל שתהיה״.

ב־55 לפנה״ס, כששני עמים גרמאניים חצו את הריין התחתון, עצר קיסר את מנהיגיהם בזמן משא ומתן ונפל על מחנם, נשים וילדים בכלל זה; ברומא הציע קאטו להסגיר אותו לגרמאנים.

אחר כך, שתי הפגנות כוח. קיסר גישר את הריין בעשרה ימים, חצה, ופירק את הגשר מאחוריו. ב־55 וב־54 לפנה״ס הפליג עם צבאו לבריטניה, הצבא הרומי הראשון שחצה את האוקיינוס; הסנאט הכריז על עשרים ימי הודיה. קיקרו העיר שאין באי אפילו פירור של כסף.

54–53 לפנה״ס

בת, לגיון ושותף

בסוף קיץ 54 לפנה״ס מתה בלידה יוליה, בתו של קיסר ואשתו של פומפיוס. היא הייתה הקשר האישי החזק ביותר בין שני האנשים.

באותו חורף אילץ יבול דל את קיסר לפזר את לגיונותיו. אמביוריקס, ממנהיגי האבורונים, שכנע שני לגאטים, סבינוס וקוטה, שכל גאליה מתקוממת, והציע להם מעבר בטוח; הם יצאו אל מארב, וחמש עשרה קוהורטות, אולי 5,000 עד 7,500 איש, הושמדו. ב־53 לפנה״ס הזמין קיסר את השכנים לבזוז את האבורונים, ״כדי שהגזע ושמה של אותה מדינה יימחו״, כלשונו. אמביוריקס לא נתפס מעולם.

ביוני 53 לפנה״ס נהרג קראסוס אחרי תבוסתו לפרתים בחרן. משלושת השותפים נותרו שניים.

השנה של ורקינגטוריקס

חורף 52 לפנה״ס

רומא בוערת, גאליה קמה

בינואר 52 לפנה״ס, כשרומא סערה במהומות אחרי רצח הפוליטיקאי העממי קלודיוס, שמעו ראשי השבטים בגאליה שקיסר תקוע באיטליה. הקרנוטים היכו ראשונים ורצחו את הסוחרים הרומאים בקנבום (אורליאן); הידיעה, שנצעקה משדה לשדה, הגיעה עוד באותו ערב אל הארוורנים, 160 מייל רומי משם.

שם גייס ורקינגטוריקס, אציל צעיר שאביו נהרג משום שניסה להמליך את עצמו, צבא של עניים, והוכרז מלך. עם אחר עם מסר לו את הפיקוד העליון.

קיסר מיהר חזרה דרך הרי הסוון, בשלג בעומק שש רגל, והגיע אל לגיונותיו לפני שהמורדים הספיקו לעצור אותו.

ורקינגטוריקס

אציל ארוורני שאיחד חלק גדול מגאליה לשנה אחת, הביס את קיסר פעם אחת, ואיבד הכול באלסיה.

• נולד: לא ידוע; צעיר ב־52 לפנה״ס, ארץ הארוורנים (אוברן)
• נפטר: 46 לפנה״ס, רומא, הוצא להורג בתום תהלוכת הניצחון של קיסר, אחרי כשש שנים בכלא
• ניצחונות: גרגוביה, 52 לפנה״ס
• כישלונות: אוואריקום, 52 לפנה״ס; קרב הפרשים מול טור המסע של קיסר, 52 לפנה״ס; אלסיה, 52 לפנה״ס

״הוא יצא למלחמה הזאת לא בשל צרכיו שלו, אלא למען החירות המשותפת.״

נקודת החלטה

אתם ורקינגטוריקס.

תחילת האביב 52 לפנה״ס, בארץ הביטוריגים

קיסר חזר, ובתוך שבועות ספורים כבש שלוש ערים. חיל הרגלים שלכם לא יכול לנצח את הלגיונות בקרב פתוח, ושום עיר עוד לא החזיקה מעמד מול מכונות המצור הרומיות.

אבל זה סוף החורף. הצבא של קיסר חייב לחפש תבואה ומספוא למרחקים, ולכם יש יותר פרשים. לביטוריגים, שאל ארצם הוא נכנס עכשיו, יש עיר גדולה אחת: אוואריקום.

מה אתם מציעים?

• לחפש קרב מכריע עכשיו, כשהברית להוטה להילחם צבאות גאליים הפסידו עד כה בכל קרב פתוח מול הלגיונות. תבוסה עכשיו הייתה כנראה מפרקת את הברית הצעירה לפני שהתגבשה.
• להגן על הערים הגדולות אחת אחת, ואוואריקום ראשונה זה משחק לידי רומא. המהנדסים של קיסר היו כובשים עיר אחר עיר, ואת תושביה איתה, בזמן שצבאכם מביט מבחוץ.
• לשרוף כל כפר וכל עיר שאי אפשר להחזיק, גם את אוואריקום, ולהרעיב את הרומאים אולי התוכנית החזקה ביותר על הנייר. אבל הביטוריגים היו צריכים לשרוף בידיהם את עירם הגדולה, ועם גאה עלול לעזוב את המרד במקום לעשות זאת.
• לשרוף את הכפרים והערים הקטנות, אבל לתת לביטוריגים להגן על אוואריקום הברית נשארת שלמה, והאספקה של קיסר נחנקת. אבל אוואריקום הופכת למטרה שהוא לא יכול לוותר עליה.

מה קרה בפועל

לשרוף את הכפרים והערים הקטנות, אבל לתת לביטוריגים להגן על אוואריקום

יותר מעשרים ערים של הביטוריגים נשרפו ביום אחד. את אוואריקום חסכו, אחרי שאנשיה התחננו על ברכיהם; ורקינגטוריקס נעתר, כותב קיסר, ״בגלל תחינותיהם ובגלל רחמי החיילים״.

קיסר צר עליה. אנשיו נשארו ימים בלי לחם, ובכל זאת בנו בתוך 25 ימים סוללת מצור בגובה 80 רגל ופרצו את החומה בסופת גשם, בלי לחוס על איש. מתוך ״כארבעים אלף, בקושי שמונה מאות... הגיעו בשלום אל ורקינגטוריקס״.

מנהיג של ברית אינו מלך: ורקינגטוריקס לא יכול היה לגרום לעם גאה לשרוף את עירו היפה ביותר. והתוכנית כמעט הצליחה; קיסר מודה שצבאו רעב. כשאוואריקום נפלה, האיש שהזהיר מפני ההגנה עליה דווקא התחזק.

גרגוביה: מי מול מי

תחילת הקיץ 52 לפנה״ס

רמת גרגוביה, כ־6 ק״מ מדרום לקלרמון־פראן של היום

צבא קיסר

• מפקדים: יוליוס קיסר, הלגאטים גאיוס פאביוס וטיטוס סקסטיוס
• כוחות: שישה לגיונות, ועוד בעלי ברית איידואים (קיסר); כ־20,000–30,000 לגיונרים, ועוד בעלי ברית (אומדן מודרני)
• אבדות: ״קצת פחות משבע מאות״ חיילים ו־46 סנטוריונים (קיסר); כנראה יותר: 46 סנטוריונים הם כשמינית מכל הסנטוריונים של שישה לגיונות (הערכה מודרנית)

הגאלים של ורקינגטוריקס

• מפקדים: ורקינגטוריקס, טאוטומטוס, מלך הניטיובריגים
• כוחות: אין מספר; ״כוחות כל עם״ חנו סביב העיר (קיסר); לא ידוע; ההשערות שונות מאוד (אומדן מודרני)
• אבדות: לא מוזכרות (קיסר)

התוצאה: ניצחון גאלי: הקרב היחיד בגאליה שקיסר הפסיד בעצמו. הוא נסוג אל מעבר לנהר האלייה, והאיידואים מצטרפים למרד.

כל המספרים העתיקים באים מקיסר. הוא מונה את ההפסדים שלו, אבל אינו מוסר את מספר הלוחמים באף אחד מהצבאות.

הקרב על גרגוביה

תחילת הקיץ 52 לפנה״ס, יום אחד מהבוקר עד אחר הצהריים

גרגוביה עומדת על רמה כ־350 מטר מעל המישור, חזקה מכדי להסתער עליה. קיסר חנה על רמה נמוכה בדרום־מזרח, עם מחנה קטן ומחנה גדול המחוברים בתעלה כפולה. מולו הגאלים של ורקינגטוריקס, ומחנותיהם במדרון.

לפי קיסר, ״מלחמת גאליה״ 7.36–53. הרמה, המחנות והתעלה הכפולה כפי שאיתרו אותם קציני נפוליאון השלישי (1862) וחפירות מאוחרות יותר: המחנה הקטן על גבעת לה רוש־בלאנש, המחנה הגדול על הסר ד׳אורסה. אם התעלות שנחפרו שם הן אכן של קיסר, עדיין שנוי במחלוקת. מהלך החומה הגאלית בגובה שש רגל ומקום המחנות הגאליים במדרון משוערים. הגבעות לפי נתוני גובה מודרניים; המיקומים בקירוב.

שלבי הקרב

• שני מחנות ותעלה גרגוביה עומדת על רמה, כ־350 מטר מעל המישור, חזקה מכדי להסתער עליה. קיסר חונה על רמה נמוכה בדרום־מזרח, כובש בלילה את גבעת לה רוש־בלאנש למחנה קטן, ומחבר בין השניים בתעלה כפולה.
• ההטעיה עריקים מספרים שהגאלים חוששים לרכס מיוער במערב. קיסר שולח לשם פרשים, רוכבי פרדות חבושי קסדות ולגיון אחד, כדי לביים התקפה. הגאלים ממהרים לבצר את הרכס, ולגיונותיו של קיסר חומקים בקבוצות קטנות אל המחנה הקטן.
• מעל החומה הלגיונות מסתערים במעלה המדרון, חוצים את החומה וכובשים שלושה מחנות גאליים; מלך גאלי נמלט חצי עירום. קיסר מורה להשמיע אות נסיגה. הלגיון העשירי, שלצדו, נעצר; האחרים ממשיכים לרוץ עד חומת העיר.
• ההדיפה תגבורת גאלית זורמת חזרה לאורך הרמה. האיידואים מופיעים באגף הלגיונות ונחשבים בטעות לאויבים. הלגיונות נשברים ובורחים, בחסות הלגיון העשירי וקוהורטות מהמחנה הקטן; ורקינגטוריקס עוצר את המרדף למרגלות הגבעה.

האסטרטגיה

• רומאים: קיסר אומר שתכנן רק פשיטה על המחנות הגאליים במדרון. הוא מטעה את הגאלים בהתקפה מדומה על הרכס המיוער במערב, ולגיוניו מתגנבים בקבוצות קטנות אל המחנה הקטן. היסטוריונים רבים חושדים שקיווה לכבוש את העיר עצמה.
• גאלים: ורקינגטוריקס מחזיק רמה חזקה מכדי להסתער עליה, ומחנותיהם במדרון מאחורי חומה. הגאלים חוששים לרכס המיוער במערב ומבצרים אותו במהירות. תגבורות נשלחות לאורך הרמה כדי לבלום כל לגיון שיחצה את החומה.
• איידואים, בעלי ברית של קיסר: המקורות אינם מוסרים מה תכננו האיידואים, בעלי בריתו של קיסר.

מה הכריע: שאר הלגיונות, שלא שמעו את אות הנסיגה, רצו עד חומת העיר, ותגבורות גאליות זרמו בחזרה והדיפו אותם. כשאיידואים הופיעו על האגף ונחשבו לאויב, הלגיונות נשברו.

קיסר מסביר

החצוצרה שכמעט איש לא שמע

קיסר מתעקש שתכנן רק פשיטה על מחנות הגאלים, ושציווה להשמיע אות נסיגה ברגע שנכבשו. רק הלגיון העשירי, שלצדו, שמע; עמק גדול, הוא כותב, מנע מהאחרים לשמוע, והם המשיכו לרוץ עד החומה בתקווה לשלל.

למחרת נזף בהם. היסטוריונים רבים חושדים שקיווה לכבוש את העיר, והסביר את הכישלון בדיעבד. בתוך שבועות עברו האיידואים צד, ובכינוס בביבראקטה אושר ורקינגטוריקס כמפקד העליון.

אלסיה

נקודת החלטה

אתם ורקינגטוריקס.

סוף הקיץ 52 לפנה״ס, בארץ הלינגונים

אחרי גרגוביה הצטרפו האיידואים למרד. תקפתם את טור המסע של קיסר עם כל הפרשים שלכם, והפרשים הגרמאנים שלו, שגויסו מעבר לריין, שברו אותם.

חיל הרגלים שלכם עדיין שלם. במרחק יום הליכה עומדת אלסיה, עיר הגבעה של המנדובים, מוקפת נהרות ומדרונות תלולים. בגרגוביה גבעה חזקה הביסה את הלגיונות. אבל אתם יודעים שהרומאים חופרים.

מה אתם עושים?

• להסתגר באלסיה, ולשלוח את הפרשים לגייס צבא חילוץ מכל גאליה קיסר יצטרך לעצור ולצור עליכם. אם כל גאליה תבוא, צבאו ייתפס בין העיר לבין המחלצים. אבל לאנשיכם ולתושבי העיר יהיה רק המזון שבתוך החומות.
• להתפצל לכוחות קטנים ולפשוט על האספקה שלו במשך החורף קשה לקיסר לתפוס אתכם, אבל קשה לכם להישאר יחד. ברית של עמים גאים, שלכל אחד יבול משלו להציל, עלולה להתפרק בתוך שבועות.
• להסתובב ולהילחם בקרב פתוח עם חיל הרגלים רגלים גאליים עוד לא ניצחו צבא רומי בשטח פתוח. תבוסה עכשיו הייתה כנראה מסיימת את המרד מיד.
• לסגת אל הרי הארוורנים, אל ארצכם קרקע בטוחה, קרוב לגרגוביה. אבל עמי הצפון והמזרח עלולים לראות בזה נטישה, וקיסר יהיה חופשי למחוץ אותם אחד אחד.

מה קרה בפועל

להסתגר באלסיה, ולשלוח את הפרשים לגייס צבא חילוץ מכל גאליה

ורקינגטוריקס הוביל את צבאו אל אלסיה: 80,000 איש, לדברי קיסר, על ראש גבעה של כקילומטר רבוע. לילה אחד שלח את כל פרשיו החוצה, לגייס את כל עמי גאליה. המזון, כותב קיסר, הספיק לכשלושים יום. ואז הרומאים התחילו לחפור.

זו לא הייתה תוכנית טיפשית. עיר גבעה הביסה את קיסר שבועות קודם לכן, וצבא גאלי לא יכול היה להישאר בשטח כל החורף בלי בסיס: צבא החילוץ אמור היה להיות הפטיש, ואלסיה הסדן. יש היסטוריונים שרואים בזה מלכודת; אחרים, הימור סביר שהובס בידי ההנדסה הרומית.

נקודת החלטה

אתם יוליוס קיסר.

סוף הקיץ 52 לפנה״ס, למרגלות אלסיה

אנשיכם חופרים סביב אלסיה טבעת של תעלות, סוללה ומגדלים, באורך של כ־15 קילומטרים. עריקים מביאים חדשות: הפרשים של ורקינגטוריקס חמקו החוצה לגייס את כל גאליה. צבא חילוץ בדרך, ואולי עצום.

עשרת הלגיונות שלכם עייפים ומדולדלים אחרי שש שנות מלחמה, הארץ עוינת, וחיפוש מזון מסוכן. בתוך העיר, אומרים העריקים, המזון יספיק לכחודש.

מה אתם עושים?

• להסיר את המצור ולצעוד לפרובינקיה לפני שהעזרה מגיעה הצבא שלכם כנראה היה ניצל. אבל המרד כולו היה רואה את קיסר נסוג בפעם השנייה באותו קיץ, אחרי גרגוביה, וכל עם מהסס היה מצטרף.
• להסתער על העיר עכשיו, לפני שעזרה מגיעה גרגוביה הראתה מה המחיר של הסתערות על גבעה מבוצרת. גם הצלחה הייתה עולה באלפי אנשים שתצטרכו כשצבא החילוץ יגיע.
• להשאיר רק את הטבעת הפנימית ולפגוש את צבא החילוץ בשטח פתוח הגב שלכם יהיה מופנה אל 80,000 איש בעיר. אם יצאו בזמן שאתם נלחמים בצבא החילוץ, תיתפסו בין שני כוחות.
• לבנות טבעת שנייה שפניה החוצה, חזקה כמו הראשונה, ולאגור מזון לשלושים יום הצבא שלכם הופך למבצר שפונה לשני הכיוונים. אבל הוא פרוס דק לאורך יותר מ־35 קילומטרים של ביצורים, והכול תלוי בהעברת עתודות מהר למקום הנכון.

מה קרה בפועל

לבנות טבעת שנייה שפניה החוצה, חזקה כמו הראשונה, ולאגור מזון לשלושים יום

קיסר בנה ״נגד אויב מבחוץ, ביצורים מאותו סוג בכל דבר״, ארבעה עשר מייל רומי סביב. החפירות מדדו כ־15 ק״מ לקו הפנימי וכ־21 ק״מ לחיצוני, במרחק 100 עד 150 מטר זה מזה במישור.

רומא לא יכלה להרשות לעצמה נסיגה שנייה, וקיסר סמך על האת לא פחות מאשר על החרב. את הטבעת הכפולה מרבים לכנות יצירת מופת; אבל היא הייתה גם הימור, והחזיקה מעמד בין השאר משום שההתקפות מבפנים ומבחוץ לא תואמו היטב עד היום האחרון.

מקור: שושנים ודורבנות

״שמונה שורות כאלה נחפרו, במרחק שלוש רגל זו מזו. הם קראו לזה ׳שושן׳ בשל דמיונו לפרח הזה. לפניהן נקברו כליל באדמה יתדות באורך רגל ובהן ווי ברזל, ונשתלו בכל מקום במרווחים קטנים; לאלה קראו ׳דורבנות׳.״

קיסר מתאר את הביצורים שכבה אחר שכבה: תעלות, סוללה עם מגדלים כל 80 רגל, ולפניהן יתדות מסועפות, בורות מוסתרים עם יתדות מחודדות (ה״שושנים״) וקוצים עם ווי ברזל (ה״דורבנות״). חפירות בשנות ה־60 של המאה ה־19 ובשנים 1991–1997 מצאו את הקווים.

• החופרים מצאו את הקווים במקום שבו קיסר שם אותם, אבל התעלות והמכשולים משתנים לפי השטח. למה שקיסר יתאר קטע אחד כדגם, כאילו כך נראתה הטבעת כולה? קוראיו היו סנאטורים ואזרחים ברומא, לא מהנדסים. תמונה אחת, ברורה ושלמה, קל יותר להעריץ, והיא גורמת למבצע להיראות שיטתי עוד יותר.
• מה השחזור מראה שהטקסט לא יכול, ומה הוא נאלץ לנחש? קנה מידה: כמה גבוהה סוללה ליד אדם, כמה רחוק רואים ממגדל. אבל הגבהים, המגדלים והגדר הקלועה הם ניחוש מושכל; האדמה שומרת תעלות וחורי עמודים, לא עץ.

אלסיה: מי מול מי

סוף הקיץ עד תחילת הסתיו 52 לפנה״ס

הר אוקסואה, מעל אליז־סנט־ריין שבבורגונדי

צבא קיסר

• מפקדים: יוליוס קיסר, טיטוס לאביינוס, מרקוס אנטוניוס וגאיוס טרבוניוס
• כוחות: אינו מוסר מספר; עשרה לגיונות, ועוד פרשים גרמאנים ובעלי ברית (קיסר); כ־40,000–70,000 בסך הכול (אומדן מודרני)
• אבדות: לא מוסרות (קיסר)

צבא ורקינגטוריקס באלסיה

• מפקדים: ורקינגטוריקס
• כוחות: 80,000 לוחמים נבחרים (קיסר); לא פחות מ־170,000 (פלוטרכוס); לרוב 30,000–50,000; יש המקבלים 80,000 (אומדן מודרני)
• אבדות: כל הצבא נכנע; שבוי אחד ניתן לכל חייל רומי (קיסר)

צבא החילוץ

• מפקדים: קומיוס האטרבטי, ורקסיוולאונוס הארוורני, בן דודו של ורקינגטוריקס, וירידומרוס ואפורדוריקס האיידואים
• כוחות: 8,000 פרשים וכ־250,000 רגלים (קיסר); 300,000 (פלוטרכוס); לרוב 50,000–100,000 (אומדן מודרני)
• אבדות: ״טבח גדול״; 74 נסים נלקחו (קיסר)

קיסר מונה תחילה מכסה לכל עם, יותר מרבע מיליון בסך הכול, ואחר כך מוסר את המספרים האלה ככוח שנאסף ונספר; רק הבלובקים, לדבריו, שלחו פחות מהנדרש.

התוצאה: ניצחון רומי. צבא החילוץ מתפרק ולמחרת ורקינגטוריקס נכנע: ההתנגדות המאוחדת האחרונה של גאליה הסתיימה.

כל מספר של הגאלים בא מקיסר או מכותבים שהשתמשו בו. בכמה מהדורות כתוב 240,000 רגלים ולא 250,000; מעטים מאמינים לאיזה מהם.

המצור על אלסיה

סוף הקיץ עד תחילת הסתיו 52 לפנה״ס, כשישה שבועות

ורקינגטוריקס סגור באלסיה, ולפי קיסר יש בה 80,000 איש. הרומאים חופרים סביב העיר שתי טבעות: הפנימית פונה אל העיר, והחיצונית פונה החוצה. צבא חילוץ מכל גאליה בדרך, ואולי הוא עצום.

לפי קיסר, ״מלחמת גאליה״ 7.68–89, עם ביצורי המצור כפי שמיפו אותם מודדי נפוליאון השלישי (1861–1865) וכפי שאישרו את קוויהם העיקריים החפירות הצרפתיות־גרמניות של 1991–1997 (מ. רדה וס. פון שנורביין, 2001). הקווים כאן מפושטים: הקו הפנימי האמיתי היה ארוך כ־15 ק״מ והחיצוני כ־21 ק״מ, כי הם התפתלו עם השטח. היכן פגעה היציאה האחרונה של ורקינגטוריקס, ומהלך הביצורים בכמה גזרות, אינם ודאיים. הגבעות לפי נתוני גובה מודרניים; המיקומים בקירוב.

שלבי הקרב

• שתי טבעות ורקינגטוריקס סגור באלסיה עם 80,000 איש, לדברי קיסר. קיסר חופר טבעת פנימית מול העיר וטבעת חיצונית שפניה החוצה, עם מחנות על הגבעות. תושבי העיר, המנדובים, מגורשים ונשארים בין חומת העיר לקו הפנימי.
• צבא החילוץ מגיע צבא החילוץ חונה על הגבעות בדרום־מערב, ופרשיו ממלאים את המישור. הם נלחמים מהצהריים עד השקיעה, עד שהפרשים הגרמאנים של קיסר שוברים אותם. אנשי ורקינגטוריקס יורדים עד התעלה הראשונה, וחוזרים.
• התקפת לילה במישור יום אחר כך, בחצות, תוקף צבא החילוץ את הקווים במישור עם מחיצות קלועות וסולמות. הבורות המוסתרים והדורבנות עושים את שלהם, אנטוניוס וטרבוניוס מביאים אנשים מגזרות שקטות, ואנשי ורקינגטוריקס יוצאים מאוחר מדי.
• צהריים: המחנה הצפוני נקודת התורפה היא המחנה הצפוני למרגלות הר ראה, גבעה גדולה מכדי להקיף אותה בביצורים. שישים אלף לוחמים נבחרים בפיקוד ורקסיוולאונוס מקיפים בלילה ותוקפים אותו בצהריים במורד, בזמן שפרשי החילוץ מאיימים על המישור וורקינגטוריקס תוקף מבפנים.
• הגלימה האדומה קיסר שולח את לאביינוס עם שש קוהורטות, ואחר כך עוד, ולבסוף בא בעצמו, מזוהה מרחוק לפי צבע גלימתו. הפרשים ששלח מסביב לקו החיצוני מכים בגאלים מאחור. ורקסיוולאונוס נשבה עם 74 נסים; בלילה צבא החילוץ מתפזר.

האסטרטגיה

• רומאים: קיסר בונה שתי טבעות, כדי להחזיק את העיר ואת החילוץ בבת אחת. כשהחילוץ תוקף, הוא מביא אנשים מגזרות שקטות. במחנה הצפוני הוא שולח את לאביינוס ואחר כך בא בעצמו, ופרשיו תוקפים את הגאלים מאחור.
• צבא ורקינגטוריקס: ורקינגטוריקס מתכנן לתקוף את הקווים מבפנים בזמן שצבא החילוץ תוקף מבחוץ, כך שהרומאים יעמדו מול שני הכוחות בבת אחת.
• צבא החילוץ: צבא החילוץ מנסה לפרוץ את המצור מבחוץ. בחצות הוא תוקף את הקווים במישור, ושישים אלף לוחמים נבחרים בפיקודו של ורקסיוולאונוס עוקפים ותוקפים במורד את המחנה הצפוני, מתחת להר ראה, בצהריים. הפרשים מאיימים על המישור.

מה הכריע: הטבעת החיצונית הייתה המפתח: פרשיו של קיסר, שנשלחו מחוץ לה, תקפו את הגאלים מאחור, וצבא החילוץ נשבר. באותו לילה הוא התפזר.

המחיר

בין החומות

לפני שהגיע החילוץ, גירשו הגאלים מאלסיה את המנדובים, תושבי העיר עצמם, עם נשיהם וילדיהם, כדי לחסוך במזון. הם התחננו ליד הקווים הרומיים שיקבלו אותם כעבדים ויאכילו אותם; קיסר אסר זאת, ואינו מספר מה עלה בגורלם. קסיוס דיו, שכתב מאות שנים אחר כך, אומר שמתו בין העיר למחנה הרומי.

אחרי הכניעה נתן קיסר לכל חייל שבוי אחד כשלל, והשאיר בצד כ־20,000 איידואים וארוורנים, כדי להחזיר את עמיהם לצדו. ברומא הכריזו לכבודו על עשרים ימי הודיה.

איך אנחנו יודעים?

מקור: כניעה אחת, ארבע גרסאות

קיסר: ״...הוא מצווה למסור את הנשק ולהסגיר את המנהיגים. הוא התיישב בראש הביצורים מול המחנה, ומנהיגי הגאלים מובאים לפניו. הם מסגירים את ורקינגטוריקס ומניחים את נשקם.״

פלוטרכוס, על ורקינגטוריקס: ״...לבש את שריונו היפה ביותר, קישט את סוסו ורכב החוצה דרך השער. הוא הקיף את קיסר, שנשאר יושב, ואז קפץ מסוסו, פשט את שריונו, ישב לרגלי קיסר ונשאר בלי תנועה...״

כותבים מאוחרים מוסיפים עוד. אצל פלורוס, בימי אדריאנוס, ורקינגטוריקס משליך לפני קיסר את קישוטי סוסו ואת נשקו וקורא: ״אתה, האמיץ באנשים, ניצחת אויב אמיץ.״ אצל קסיוס דיו, בסביבות 220 לספירה, הוא כורע בשתיקה, ודיו מוסיף שהשניים היו פעם ידידים.

• איזה תיאור בא ממי שהיה שם, וכמה זמן אחרי נכתב כל אחד? רק של קיסר, בתוך שנה או שנתיים. פלוטרכוס כתב כ־160 שנה אחר כך, פלורוס כ־170, דיו כ־270. הסצנות המפורסמות גדלות ככל שמתרחקים.
• קיסר ניצח. למה שיספר את הרגע הגדול שלו בשורה יבשה אחת? כוחו של הספר כולו בכך שהוא נשמע פשוט ועובדתי, ולשון המעטה נשמעת אמינה. וחוץ מזה, רומא תראה את המלך השבוי בטריומף שלו.
• הביטו בציור שבתחילת השיעור. בעקבות איזו גרסה הלך הצייר? של פלוטרכוס ופלורוס. הציור, מ־1899, מראה את הסצנה שצרפת רצתה: גיבור גאה שמוסר את עצמו למען עמו.

מקור: שם בזהב

סטטר זהב של הארוורנים, ועליו הכתובת VERCINGETORIXS, 52 לפנה״ס. אוסף המטבעות של הספרייה הלאומית של צרפת, פריז

שרדו כשלושים סטטרים מזהב שנושאים את שמו, רבים מהם מאוצר שנמצא בפיונסה שבאוברן ב־1852: החפצים היחידים מימי חייו שמזכירים אותו בשמו.

• מה המטבע מוכיח על ורקינגטוריקס? שהוא פעל כשליט: הוא טבע זהב בשמו, והיה לו זהב לשלם לאנשים ולבעלי ברית. זו עדות מהצד שלו, לא של קיסר.
• האם הראש הוא דיוקנו? לא. אותו ראש צעיר מופיע גם על מטבעות ארוורניים בלי שמו: זה אל, לא דיוקן. איננו יודעים איך נראה ורקינגטוריקס.

מקור: מיליון הרוגים?

״...מיליון מאה תשעים ושניים אלף איש נהרגו בידיו בקרבותיו. אני מצדי לא אמנה זאת כסיבה לתהילה, שכן זה היה למעשה עוול שנעשה למין האנושי...״

פליניוס, מפקד צי רומי שהעריץ את גאונותו של קיסר, מסכם את כל מלחמותיו באויבים זרים, בלי מלחמות האזרחים. פלוטרכוס ואפיאנוס, שכתבו מאוחר יותר, מדברים על מיליון הרוגים בגאליה ומיליון שבויים. איש לא ספר; מקור המספרים ברישומים של קיסר עצמו.

• מאין יכול לבוא מספר מדויק כמו 1,192,000? כנראה מהרישומים של קיסר עצמו, שהוצגו בתהלוכות הניצחון שלו ב־46 לפנה״ס. מספר מדויק נשמע כמו ספירה; זו התרברבות שמחופשת לספירה.
• האם זה מספר הגאלים שנהרגו? לא. הוא כולל את כל מלחמותיו הזרות, וגאליה היא החלק הגדול שבהן. היסטוריונים מפקפקים במיליון העגול, לא בקנה המידה: עמים שלמים הושמדו או נמכרו.
• איך שופט זאת פליניוס, ולמה זה חשוב? כ״עוול שנעשה למין האנושי״. רומאי שכתב לרומאים יכול היה לראות בכיבוש פשע, לא רק תהילה. הגינוי אינו רק השקפה מודרנית.

מה יצא מזה

51–50 לפנה״ס

ידיים, זהב וצבא נאמן

ההתנגדות הבהבה עוד שנה. באוקסלודונום, מבצר גבעה בדרום־מערב, ניתק קיסר את המגינים מהמים בכך שחפר מנהרה אל מתחת למעיין שלהם. כשנכנעו, כותב קצינו הירטיוס, קטע את ידיהם של כל מי שנשאו נשק והשאיר אותם בחיים, לאזהרה.

ב־50 לפנה״ס גאליה הייתה שקטה ושילמה לרומא 40 מיליון ססטרטיוס בשנה. קיסר התעשר מאוד; סווטוניוס מספר שבזז ערים בשביל השלל. ובעיקר, ותיקיו היו נאמנים לו, לא לסנאט, וברומא שאלו יריביו איך אפשר לתת לאיש כזה לחזור הביתה. השיעור הבא ילווה אותו אל הרוביקון.

מיתוס

ורקינגטוריקס, הגיבור הלאומי הצרפתי הראשון, איחד את כל גאליה נגד רומא, ופסליו מראים איך נראה.

האמת

הוא איחד חלק מגאליה לשנה אחת: הרמים, הלינגונים ואחרים נשארו עם רומא, האיידואים הצטרפו רק באמצע הקיץ, וגאלים שירתו בפרשים של קיסר. הגיבור הלאומי נוצר במאה ה־19: בידי היסטוריונים רומנטיים, בידי נפוליאון השלישי, שמימן את פסלו הענק של מייה ב־1865, ובידי ספרי הלימוד של הרפובליקה. שום דיוקן שלו לא שרד.

הראיות

קיסר, ״מלחמת גאליה״ 7.63 ו־7.75–76. פסלו של מייה על הר אוקסואה (1865) ופסלו של ברטולדי בקלרמון־פראן (1903), שניהם עם שיער ארוך ושפם משתלשל. המטבעות שלו מראים אל, לא את פניו.

אחרי אלסיה

• 51 לפנה״ס אוקסלודונום נופלת: ההתנגדות המאורגנת האחרונה מסתיימת.
• 49 לפנה״ס קיסר חוצה את הרוביקון עם ותיקי גאליה: מלחמת אזרחים.
• 46 לפנה״ס תהלוכת הניצחון של קיסר על גאליה; ורקינגטוריקס מובל ברחובות רומא, ואחר כך מוצא להורג.
• 27–13 לפנה״ס אוגוסטוס מחלק את גאליה לשלוש פרובינקיות; לוגדונום (ליון) נעשית העיר הראשית שלהן.
• 48 לספירה הקיסר קלאודיוס מכניס אצילים גאלים לסנאט; נאומו שרד על לוח ארד בליון.
• המאה ה־5 לספירה הפרנקים משתלטים; גאליה הופכת לאט ל״פרנקיה״, והלטינית שלה לצרפתית.
• 1865 לספירה נפוליאון השלישי מציב את ורקינגטוריקס של מייה על הר אוקסואה: הגיבור הגאלי מקבל אנדרטה.

אפשר לסמוך על קיסר?

עד כמה אפשר להאמין לתיאור שכתב קיסר על המלחמה שלו עצמו?

• מישל רמבו, ״אמנות העיוות ההיסטורי ברשימותיו של קיסר״ (1953); דייוויד הניג׳ (1998) רשימות המלחמה של קיסר הן יצירת עיוות מכוונת. קיסר מסדר את העובדות, משמיט, מגלגל אשמה ומשתמש בסגנון ניטרלי לכאורה כדי לבנות דימוי פוליטי. הניג׳ מוסיף שהמספרים שלו הם רטוריקה, ואי אפשר לספור בעזרתם דבר.
• ט. רייס הולמס, ״כיבוש גאליה בידי קיסר״ (1899; 1911); אדריאן גולדסוורת׳י, ״קיסר״ (2006) אמין בעיקרו, צבוע בפרטים. קיסר לא יכול היה להמציא אירועים שאלפי קציניו וחייליו ראו וכתבו עליהם הביתה, והארכאולוגיה מאשרת את המקומות, את הסדר ואת ביצורי המצור. ההטיה היא בהדגשה ובהאשמה.
• אנדרו ריגסבי, ״קיסר בגאליה וברומא: מלחמה במילים״ (2006); קתרין וֶלש ואנטון פאוול (עורכים), ״יוליוס קיסר ככתב מחוכם״ (1998) השאלה האמיתית אינה ״אמת או שקר״ אלא ״בשביל מה זה נכתב?״. הרשימות מעצבות דימוי של מיהו רומאי, מיהו גאלי ומיהו גרמאני, של מלחמה צודקת ושל מעלותיו של קיסר, בשביל הבוחרים ברומא. צריך לקרוא אותם כטקסט פוליטי.

איש אינו חושב שקיסר המציא את אלסיה, ואיש אינו סומך על המספרים שלו. בין שתי הנקודות האלה צריך לשקול כל משפט: מי יכול היה לבדוק אותו, ומה הרוויח קיסר מכך שכתב אותו כך?

מה אתם יודעים עכשיו?

שאלה לבדיקה

מאין בא כמעט כל מה שאנחנו יודעים על מלחמות גאליה?

התשובה: מרשימות המלחמה של קיסר עצמו. נכון. שבעה ספרים מאת המצביא המנצח, ועוד ספר שמיני של קצינו הירטיוס. כל השאר מאוחר יותר, ובדרך כלל נשען עליהם.

שאלה לבדיקה

איך מסביר קיסר את התבוסה בגרגוביה?

התשובה: החיילים לא שמעו את אות הנסיגה והמשיכו לרוץ אל החומה בתקווה לשלל. נכון. לדבריו, עמק מנע מהם לשמוע, והוא נזף בהם אחר כך. היסטוריונים רבים חושדים שקיווה בעצמו לכבוש את העיר.

שאלה לבדיקה

מה השתבש בתוכנית האדמה החרוכה של ורקינגטוריקס?

התשובה: הביטוריגים התחננו לחוס על אוואריקום, הוא נעתר, וקיסר כבש אותה. נכון. מנהיג של ברית לא יכול היה להכריח עם גאה לשרוף את עירו. אוואריקום נפלה, ומתוך כ־40,000 בקושי 800 נמלטו.

שאלה לבדיקה

למה בנה קיסר באלסיה קו שני, חיצוני?

התשובה: כדי להגן על הצרים מפני צבא חילוץ שבא מכל גאליה. נכון. הקו החיצוני, כ־21 ק״מ, פנה החוצה, וצבאו של קיסר הפך למבצר שפונה לשני הכיוונים.

שאלה לבדיקה

מאין בא הסיפור המפורסם על ורקינגטוריקס שמשליך את נשקו לרגלי קיסר?

התשובה: מכותבים מאוחרים כמו פלוטרכוס ופלורוס, ומציירים של המאה ה־19. נכון. הם כתבו 160–170 שנה אחרי, והציור של רואייה מ־1899 הפך את הסצנה למפורסמת.

שאלה לבדיקה

מה חושבים היסטוריונים בני זמננו על ״מיליון הרוגים״ בגאליה?

התשובה: שזו כנראה התרברבות של קיסר, אבל ההרס היה אמיתי ועצום. נכון. איש לא ספר באמת, ומקור המספרים בקיסר; אבל עמים שלמים הושמדו או נמכרו לעבדות.

מונחים

• פרוקונסול קונסול לשעבר שנשלח לשלוט בפרובינקיה בראש צבא, לרוב לשנה או לכמה שנים. קיסר היה פרוקונסול של גאליה ואיליריקום בשנים 58–50 לפנה״ס.
• רשימות המלחמה בלטינית commentarii, ״רשימות״: דוחות המלחמה של קיסר עצמו, שנכתבו בלטינית פשוטה ובגוף שלישי (״קיסר עשה...״) ויצאו לאור כספרים. שבעה ספרים מכסים את גאליה בשנים 58–52 לפנה״ס; קצינו הירטיוס הוסיף ספר שמיני.
• הפרובינקיה הפרובינקיה הרומית בדרום גאליה, שנכבשה בשנים 125–121 לפנה״ס, לימים גאליה נרבוננסיס. השם ״פרובאנס״ בא ממנה.
• אופידום עיר גאלית מבוצרת על גבעה או בפיתול של נהר, מוקפת חומות של עץ, אבן ועפר. הגדולות, כמו ביבראקטה, השתרעו על 100 הקטאר ויותר.
• דרואיד בן המעמד המלומד של גאליה: כוהנים, שופטים ומורים, פטורים ממלחמה וממסים. הם לימדו בעל פה, ולכן תורתם ידועה לנו רק מזרים, כמו קיסר.
• לגיון יחידת הצבא העיקרית של רומא: כ־4,800 חיילי רגלים כבדים על הנייר, בעשר קוהורטות. אחרי שנים של מלחמה היו הלגיונות של קיסר לרוב חסרים בהרבה.
• קוהורטה עשירית לגיון, כ־480 איש על הנייר: היחידה שקיסר הזיז בדרך כלל ממקום למקום בשדה הקרב.
• לגאטוס קצין בכיר, לרוב סנאטור, שקיסר הפקיד בידיו לגיון או משימה. לאביינוס, סבינוס, קוטה וקווינטוס קיקרו היו מהלגאטים שלו בגאליה.
• ימי הודיה ימים של תפילה וקורבנות לאלים כהודיה על ניצחון, שהסנאט הכריז עליהם. ככל שהיו יותר ימים, הכבוד היה גדול יותר: קיסר קיבל 15, אחר כך 20, ושוב 20.
• טריומף תהלוכת הניצחון של מצביא רומי ברחובות רומא, עם חייליו, השלל והשבויים. שבויים מפורסמים הוצאו להורג לא פעם בסופה.
• סטטר מטבע זהב. הסטטרים הגאליים התחילו כהעתקים של מטבעות הזהב של פיליפוס השני מוקדון, אביו של אלכסנדר, ולאט לאט קיבלו עיצוב קלטי משלהם.
• אלסיה עיר על גבעה בגאליה, שבה נצור ורקינגטוריקס בידי קיסר. הרומאים חפרו סביבה טבעת של ביצורים.
• אוואריקום עיר גדולה של הביטוריגים בגאליה. קיסר צר עליה וכבש אותה בסערה, בלי לחוס על איש.
• גרגוביה גבעה חזקה בגאליה, שבה הגאלים הביסו את הלגיונות של קיסר.
• ביבראקטה עיר בגאליה. ליד העיר הביס קיסר את ההלווטים, ושם אישרה מועצת הגאלים את ורקינגטוריקס כמפקד העליון.
• קנבום עיר גאלית, היום אורליאן. שם הרגו הקרנוטים סוחרים רומאים, והמרד של 52 לפנה״ס התחיל כך.
• אוקסלודונום מבצר על גבעה בדרום-מערב גאליה. קיסר חפר מנהרה אל מעיין המבצר, והמגינים נכנעו; הוא כרת את ידיהם של הלוחמים.
• הלווטים שבט גאלי מאזור שווייץ של היום. הם שרפו את כפריהם ויצאו מערבה, וקיסר הביס אותם ליד ביבראקטה.
• נרווים שבט בצפון גאליה. בקרב ליד נהר הם תקפו את הרומאים בהפתעה, ולחמו כמעט עד האיש האחרון.
• איידואים שבט גאלי בבורגונדי, ידידיהם הוותיקים של רומא. בהמשך עברו לצד המורדים.
• ארוורנים שבט גאלי, יריבם של האיידואים. בקרבו גייס ורקינגטוריקס את צבאו, כשהמרד התחיל.
• אבורונים שבט גאלי שמנהיגו אמביוריקס. אחרי המארב על הלגאטים, קיסר הזמין את שכניהם לשדוד אותם, כדי שגזעם ושמם יימחו.
• אריוביסטוס מלך גרמאני שהתיישב בגאליה. קיסר הדף אותו מעבר לריין.
• אמביוריקס אחד מראשי האבורונים. הוא שכנע שני לגאטים רומאים שכל גאליה מתקוממת, והם נכנסו למארב. הוא לא נתפס מעולם.
• קראסוס אחד משלושת השותפים לשלטון, יחד עם קיסר ופומפיוס. נהרג ב־53 לפנה״ס, אחרי תבוסה לפרתים בחרן.
• פומפיוס פוליטיקאי רומי, שותפו של קיסר לשלטון. הוא היה נשוי ליוליה, בתו של קיסר.
• קיקרו כותב ופוליטיקאי רומי. לא היה בעל ברית של קיסר, ובכל זאת שיבח את הסגנון הפשוט והנקי של ספריו.
• סווטוניוס כותב רומי מאוחר, שכתב על חייהם של שליטי רומא, ובהם קיסר. לפי סווטוניוס, קיסר בזז ערים כדי להתעשר.
• סנאט המועצה העליונה של רומא, שבה ישבו אנשים בכירים ומשפיעים. הסנאט הכריז על ימי הודיה ואישר תארים לשליטים.
• קונסול אחד התפקידים הגבוהים ביותר ברפובליקה הרומית. בכל שנה כיהנו בו שני אנשים.
• סנטוריון קצין רומי שפיקד על יחידה קטנה בתוך הלגיון.
• פרתים עם חזק ממזרח רומא. הוא הביס את קראסוס בחרן.
• פליניוס מפקד צי רומי שהעריץ את גאונותו של קיסר. הוא סיכם את כל מלחמותיו של קיסר נגד עמים זרים.
• ססטרטיוס מטבע רומי. גאליה שילמה לרומא 40 מיליון מהם בשנה.
• מנהיר אבן גדולה וזקופה, שאנשים קדומים הציבו באירופה אלפי שנים לפני קיסר.
• אסטריקס קומיקס צרפתי מ־1959 שמלגלג בחיבה על צרפת המודרנית.

מקורות

• Caesar, The Gallic War, books 1–7, and Aulus Hirtius, book 8, trans. W. A. McDevitte and W. S. Bohn (Harper, 1869)
• Plutarch, Life of Caesar 15–27, trans. Bernadotte Perrin, Plutarch’s Lives vol. VII (Loeb Classical Library, 1919)
• Suetonius, The Deified Julius 22–25, 54, 56, 67, trans. J. C. Rolfe (Loeb Classical Library, 1914)
• Cassius Dio, Roman History 40.33–43, trans. Earnest Cary, vol. III (Loeb Classical Library, 1914)
• Florus, Epitome of Roman History 1.45, trans. E. S. Forster (Loeb Classical Library, 1929)
• Pliny the Elder, Natural History 7.91–92, trans. John Bostock and H. T. Riley (Bohn, 1855)
• Appian, Gallic History (Celtica), fragments, trans. Horace White, The Roman History of Appian of Alexandria (Macmillan, 1899)
• Velleius Paterculus, Roman History 2.46–47, trans. F. W. Shipley (Loeb Classical Library, 1924)
• Adrian Goldsworthy, Caesar: Life of a Colossus (New Haven: Yale University Press, 2006)
• Andrew M. Riggsby, Caesar in Gaul and Rome: War in Words (Austin: University of Texas Press, 2006)
• Kathryn Welch and Anton Powell (eds), Julius Caesar as Artful Reporter: The War Commentaries as Political Instruments (London: Duckworth / Classical Press of Wales, 1998)
• Michel Reddé and Siegmar von Schnurbein (eds), Alésia: fouilles et recherches franco-allemandes sur les travaux militaires romains autour du Mont-Auxois (1991–1997), 3 vols (Paris: Académie des Inscriptions et Belles-Lettres, 2001)
• Michel Reddé, Alésia: l’archéologie face à l’imaginaire (Paris: Errance, 2003; 2nd ed. 2012)
• Christian Goudineau, Le dossier Vercingétorix (Arles: Actes Sud / Errance, 2001)
• Michel Rambaud, L’art de la déformation historique dans les Commentaires de César (Paris: Les Belles Lettres, 1953; 2nd ed. 1966)
• T. Rice Holmes, Caesar’s Conquest of Gaul (London: Macmillan, 1899; 2nd ed. Oxford: Clarendon Press, 1911)
• David Henige, “He came, he saw, we counted: the historiography and demography of Caesar’s Gallic numbers”, Annales de Démographie Historique 1998.1, 215–242
• Kurt A. Raaflaub, “Caesar and Genocide: Confronting the Dark Side of Caesar’s Gallic Wars”, New England Classical Journal 48.1 (2021), 54–80
• Tristan S. Taylor, “Caesar’s Gallic Genocide: A Case Study in Ancient Mass Violence”, in B. Kiernan, T. M. Lemos and T. S. Taylor (eds), The Cambridge World History of Genocide, vol. I (Cambridge University Press, 2023), 309–329
• Nico Roymans, “A Roman massacre in the far north: Caesar’s annihilation of the Tencteri and Usipetes in the Dutch river area”, in M. Fernández-Götz and N. Roymans (eds), Conflict Archaeology: Materialities of Collective Violence from Prehistory to Late Antiquity (London: Routledge, 2018), 167–181

קרדיט תמונות

• ליונל רואייה, ״ורקינגטוריקס משליך את נשקו לרגלי יוליוס קיסר״, 1899. מוזיאון קרוזאטייה, לה פוי־אן־ולה · Public domain · דף המקור
• פסל חזה משיש שנמצא בנהר הרון בארל, אולי יוליוס קיסר, המאה ה־1 לפנה״ס. המוזיאון לארל העתיקה. צילום: קרול רדאטו · Carole Raddato · CC BY-SA 2.0 · דף המקור
• אמה מייה, ״ורקינגטוריקס״, 1865, אליז־סנט־ריין. צילום: מירבלה · Myrabella · CC BY-SA 4.0 · דף המקור
• רמת גרגוביה מהכפר לה קרה (תמונה מורכבת). צילום: Dysmorodrepanis, 2007 · CC BY-SA 3.0 · דף המקור
• שחזור ביצורי המצור הרומיים, המוזאופארק של אלסיה, אליז־סנט־ריין. צילום: בנג׳מין סמית׳, 2025 · Benjamin Smith · CC BY-SA 4.0 · דף המקור
• סטטר זהב של הארוורנים ועליו הכתובת VERCINGETORIXS, 52 לפנה״ס. אוסף המטבעות של הספרייה הלאומית של צרפת, פריז. צילום: מארי־לאן נגוין · Public domain · דף המקור