סימון בוליבר: האיש ששחרר חצי יבשת

הנער מקראקס

רומא, 1805

רומא, קיץ 1805. צעיר בן 22 מקראקס עולה על גבעה מחוץ לעיר העתיקה. זו לא אחת משבע הגבעות המפורסמות של רומא, אלא מונטה סאקרו, ״הר הקודש״.

לצידו עומד המורה הישן שלו, סימון רודריגס. לפי הסיפור המוכר, על הגבעה הזאת הוא נשבע לשחרר את מולדתו מעול ספרד. הסיפור מופיע בספרי לימוד רבים באמריקה הלטינית.

אבל איך יודעים שזה קרה? ומה בדיוק נאמר שם?

רקע

שתי לוויות לפני גיל תשע

סימון בוליבר נולד בקראקס ב־24 ביולי 1783, למשפחה קריולית עשירה. קריולים היו לבנים שנולדו באמריקה הספרדית, צאצאים של מתיישבים ספרדים. הם היו עשירים ומכובדים, אבל המשרות הבכירות בשלטון הוענקו לרוב לאנשים שנולדו בספרד.

אביו מת ב־1786, כשהיה בן שנתיים וחצי. אמו מתה ב־1792, כשלושה שבועות לפני יום הולדתו התשיעי. עד גיל תשע כבר היה יתום.

רקע

המורה שנשאר

ב־1793 נרשם בוליבר לבית הספר של סימון רודריגס, ומ־1795 למד אצלו במשרה מלאה. רודריגס הביא לכיתה את רעיונות הנאורות, והוא נשאר בחייו של בוליבר שנים רבות.

ב־1799 נסע בוליבר לספרד, למדריד. ב־1802 נשא לאישה את מריה טרזה דל טורו, בת משפחה עשירה מקראקס. היא מתה בקראקס ב־22 בינואר 1803, כשהוא היה באירופה, כשמונה חודשים אחרי החתונה. לימים סיפר לאחד מבני לוויתו שנשבע לא להינשא שוב.

רומא

מילאנו, 1805

השלושה, בוליבר, רודריגס וקרוב של אשתו המתה, הגיעו למילאנו ב־26 במאי 1805. באותו יום הוכתר נפוליאון בונפרטה למלך איטליה בעיר, והם ראו את הטקס במו עיניהם.

השבועה

השבועה על הגבעה

באוגוסט 1805, כשלושה חודשים אחרי מילאנו, עלו בוליבר ורודריגס על מונטה סאקרו. המקורות נותנים את התאריך 15 או 18 באוגוסט.

העד הטוב ביותר הוא רודריגס, שהיה שם. גם בוליבר עצמו כתב על הביקור, כשמונה־עשרה שנים מאוחר יותר. במכתב לרודריגס מ־19 בינואר 1824 הוא שאל:

״האם אתה זוכר כשהלכנו יחד להר מונטה סאקרו ברומא, כדי להישבע על אותה אדמה קדושה את חירות המולדת?״ (תרגום שלנו מספרדית.)

המכתב מוכיח שהביקור היה. הוא לא מוכיח מה נאמר שם.

מיתוס

על הר הקודש נשבע בוליבר הצעיר את שבועת החירות המפורסמת, מילה במילה, כפי שהיא מודפסת בספרי הלימוד.

האמת

הביקור מתועד היטב: רודריגס היה שם, והמכתב של 1824 נכתב אליו ומזכיר את הביקור המשותף. המילים עצמן אינן מתועדות. הנאום המפורסם הוא טקסט מאוחר יותר. הוא מודפס עם שורת תאריך מ־1805, ואין בידינו מסמך מוקדם שמאשר את נוסחו.

הראיות

המכתב מדבר על המקום ועל עצם השבועה, ולא על נוסחה. מאמר מ־2005 שמדפיס את הנאום מסתמך על עדותו של רודריגס ועל מכתב 1824, ולא על הנוסח. זהו כלל מוכר בחקר ההיסטוריה: טקסט שנכתב הרבה אחרי המאורע מלמד על מה שמאמינים בו, לא בהכרח על מה שנאמר באותו בוקר.

חונטות ורעידת אדמה

ספרד, 1808

מלך שאינו חופשי

ב־1807 ו־1808 פלשו צבאותיו של נפוליאון בונפרטה לחצי־האי האיברי. במאי 1808 נאלץ מלך ספרד, פרדיננד השביעי, לוותר על הכתר. נפוליאון הושיב על הכס את אחיו, ג׳וזף. המלך הישן נשאר בידי הצרפתים.

בקראקס נודעה החדשה ביולי 1808. לכל מושבה הייתה אותה שאלה, פשוטה ובלתי אפשרית בבת אחת: למי חייבים ציות, כשהמלך נעלם או נמצא בשבי?

קראקס, 1810

חונטה בקראקס

ב־1810 הגיעה לקראקס ידיעה על מועצת שלטון חדשה בספרד. ב־19 באפריל הדיחו הקריולים את המושל הספרדי, והקימו חונטה עליונה, שתשלוט בשם המלך השבוי.

בין הצעירים שדחפו לשינוי היה סימון בוליבר, בן 26, מבני המשפחות העשירות. הוא עוד לא היה גנרל. כמו רבים מבני דורו, הוא רצה שינוי.

1811

הרפובליקה הראשונה

ב־1811 הכריז הקונגרס החדש על רפובליקה. הקריולים עברו כך מלשלוט בשם המלך לשלוט בשם עצמם. ב־13 ביולי 1811 גויסו מיליציות.

הרפובליקה הייתה שברירית. מחוץ לקראקס נשארו מקומות רבים נאמנים לספרד, וגם מנהיגיה לא תמיד הסכימו ביניהם.

26 במרץ 1812

רעידת האדמה

ב־26 במרץ 1812 פגעה רעידת אדמה בקראקס, והעיר כמעט נהרסה כולה. רבים ראו בכך עונש אלוהי על העצמאות.

הרפובליקה נחלשה, והרויאליסטים, שתמכו במלך הספרדי, ניצלו את ההזדמנות. הרפובליקה הראשונה נפלה ב־1812.

דצמבר 1812

מניפסט מקרטחנה

ב־15 בדצמבר 1812, בעיר הנמל קרטחנה, בגרנדה החדשה, כתב בוליבר מסמך ארוך. היום הוא נקרא ״המניפסט של קרטחנה״.

השאלה שעמדה במרכזו הייתה כואבת: למה הפטריוטים הפסידו, ומה צריך לבוא אחריהם? הוא יחזור לשאלה הזאת שוב ושוב בשנים הבאות.

נפילת הרפובליקה

1813

המערכה המופלאה

בשנת 1813 ניסה בוליבר להשיב את הרפובליקה בכוח. תומכיו קראו למסעו ״המערכה המופלאה״, כי ההצלחות הראשונות הגיעו מהר.

בטרוחיו שבמערב ונצואלה, ב־15 ביוני 1813, הוציא בוליבר צו שנעשה לאחד המסמכים הקשים ביותר של המלחמה. הוא נודע בשם ״צו מלחמה עד המוות״.

מקור: צו המלחמה עד המוות

ספרדים ותושבי איי הקנריים, אתם תמותו, גם אם אתם ניטרליים, אלא אם תתמכו באופן פעיל במטרת שחרור אמריקה. אמריקאים, אתם תחיו, גם אם פשעתם.

הצו מציע חיים לאמריקאים גם אם עברו על החוק, ומאיים במוות על ספרדים גם כשהם ניטרליים. הוא נכתב במלחמה שכבר הייתה אכזרית משני הצדדים. לפי ההיסטוריונית קארן רייסין (2013), שני הצדדים נהגו במלחמה הזאת עד המוות.

• את מי הצו מאיים, ומי מובטח לו חיים? הספרדים ותושבי איי הקנריים מאוימים במוות, גם אם הם ניטרליים. האמריקאים מובטחים חיים, גם אם עברו על החוק.
• למי הצו מיועד? לספרדים, לאמריקאים, או לשניהם? לשניהם. הוא מפחיד את הספרדים, ומבטיח לאמריקאים חיים גם אם עברו על החוק.
• מה הצו לא אומר, ומה איננו יודעים ממנו? הוא לא אומר מה יקרה בפועל לשבויים, ואינו נותן מספרים של הרוגים. נוסח הצו ידוע לנו, אבל לא תמיד ברור עד כמה נאכף בשטח.

1813–1814

מלחמה בלי רחמים

הצו לא נכתב בוואקום. במלחמה הזאת הרגו שני הצדדים שבויים, ואין בידינו מספרים מהימנים על מספר הקורבנות.

יש דיווחים שמתארים הוצאות להורג של שבויים ספרדים בקראקס ובלה גוירה בפברואר 1814, וחלקם מייחסים את ההוראה לבוליבר. הדיווחים אינם מסכימים על המספרים, ולא מצאנו מקור שאישר את הפרטים.

1814

בובס וקראקס

ב־1814 נפלה הרפובליקה השנייה, שבוליבר עצמו החזיר לחיים ב־1813. צבא רויאליסטי בפיקוד חוסה תומאס בובס ניצח את הכוחות הרפובליקניים. ב־16 ביולי 1814 חזרו הרויאליסטים לקראקס.

בכל פעם שהשלטון עבר מיד ליד בשנים האלה, נשארו מאחור הרוגים, שבויים ופחד.

1815

גלות

בוליבר יצא מוונצואלה. ב־14 במאי 1815 הגיע לקינגסטון, בירת ג׳מייקה, אי בריטי בים הקריבי.

הוא היה גולה, בלי צבא ובלי כסף רב. הוא ראה שתי רפובליקות נופלות בזו אחר זו, ועכשיו היה עליו לחשוב מחדש איך להחזיר את הכוח.

גלות ושאלה ראשונה

דצמבר 1815

קרטחנה נופלת

ב־6 בדצמבר 1815 נפלה קרטחנה, עיר הנמל הפטריוטית בגרנדה החדשה, לידי צבא ספרדי גדול. הצבא הזה נשלח מעבר לאטלנטי כדי להחזיר את המושבות לידי ספרד.

בריטניה, שאליה פנה בוליבר בתקווה לעזרה, לא התחייבה לדבר.

קינגסטון, 1815

מכתב לאנגלי

בספטמבר 1815, כמה חודשים אחרי שהגיע לקינגסטון, כתב בוליבר מכתב ארוך. היום הוא ידוע בשם ״מכתב מג׳מייקה״. הוא ענה לסוחר הבריטי הנרי קאלן, ונכתב כאילו הוא פונה לאנגלי אחד. אבל הקורא האמיתי שלו היה ממשלת בריטניה.

מקור: המכתב מג׳מייקה

אנחנו לא ילידי הארץ ולא אירופים, אלא מין ביניים שבין בעלי הארץ החוקיים לבין המשתלטים הספרדים.

בוליבר כתב את המכתב בגלות, בלי צבא ובלי בסיס. הוא מציע לבריטניה דרך לראות את אמריקה הספרדית: עם חדש, ומגוון של שיטות שלטון, מממשלות פדרליות ורפובליקות מרכזיות ועד מלוכות באזורים הגדולים ביותר.

• למי המכתב מופנה, ומי הקורא האמיתי? לאנגלי אחד בקינגסטון, שכנראה היה בעל תפקיד רשמי. הקורא האמיתי הוא ממשלת בריטניה, שאותה הוא מנסה לשכנע.
• למה הוא כותב שאנשי אמריקה אינם ילידים ואינם אירופים? זו טענה פוליטית. הוא טוען שאנשי אמריקה הם עם חדש, שאינו שייך לספרדים ולא לילידים. עם חדש יכול לדרוש שלטון משלו.
• מה הוא מבקש מבריטניה? הגנה. הוא מקווה שמדינה ליברלית תגן על המדינות החדשות, עד שיהיו חזקות דיין לעמוד בכוחות עצמן. הוא כותב את זה כשאין לו צבא כלל.

נקודת החלטה

אתם סימון בוליבר, בקינגסטון, ג׳מייקה.

דצמבר 1815, אחרי נפילת קרטחנה

קרטחנה נפלה לידי הספרדים. אין לכם צבא, ואין לכם הרבה כסף. בריטניה עדיין לא התחייבה לדבר. במכתב שכתבתם בספטמבר ביקשתם ממנה תמיכה.

בימים האלה מגיע אליכם שליח מהאיטי. נשיאה, אלכסנדר פטיון, מציע לכם נשק ואנשים כדי לחזור לחופי ונצואלה. התנאי שלו: ביטול העבדות בארצות שתשחררו.

מה אתם עושים?

• להישאר בג׳מייקה, להמשיך לכתוב לבריטניה ולחכות לתמיכתה ייתכן שתקבלו מכתבים מנומסים ואולי תמיכה חלקית. אבל בלי צבא ובלי בסיס על היבשת, אתם נשארים מחוץ למשחק. בריטניה לא התחייבה למלחמה הזאת, ותומכיכם בוונצואלה יתרחקו עם הזמן.
• לקבל את ההצעה מהאיטי ולהתחייב לביטול העבדות בארצות שתשחררו כנראה תקבלו נשק ואנשים. ההתחייבות לביטול העבדות תעמיד אתכם מול בעלי אחוזות ומול קריולים שתלויים בעבודה של עבדים. תוכלו לחזור לשטח, אבל במחיר.
• לוותר על המאבק: לחיות בשקט בגלות, לכתוב ולא לחזור המלחמה תמשיך בלעדיכם. מישהו אחר ימלא את החלל, וכנראה תישארו מחוץ לעתידן של המדינות שתקומנה.

מה קרה בפועל

לקבל את ההצעה מהאיטי ולהתחייב לביטול העבדות בארצות שתשחררו

בוליבר בחר באפשרות השנייה. הוא הגיע לדרום האיטי ב־24 בדצמבר 1815, ונפגש עם פטיון ב־2 בינואר 1816. פטיון נתן לו נשק ואנשים, ובוליבר הבטיח לבטל את העבדות בארצות שישחרר.

בוליבר לא היה במצב של בחירה נוחה. בריטניה לא זזה, והאיטי הציעה עזרה ממשית. ההיסטוריונים חלוקים: יש הרואים בהתחייבות לביטול העבדות עמדה כנה, ויש הרואים בה מחיר שנדרש כדי לקבל נשק ואנשים. המקורות שקראנו לא מכריעים בשאלה (ראו את פאנל ה״להעמיק״).

חזרה לחוף

1816

שוב לחוף

ב־1816 חזר בוליבר לחופי ונצואלה בעזרת האיטי. פטיון נתן לו נשק ואנשים. המקורות אינם מסכימים על מספרי הנשק והחיילים, ולכן איננו נותנים מספרים.

המסע לא הלך חלק. ב־22 באוגוסט 1816, בגוריה שעל החוף, הדיחו מנהיגים פטריוטים אחרים את בוליבר מהפיקוד.

1816

הכרזת השחרור

באותה שנה הוציא בוליבר הכרזה שהבטיחה חירות לאנשים מוחזקים בעבדות שיצטרפו למאבק הפטריוטים. היסטוריונים נחלקים מתי הוכרזה: בתחילת יוני או ביולי 1816.

המקורות גם אינם מסכימים על מעמדו של צו המלחמה עד המוות אחרי ההכרזה. לפי גרסה אחת, ההכרזה ביטלה אותו. לפי גרסה אחרת, הצו נשאר בתוקף עד 26 בנובמבר 1820, כשהסכם שנחתם בטרוחיו הפך את המלחמה למלחמה רגילה בין צבאות.

1817

אנגוסטורה

ב־1817 כבש בוליבר את אנגוסטורה, עיר על נהר האורינוקו, והפך אותה למרכז השלטון הפטריוטי. היום העיר נקראת סיודד בוליבר.

מיתוס

בוליבר שחרר את דרום אמריקה לבד, והניצחונות היו שלו בלבד.

האמת

הוא היה מנהיג מרכזי, אבל לא לבד. באיאקוצ׳ו (1824) ניצח סוקרה, לא בוליבר. פטיון סיפק נשק ואנשים. חוסה אנטוניו פאס שלט בחלק גדול מהליאנוס שבמערב. סן מרטין הכריז על עצמאות פרו ב־1821.

הראיות

קל לייחס לבוליבר כל ניצחון. אבל המקורות מדברים על בוליבר ובעלי בריתו, ועל מנהיגים שפעלו בזמנים שונים ובמקומות שונים. מלחמות העצמאות נלמדות בספרי הלימוד כסיפור אחד, אבל בשטח הן היו הרבה מסעות נפרדים.

1816–1818

בין ההבטחה למעשה

בגלות הבטיח בוליבר לאיטי לבטל את העבדות בארצות שישחרר. על היבשת הוא נזקק לכל חייל שיכול להצטרף אליו, וכל אחד מהם הביא איתו את הסיבות שלו.

השאלה שכדאי לשאול לאורך השיעור היא פשוטה: מה נשאר מההבטחה כשהגיע הזמן לשלם עליה?

מעבר ההרים

פברואר 1819

קונגרס אנגוסטורה

בפברואר 1819 התכנסו נציגי הפטריוטים באנגוסטורה, כדי לכתוב חוקה ולהקים מוסדות שלטון. בוליבר נשא נאום שמתוארך ל־15 בפברואר 1819.

הנאום אינו עוסק רק בניצחונות. הוא שואל מי צריך לשלוט, ולכמה זמן.

מקור: נאום אנגוסטורה

רק כוח ההכרח, בשילוב הרצון הנחוש של העם, הביאו אותי לקבל את התפקיד המפחיד והמסוכן של דיקטטור ומנהיג עליון של הרפובליקה.

בוליבר דיבר כמי שמחזיק בשלטון. בקטע הזה הוא אומר שהוא מחזיר את הסמכות לנציגי העם, ומדבר גם אל הדורות הבאים. זו הבטחה, וגם טענה לסמכות. התואר שדיקטטור היה לו משמעות רומית: מי שמקבל סמכות מלאה לזמן מוגבל כדי להתמודד עם משבר. קראו אותו לאט.

• מי קהל השומעים של הנאום, ומי עוד מופיע בו? הנציגים שבאולם. אבל הוא מזכיר גם את הדורות הבאים, ולכן קהלו רחב מהאולם.
• איך הנאום מציג את הכוח שלו? כמתנה, כנטל, או כזכות? ככבד שנכפה עליו, ולא כפרס שחיפש. זו דרך להציג מנהיג שאינו רוצה בשלטון בלתי מוגבל.
• מה הנאום לא מסביר, ומה כדאי לבדוק כדי לדעת אם ההבטחה נשמרה? הוא לא מסביר כמה זמן יימשך השלטון, או איך ייעשה חזרה לנציגי העם. השאלה הזאת תחזור בהחלטה האחרונה של השיעור.

אפריל 1819

במישורי הליאנוס

באפריל 1819 לחם צבאו בליאנוס, המישורים הרחבים של ונצואלה וקולומביה, במקום שנקרא לאס קסרס דל מדיו.

מעבר להרי האנדים שוכנת גרנדה החדשה, שעדיין נמצאת בידי הספרדים. בין המישורים לבין גרנדה החדשה מתרוממים ההרים, והגשמים מתחילים לרדת.

נקודת החלטה

אתם סימון בוליבר, במישורי הליאנוס, במאי 1819.

מאי–יוני 1819, אחרי הקרב בלאס קסרס דל מדיו

הספרדים שולטים בגרנדה החדשה, מעבר להרי האנדים. הדרך אליהם עוברת דרך הפרמו של פיסבה, מישור קר וגבוה שמעל לגבול היער. הגשמים כבר התחילו, והנהרות גואים.

לכם יש צבא שטרם לחם באזור ההרים. מפקדיכם חלוקים: יש הטוענים שחציית ההרים בעונת הגשמים היא טירוף, ויש הטוענים שרק הפתעה תנצח את הספרדים.

מה אתם עושים?

• להישאר בליאנוס, להילחם שם ולחכות לעונה נוחה יותר תילחמו על קרקע שאתם מכירים, אבל הספרדים יישארו מוגנים בגרנדה החדשה. ההמתנה בגשם עלולה לשחוק את הצבא, וקשה יהיה למלא את השורות.
• לחצות את הפרמו של פיסבה עכשיו, בעונת הגשמים, ולהילחם בגרנדה החדשה אם תצליחו, תפתיעו את הספרדים ותגיעו לשטח שלא התכוננו אליו. אם לא, תאבדו את הצבא בהרים: קר, רטוב ובלי אספקה. זהו הימור גדול.
• לחכות לתגבורת מחופי ונצואלה ולזוז רק אחרי שתגיע התגבורת עשויה להגיע באיחור, והספרדים עלולים לזוז קודם. הצבא עלול להפוך לאיטי ומוחלש, והגשמים יוסיפו נזק.

מה קרה בפועל

לחצות את הפרמו של פיסבה עכשיו, בעונת הגשמים, ולהילחם בגרנדה החדשה

בוליבר בחר לחצות את ההרים. הצבא עבר את הפרמו של פיסבה בתחילת יולי 1819, בגשם. נהר הטאטינוס היה גואה מגשמי החורף של האזור. ב־7 באוגוסט 1819 ניצח בוליבר בקרב בויאקה, ומשם צעד הצבא לבוגוטה.

ההיסטוריונים קוראים את הבחירה כשיקול דעת: ההמתנה בליאנוס הייתה יקרה, והפתעה הייתה שווה את הסיכון. המקורות לא מראים ודאות ברגע ההחלטה. זה היה צעד נועז, ולא בטוח.

אוגוסט 1819

בויאקה

ב־7 באוגוסט 1819 נשבר הצבא הספרדי בגרנדה החדשה, בקרב בויאקה. בהמשך נכללו בתוך מדינה אחת ונצואלה, גרנדה החדשה, אקוודור ופנמה. ההיסטוריונים קוראים לה קולומביה הגדולה, ואילו היא עצמה כינתה את עצמה ״הרפובליקה של קולומביה״.

בויאקה שבר צבא, אבל לא פתר את כל היבשת. המלחמה נמשכה, והיו לפניה עוד שנים של קרבות.

גואיאקיל, פרו והדיקטטורה

24 ביוני 1821

קרבובו

ב־24 ביוני 1821 ניצחו הפטריוטים בקרב קרבובו, ליד ואלנסיה שבמרכז ונצואלה. הניצחון הזה קבע את עצמאותה של ונצואלה, אבל לא את גורלה של כל היבשת. חזיתות רבות עוד נותרו פתוחות.

נקודת החלטה

אתם סימון בוליבר, בגואיאקיל, יולי 1822.

גואיאקיל, יולי 1822, לפני הפגישה עם סן מרטין

חוסה דה סן מרטין הגיע לגואיאקיל מהדרום. הוא שחרר את צ׳ילה, ואחר כך הכריז על עצמאותה של פרו. עכשיו הוא רוצה להיפגש אתכם.

שניכם רוצים לסיים את המלחמה בפרו, שם הספרדים מחזיקים עדיין באזורי ההרים. אבל אתם חלוקים במה ייראו המדינות החדשות. לפי המקורות, הוא נוטה למלוכות, ואתם לרפובליקות. אם תסכימו על תוכנית אחת, שני הצבאות יוכלו לפעול כאחד.

מה אתם עושים?

• לקבל פיקוד משותף אחד, לפי התנאים של סן מרטין סביר שתילחמו יחד בפרו, אבל לפי תנאיו, וכנראה גם לפי דעתו על המשטר שייקבע שם. תאבדו חלק גדול משליטתכם על הצבא שלכם.
• לשמור על הפיקוד הבלעדי ולא לקבל תוכנית משותפת שני הצבאות ילכו לדרכם, והתיאום ייפול. סן מרטין, שאינו מוכן לוותר, כנראה יעזוב. מערכת פרו תישאר בידיכם, ועמה האחריות להצלחה או לכישלון.
• להעביר את המערכה בפרו לסוקרה, ולשמור לעצמכם את הצפון סוקרה, קצין שאתם סומכים עליו, ינהל את המערכה. זה ימנע מריבה גלויה, אבל פירושו שלא תהיו בעצמכם בקרב המכריע.

מה קרה בפועל

לשמור על הפיקוד הבלעדי ולא לקבל תוכנית משותפת

הפגישה נערכה ב־26–27 ביולי 1822. השניים לא הסכימו על שלטון העתיד: סן מרטין נטה למלוכה, ובוליבר לרפובליקה. לא נוצרה תוכנית משותפת. סן מרטין פרש מהמערכה בדרום אמריקה, ולימים עזב לצרפת. בוליבר המשיך במסעו.

שני המנהיגים הגדולים האלה חשבו על המדינה החדשה בדרכים שונות. ההיסטוריונים חלוקים בשאלה כמה מהמחלוקת הייתה על המשטר, וכמה הייתה יריבות בין שני אנשים. המקורות שמורים לנו מספרים רק את התוצאה: לא הסכמה, ופרישה (ראו את פאנל ה״להעמיק״).

מיתוס

בגואיאקיל התקיים ויכוח סודי ודרמטי בין השניים, והוא הכריע את עתיד דרום אמריקה.

האמת

השניים לא הסכימו על שלטון העתיד, וסן מרטין פרש. אבל המקורות שקראנו אינם מתארים סצנה דרמטית בחדר סגור, ואינם מוסרים דו״ח מלא על מה שנאמר ביניהם בשיחה הפרטית.

הראיות

את התוצאה אפשר לבדוק: סן מרטין עזב, ולימים עזב גם את דרום אמריקה לצרפת. תיאורים של ״ויכוח סודי״, אם נערך כזה, נשענים על זיכרונות ודיווחים מאוחרים, ולכן צריך לקרוא אותם בזהירות.

1824

חונין ואיאקוצ׳ו

ב־6 באוגוסט 1824 ניצח בוליבר בקרב חונין, בהרי פרו. בדצמבר 1824 ניצח סוקרה באיאקוצ׳ו. הקרב הזה נחשב לקרב המכריע שסיים את השלטון הספרדי ברוב דרום אמריקה.

את הקרב המכריע ניהל סוקרה, לא בוליבר.

1825–1826

בוליביה

ב־1825 נוצרה מדינה חדשה בדרום, בוליביה, שנקראה על שמו. בוליבר היה נשיאה הראשון, מ־6 באוגוסט עד 29 בדצמבר 1825.

ב־12 במאי 1826 שלח לסוקרה את טיוטת החוקה שכתב לבוליביה.

מקור: הדיוקן של גיל דה קסטרו

חוסה גיל דה קסטרו, סביב 1823. מוזיאון לאמנות, לימה. נחלת הכלל.

הצייר, חוסה גיל דה קסטרו, היה צייר פרואני. הדיוקן נוצר בזמן שבוליבר היה בפרו, וציור כזה נועד לעין הציבור: דימוי של מנהיג, ולא רק תיעוד של אדם.

• מי צייר את הדיוקן, ולמה הוא נוצר? צייר פרואני, בזמן שבוליבר שהה בפרו. הדיוקן נועד לייצג מנהיג, ולא רק לתעד אדם.
• מה הדיוקן רוצה שנראה? הלבוש, התנוחה, פני האיש? מדים צבאיים, עמידה בטוחה ופנים רגועות. הדיוקן מציג מפקד ומנהיג בטוח בעצמו.
• איך אפשר לדעת כמה הדיוקן דומה לאדם? שאלו אם הצייר ישב מול הדמות בפועל. דיוקן מהחיים קרוב יותר לאדם, אבל הוא עדיין דימוי של כוח שנבחר בכוונה. השוו אותו לדיוקנים אחרים לפני שסומכים עליו.

נקודת החלטה

אתם סימון בוליבר, בבוגוטה, יוני 1828.

בוגוטה, יוני 1828, אחרי כישלון הכינוס באוקניה

הוועידה באוקניה נועדה לכתוב חוקה חדשה לקולומביה הגדולה. ב־11 ביוני פרשו מן הישיבה אנשי הצד שלכם, ולא נשאר מניין נציגים שיכול להחליט.

היריבים שלכם רוצים להעניק יותר סמכות למחוזות. בוונצואלה מנהיגים מקומיים מדברים על פרישה. ב־13 ביוני נפגשו בבוגוטה תומכיכם, והמליצו לכם לקחת סמכות מוחלטת כדי להחזיק את האיחוד יחד. לפני תשע שנים, בנאום באנגוסטורה, אמרתם שאתם מחזירים את הסמכות שהופקדה בידיכם.

מה אתם עושים?

• לקחת סמכות מוחלטת כדי להחזיק את קולומביה הגדולה יחד סביר שהאיחוד יחזיק זמן מה. הצבא והעיר יצייתו לכם, והמתנגדים ישתקו בכוח. אבל כל קשירת קשר נגדכם תיחשב לבגידה, ושאלת השלטון הבלתי מוגבל תהפוך לאישית.
• להתרחק ולתת לקונגרס חדש ולבחירות להכריע הקונגרס יתכנס מחדש, אבל היריבים ישלטו עדיין במחוזות. האיחוד עלול להתפרק בתוך שנים, ואתם תהיו גנרל לשעבר בארץ שאינכם יכולים לנווט בה.
• להסכים להסדר פדרלי שייתן לוונצואלה ולאקוודור ממשלות משלהן ייתכן שהאיחוד יחזיק זמן רב יותר, עם סמכות מקומית גדולה יותר. אבל זה פירושו לוותר על המדינה המרכזית שבניתם בכוח, וייתכן שהמדינות לא ישמרו על איחוד בלי צבא מרכזי.

מה קרה בפועל

לקחת סמכות מוחלטת כדי להחזיק את קולומביה הגדולה יחד

ב־27 באוגוסט 1828 הכריז בוליבר על סמכות עליונה, ונשא את התואר ״נשיא־המשחרר״. ב־25 בספטמבר 1828 פרצו אנשים לארמון סן קרלוס בבוגוטה כדי להתנקש בחייו. מנואלה סאנס סייעה לו להימלט. הוא התחבא מתחת לגשר, עד שחיילים נאמנים מצאו אותו.

תומכיו טענו שהאיחוד נשבר ביריבות, ושרק יד חזקה תחזיק אותו, והם דחפו אותו לכך. הוא קיבל את הסמכות ב־27 באוגוסט. ההיסטוריונים חלוקים עד היום: האם זו הייתה תגובה רציונלית למדינה מתפוררת, או הצעד הראשון לשלטון אישי? (ראו את הדיון בסוף השיעור.) לפני תשע שנים הוא עצמו אמר באנגוסטורה שהוא מחזיר את הסמכות. לקורא יש הזדמנות לשקול את הסתירה הזאת בעצמו.

מה בא אחר כך

• 1824 6 באוגוסט: חונין. 9 בדצמבר: איאקוצ׳ו, בניצחון סוקרה.
• 1825 בוליביה נוצרת ונקראת על שמו. בוליבר נשיאה הראשון, מ־6 באוגוסט עד 29 בדצמבר.
• 1826 12 במאי: טיוטת החוקה לבוליביה נשלחת לסוקרה.
• 1828 9 באפריל עד 11 ביוני: כינוס אוקניה נכשל. 27 באוגוסט: סמכות עליונה. 25 בספטמבר: ניסיון ההתנקשות.
• 1830 20 בינואר: בוליבר מוותר על הנשיאות. 27 באפריל: הקונגרס מקבל את ההתפטרות. במהלך השנה פורשות ונצואלה ואקוודור מהאיחוד.
• 1830 17 בדצמבר: הוא מת בחווה שליד סנטה מרתה, משחפת.
• 1831 קולומביה הגדולה מתפרקת ומסתיימת.

לדבר על האיש, או על המלחמה?

כדי להסביר את העצמאות, האם צריך ללכת אחרי האיש, או אחרי המלחמה כולה?

• הביוגרפיה: ג׳ון לינץ׳ (2006) ומארי ארנה (2013) שני ספרים גדולים על חייו של בוליבר בונים את הסיפור סביב בחירותיו: מהגלות אל בויאקה, ומשם אל ההחלטה של 1828. הם מראים כמה הרבה תלוי באדם אחד, ואיפה הוא טעה או הצליח. ג׳ון לינץ׳ כתב את הביוגרפיה המחקרית, מארי ארנה כתבה ביוגרפיה עממית.
• המלחמה כולה: קארן רייסין (2013) ואנתוני מקפרלן (2014) רייסין טוענת שהמלחמה עד המוות נהגה בשני הצדדים, כך שאשמה ואחריות אינן מתרכזות באדם אחד. הכותרת של ספרו של מקפרלן, ״מלחמה ועצמאות בספרד האמריקאית״, מציבה את העצמאות כמלחמה ארוכה של צבאות ועמים רבים, לא כמסע אחד של גנרל. לפי הגישה הזאת, בוליבר הוא חלק מסיפור רחב יותר.

קראו את ג׳ון לינץ׳ ואת מארי ארנה לצד ג׳יין דה גרומונד וריצ׳רד סלאטה (2003), שמתארים את הקמפיינים, ואת גרהרד מאסור (1948, מתוקן ב־1969) כביוגרפיה ישנה יותר. איזו שיטה משכנעת אתכם יותר, ולמה?

שאלה לבדיקה

איזה קרב, באוגוסט 1819, שבר את הצבא הספרדי בגרנדה החדשה?

התשובה: בויאקה, באוגוסט 1819. נכון. בויאקה, ב־7 באוגוסט 1819, שבר את הצבא הספרדי בגרנדה החדשה, ופתח את הדרך לבוגוטה.

שאלה לבדיקה

מה הושג בקרב קרבובו, ב־24 ביוני 1821?

התשובה: עצמאות ונצואלה, שנקבעה בקרב. נכון. קרבובו קבע את עצמאותה של ונצואלה, אף שהמלחמה בדרום אמריקה עוד נמשכה.

שאלה לבדיקה

מה ביקש אלכסנדר פטיון מבוליבר בתמורה לעזרתו?

התשובה: שיבטל את העבדות במקום שישתלט. נכון. זה התנאי שפטיון הציב, והוא ההבטחה שבוליבר נתן בגלות.

שאלה לבדיקה

איפה התרחש ניסיון ההתנקשות בבוליבר ב־1828, ומי סייעה לו להימלט?

התשובה: בבוגוטה, בארמון, בעזרת מנואלה סאנס. נכון. ב־25 בספטמבר 1828 פרצו אנשים לארמון סן קרלוס בבוגוטה. מנואלה סאנס סייעה לו להימלט, והוא התחבא מתחת לגשר עד שחיילים נאמנים מצאו אותו.

שאלה לבדיקה

מה מוכיח מכתבו של בוליבר לרודריגס מ־1824 על השבועה במונטה סאקרו?

התשובה: שהביקור היה, ולא המילים. נכון. המכתב מוכיח את עצם הביקור ואת מטרתו. הוא אינו מוכיח מה נאמר שם.

שאלה לבדיקה

היכן ומתי מת בוליבר?

התשובה: סנטה מרתה, 17 בדצמבר 1830. נכון. בוליבר מת משחפת ב־17 בדצמבר 1830, בחווה שליד סנטה מרתה.

מונחים

• קריולו לבן שנולד באמריקה הספרדית, מצאצאי המתיישבים הספרדים. הקריולים היו לעיתים עשירים מאוד, אבל רוב המשרות הבכירות נשמרו לאנשים שנולדו בספרד.
• חונטה מועצה שלוקחת לידיה את השלטון כשהשלטון הישן מוטל בספק. ב־1810 הקימו הקריולים בקראקס חונטה עליונה, שטענה שהיא שולטת בשם המלך השבוי.
• רויאליסט תומך של המלך הספרדי ושל השלטון הספרדי באמריקה. הרויאליסטים נלחמו בפטריוטים.
• גרנדה החדשה המושבה הספרדית שכללה את קולומביה ופנמה של היום, ובירתה בוגוטה. עושרה וגודלה הפכו אותה לעמוד התווך של השלטון הספרדי בצפון היבשת.
• מלחמה עד המוות מלחמה שבה כל צד מבקש להשמיד את אויביו, כולל שבויים ואזרחים שנחשבים לתומכי האויב. לפי ההיסטוריונית קארן רייסין, בוונצואלה בשנים 1810 עד 1814 נהגו בה שני הצדדים.
• הליאנוס מישורי עשב רחבים בוונצואלה ובקולומביה. הם מתמלאים במים בעונת הגשמים ונעשים יבשים בקיץ. הרועים שרכבו בהם נקראו ליאנרוס.
• פרמו מישור הררי קר וגבוה בהרי האנדים, מעל לגבול היער ומתחת לקו השלג.
• פדרליזם שיטה שבה השלטון מחולק בין שלטון מרכזי לבין מחוזות או מדינות, ולכל אחד מהם חוקים משלו.
• קולומביה הגדולה האיחוד של ונצואלה, גרנדה החדשה, אקוודור ופנמה, שנוסד ב־1819 והתפרק ב־1831. השם הזה ניתן לו בידי ההיסטוריונים מאוחר יותר; את עצמה כינתה הרפובליקה ״קולומביה״.
• דיקטטור ברומא העתיקה: מי שקיבל סמכות מלאה לזמן מוגבל כדי להתמודד עם משבר. מאוחר יותר נודעה למילה משמעות של שלטון בלי גבולות.
• ביטול העבדות החוק שמסיים את העבדות. בהאיטי בוטלה העבדות כבר בתחילת המאה ה־19.
• סימון רודריגס המורה של בוליבר בצעירותו, שהביא לכיתה את רעיונות הנאורות. נשאר בחייו שנים רבות.
• נפוליאון בונפרטה מצביא ומנהיג צרפתי. צבאותיו פלשו לחצי האי האיברי ב־1807 וב־1808.
• פרדיננד השביעי מלך ספרד, שנאלץ לוותר על הכתר ב־1808. נפוליאון הושיב את אחיו על הכס.
• ג׳וזף בונפרטה אחיו של נפוליאון. נפוליאון הושיב אותו על כס ספרד.
• איטי מדינה באיים הקריביים, שבה כבר בוטלה העבדות. משם קיבל בוליבר נשק ואנשים.
• ג׳מייקה אי בריטי בים הקריבי. בוליבר גלה אליו ב־1815.
• קינגסטון בירת ג׳מייקה. בוליבר הגיע אליה ב־1815 כגולה, בלי צבא.
• קרטחנה עיר נמל בגרנדה החדשה. בוליבר כתב בה את המניפסט שלו ב־1812, וב־1815 נפלה לידי הספרדים.
• טרוחיו עיר במערב ונצואלה. בה הוציא בוליבר ב־1813 את צו המלחמה עד המוות.
• אנגוסטורה עיר על נהר האורינוקו. בוליבר כבש אותה ב־1817, והפך אותה למרכז השלטון הפטריוטי.
• בויאקה קרב ב־7 באוגוסט 1819, שבו נשבר הצבא הספרדי בגרנדה החדשה.
• קרבובו קרב ב־24 ביוני 1821 ליד ואלנסיה, שקבע את עצמאותה של ונצואלה.
• איאקוצ׳ו קרב שבדצמבר 1824 ניצח בו סוקרה. נחשב לקרב המכריע שסיים את השלטון הספרדי ברוב דרום אמריקה.
• סוקרה מצביא שניצח באיאקוצ׳ו ב־1824, ולא בוליבר.
• סן מרטין מצביא שהשחרר את צ׳ילה והכריז על עצמאות פרו ב־1821. נטה למלוכה, ופרש מהמערכה בדרום אמריקה.
• מונטה סאקרו הר ליד רומא, מחוץ לשבע הגבעות המפורסמות של העיר. לפי האגדה, בוליבר נשבע עליו.
• האוונטינית אחת משבע הגבעות של רומא. בבתי ספר רבים מלמדים שבוליבר נשבע עליה, אבל המקורות חלוקים.
• הנאורות תנועה רעיונית באירופה, שדגלה בתבונה ובהשכלה. רודריגס הביא את רעיונותיה לכיתה.
• מנואלה סאנס אישה שסייעה לבוליבר להימלט ב־1828, כשאנשים פרצו לארמון בבוגוטה כדי להתנקש בחייו.
• דניאל פלורנסיו אוליארי קצין שנולד באירלנד ושירת בצבאו של בוליבר. מאמר מ־2005 מצטט אותו.
• קארן רייסין היסטוריונית שכתבה ב־2013 על המלחמה עד המוות. לפי דבריה, שני הצדדים נהגו בה.
• בוליביה מדינה בדרום אמריקה, שנוצרה ב־1825 ונקראה על שם בוליבר. הוא היה נשיאה הראשון.
• מיליציות כוחות אזרחיים מזוינים להגנה. ב־13 ביולי 1811 גויסו מיליציות.

מקורות

• Simón Bolívar, Decree of War to the Death, Trujillo, 15 June 1813. English translation (translator not named) in Richard Slatta’s course materials, North Carolina State University
• Simón Bolívar, Jamaica Letter, Kingston, 6 September 1815. Translated by Lewis Bertrand, in Selected Writings of Bolívar (New York, 1951)
• Simón Bolívar, Address to the Congress of Angostura, 15 February 1819. English translation (translator not named) in Richard Slatta’s course materials, North Carolina State University
• Simón Bolívar, letter to Simón Rodríguez, 19 January 1824 (Spanish text as quoted in Marcelo Arduz Ruiz, “Delirio en el Monte Sacro” (2005), PDF)
• Karen Racine, “Message by Massacre: Venezuela’s War to the Death, 1810–1814”, Journal of Genocide Research 15, no. 2 (2013)
• John Lynch, Simón Bolívar: A Life (New Haven: Yale University Press, 2006)
• Marie Arana, Bolívar: American Liberator (New York: Simon & Schuster, 2013)
• Richard Slatta and Jane de Grummond, Simón Bolívar’s Quest for Glory (College Station: Texas A&M University Press, 2003)
• Anthony McFarlane, War and Independence in Spanish America (London: Routledge, 2014)
• Gerhard Masur, Simón Bolívar (Albuquerque: University of New Mexico Press, 1948; revised 1969)
• Gabriel García Márquez, El general en su laberinto (1989)

קרדיט תמונות

• חוסה גיל דה קסטרו, סביב 1823. מוזיאון לאמנות, לימה · Public domain · דף המקור
• חוסה גיל דה קסטרו, סביב 1823. מוזיאון לאמנות, לימה · Public domain · דף המקור