המוות השחור, 1347

שתים־עשרה ספינות

אוקטובר 1347. שורה של גלאות מגנואה נכנסת לנמל מסינה שבסיציליה. שתים־עשרה, כתב אחר כך נזיר סיציליאני. חלק מהמלחים בוערים מחום. חלקם כבר מתים.

תוך חמש שנים ימות אולי שליש מתושבי אירופה. אולי יותר.

הרקע

הדרך מהמזרח

המחלה התחילה כנראה במרכז אסיה, ונעה מערבה בדרכי המסחר של העולם המונגולי. ב־1346 היא פגעה בצבא מונגולי שצר על קאפה, נמל גנואזי בחצי האי קרים. ב־1347 היא כבר הייתה בקונסטנטינופול.

היום אנחנו יודעים מי הרוצח: חיידק בשם ירסיניה פסטיס. הוא חי אצל מכרסמי בר ועובר לבני אדם בעקיצות של פרעושים. לרוב החולים הופיעו נפיחויות כואבות שנקראות בועות. בלי רפואה מודרנית בערך מחציתם מתו, לרוב תוך שבוע. כשהחיידק הגיע לריאות, בדבר הריאתי, הוא עבר מאדם לאדם בשיעול והרג כמעט את כולם.

ב־1347 איש לא ידע שחיידקים קיימים. הרופאים האשימו אוויר רע, את הכוכבים או את זעם האל.

נקודת החלטה

אתם חברי מועצת העיר מסינה.

אוקטובר 1347, נמל מסינה

מסינה חיה מהים: תבואה, בדים, תבלינים וחדשות עוברים דרך הנמל שלה. מלחים חולים אחרי הפלגה ארוכה הם לא דבר חדש.

אבל למלחים האלה יש נפיחויות כואבות במפשעה ובבית השחי, והם מתים תוך ימים. עכשיו חולים גם סבלים שבאו איתם במגע. סוחרים מספרים על מוות גדול במזרח.

מה אתם עושים?

• נותנים לגלאות לפרוק ולסחור כרגיל. העיר צריכה את המסחר כנראה עוד יותר מגע בין המלחים, המטען ואנשי העיר, והמחלה מתפשטת מהר יותר. אבל היא כבר הייתה בעיר, כך שהסוף היה כנראה דומה.
• מגרשים את הגלאות מהנמל, מיד הספינות עוזבות, ואולי לוקחות את המחלה לנמל הבא. במסינה אנשים ממשיכים לחלות: המחלה כבר ירדה לחוף.
• סוגרים את שערי העיר וקוראים לתושבים לתהלוכות, לצום ולתפילה כך עשו ערים רבות. סגירת השערים כנראה הייתה כולאת את המחלה בפנים, כי היא כבר שם, ומנתקת את העיר מהמזון שמגיע מהכפרים. תהלוכות גדולות מקרבות חולים לבריאים.

מה קרה בפועל

מגרשים את הגלאות מהנמל, מיד

לפי מיקלה דה פיאצה, אנשי מסינה גירשו את הגנואזים מהנמל. זה היה מאוחר מדי. המחלה נשארה בעיר, ותושבים שברחו ממנה הביאו אותה לקטניה ולכל סיציליה.

מיקלה כותב שאנשי מסינה הבינו שהמוות בא מהספינות. גם בלי לדעת על חיידקים, אנשים ראו שחולים מדביקים בריאים. מה שחסר היה שיטה.

הכלל הראשון הידוע מהסוג הזה נקבע רק ב־1377: רגוזה (היום דוברובניק) חייבה את הבאים מאזורי מגפה לחכות 30 יום לפני שייכנסו. מאוחר יותר ההמתנה הפכה ל־40 יום, quaranta giorni באיטלקית, ומכאן המילה קרנטינה.

מה קרה באמת

שלוש יבשות, חמש שנים

30–60 אחוז

זה החלק מתושבי אירופה שמתו ב־1347–1351, לפי הערכות ההיסטוריונים. איש לא ספר אז. המספרים משוחזרים מרשימות מס, מרישומי קרקעות ומקברים.

ספינות הפיצו את המחלה בכל הים התיכון. עד סוף 1348 היא הגיעה לפירנצה, לפריז וללונדון. גם קהיר, דמשק ותוניס נפגעו. בדמשק ראה הנוסע אבן בטוטה מוסלמים, יהודים ונוצרים יוצאים יחד להתפלל. במקומות אחרים צעדו חבורות של מלקים והלקו את עצמם בפומבי.

מי ששרדו גילו שחסרות ידיים עובדות, והעובדים דרשו שכר גבוה יותר. מלך אנגליה ניסה להקפיא את השכר ב־1349 ושוב ב־1351. בטווח הארוך השכר עלה בכל זאת.

מקור: מישהו להאשים

מיניאטורה המיוחסת לפייראר דו טילט, בכרוניקה של ז׳יל לי מואיזי, אב מנזר בטורנה (היום בבלגיה), תחילת שנות ה־50 של המאה ה־14

ב־1348 התפשטה שמועה: היהודים מרעילים את הבארות. אסירים עונו עד ש״הודו״. בפברואר 1349 נשרפו יהודי שטרסבורג, עוד לפני שהמגפה הגיעה לעיר. מאות קהילות יהודיות, בעיקר בארצות גרמניה, הותקפו, ואיש אינו יכול לספור את ההרוגים במדויק. האפיפיור קלמנס השישי גינה את ההאשמה כבר ב־1348: גם יהודים מתים מהמגפה, כתב, והיא פוגעת גם במקומות שאין בהם יהודים.

• מי צופה, ואיך הם מתנהגים? תושבים ואנשים חמושים עומדים בשקט ליד השער, ואחרים מביאים עוד עצים. הצייר מראה מעשה ציבורי ומסודר, לא מהומה. לנוצרים רבים אז זה נראה כמו צדק.
• מה חסר בתמונה? כל ראיה: אין רעל, אין באר, אין משפט. ההאשמה מופיעה רק בטקסט הלטיני שמתחת: venenum in puteis, ״רעל בבארות״. התמונה מראה את העונש, ומניחה שהפשע היה.

מיתוס

רופאי המוות השחור לבשו גלימות ארוכות ומסכות של ציפור עם מקור.

האמת

התלבושת עם המקור שייכת למאה ה־17, כ־300 שנה אחרי. התחריט הזה הוא מ־1656, כשהמגפה היכתה ברומא. שום דבר מ־1347–1351 לא מראה מסכה כזו.

הראיות

הטקסט הגרמני שמתחת מסביר את המקור: מילאו אותו בתבלינים ריחניים נגד האוויר הרע. החרוזים משני הצדדים משווים את הרופא לעורב על ערימת זבל, שרודף אחרי זהב. ההדפס הוא בחלקו סאטירה.

שאלה לבדיקה

למה גירוש הגלאות לא הציל את מסינה?

התשובה: המחלה כבר ירדה לחוף לפני שהספינות גורשו. נכון. כשהעיר פעלה, מלחים, מטען, וכנראה גם חולדות ופרעושים, כבר היו בתוכה. הגירוש בא מאוחר מדי.

שאלה לבדיקה

למה אמר האפיפיור קלמנס השישי שההאשמה נגד היהודים בהרעלת הבארות שקרית?

התשובה: גם יהודים מתו מהמגפה, והיא פגעה גם במקומות שלא גרו בהם יהודים. נכון. קלמנס השתמש בראיות שכל אחד יכול היה לבדוק. האיגרות שלו לא עצרו את הטבח במקומות רבים, אבל הן מראות שראש הכנסייה דחה את ההאשמה.

שאלה לבדיקה

מאיזו תקופה באה התלבושת המפורסמת של רופא המגפה עם המקור?

התשובה: מהמאה ה־17, כשלוש מאות שנה אחרי המוות השחור. נכון. התחריט בשיעור הזה הוא מ־1656. מ־1347–1351 אין שום עדות למסכה כזו.

מונחים

• גלאה ספינה ארוכה שמונעת במשוטים וגם במפרשים. גנואה וונציה הפעילו ציים של גלאות כדי להוביל סחורות יקרות בים התיכון ובים השחור.
• ירסיניה פסטיס החיידק שגורם למחלת הדבר. אלכסנדר ירסן זיהה אותו בהונג קונג ב־1894. דנ״א מקברים מתקופת המוות השחור מראה שהוא היה הרוצח גם ב־1347–1351.
• בועה בלוטת לימפה נפוחה וכואבת, בדרך כלל במפשעה, בבית השחי או בצוואר. ממנה בא השם ״דבר בועתי״.
• דבר ריאתי דבר שתוקף את הריאות. הוא עובר מאדם לאדם בשיעול, ובלי טיפול הוא כמעט תמיד קטלני.
• מיאזמה ״אוויר רע״: האמונה העתיקה שמחלות באות מאוויר מורעל ומסריח, שעולה מריקבון ומביצות או שהכוכבים השחיתו אותו. רופאים החזיקו בה מאות שנים, עד שהתגלו החיידקים במאה ה־19.
• מיקלה דה פיאצה נזיר פרנציסקני מסיציליה שכתב כרוניקה של האי בימיו. זה המקור העיקרי שלנו להגעת המגפה למסינה, והוא נכתב כמה שנים אחרי האירועים.
• הסגר החזקה של אנשים, ספינות או סחורות בנפרד לזמן קבוע, כדי לעצור התפשטות של מחלה. המילה הלועזית ״קרנטינה״ באה מהאיטלקית quaranta giorni, ״ארבעים יום״.
• מלקים חוזרים בתשובה שצעדו מעיר לעיר ב־1348–1349 והלקו את עצמם בפומבי, כדי להתחנן לאל שיעצור את המגפה. האפיפיור קלמנס השישי גינה את התנועה ב־1349.
• קאפה נמל גנואזי בחצי האי קרים. ב־1346 צבא מונגולי צר עליו, ומשם נאמר שהמחלה התפשטה.
• קרים חצי אי על החוף הצפוני של הים השחור. נמל קאפה נמצא בו.
• קונסטנטינופול עיר גדולה במזרח הים התיכון, היום איסטנבול. ב־1347 כבר הגיעה אליה המגפה.
• מונגולים עם רוכבי סוסים מאסיה, שבנה אימפריה ענקית. בדרכי המסחר שלו התפשטה המגפה מערבה.
• סיציליה האי הגדול ביותר בים התיכון, דרומית לאיטליה. מסינה, שבה נחתו הספינות החולות, נמצאת עליו.
• מסינה נמל בסיציליה. ב־1347 הגיעו אליו ספינות חולות מגנואה.
• גנואה עיר נמל בצפון איטליה, שספינותיה הגיעו למסינה ולקאפה.
• הים השחור ים בין אירופה לאסיה הקטנה. ספינות מנמליו יכלו להביא את המגפה לאיטליה.
• איסיק־קול אגם במרכז אסיה, בקירגיזסטן של היום. בקברים סמוכים לו נמצאו מתים מ־1338–1339 שהדנ״א שלהם נשא זן של הדבר.
• קירגיזסטן מדינה במרכז אסיה, שבה נמצא אגם איסיק־קול.
• כרוניקת טורנה כרוניקה מימי הביניים שאוספת ידיעות על המגפה מהרבה מקומות.
• פיאצ׳נצה עיר בצפון איטליה, שבה חי הנוטריון גבריאלה דה מוסיס.
• נוטריון איש שמאשר מסמכים רשמית ומתעד עובדות בכתב. הנוטריון מוסיס כנראה לא היה בקאפה בעצמו.
• שטרסבורג עיר על נהר הריין, על הגבול בין צרפת לגרמניה. בפברואר 1349 נשרפו בה יהודים.
• קלמנס השישי האפיפיור שגינה ב־1348 את ההאשמה שהיהודים הרעילו את הבארות.
• סמואל כהן היסטוריון שמראה שבמקומות רבים הטבח הובילו מועצות עיר ואצילים.
• אבן בטוטה נוסע שראה בדמשק מוסלמים, יהודים ונוצרים יוצאים יחד להתפלל.
• גבריאלה דה מוסיס נוטריון מפיאצ׳נצה שכתב בערך ב־1348 שגופות הוטלו על חומות קאפה, ושגנואזים שנמלטו הביאו את המחלה לאיטליה.
• קטניה עיר בסיציליה. אנשים שברחו ממסינה הביאו אליה את המחלה.
• תחריט תמונה מודפסת שנחרטה בלוח מתכת. התחריט בשיעור הזה מ־1656, כשהמגפה פקדה את רומא.
• קהיר עיר גדולה במצרים, שנפגעה מהמגפה עד סוף 1348.
• דמשק עיר בסוריה של היום. נפגעה מהמגפה, ושם ראה הנוסע אבן בטוטה מוסלמים, יהודים ונוצרים יוצאים יחד להתפלל.
• תוניס עיר נמל בצפון אפריקה. נפגעה מהמגפה ב־1348.

מקורות

• Michele da Piazza, Historia Sicula (chronicle of Sicily), mid-14th century; English extracts in Rosemary Horrox (ed. and trans.), The Black Death (Manchester University Press, 1994)
• Gabriele de' Mussis, Historia de morbo (c. 1348); English extracts in Horrox, The Black Death (1994)
• Gilles li Muisis, chronicle and annals with miniatures, Tournai, c. 1349–1353. Brussels, Royal Library of Belgium, MS 13076–77
• Ibn Battuta, Travels in Asia and Africa 1325–1354, trans. H. A. R. Gibb (Routledge, 1929)
• Der Doctor Schnabel von Rom, engraving published by Paul Fürst, Nuremberg, 1656. British Museum 1876,0510.512
• Rosemary Horrox (ed. and trans.), The Black Death (Manchester University Press, 1994)
• Ole J. Benedictow, The Black Death 1346–1353: The Complete History (Boydell Press, 2004)
• Michael W. Dols, The Black Death in the Middle East (Princeton University Press, 1977)
• Samuel K. Cohn Jr, "The Black Death and the Burning of Jews", Past & Present 196 (2007), 3–36
• Mark Wheelis, "Biological Warfare at the 1346 Siege of Caffa", Emerging Infectious Diseases 8, no. 9 (2002), 971–975
• Katharine R. Dean et al., "Human ectoparasites and the spread of plague in Europe during the Second Pandemic", Proceedings of the National Academy of Sciences 115, no. 6 (2018), 1304–1309
• Maria A. Spyrou et al., "The source of the Black Death in fourteenth-century central Eurasia", Nature 606 (2022), 718–724

קרדיט תמונות

• על פי מיניאטורה המיוחסת לפייראר דו טילט, בכרוניקה של ז׳יל לי מואיזי, טורנה, תחילת שנות ה־50 של המאה ה־14 (הספרייה המלכותית של בלגיה, בריסל). העתק צבעוני מתוך ה. פ. הלמולט, ״תולדות העולם״, כרך 7, 1902 · Public domain · דף המקור
• קבורת מתי המגפה בטורנה, מיניאטורה בכרוניקה של ז׳יל לי מואיזי, טורנה, תחילת שנות ה־50 של המאה ה־14. הספרייה המלכותית של בלגיה, בריסל, כתב יד 13076–77, דף 24 ע״ב · Public domain · דף המקור
• שריפת היהודים, מיניאטורה המיוחסת לפייראר דו טילט, בכרוניקה של ז׳יל לי מואיזי, טורנה, תחילת שנות ה־50 של המאה ה־14. הספרייה המלכותית של בלגיה, בריסל · Public domain · דף המקור