נפילת חומת ברלין, 1989

קיר, נאום ושאלה

9 בנובמבר 1989, מזרח ברלין

מסיבת עיתונאים במזרח ברלין, בערב ה־9 בנובמבר 1989. לקראת הסוף קורא דובר המפלגה, גינטר שבובסקי, פתק על כללי נסיעה חדשים לחו״ל. הוא לא היה שותף לניסוחם. ואז עיתונאי שואל את השאלה שכולם רוצים לשאול: מתי הכללים האלה נכנסים לתוקף?

שבובסקי עונה: ״למיטב ידיעתי, זה מיד, ללא דיחוי.״ תוך שעות יעמדו אלפים ליד החומה ויבקשו לעבור. איך נפתח קיר שעמד 28 שנה?

רקע

קיר של 28 שנה

28 שנה

ב־13 באוגוסט 1961 החלה ממשלת מזרח גרמניה לבנות חומה דרך לב ברלין. היא חצתה את העיר לשניים ועמדה 28 שנה. מאחוריה השתרעה רצועת המוות: שטח פתוח עם תעלות נגד כלי רכב ומיטות של מסמרים, ואסור היה לאיש להיכנס אליו.

1985–1987

מנהיג סובייטי חדש

בברית המועצות דיבר מיכאיל גורבצ׳וב על פרסטרויקה, כלומר ״בנייה מחדש״, ועל גלסנוסט, כלומר ״פתיחות״. ב־1985 נפגשו רונלד רייגן וגורבצ׳וב בז׳נבה. עד 1987 שמעו במערב את שתי המילים האלה שוב ושוב.

מקור: רייגן בשער ברנדנבורג

מר גורבצ׳וב, הרוס את החומה הזאת!

את הנאום כתב פיטר רובינסון, כותב נאומים בבית הלבן. לצד רייגן עמדו הנשיא של גרמניה המערבית, ריכרד פון וייצזקר, הקנצלר הלמוט קוהל וראש עיריית ברלין, אברהרד דיפגן. לדבריו של רובינסון, כמה טיוטות השמיטו את השורה הזאת, והוא שמר עליה. בעיתונות באותו זמן קיבלו את הנאום בקרירות.

• למי נאמר הנאום? לשלושה קהלים בבת אחת: הברלינאים שעומדים מול החומה, מנהיג ברית המועצות שמעבר לה, והציבור האמריקאי בבית. השורה מופנית למוסקבה, והיא נאמרה בברלין.
• מה השורה דורשת מגורבצ׳וב? להוכיח שהרפורמות שלו אמיתיות, במעשה גלוי: לפתוח את השער ולהרוס את החומה. זו דרישה לפעולה, לא ניתוח של המצב.
• מה חסר בטקסט? תשובה מצד גורבצ׳וב. והחומה נשארה על מקומה יותר משנתיים אחרי הנאום.

מיתוס

הנאום של רייגן ב־1987 הפיל את החומה.

האמת

השורה לא הפילה את החומה. בזמן אמת העיתונות לא התלהבה, והשורה הפכה למפורסמת רק אחרי נובמבר 1989. החומה נפלה בזכות כוחות רבים, ובהם ההמונים ברחובות וההחלטות שהתקבלו במוסקבה ובברלין.

הראיות

דויטשה וולה, 2007: ג׳ון קורנבלום, לשעבר שגריר ארצות הברית, אמר שהנאום לא קיבל את מעמדו הנוכחי עד אחרי שהחומה נפלה.

הגדר והפיקניק

1989

פולין קודמת

התנועה שטלטלה את האזור לא התחילה בברלין. בפולין ישבו יחד השלטון הקומוניסטי ותנועת סולידריות בשולחן עגול, באפריל 1989, והסכימו על בחירות. ב־4 ביוני זכתה סולידריות בבחירות, וב־18 ביוני נערך סיבוב שני. מי שחי בגוש המזרחי ראה שם שינוי אפשרי.

אביב וקיץ

הגדר מתפרקת

הונגריה מתחילה לפרק את הגדר על הגבול עם אוסטריה. לפי מקור אחד ההתחלה הייתה ב־2 במאי 1989, לפי מקור אחר ביוני. בכל מקרה, גדר שסימנה את המסך הברזל במשך עשרות שנים החלה לרדת.

27 ביוני

חיתוך סמלי

ב־27 ביוני חתכו יחד את הגדר, בטקס סמלי, שר החוץ של אוסטריה, אלואיס מוק, ושר החוץ של הונגריה, גיולה הורן.

19 באוגוסט

הפיקניק

ליד העיר ההונגרית שופרון נערך ״הפיקניק הפן־אירופי״, שהביא אנשים משני צידי הגבול. במשך שלוש שעות נפתח שער הגבול. מאות מזרח-גרמנים ניצלו את ההזדמנות ועברו לאוסטריה. ההערכות למספר מי שחצו נעות בין כ־600 לכ־700.

נקודת החלטה

אתם מיקלוש נמט, ראש ממשלת הונגריה.

בודפשט, אוגוסט 1989.

מאז הפיקניק מגיעים מזרח-גרמנים להונגריה בלי קושי רב, ורבים מהם רוצים להמשיך מכאן לאוסטריה ומשם למערב. חלק גדול מהגדר על הגבול עם אוסטריה כבר נפרק. מה שנשאר הוא מערכת גבול ממוחשבת, שעולה כסף, וחלקי החילוף שלה משולמים במטבע חוץ קשה.

ברלין המזרחית רוצה את אזרחיה בחזרה. במוסקבה לא ברור כמה הונגריה תוכל לסבול הפרת סדר בגבול. אם ייווצר כאן כאוס, הקיצונים במוסקבה עלולים להאשים את גורבצ׳וב. אתם לא יודעים כמה שינוי תקבל מוסקבה.

מה אתם מחליטים לגבי האנשים שמחכים בגבול?

• להחזיר אותם למזרח גרמניה, כפי שמבקשת ברלין המזרחית. הגבול ייסגר לזמן מה, וברלין המזרחית תהיה מרוצה. אבל במערב החזרה בכוח תיראה כבגידה, והרפורמיסטים בבודפשט יתנגדו לה. מי שנשאר בחוץ ינסה דרכים אחרות, ולכן הלחץ צפוי לגדול ולא לקטון.
• להשאיר אותם בהונגריה ולבקש מהמערב לקלוט אותם. הונגריה תישא בעלות החזקתם, והשיחות עם בון וברלין המזרחית עלולות להימשך חודשים. בינתיים הלחץ על הגבול יישאר, ולא ברור מי נושא באחריות להם.
• לתת להם לעבור למערב דרך אוסטריה, ולפתוח את הגבול. כנראה יגיעו הרבה יותר אנשים. ברלין המזרחית תאבד שליטה ביציאה של אזרחיה, בון תיגרר לעניין, ומוסקבה תצטרך להגיב. הונגריה תיחשף לזעמה של ברלין המזרחית, אבל כנראה תימנע מעימות אלים על הגבול.

מה קרה בפועל

לתת להם לעבור למערב דרך אוסטריה, ולפתוח את הגבול.

נמט בחר בדרך השלישית. ב־22 באוגוסט, בבון, אמר להלמוט קוהל שהפליטים לא יוחזרו. קוהל סיפר מאוחר יותר על דברי נמט: ״החזרת הפליטים למזרח גרמניה אינה באה בחשבון.״ הגבול נפתח בלילה שבין ה־10 ל־11 בספטמבר, ואחריו יצאו למערב כ־30,000 מזרח-גרמנים.

נימוקים רבים הוצעו, והמקורות אינם אומרים כמה כל אחד מהם שקל. הכסף: הגבול הממוחשב עם אוסטריה עלה כסף להפעלה, וחלקי החילוף נקנו במטבע חוץ קשה. ההמונים: האנשים שהמתינו בגבול היו בעיה יומיומית, והחזרה בכוח הייתה קשה להצדקה. החשש ממוסקבה: יש היסטוריונים שטוענים שנמט חשש שהקיצונים במוסקבה יתקפו את גורבצ׳וב אם הונגריה תתן לדברים להתפרע. אחרים רואים כאן החלטה הומניטרית. הוויכוח עדיין נמשך.

אחרי בון

טלפון למוסקבה

הלמוט קוהל טילפן למיכאיל גורבצ׳וב כדי לספר לו על ההחלטה של נמט.

גרם מדרגות בפראג ויום שני בלייפציג

סוף הקיץ והסתיו

השגרירות בפראג

בסוף הקיץ ובסתיו של 1989 התקהלו אלפי מזרח-גרמנים בחצר שגרירות גרמניה המערבית בפראג. הם באו ממזרח גרמניה, והם רצו לצאת למערב. יום אחר יום נשארו בחצר, בהמתנה.

30 בספטמבר

המרפסת

הנס-דיטריך גנשר, שר החוץ של גרמניה המערבית, יצא למרפסת השגרירות. הוא אמר לאנשים שלמטה שהם יכולים להמשיך לגרמניה המערבית. לפי תיאורים גרמניים, קריאות השמחה טשטשו את רוב נאומו.

7 באוקטובר

יום השנה ה־40

ב־7 באוקטובר חגגה מזרח גרמניה את יום השנה ה־40 למדינה, ומיכאיל גורבצ׳וב היה אורח החגיגה. קהל של בין אלפיים לשלושת אלפים איש קרא: ״גורבי, עזור לנו!״

נקודת החלטה

אתם פועל בלייפציג.

לייפציג, יום שני, 9 באוקטובר 1989, בבוקר.

כבר שבועות שתפילות השלום של יום שני בכנסיות לייפציג נגמרות בצעידה במרכז העיר. הערב צפויה הפגנה גדולה במיוחד, והשלטון מתכונן.

הכוח נמצא בידי המדינה. רבים נזכרים במה שקרה בכיכר טיאננמן בבייג׳ינג ביוני 1989, ופוחדים שזה יקרה גם כאן. יש מי שאומר שרק הרחוב ישמיע את קולו של העם. בבית מודאגים ממך.

מה אתם עושים בערב הזה?

• להישאר בבית ולצפות בחדשות בטלוויזיה. תישארו בטוחים, וההפגנה תמשיך בלעדיכם. אם רבים יבחרו כמוכם, ההפגנה תישאר קטנה, והשלטון יוכל לטעון שהעיר שקטה.
• להצטרף לצעדה במרכז העיר ולצעוק: ״אנחנו העם!״ אתם לוקחים סיכון אמיתי, כי הכוחות עלולים לפעול נגדכם. אבל אם יצטרפו מספיק אנשים, השלטון עלול לא להעז להשתמש בכוח, והצעדה תהפוך לכוח של ממש.
• ללכת לתפילה בכנסייה ולהישאר בפנים. תישארו בטוחים ותשתתפו בתפילה. הצעדה תתקיים בלעדיכם, והכנסייה תישאר מקום לקול שקט יותר.

מה קרה בפועל

להצטרף לצעדה במרכז העיר ולצעוק: ״אנחנו העם!״

כ־70,000 איש צעדו במרכז לייפציג. המשטרה לא עצרה אותם. לפי Chronik der Wende היא נסוגה מול ההמון, ולא נורה ירי. באותו אחר הצהריים שודרה ברדיו המקומי קריאה שנחתמה בידי שישה אנשי לייפציג, ובהם המנצח קורט מזור ושלושה פקידים מקומיים של המפלגה השלטת. זו הייתה ההפגנה הגדולה ביותר במזרח גרמניה מאז 17 ביוני 1953.

הקריאה שלהם, ״אנחנו העם!״, תבעה את הרחוב לאזרחים רגילים. הפחד היה אמיתי, והכוחות היו מוכנים, אבל באותו לילה הם לא פעלו לפיו. לפי הכרוניקה, השוטרים נסוגו מול גודל ההמון. גם מי שנשאר בבית קיבל החלטה, ואין מקור שיכול לספור אותם.

מקור: הקריאה מהרדיו

״אנו קוראים לכם לשמור על שלוות הרוח, כדי שדיאלוג שליו יהיה אפשרי.״

הקריאה נשמעה ברדיו המקומי אחר הצהריים, לפני ההפגנה של הערב. מה שמובא כאן הוא תרגום, לא הנוסח הגרמני.

• מי מדבר כאן, ומי לא חתום? שישה גברים מלייפציג, ובהם המנצח קורט מזור ושלושה פקידים מקומיים של המפלגה השלטת. מפגינים רגילים לא חתמו. הקריאה מדברת בשם העיר, מלמעלה.
• מה הקריאה מבקשת מהאנשים לעשות? לשמור על שקט ולדבר. היא לא מבקשת לוותר על המדינה, וגם לא מבקשת להישאר בבית. היא מדברת על דיאלוג.
• קריאה לשקט יכולה לשרת שני צדדים. מי מרוויח ממנה? גם המפגינים, שמוגנים מפני אלימות, וגם השלטון, שמעדיף הפגנה מסודרת. אפשר לקרוא את הקריאה בשני הכיוונים.

לחץ ברחוב

18 באוקטובר

מנהיג חדש למפלגה

ב־18 באוקטובר החליט הפוליטביורו להדיח את אריך הונקר, שעמד בראש המפלגה מאז 1971. במקומו נבחר אגון קרנץ. הסיבה הרשמית שנמסרה הייתה מצב בריאותו של הונקר.

סוף אוקטובר

ההפגנות גדלות

בלייפציג ההפגנות של יום שני ממשיכות לגדול משבוע לשבוע.

4 בנובמבר

חצי מיליון על הכיכר

ב־4 בנובמבר התמלאה כיכר אלכסנדרפלאץ במזרח ברלין. ההערכה הרשמית דיברה על יותר מחצי מיליון איש. לפי Chronik der Wende זו הייתה ההפגנה הגדולה ביותר בתולדות מזרח גרמניה. היא הסתיימה בעצרת על הכיכר.

באותם ימים

כללים חדשים לנסיעה

באותם שבועות ניסחה הממשלה כללים חדשים לנסיעה לחו״ל.

השער בבורנהולמר

הערב של 9 בנובמבר

מסיבת העיתונאים

בערב ה־9 בנובמבר 1989 כינס גינטר שבובסקי, חבר הפוליטביורו ומזכיר הוועד המרכזי של המפלגה, מסיבת עיתונאים במרכז העיתונאים הבינלאומי במזרח ברלין. הוא דיווח על מושב הוועד המרכזי, ולקראת הסוף קרא פתק על כללי נסיעה חדשים לחו״ל. את הכללים הוא לא ניסח.

הפתק

הערות בעט

ההערות של שבובסקי לקראת המסיבה כתובות ביד, בעט, עם סעיפים ממוספרים וחיצים. בפינה הימנית העליונה כתוב Für PK, כלומר ״למסיבת העיתונאים״. זהו דף עבודה, ולא נוסח משפטי.

מקור: השאלה והתשובה

״למיטב ידיעתי, זה מיד, ללא דיחוי.״

זהו סיכום מאוחר יותר, לא תמליל. הכרוניקה אינה מזכירה את שם העיתונאי ששאל את השאלה, והניסוחים משתנים בין התרגומים.

• מי שאל את השאלה? שני עיתונאים טוענים ששאלו: ריקרדו אהרמן מסוכנות הידיעות האיטלקית אנסא, ופיטר ברינקמן מהעיתון הגרמני בילד. השאלה במחלוקת, ולכן לא נכון לומר עליה דבר בוודאות.
• למה הניסוח משתנה בין התרגומים? הדברים נאמרו בגרמנית, בעל־פה ובשידור חי, ואחר כך תורגמו. תרגום מוסיף ומחסיר מילים. באנגלית יש גרסאות אחרות, שבהן ההכרזה נכנסת לתוקף ״מיד״. לכן כדאי לא לסמוך על משפט אחד בתרגום כמו על תמליל.
• מה חסר בתשובה? תאריך ושעה. לשבובסקי לא נמסרה שעת התחילה של הכללים, והוא ענה לפי מה שידע.

הערב

הטלוויזיה המערבית

באותו ערב הציגו המהדורות המערביות קטעים מהמסיבה: בתוכנית heute של ZDF וב־Tagesschau של ARD. רבים ממזרח ברלין צפו בטלוויזיה המערבית בבית, ושמעו את הדברים שם.

נקודת החלטה

אתם הרלד יגר, קצין השטאזי בתפקיד בעמדת בקרת הדרכונים בבורנהולמר שטראסה.

ברלין, בורנהולמר שטראסה, 9 בנובמבר 1989, בערך ב־23:00.

לפני השער מתקהל קהל גדול, של אלפים. רבים ראו את החדשות ומאמינים שהכללים החדשים כבר בתוקף. לפי מקור אחד, הוראותיכם הן להחזיר אנשים לאחור, ואתם מבקשים הנחיות חדשות ממפקדיכם, ולא מגיעה תשובה.

האנשים שמולכם לא הולכים הביתה. אתם האחראים במקום, ואתם צריכים להחליט מה קורה בשער.

מה אתם עושים בשער?

• לסגור את השער ולחכות להוראות. הקהל יישאר ליד המחסום ויגדל, והלחץ יעבור לשערים אחרים. ההמתנה תיראה כעקשנות, ולא כהחלטה.
• לפתוח לקבוצה קטנה ולהשאיר את השאר בחוץ. כמה אנשים יעברו, והשאר ימשיכו לדחוף את המחסום. כל מעבר יהפוך להחלטה שרירותית על מי עובר ומי לא. הלחץ כנראה יגבר.
• לפתוח את השער לכולם. הקהל יעבור, והגבול יפסיק לתפקד כמחסום באותו לילה. מעברים אחרים ייפתחו כנראה גם הם, והכלל שנועד למחרת ייעקף על ידי המציאות.

מה קרה בפועל

לפתוח את השער לכולם.

יגר הורה לפתוח את השער בערך ב־23:30. ויקיפדיה נותנת את השעה הזאת. יגר עצמו מסר בראיון ל־The Local שזה היה בערך ב־23:20. האנשים עברו למערב. באותו לילה נפתחו מעברים נוספים, וההמונים טיפסו על החומה במקומות רבים.

יגר תיאר את הלילה בראיונות, ולכן זה התיאור שלו. לפי מקור אחד הוא קיבל הוראה להחזיר אנשים, ולא קיבל הוראות חדשות כשביקש. המקורות אינם אומרים מה חשב באותן דקות. סרוטה, בספרה, מזהה אותו כמי שבפועל פתח את החומה באותו לילה. יגר ושבובסקי היו שניהם פקידי מדינה שעשו את עבודתם, לא גיבורים ולא נבלים.

הלילה

דרך השער

שער בורנהולמר שטראסה היה אחד מכמה מעברים שנפתחו באותו לילה. אנשים זרמו על הגשר אל ברלין המערבית. ב־10 בנובמבר עמדו תלמידים מהרובע ווידינג שבברלין המערבית על הגשר, וקיבלו את פני הבאים הראשונים מהמזרח.

מיתוס

ממשלת מזרח גרמניה החליטה לפתוח את החומה.

האמת

לא כך. כללי הנסיעה החדשים נועדו להיכנס לתוקף למחרת, והשעה לא נמסרה לשבובסקי. כשהוא ענה ״מיד״, הוא ענה לפי מה שידע. המעברים נפתחו באותו לילה כי קצינים בשערים החליטו, בלחץ ההמונים, לפתוח אותם.

הראיות

ויקיפדיה, ״חומת ברלין״: הכללים נועדו למחרת, ולשבובסקי לא נמסרה השעה. סרוטה, The Collapse (2014), טוענת שהפתיחה הייתה מקרית ולא מתוכננת.

בחירה בבון

אוקטובר 1989

מוסקבה מרפה

באוקטובר 1989 אמר הדובר הסובייטי גנאדי גרסימוב שכל מדינה בגוש המזרחי תוכל לבחור את דרכה. הקו הזה נודע מאוחר יותר בשם דוקטרינת סינטרה. היסטוריונים חלוקים אם זו הייתה מדיניות מכוונת, או תגובה לאירועים.

נקודת החלטה

אתם הלמוט קוהל, הקנצלר של גרמניה המערבית.

בון, נובמבר 1989.

במזרח גרמניה סמכות המשטר מתפוררת. ההפגנות גדלות, ויש קולות שמדברים לא רק על רפורמה אלא גם על איחוד. גרמניה עדיין חלוקה לשתיים, ובעלות הברית המערביות עדיין מחזיקות זכויות על ברלין ועל גרמניה כולה.

שותפתכם לקואליציה, המפלגה הליברלית ה־FDP, יש לה דעות משלה על הקצב. גם בעלות הברית ומוסקבה יש להן מה לומר על גורל גרמניה. השאלה: איזו תוכנית מציעים, ומתי?

איזו תוכנית אתם מציעים?

• איחוד מהיר: מזרח גרמניה מצטרפת לרפובליקה הפדרלית מיד. זה יספק במהירות את ההמונים במזרח. אבל מוסקבה ובעלות הברית עלולות להיבהל, והזכויות שלהן על גרמניה עדיין בתוקף.
• תוכנית בשלבים: שיתוף פעולה הדוק, אחר כך קונפדרציה, ואחר כך פדרציה. התנאי הראשון: ממשלה במזרח גרמניה בעלת לגיטימציה דמוקרטית. זה ירגיע את בעלות הברית ואת מוסקבה, ויתן למזרח גרמניה זמן להתחדש. אבל זה עלול להיות איטי מדי לאנשים שכבר יוצאים לרחובות, והוא תלוי בממשלה במזרח שתסכים לדבר.
• לשמור על שתי מדינות גרמניות, ולעזור למזרח גרמניה לרפורמה. מזרח גרמניה מתוקנת תרגיע את ההמונים לזמן מה, אבל גרמניה תישאר מחולקת, ולא תהיה דרך לסיים את החלוקה שהאנשים כבר שואלים עליה.

מה קרה בפועל

תוכנית בשלבים: שיתוף פעולה הדוק, אחר כך קונפדרציה, ואחר כך פדרציה. התנאי הראשון: ממשלה במזרח גרמניה בעלת לגיטימציה דמוקרטית.

קוהל בחר בדרך השלבים. ב־28 בנובמבר 1989 הציג את תוכנית עשרת הסעיפים בפני הבונדסטג. הוא לא התייעץ מראש עם שותפתו לקואליציה, ה־FDP, ולא עם בעלות הברית המערביות. התוכנית קבעה שלבים: שיתוף פעולה הדוק, אחר כך קונפדרציה, ואחר כך פדרציה, ותנאי לכל אלה היה שלטון במזרח גרמניה בעל לגיטימציה דמוקרטית. האיחוד בא ב־3 באוקטובר 1990, כעשרה חודשים אחרי ההכרזה.

למה שלבים? לפי קריאה אחת, השלבים נתנו למזרח גרמניה דרך לשינוי, ונתנו למוסקבה ולבעלות הברית זמן להתרגל, כך שהיה להן פחות צורך לחסום את התהליך. המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, SPD, שהייתה באופוזיציה, התנגדה לתוכנית. היסטוריונים עדיין נחלקים: האם קוהל רצה דרך ארוכה לאיחוד, או תוכנית שתזוז במהירות שהאירועים יאפשרו? הטקסטים שנבדקו מראים תוכנית בשלבים, ולא לוח זמנים.

מקור: סעיף חמישי בתוכנית עשרת הסעיפים

״זה מניח בהחלט ממשלה בעלת לגיטימציה דמוקרטית במזרח גרמניה.״

הסעיף החמישי מדבר על ״מבנים קונפדרטיביים״ בין שתי המדינות, שמטרתם ליצור פדרציה. המשפט שצוטט הוא הסייג שבסופו, והוא מכיל את התנאי.

• מה המטרה של הסעיף, ומה רק שלב לקראתה? המטרה היא פדרציה. המבנים הקונפדרטיביים הם השלב שלפניה. הטקסט מתאר תוכנית של שלבים, ולא מעשה איחוד אחד.
• איזה תנאי קובע המשפט? ממשלה במזרח גרמניה בעלת לגיטימציה דמוקרטית. המילה ״בהחלט״ הופכת את זה לתנאי מוקדם: בלי זה אין שלב הבא. זה החלק שמכריע, ולא הטון הנעים של התוכנית.
• למי נאמר הנאום? לבונדסטג ולציבור בגרמניה המערבית. למי שבמזרח גרמניה, בעיקר לאנשים ברחוב. ובפועל גם למוסקבה ולבעלות הברית, שלא התייעצו איתן מראש.

נובמבר–דצמבר

מהפכת הקטיפה

בצ׳כוסלובקיה נמשכה מהפכת הקטיפה מ־17 בנובמבר עד 29 בדצמבר 1989. את הפתיחה עשתה צעדה של סטודנטים בפראג. הפגנות המוניות ושביתות הפילו את השלטון הקומוניסטי בתוך שבועות.

אחרי החומה: מיתוס, ויכוח וחידון

22 בדצמבר 1989

השער נפתח

ב־22 בדצמבר 1989 נפתח מחדש שער ברנדנבורג, שהמעבר בו היה סגור מאז 1961. באותו יום הסתיים שלטונו של ניקולאה צ׳אושסקו ברומניה.

מ־1990

פירוק החומה

פירוק החומה החל ב־13 ביוני 1990, והקטעים האחרונים נהרסו רק ב־1994.

1990–1991

מדינה אחת, ומדינה שנפלה

ב־3 באוקטובר 1990 התאחדה גרמניה רשמית, פחות משנה אחרי הלילה בבורנהולמר שטראסה. ב־26 בדצמבר 1991 פורקה ברית המועצות רשמית.

הלמוט קוהל

הקנצלר הגרמני שהציג את תוכנית עשרת הסעיפים והוביל את גרמניה לאיחוד.

• נולד: 3 באפריל 1930, לודוויגסהפן, גרמניה
• נפטר: 16 ביוני 2017, לודוויגסהפן
• ניצחונות: איחוד גרמניה, 1990
• כישלונות: הבחירות לבונדסטג ב־1998

״זה מניח בהחלט ממשלה בעלת לגיטימציה דמוקרטית במזרח גרמניה.״

מיתוס

החומה נפלה בלילה אחד.

האמת

באותו לילה נפתחו המעברים, וזה היה הרגע הדרמטי ביותר. אבל שער ברנדנבורג נפתח רק ב־22 בדצמבר, ופירוק החומה החל ב־13 ביוני 1990 ונמשך עד 1994. הנפילה הייתה תהליך של חודשים ושנים.

הראיות

ויקיפדיה, ״חומת ברלין״: מועדי פתיחת שער ברנדנבורג, תחילת הפירוק וסיומו.

הרצף, לפי הסדר

• 13 באוגוסט 1961 בונים את החומה.
• 19 באוגוסט 1989 הפיקניק הפן־אירופי ליד שופרון. שער הגבול נפתח לשלוש שעות.
• 10–11 בספטמבר 1989 הונגריה פותחת את הגבול למזרח-גרמנים.
• 30 בספטמבר 1989 גנשר על המרפסת בשגרירות בפראג.
• 9 באוקטובר 1989 בלייפציג צועדים כ־70,000 איש. לא נורה ירי.
• 18 באוקטובר 1989 הפוליטביורו מדיח את הונקר, ואגון קרנץ מחליף אותו.
• 4 בנובמבר 1989 באלכסנדרפלאץ מתכנסים יותר מחצי מיליון איש, לפי הערכה רשמית.
• 9 בנובמבר 1989 מסיבת העיתונאים. בבורנהולמר שטראסה נפתח השער בערך ב־23:30.
• 28 בנובמבר 1989 קוהל מציג את תוכנית עשרת הסעיפים בבונדסטג.
• 22 בדצמבר 1989 שער ברנדנבורג נפתח. ברומניה נופל שלטונו של צ׳אושסקו.
• 3 באוקטובר 1990 גרמניה מתאחדת רשמית.

למה נפלה החומה?

האם זו הייתה טעות באותו לילה, או מדינה שכבר התפרקה מבפנים?

• מרי אליז סרוטה, ״הקריסה״ (2014) סרוטה טוענת שהפתיחה הייתה מקרית ולא מתוכננת. הכותרת המלאה של ספרה היא The Collapse: The Accidental Opening of the Berlin Wall. לפי תקציר ההוצאה, היא מזהה את יגר כמי שבפועל פתח את החומה באותו לילה.
• סטיבן קוטקין, בתרומה של יאן גרוס, ״חברה לא אזרחית״ (2009) לפי הכותרת ותקציר ההוצאה, הספר טוען שההנהגה הקומוניסטית קרסה מבפנים, כלומר ההתמוטטות באה מתוך המערכת עצמה. זה מבוסס על הכותרת ועל התקציר, ולא על הטיעון המלא של הספר.

השאלה נשארת פתוחה: איזה משקל נותנים לריסון של מוסקבה, להמונים, לכלכלה ולמנהיגים במערב, ומי מהם הכריע. ההיסטוריונים שוקלים את הגורמים האלה בצורה שונה.

שאלה לבדיקה

מי הציג בבונדסטג, ב־28 בנובמבר 1989, את תוכנית עשרת הסעיפים?

התשובה: הלמוט קוהל, קנצלר גרמניה המערבית. כן. קוהל הציג את התוכנית ב־28 בנובמבר 1989, בלי להתייעץ קודם עם שותפתו לקואליציה או עם בעלות הברית.

שאלה לבדיקה

איזו מדינה התחילה לפרק את הגדר על הגבול עם אוסטריה ב־1989?

התשובה: הונגריה, באביב ובקיץ 1989. כן. הונגריה התחילה לפרק את הגדר על הגבול עם אוסטריה ב־1989. המקורות נותנים כתאריך התחלה 2 במאי או יוני.

שאלה לבדיקה

אל איזה מנהיג סובייטי פנה רייגן בשער ברנדנבורג ב־1987?

התשובה: מיכאיל גורבצ׳וב, מנהיג ברית המועצות. כן. הנאום פנה אליו בשמו, ב־12 ביוני 1987.

שאלה לבדיקה

באיזה תאריך פורקה ברית המועצות רשמית?

התשובה: 26 בדצמבר 1991. כן. ברית המועצות פורקה רשמית בתאריך הזה, יותר משנתיים אחרי נפילת החומה.

שאלה לבדיקה

מאיזו מרפסת דיבר גנשר אל מזרח-גרמנים בפראג, ובאיזה יום, ב־1989?

התשובה: מרפסת שגרירות גרמניה המערבית, פראג, 30 בספטמבר. כן. ב־30 בספטמבר 1989 אמר גנשר לפליטים שהם יכולים להמשיך לגרמניה המערבית.

שאלה לבדיקה

כמה אנשים צעדו בלייפציג ב־9 באוקטובר 1989, בערך?

התשובה: כ־70,000. כן. לפי Chronik der Wende צעדו כ־70,000 איש, וזו ההפגנה הגדולה ביותר במזרח גרמניה מאז 17 ביוני 1953.

מונחים

• פרסטרויקה ״בנייה מחדש״: התוכנית של מיכאיל גורבצ׳וב לרפורמה כלכלית ומנהלית בברית המועצות, מ־1985 בערך.
• גלסנוסט ״פתיחות״: המדיניות של גורבצ׳וב לגילוי מידע ולדיון ציבורי פתוח יותר בברית המועצות.
• רצועת המוות הרצועה שלפני החומה בברלין, עם תעלות נגד כלי רכב ומיטות של מסמרים. להיכנס אליה היה אסור.
• הפוליטביורו הוועדה הקטנה בראש המפלגה הקומוניסטית, שקיבלה את ההחלטות המרכזיות בין הכנסים.
• השטאזי המשטרה החשאית של מזרח גרמניה. היא עקבה אחרי אזרחים, ערכה מעצרים, ושלטה גם בגבולות ובנסיעות.
• שולחן עגול השיחות בפולין, באפריל 1989, בין השלטון הקומוניסטי לאופוזיציה בראשות סולידריות. מהן יצאו בחירות שהיו חופשיות בחלקן.
• מטבע חוץ קשה מטבע שמדינות אחרות מקבלות בתשלום, כמו הדולר או המארק המערבי. מדינות הגוש המזרחי נזקקו לו לייבוא.
• דוקטרינת סינטרה הכינוי למדיניות הסובייטית של 1989: מדינות הגוש יכולות לבחור את דרכן, בלי התערבות מוסקבה.
• קונפדרציה איחוד רופף של מדינות עצמאיות, עם מוסדות משותפים מוגבלים. בניגוד לפדרציה, אין בה שלטון מרכזי חזק.
• מהפכת הקטיפה השם למעבר השלום של צ׳כוסלובקיה משלטון קומוניסטי לדמוקרטיה, בנובמבר ובדצמבר 1989.
• הבונדסטג הפרלמנט הפדרלי של גרמניה. ב־1989 התכנס בבון.

מקורות

• Ronald Reagan, speech at the Brandenburg Gate, Berlin, 12 June 1987; the words as Deutsche Welle printed them in 2007
• Günter Schabowski, press conference, East Berlin, 9 November 1989; English text in Chronik der Wende (translator not named)
• Helmut Kohl, Ten-Point Plan for German Unity, speech to the Bundestag, 28 November 1989; English translation by German History in Documents and Images (GHDI)
• Chronik der Wende, entries for 9 October 1989 (Leipzig) and 4 November 1989 (Alexanderplatz), English texts
• Deutsche Welle, “Reagan's famous ‘tear down this wall’ speech turns 20”, 12 June 2007 (includes an interview with John Kornblum)
• Mary Elise Sarotte, The Collapse: The Accidental Opening of the Berlin Wall (Basic Books, 2014)
• Stephen Kotkin, with a contribution by Jan Gross, Uncivil Society: 1989 and the Implosion of the Communist Establishment (Modern Library, 2009)
• Wikipedia (English): “Berlin Wall”, “Pan-European Picnic”, “Günter Schabowski”, “Sinatra Doctrine”. Used for several dates and details the sources above do not give; a starting point, not a final authority

קרדיט תמונות

• צילום: סו ריים (Sue Ream), ויקישיתוף · Sue Ream, photographer (San Francisco, California) · CC BY 3.0 · דף המקור
• צילום: תומס להמן (ADN-ZB), הארכיון הפדרלי הגרמני (Bundesarchiv), תמונה 183-1989-1109-030 · Thomas Lehmann · CC BY-SA 3.0 · דף המקור
• כתב יד של גינטר שבובסקי, 1989. מקור: Haus der Geschichte, באמצעות ויקישיתוף · Günter Schabowski · CC BY-SA 3.0 · דף המקור
• צילום: הנס פטר לוכמן (ADN-ZB), הארכיון הפדרלי הגרמני (Bundesarchiv), תמונה 183-1989-1118-028 · Lochmann, Hans Peter · CC BY-SA 3.0 · דף המקור
• צילום: ריינר מיטלשטאדט (ADN-ZB), הארכיון הפדרלי הגרמני (Bundesarchiv), תמונה 183-1989-1222-032 · Rainer Mittelstädt · CC BY-SA 3.0 · דף המקור
• צילום: ריינר מיטלשטאדט (ADN-ZB), הארכיון הפדרלי הגרמני (Bundesarchiv), תמונה 183-1989-1219-034 · Rainer Mittelstädt · CC BY-SA 3.0 · דף המקור