ברברוסה והערים הלומברדיות, 1176

הקיסר עם הזקן האדום

לניאנו, 29 במאי 1176

צפון איטליה, סוף מאי 1176. קיסר בשנות החמישים לחייו רוכב בראש פרשים כבדים שבאו מגרמניה. מולו עומדות ערים שסירבו לכנוע, ורבות מהן משגשגות.

בגרמנית ובאיטלקית קראו לו ״ברברוסה״, כלומר ״זקן אדום״. אתם תראו איך הזקן הזה הפך לאגדה, ואיך האגדה מסתירה את מה שקרה בפועל.

פרידריך הראשון, ברברוסה

קיסר גרמני מבית הוהנשטאופן, שניסה להחזיר לקיסרות את הזכויות בערי הצפון העשירות, ונכשל בדרך שהפכה אותו לאגדה.

• נולד: בערך 1122, כנראה חגנאו, באלזס
• נפטר: 10 ביוני 1190, נהר הסלף (היום גוקסו), קיליקיה, טבע בנהר בדרכו לירושלים. את הפרטים מוסרים מקורות שונים, וכולם מאוחרים או חלקיים.
• ניצחונות: הסדרת המחלוקת עם משפחת ההוולפים בהענקת הדוכסות של בוואריה להנרי האריה, 1154–1156; הכרעת מילאנו, 1162
• כישלונות: לניאנו, 1176

״הזכויות המלכותיות וזכויות אחרות בתוך הערים ומחוצה להן, כפי שהחזקתם בהן בדרך הרגילה״

רקע

שתי משפחות, ואיבה ישנה

פרידריך נולד בערך ב־1122 למשפחת ההוהנשטאופן, שהחזיקה בשוואביה ובנכסים רבים בדרום גרמניה. המשפחה הייתה נאמנה לשושלת הקיסרים, וחלמה לקבל את הכתר בעצמה. מולה עמדה משפחת ההוולפים, בעלת הדוכסויות הגדולות של סקסוניה ובוואריה.

שתי המשפחות נלחמו זו בזו עשרות שנים. מן השמות שלהן נשארו מונחים באיטלקית ובגרמנית: גיבלינים וגוולפים. הגיבלינים קשורים לנחלה של ההוהנשטאופן בוֹיבלינגן, והגוולפים לשם ולף. המשמעות של המונחים השתנתה במהלך הדורות, ולכן זוכרים את המשפחות, לא את המילים.

הכתר

מלך בפרנקפורט, קיסר ברומא

1155

ב־4 במרץ 1152 בחרו הנסיכים הגרמנים בפרידריך למלך בפרנקפורט. הוא נעשה ״מלך הרומאים״, תואר שפירושו שהוא מיועד לקיסרות. את הכתר הקיסרי היה עליו לקבל מהאפיפיור, ברומא, ולכן נסע לאיטליה. בפאביה הוכתר כמלך איטליה באפריל 1155 (יש חוקרים שמציבים את הטקס במונצה).

ב־18 ביוני 1155 הכתיר אותו האפיפיור אדריאנוס הרביעי בכנסיית פטרוס הקדוש ברומא. האפיפיור רצה עזרה נגד הקומונה הרומית ונגד הנורמנים של סיציליה, ולכן הכתר היה מתנה שיש לה מחיר. פרידריך הגיע לשיא הכבוד הציבורי שלו, אבל בתוך שנתיים שני האנשים כבר רבו.

מילה אחת

״קיסרות קדושה״

1157

בשנת 1157 הופיע לראשונה במסמך מלשכת הקיסר הביטוי ״sacrum imperium״, קיסרות קדושה. זו הייתה מילה חדשה, והיא העניקה לשלטון הקיסר כבוד דתי.

השם המלא ״האימפריה הרומית הקדושה״ הופיע הרבה יותר מאוחר: הופעתו הראשונה מתוארכת בדרך כלל לשנת 1254, ורק אחר כך הפך לשם מקובל. ההיסטוריונים עדיין מתווכחים מי טבע את הביטוי הקודם. בזמנו של פרידריך השם הזה לא היה נפוץ, ולכן הוא סיכום מאוחר, לא התואר שלו.

רונקליה ומילאנו

רונקליה, נובמבר 1158

ארבעה משפטנים מבולוניה

בנובמבר 1158 כינס פרידריך דיאטה בשדה רונקליה, ליד פיאצ׳נצה שבצפון איטליה. הוא קרא לשם נציגי הערים הלומברדיות, והזמין ארבעה משפטנים מאוניברסיטת בולוניה, העיר שבה לומדים משפט רומי בדרך חדשה מאז בערך 1088.

השאלה הייתה פשוטה לכאורה: אילו זכויות שייכות לקיסר בערים האלה? הזכויות נקראו זכויות מלכותיות, ״זכויות המלכות״: מסים, מכסים, שפטים ודרכים. בערי הצפון, שעשו עושר מסחר ומלאכה, היו הזכויות האלה בידי הערים, או בידי מי שהחזיק בהן בפועל. הקיסר טען שהן שלו.

מקור: רשימת הזכויות המלכותיות, רונקליה 1158

דרכים ציבוריות, נהרות שייטים וכאלה שמתאחדים לנהרות שייטים, נמלים, וגדות הנהרות

זוהי רשימה משפטית, שנכתבה כדי לקבוע מי גובה מה. היא לא סיפור, לא מכתב אישי, ולא דיווח של עד ראייה. הרשימה נמשכת: היא מונה גם זכויות מלכותיות נוספות, כגון אלה על מכרות, דיג ומלחות.

• מי כתב את הרשימה, ולמי היא נועדה? ארבעה משפטנים שפעלו בשירות הקיסר. הרשימה נועדה לשופטים ולגובי המסים, לא לקורא סתם.
• מה חסר בה? הערים עצמן. הרשימה מדברת על זכויותיו של המלך, ולא על מה שהערים כבר בנו בעצמן במשך עשורים, בלי מסמך כתוב.
• למה הכבישים והנהרות חשובים לקיסר? כי מכאן באו מכסים ומסים. מי ששולט בדרך, בנהר ובנמל גובה כסף מכל סוחר שעובר שם. הזכויות האלה הן הכסף של צפון איטליה.

מה נוסף

הערים אומרות לא

ברונקליה נפסקו הזכויות לטובת הקיסר, והערים לא קיבלו את הפסיקה. היה צורך במלחמה כדי לאכוף אותה. מילאנו, העיר הגדולה והעשירה בצפון, המשיכה להתנגד.

הקיסר צר על מילאנו במשך חודשים. במרץ 1162 העיר נכנעה. זה היה הרגע שבו אפשר היה להכריע, אבל השאלה מה לעשות עם העיר נשארה פתוחה.

מרץ 1162

העיר שנכנעה

1162

כשלושה שבועות אחרי הכניעה, על פי המקורות, פקד הקיסר לפרק חלק גדול מן העיר. החומות נהרסו, מגדלים ובתים נפלו, ותושבי העיר פוזרו. העיר עצמה כמעט נמחקה.

בעיני הקיסר, מילאנו הפרה שבועה, ולכן הוא ראה בה מורד. בעיני הערים האחרות היה זה מסר ברור: גם העיר הגדולה ביותר בצפון לא יכלה לעמוד מול הקיסר. אבל המסר הזה לא הביא שקט.

נקודת החלטה

אתם פרידריך ברברוסה.

מרץ 1162, מול חומות מילאנו שנכנעה

מילאנו נכנעה. הקונסולים שלה נשבעו לכם, החומות בידיכם, והכסף של השווקים שלה יכול למלא את האוצר שלכם, שהתרוקן מאז המסע הארוך.

הצבא עייף, והערים בלומברדיה מסתכלות אליכם. בשבועות האחרונים דיברו הנסיכים מגרמניה על ההכרעה, וחלקם רוצים שתכריעו בחומרה. אחרים מזהירים שהעיר העשירה הזאת תזכור כל עלבון.

מה אתם עושים עם העיר?

• לפרק את העיר: החומות, המגדלים והבתים, ולהעביר את התושבים לכפרים סביבה. כנראה פחד ושקט לזמן מה. אבל הערים ילמדו שכניעה לא מביאה רחמים, ועיר שמפחדת ממך עלולה למרוד ברגע שתפנה את הגב.
• לקבל את השבועה, לגבות קנס כבד, ולשלוח לעיר פקידים קיסריים שינהלו את המסים. כנראה כסף וסדר לכמה שנים. אבל עיר ששילמה קנס ושמרה על חומותיה ועל זיכרונה עשויה לחכות להזדמנות הבאה.
• לכרות הסכם: הערים מכירות בשלטונכם, ואתם מכירים בזכויות שהן כבר מחזיקות בהן. כנראה הסדר דומה למה שייקבע בקונסטנץ ב־1183, עשרים שנה מאוחר יותר. פחות צבא וכסף, אבל ייתכן שהערים ישמרו על נאמנותן לזמן מה.

מה קרה בפועל

לפרק את העיר: החומות, המגדלים והבתים, ולהעביר את התושבים לכפרים סביבה.

הקיסר הורה לפרק חלק גדול מן העיר ולהעביר את תושביה. המקורות שמתארים את המעשה, בראשם מעשי הקיסר פרידריך שנכתבו בידי אוטו מפרייזינג ובידי רהבין, נכתבו לבקשת הקיסר עצמו, ולכן יש לקרוא את תיאורם בזהירות.

פרידריך האמין שמילאנו הפרה שבועה, ושערים אחרות לא יכבדו הסדר שלא יראו בו מה קורה למורד. ההיסטוריונים חלוקים בשאלה מה היו מניעיו. התוצאה הייתה הפוכה: הערים התקרבו זו לזו, ובשנת 1167 כבר ייסדו את הליגה הלומברדית.

הליגה והאפיפיור

אפריל 1167

שבועה בפונטידה

1167

הערים הלומברדיות למדו מהעבר. אחרי הסיפור של מילאנו, הן ידעו שהקיסר לא יתחשב בהן כל עוד הן מתפצלות. בשנת 1167 הן הסכימו להתאחד בברית, שנקראה הליגה הלומברדית. לפי המסורת, ההתחייבות נחתמה בשבועה בפונטידה, ליד ברגמו, ב־7 באפריל 1167.

הליגה לא הייתה מדינה. לכל עיר היו מוסדות משלה, ריבים משלה ושכנים שהיא לא סמכה עליהם. בין החברות בה היו ורונה, פדובה, בולוניה, פיאצ׳נצה, ברשה וברגמו, וכמובן מילאנו עצמה.

הכנסייה

אפיפיור בגלות, ואפיפיורים נגדו

בתוך הסכסוך עם הערים עמד סכסוך נוסף: מי הוא האפיפיור? בשנת 1159 נבחר רולנדו בנדינלי, שנקרא אלכסנדר השלישי, אבל חלק מן הקרדינלים בחרו בתחליף, ויקטור הרביעי. הקיסר תמך ביקטור וביורשיו, ובאפיפיורים הנגדיים האלה נקראו ״אנטי־אפיפיורים״.

שני הצדדים נלחמו על השלטון הכנסייתי במשך שנים. אלכסנדר ישב זמן רב בגלות, בין 1162 ל־1165 ושוב מ־1167, וחזר לרומא רק ב־1178. מי שרצה לקבל את כתר הקיסר היה צריך לקבל את ברכתו של ״האפיפיור הנכון״, והקיסר לא הסכים להכיר באלכסנדר.

נקודת החלטה

אתם קונסול של עיר לומברדית, בשנת 1167.

אביב 1167, בעיר שבה נשמעות הפעמונים של מילאנו

מילאנו נהרסה לפני חמש שנים. הקיסר והפקידים שלו חזרו לבקר בעיר שלכם, והם גובים את המכסים בדיוק כפי שהם רוצים. כמה עיירות שכנות כבר עשו שלום עם הקיסר, ונראה שהן מרוויחות מזה.

שליחים הגיעו מווירונה ומפיאצ׳נצה, והציעו שבועה משותפת: לעמוד יחד נגד הקיסר ולתמוך באלכסנדר. זה יעלה כסף, אנשים, ואולי מלחמה. אבל אם תישארו לבד, הקיסר יחזור אליכם כשירצה.

האם תישבעו עם הערים האחרות?

• לישבע, לשלוח אנשים וכסף, ולהצטרף לברית. כנראה מלחמה עם הקיסר, הוצאות גדולות, וברית מלאה ריבים. הליגה עלולה להתפרק בפעם הראשונה שבה ערים יחלקו על מסים או על מנהיגות.
• להישאר בחוץ, ולכרות הסכם משלכם עם הקיסר. כנראה הגנה על המכסים לזמן מה. אבל כשהקיסר ינצח במקום אחר, הוא יחזור אליכם לבד, בלי מישהו שיחלוק איתכם את המחיר.
• לחכות ולראות, ולהצטרף רק כשעיר שכנה תעשה זאת. כנראה הגרוע מכל השניים: מצטרפים מאוחר, בתנאים גרועים יותר, או נתקפים לבד אם השכנה תחליט אחרת.

מה קרה בפועל

לישבע, לשלוח אנשים וכסף, ולהצטרף לברית.

הערים נפגשו בפונטידה ונשבעו ב־7 באפריל 1167, לפי המסורת. הברית גדלה בשנים שאחר כך, וכל עיר קיבלה את ההחלטה בעצמה, אחת אחרי השנייה.

אחרי מילאנו, ערים רבות ידעו שהקיסר שולל מכל עיר את היכולת להתנגד לבד. האפיפיור היה צריך בעלי ברית, והערים היו עשירות ומוכנות לשלם. הריבים ביניהן היו אמיתיים, ולכן ההחלטה לא הייתה קלה.

1168

עיר בשם האפיפיור

הליגה לא רק נלחמה. היא גם בנתה. בשנת 1168 הוקמה בפיימונטה עיר חדשה ובצורה, שנקראה מאוחר יותר אלסנדריה על שם אלכסנדר השלישי. השם היה מסר פוליטי: העיר הזאת שייכת לאפיפיור ולברית. מאוחר יותר הפכה העיר לאחד המוקדים של ההתנגדות לקיסר.

קיאוונה ולניאנו

תחילת 1176

הבן דוד שלא בא

פרידריך היה צריך כוחות. בתחילת 1176 פגש, לפי התיאור המקובל, בעיירה קיאוונה ליד אגם קומו, את בן דודו הנרי האריה מבית ההוולפים, דוכס סקסוניה ובוואריה. הוא ביקש ממנו צבא לאיטליה. הנרי סירב לשלוח אותו.

הסיבות אינן ברורות. מקורות מסוימים מזכירים סכסוך על העיר גוסלר. הוצעו גם הסברים אחרים. יש סיפור, שנוי במחלוקת, שלפיו פרידריך כרע לפני בן דודו. המקורות לא מסכימים גם על כך.

נקודת החלטה

אתם פרידריך ברברוסה, במאי 1176.

מאי 1176, צפונית־מערבית למילאנו

בן דודכם הנרי לא בא. הערים שנשבעו לכם נאמנות מתכוננות עכשיו לקרב. הבאתם איתכם פרשים כבדים, ותגבורת מגרמניה הגיעה אליכם בדרך. צבא שלם שציפיתם לו לא הגיע.

הליגה לוקחת את עצמה ברצינות. הסיורים מדווחים על רגלים רבים במילאנו, ועל צבא העיר שיוצא לקראתכם. אתם יודעים שהקרב הזה יהיה ביניכם לבין הרגלים, והרגלים הם חולשתכם. פאביה, שנשארה נאמנה, מזמינה אתכם לבוא אליה ולחכות.

מה אתם עושים?

• לסגת לפאביה ולחכות שיגיעו חיילים נוספים. כנראה יגיעו עוד כוחות, אבל הליגה תתגייס גם היא. ככל שתחכו, הערים יתאחדו יותר, כפי שעשו כבר ב־1167.
• להתקדם עכשיו עם הפרשים שיש לכם, ולתקוף לפני שהרגלים יתארגנו. כנראה מתקפה חזקה שתשבור את פרשי הליגה. אבל אם הרגלים יעמדו, הפרשים שלכם ייכנסו למלכודת, והצבא כולו עלול לקרוס.
• לחזור מעבר להרים, לגרמניה, ולנסות שוב בשנה הבאה. כנראה הערים ישמרו על זכויותיהן בפועל, ונאמנותן לקיסר תתפוגג. האפיפיור יישאר בטוח, והסמכות שלכם בלומברדיה תיעלם לזמן רב.
• להציע לערים שיחות שלום בלי קרב. כנראה שיחות ארוכות, שבהן הערים תבקשנה לוותר על כל מה שנקבע ברונקליה. ייתכן שתשיגו הפסקת אש, אבל לא סמכות.

מה קרה בפועל

להתקדם עכשיו עם הפרשים שיש לכם, ולתקוף לפני שהרגלים יתארגנו.

הקיסר המשיך דרומה, לעבר פאביה, ונפגש בלניאנו עם צבא הליגה, שיצא לכיוונו ממילאנו. הוא נלחם. הפרשים שלו ניצחו בהתקפה הראשונה, אבל הרגלים המילאנים סביב הקרוצ׳ו החזיקו מעמד, ובסוף השדה היה מלא בחיילים מפוזרים.

פרידריך לא רצה לחכות בפאביה כשהערים מתאחדות, והאמין שהפרשים הכבדים יכריעו את הקרב. ההיסטוריונים חלוקים בשאלה אם המתנה בפאביה הייתה אפשרות ריאלית.

לניאנו: מי נגד מי

29 במאי 1176

לניאנו, בין מילאנו לקומו

הצבא הקיסרי

• מפקדים: פרידריך ברברוסה, פיליפ מקלן
• כוחות: כ־3,000 פרשים כבדים, כמעט בלי רגלים (אומדן מודרני (גרילו; פריד 2016))
• אבדות: הפסדים כבדים; אין סך אמין מן התקופה (אומדן מודרני (גרילו; פריד 2016))

לפי החוקרים, אחרי ההגעה של כ־2,000 פרשים חדשים הצטרפו לכ־1,000 אנשים שכבר היו באיטליה. המספרים האלה הם הערכה, לא נתונים מהתקופה.

הליגה הלומברדית

• מפקדים: אין במקורות שבידינו מפקד כולל בשמו. גואידו מלנדריאנו הוא מועמד סביר בלבד
• כוחות: 12,000–15,000: כ־2,000–3,000 פרשים ו־10,000–12,000 רגלים (אומדן מודרני (גרילו))
• אבדות: כמה מאות הרוגים או פצועים (אומדן מודרני (גרילו))

התוצאה: ניצחון של הליגה. צבא הקיסר התפרק, והקיסר עצמו נעלם לזמן מה מעיני הקרב ונחשב למת, אבל שרד.

ההערכות חלוקות מאוד בין המקורות. מספרי הסטטיסטיקה של הקרב מבוססים על חישובים מודרניים, ורבים מן הכתבים הקדומים כתבו מרחוק או דיווחו מפי אחרים. לכן כל מספר כאן נשאר שנוי במחלוקת.

קרב לניאנו

29 במאי 1176, יום קרב אחד

ב־29 במאי 1176 יורד הקיסר פרידריך ברברוסה מצפון לכיוון פאביה, עם פרשים כבדים כמעט בלי רגלים, ובן דודו הנרי לא שלח את הצבא שביקש. הליגה הלומברדית יצאה ממילאנו לקראתו, והרגלים שלה עומדים עם הקרוצ׳ו ליד לניאנו. שני הצבאות אינם יודעים בדיוק היכן נמצא האחר.

שחזור סכמטי לפי גרילו ולפי פרייד (2016). מקום הקרב אינו ידוע בוודאות, ולכן אין כאן קנה מידה. הכיוונים והמיקומים משוערים בלבד, וכל סדר ההתקפות שנוי במחלוקת.

שלבי הקרב

• הצבאות מתקרבים הקיסר יורד מצפון לכיוון פאביה. הליגה יוצאת מילאנו לקראתו, והרגלים עם הקרוצ׳ו עומדים ליד לניאנו. שני הצבאות אינם יודעים בדיוק היכן נמצא האחר.
• המפגש הראשון כ־700 פרשי ליגה מתקלים בחלוצה קיסרית של כ־300 פרשים, ליד בורסנו. החלוצה נסוגה אל הקיסר, והפרשים הליגאים רודפים אחריה ונתקלים בפרשים הכבדים של הקיסר.
• התקפת הפרשים פרשי הקיסר טוענים ומבריחים את רוב פרשי הליגה מן השדה. אבל הטעינה נכנסת אל הרגלים המילאנים שסביב הקרוצ׳ו, והתקפה נתקעת שם.
• הרגלים מחזיקים הרגלים עומדים בשורות, ומתקפות חוזרות אינן שוברות אותם. פרשי הליגה חוזרים מכמה כיוונים. דגל הקיסר נופל, והקיסר נכנס לקרב ונעלם לרגע מן העין.
• הנסיגה הצבא הקיסרי מתפרק. רבים נהרגים, טובעים בנהר או נשבים. הקיסר שורד ויוצא מן השדה, ורבים מהבריחים אינם שורדים.

האסטרטגיה

• הקיסר: פרידריך אינו מחכה לכל צבאו, שלא הגיע, ומתכוון לתקוף עם הפרשים שיש לו לפני שהרגלים של הליגה מתארגנים. הוא יודע שהרגלים הם חולשתו, ולכן מקווה לשבור את הליגה בטעינה כבדה.
• הליגה: המקורות אינם אומרים מה תכננה הליגה, ואין בהם מפקד כולל בשמו. הרגלים שלה עומדים עם הקרוצ׳ו ליד לניאנו, ופרשיה יוצאים לקראת הקיסר.

מה הכריע: הרגלים המילאנים עמדו בשורות סביב הקרוצ׳ו, והטעינה הכבדה של הקיסר נתקעה שם. אחרי שדגל הקיסר נפל, הצבא הקיסרי התפרק.

סוף הקרב

הקיסר שנעלם

29 במאי

הקיסר נכנס לקרב, וסוסו נהרג או נפצע. לזמן מה דובר על מותו. הוא שרד, אבל הצבא שלו נותר בלי מפקד ובלי דגל. רבים מחייליו נהרגו או נמלטו, חלקם טבעו בנהר הטיצ׳ינו, וחלק גדול נשבה.

הפרטים על מה שעבר על הקיסר בשדה שונים מגרסה לגרסה. הגרסאות המפורטות ביותר נכתבו רחוק מן השדה, כך שאיש לא יכול לומר בוודאות מה קרה לו בתוך הקרב.

האגדה

הכרוניקה שנכתבה מאוחר

בזיכרון הלאומי של איטליה, אחרי מאות שנים, נשאר לניאנו כקרב שבו הערים ניצחו את הקיסר. הגיבורים בסיפור הם אלברטו מג׳יוסנו וחיל המוות שלו, כ־900 אבירים שנשבעו למות. אבל הסיפור הזה מופיע לראשונה בכתביו של המאה ה־14, ולא בתיעוד מן הזמן עצמו.

גם בלי האגדה, הניצחון בלניאנו הספיק כדי לשנות את מהלך המלחמה.

מיתוס

בלניאנו ניצחו הרגלים המילאנים בזכות אלברטו מג׳יוסנו וחיל המוות, אבירים שנשבעו למות על העיר.

האמת

הסיפור על אלברטו וחיל המוות אינו נמצא בתיעוד מן הזמן. אף כרוניקה שנכתבה אז אינה מזכירה את אלברטו או את החיל הזה. הם מופיעים לראשונה אצל גאלוואנו פיאמה, שכתב כמאה וחמישים שנה אחרי הקרב, ומאוחר יותר הפכו לחלק מן הלאומיות האיטלקית של המאה ה־19.

הראיות

מה שכן נמצא בתיעוד הוא ההקרוצ׳ו, העגלה עם דגל מילאנו שסביבה נלחמו רגלי העיר. הקרבות סביב העגלה מתועדים. היחידה של 300 האנשים שנשבעו לשמור על הקרוצ׳ו מופיעה במקורות מאוחרים, ולכן גם המספר הזה שייך למסורת.

ונציה וקונסטנץ

אחרי לניאנו

קיסר בלי צבא

אחרי לניאנו צבא הקיסר היה מפוזר, והערים לא נחפזו להחזיר אותו לשלטון. בן דודו הנרי לא הגיע לעזור, והפירוד ביניהם נמשך. את ההפסד בשדה ניסה הקיסר לתקן בדיפלומטיה, אבל הסכסוך עם האפיפיור לא נגמר.

בשנת 1177 סוכם שהקיסר והאפיפיור ייפגשו בוונציה. השליחים הסכימו על הפרטים מראש באנאניה, ואחר כך באו לוונציה. בצד השני ישבו הליגה, מלך סיציליה והוונציאנים, שכל אחד מהם היה מעוניין בתוצאה.

נקודת החלטה

אתם פרידריך ברברוסה, בשנת 1177.

קיץ 1177, לפני הפגישה בוונציה

הצבא שלכם נחלש. הערים הלומברדיות עדיין מחזיקות בשדות, והברית שלהן לא נשברה. האפיפיור עומד מן הצד השני, עם הברית ועם ממלכת סיציליה, שהיא אויבתכם.

יש לכם אנטי־אפיפיור, קליסטוס השלישי, אבל מעמדו נחלש מאז שנים. הנסיכים הגרמנים עייפים מן המלחמה ותובעים שלום בגרמניה. פגישה בוונציה תדרוש מכם להודות שטעיתם.

מה אתם עושים?

• להכיר באלכסנדר השלישי כאפיפיור, להסיר את הנידוי, לוותר על האנטי־אפיפיור, ולכרות שביתת נשק עם הערים. כנראה סוף לסכסוך הכנסייתי, וכנראה שביתת נשק ארוכה עם הערים. המחיר הוא הודאה פומבית בטעות.
• להמשיך עם האנטי־אפיפיור ולקוות שהנסיכים והערים יתפצלו בהמשך. כנראה הסכסוך יימשך, הבישופים בגרמניה יתפלגו, והמלחמה באיטליה תמשיך במחיר כבד.
• לכרות שלום נפרד עם הערים, ולהשאיר את האפיפיור מחוץ לעניין. כנראה הערים יקבלו מה שביקשו, אבל מעמדו של האפיפיור ייפגע, ואתם תישארו בסכסוך כנסייתי מר.

מה קרה בפועל

להכיר באלכסנדר השלישי כאפיפיור, להסיר את הנידוי, לוותר על האנטי־אפיפיור, ולכרות שביתת נשק עם הערים.

בוונציה, ביולי 1177, הכיר הקיסר באלכסנדר כאפיפיור, והקרדינלים הסירו את הנידוי. הוא ויתר על האנטי־אפיפיור קליסטוס השלישי. הערים קיבלו שביתת נשק לשש שנים, ומלך סיציליה שלום.

פרידריך היה צריך שלום כדי לשקם את כוחו בגרמניה. הנסיכים התעייפו, והסכסוך בכנסייה נמשך כשמונה־עשרה שנה. ההיסטוריונים חלוקים בשאלה אם הוא נכנע בכפייה, או שבחר בשלום כדי להפנות את כוחו לנושא אחר.

ונציה, 1177

הכניסה לוונציה

1177

הדוג׳ה של ונציה ליווה את הקיסר אל תוך העיר, והפטריארך של אקוילאה היה לצדו. התקיימו טקסים ופגישות, וההסכם הוכרז בפומבי. הקיסר הכיר באלכסנדר, והקרדינלים הסירו את הנידוי.

אבל התיאור הציבורי של ההסכם מבוסס על מקורות שונים, ולא כולם מתארים את הרגע באותו אופן. חלק מדברים על נשיקה, וחלק על השתחוויה.

מיתוס

בוונציה, האפיפיור שם את רגלו על צווארו של הקיסר, ובכך השפיל אותו לפני העולם.

האמת

הסיפור על הרגל והצוואר אינו מופיע במקורות המוקדמים ביותר, ומקובל לראות בו אגדה מאוחרת. כמה מקורות מספרים על השתחוויה, אחרים על נשיקה.

הראיות

העד הקדום שמוזכר הוא רומואלד, ארכיבישוף סלרנו, שהיה נוכח ורשם תיאור של הסצנה. הסיפור על הרגל אינו מופיע בתיאורים הישירים שאנחנו מכירים מן הטקס. לכן החוקרים רואים בו אגדה מאוחרת.

הרחוק

הנרי האריה נופל

1180

מה שקרה להנרי האריה שייך לסיפור של לניאנו. הוא לא בא לעזור לבן דודו, והקיסר לא שכח את זה. בשנת 1180 נשפט הנרי בהיעדרו בפני בית דין של נסיכים וכומרים, ונשללו ממנו הדוכסות של סקסוניה ובוואריה.

הוא נכנע רק בשנת 1181, בכנס בארפורט. אחר כך יצא לגלות לכשלוש שנים, בחצרו של חמיו, המלך הנרי השני של אנגליה. הקיסר ניצח את בן דודו, אבל ייתכן שאיבד בעל ברית חזק בצפון.

1183

השלום בקונסטנץ

25 ביוני

ב־25 ביוני 1183 הוציא הקיסר, יחד עם בנו הנרי השישי, ״פריווילגיום״: מסמך של חסד קיסרי, לא חוזה בין שניים שווים. הערים לא נחשבו שוות: מבחינה פורמלית, הקיסר לא יכול היה לחתום על הסכם עם נתיניו. הוא הכיר בברית הערים ובזכויות שהערים החזיקו מזמן. בתמורה נדרשו הערים להישבע נאמנות ולשלם מס.

כך נסגר הסכסוך בצפון איטליה לתקופה ארוכה. מה שהקיסר תבע ברונקליה הפך להסכם: הקיסר שמר על ריבונותו, והערים שמרו על חלק גדול מחייהן.

מקור: השלום בקונסטנץ, סעיף 1

הזכויות המלכותיות וזכויות אחרות בתוך הערים ומחוצה להן, כפי שהחזקתם בהן בדרך הרגילה

זהו המסמך שסגר את הסכסוך. הוא נכתב כחסד של שליט לנתיניו, ולכן הוא מכיר בזכויות ״כפי שהחזקתם בהן״, כלומר במנהג ולא בתביעה המשפטית של רונקליה.

• איזה ביטוי מסמן את ההבדל מרונקליה? ״כפי שהחזקתם בהן בדרך הרגילה״. מה שרונקליה הכריזה כזכות של הקיסר, כאן מוכר כמה שהערים כבר החזיקו בפועל.
• למה המסמך נכתב כחסד ולא כחוזה? כי הקיסר לא יכול היה, פורמלית, לחתום על הסכם עם נתיניו. התוכן הוא פשרה, אבל הצורה שומרת על ריבונותו.
• מה חסר במסמך? הוא לא אומר מה קורה במקרה של מחלוקת בעתיד, ואילו ערים בדיוק נכללו בו. ההיסטוריונים מתווכחים על הפרשנות, וזו אחת הסיבות שהעניין לא נסגר לגמרי.

מיינץ, הצלב והסלף

מיינץ, פנטקוסט

חג הפרשים על האי

1184

בפנטקוסט 1184 קיים פרידריך חג גדול על אי בנהר המיין, ליד מיינץ. שני בניו, הנרי ופרידריך, קיבלו את חרבות האבירות מידיו. השתתפו בו אבירים רבים ואורחים. מקורות מדברים על מספרים עצומים של משתתפים, והם קשים לאימות.

החג הזה היה הצגה של כוח אחרי ונציה, ומסר לכל הנסיכים: הקיסר חזר, ושושלת ההוהנשטאופן מתכוננת לעתיד. לכן זוכרים את מיינץ כרגע שבו נראה הקיסר במלוא הדרו.

מקור: פרידריך ובניו, מתוך ״כרוניקת הוולפים״

מיניאטורה מתוך כרוניקת הוולפים (Historia Welforum), מנזר ויינגרטן, בין 1179 ל־1191

הכרוניקה נכתבה לזכר משפחת הוולפים, ככל הנראה לבקשת וולף השישי, ועותקיה הועתקו במנזר ויינגרטן. משפחתו של הנרי האריה איבדה הרבה באותן שנים. הציור מראה את פרידריך מוקף בניו, הנרי השישי ופרידריך של שוואביה.

• מי הזמין את הספר, ולמי הוא נועד? משפחת הוולפים, או מי שדיבר בשמה במנזר שלה. הספר מספר את ההיסטוריה של המשפחה שלהם, בלי להכניס את הקיסר לאמת המסופרת כאויב.
• מה הציור רוצה שנאמין? שהשושלת של הקיסר יציבה, ושהבנים ממשיכים את אביהם. הוא מציג את הקיסר כאב של מלכים, לא כמורד או כמנודה.
• מה הציור לא אומר? את לניאנו, את ונציה ואת הדרך שבה הנרי האריה נפל. הספר הוא תולדות בית משפחתם, אבל הציור אינו מזכיר את האירועים האלה.

1186

כלה מסיציליה

1186

בשנת 1186 נישא הנרי השישי לקונסטנציה מסיציליה, יורשת הממלכה הנורמנית. נישואין כאלה אישרו את תביעת המשפחה לאיטליה הדרומית, והפכו את סיציליה לחלק מהחלומות של הקיסרות. הנישואין נעשו נגד רצונו של האפיפיור אורבן השלישי.

לנישואין הזה תהיה השפעה ארוכה. הבן שייוולד להם בשנת 1194 הוא פרידריך השני, שיילחם בעצמו נגד האפיפיורים.

1187–1188

ירושלים נופלת

בקיץ 1187 הביס צלאח א־דין את צבא ממלכת ירושלים בקרני חיטין, ובאוקטובר אותה שנה נכנעה ירושלים לידיו. ההפסד הזה הדהד באירופה כולה. כשהעיר הקדושה נפלה, האפיפיור דרש ממלכים ונסיכים לצאת למסע חדש.

בנסיכים הגרמנים ראו מבחן לכבוד הנצרות ולשלטון הקיסר. פרידריך, שהיה אז מבוגר וידע את הסכסוכים בשטחי הקיסרות, התבקש לעזור.

נקודת החלטה

אתם פרידריך ברברוסה, בשנת 1188.

מרץ 1188, במיינץ

אתם בני שישים ומשהו. ירושלים בידי צלאח א־דין, ובאירופה מתגבר הלחץ לצאת למסע. הנסיכים מחכים לראות מה תעשו.

הדרך המזרחית ארוכה, והיא עוברת דרך הונגריה ואדמות הביזנטים, שרוב השליטים בהם אינם בוטחים בכם. מסע כזה הוא השקעה גדולה של כסף, ושל שנים שבהן ממשלת גרמניה תישאר בלי מנהיג. בנכם הנרי ישאר בגרמניה, אם תצאו.

האם תיטלו את הצלב, ותצאו לדרך בעצמכם?

• לקבל את הצלב, ולהוביל את הצבא בעצמכם ביבשה. כנראה הצבא הגדול ביותר של המסע, אבל במחיר של שנים בלי ממשל בגרמניה, ושל סיכון חיים רב.
• לקבל את הצלב, ולשלוח בכם צבא בהנהגת אחד מבניכם. כנראה צבא פחות מנוסה, ומסע חלש יותר. אבל אתם נשארים בשלטון, והנסיכים רואים שאתם לא מוותרים על ההנהגה.
• לשלוח כסף וספינות, ולהישאר בגרמניה. כנראה מסע זול ואיטי יותר, עם פחות אבירים. הכסף עשוי לעזור, אבל בלי הצבא שלכם אין לכם השפעה על המלכים האחרים.

מה קרה בפועל

לקבל את הצלב, ולהוביל את הצבא בעצמכם ביבשה.

פרידריך נטל את הצלב במיינץ, ב־27 במרץ 1188. הוא יצא לדרך ב־11 במאי 1189 מרגנסבורג, והפליג במורד הדנובה אל הונגריה ואדמות הביזנטים.

פרידריך היה מבוגר, ורצה לשמור על כבודו ועל נשמתו. הכנסייה לחצה עליו, ונפילת ירושלים פגעה במעמדו של הקיסר. ההיסטוריונים מתווכחים אם מדובר בדתיות אמיתית או בחישוב פוליטי: מסע מנצח יכול להביא כבוד ובעלי ברית. ייתכן ששניהם נכונים.

מזרחה

בדרך לאסיה הקטנה

18 במאי 1190

הצבא עבר בהונגריה ובאדמות הבלקן, ונכנס לאדמות הביזנטים. היחסים עם הקיסר הביזנטי היו עכורים לאורך כל הדרך. בשלב זה הצבא נכנס לאסיה הקטנה, וכאן הסלג׳וקים של סולטנות רום לחמו נגדו.

בשבעה במאי ניצחו הגרמנים את הסלג׳וקים בקרב פילומליון. ובשמונה־עשרה במאי נכבשה העיר איקוניון, שהיום היא קוניה. העיר נכנעה כמעט בלי התנגדות, והצלבנים בזזו אותה.

10 ביוני 1190

הנהר הגדול בקיליקיה

בעשירי ביוני 1190, בזמן שהצבא חצה את נהר הסלף, שהוא היום גוקסו, ליד העיירה סלוקיה (היום סיליפקה), טבע פרידריך. מקורות שונים מספרים שהסוס החליק בזרם, ואחרים שהוא רחץ במים. המקורות חלוקים בפרטים.

אחרי מותו התפזר הצבא, ורבים חזרו הביתה. בנו, הדוכס פרידריך משוואביה, הוביל את השאר לעבר ארץ הקודש. גופתו נקברה חלקית באנטיוכיה, העצמות בצור, והלב והאיברים בטרסוס.

מקור: אנדרטה ליד הנהר

אבן הזיכרון לקיסר פרידריך ברברוסה ליד הסלף (היום גוקסו) בקרבת סיליפקה, צילום מ־2012

זוהי צורה של זיכרון מודרני. הכתובת מציינת שטבע בנהר סמוך למקום, אבל אינה מתארת איך זה קרה. ההיסטוריה של המקום נשמרת בשמות ובמיתוסים.

• מה נשאר מן הרגע עצמו? כמעט דבר. המקורות כתובים בזיכרון מאוחר, והנהר הוא שנשאר. מי שרוצה לדעת מה קרה חייב לשאול את הכתבים, לא את האבן.
• מי הקים את האנדרטה, ולמה? האנדרטה נועדה לזכור את הקיסר ואת המקום. לכל זיכרון יש מטרה, וכאן המטרה היא להפוך את הסיפור לחלק מהנוף.

אחרי הקיסר: ציר הזמן, האגדה והוויכוח

מה נשאר מהמלחמה הזאת

• 1158 רונקליה: הזכויות המלכותיות מוכרזות לטובת הקיסר, והערים דוחות את הפסיקה.
• 1162 מילאנו נכנעת במרץ, ואחר כך נהרסת בחלקה.
• 1167 הליגה הלומברדית נוסדת. בשנה שאחריה נוסדת אלסנדריה, ושמה ניתן לה על שם האפיפיור.
• 1176 לניאנו: הקיסר מובס בשדה, ושורד.
• 1177 ונציה: הקיסר מכיר באלכסנדר השלישי כאפיפיור, והערים מקבלות שביתת נשק לשש שנים.
• 1180 בית דין של נסיכים ובישופים שולל מהנרי האריה את דוכסויותיו ומכריז עליו כאיש חוץ לחוק.
• 1183 השלום בקונסטנץ: הערים נשארות עם זכויותיהן, ונשבעות נאמנות לקיסר.
• 1190 איקוניון נכבשת ב־18 במאי. פרידריך טובע ב־10 ביוני. הצבא מתפרק.
• 1197 אחרי מות הנרי השישי, לפי המקורות, הערים מפסיקות לקיים את התחייבויותיהן. הסכסוך מתחדש בתקופת נכדו, פרידריך השני, בשנים 1226–1250.

מיתוס

הקיסר ברברוסה ישן בהר קיפהויזר, וממתין לחזור ולהציל את גרמניה.

האמת

האגדה נוצרה על פרידריך השני, נכדו, שהאמינו שאינו מת אחרי 1250. רק מאוחר יותר, בתקופה שההיסטוריונים מתארכים בין המאה ה־15 למאה ה־16, נקשרה האגדה לברברוסה. במאה ה־19, בתקופת הלאומיות הגרמנית, פרסם המשורר פרידריך ריקרט שיר משנת 1817, ואחים גרים הוסיפו את הסיפור לאוסף שלהם. הקיסר נעשה סמל לאומי.

הראיות

מקורות שונים נותנים תאריכים שונים למעבר בין הקיסרים. מה שברור: הזיכרון הלאומי של המאה ה־19 לא המציא את הסיפור, אלא בחר בו. מדובר באגדה שנשענת על חוסר ודאות לגבי מותו של פרידריך בדרך לירושלים.

האם איטליה הייתה מלכודת או אסטרטגיה?

האם מדיניות פרידריך באיטליה הייתה כישלון שדימם את גרמניה, או ניסיון ריאלי לבנות מחדש את כוחה של הקיסרות?

• היינריך פון זיבל, 1859 זיבל טען שמסעות איטליה הסיטו את הנסיכים והכסף מגרמניה עצמה, וכינה את מדיניות הקיסרות בימי הביניים ״לא לאומית״. הוויכוח נקשר לתחרות בין פרוסיה לאוסטריה.
• יוליוס פיקר, 1861 פיקר ענה בהרצאות באינסברוק שמדיניות הקיסרים הייתה לאומית וגם אוניברסלית.

השאלה שנשארת: מה נחשב הצלחה לקיסר בימי הביניים? כסף, שלום, כבוד או כתר?

בוחנים את עצמכם

שאלה לבדיקה

מה החליטו ארבעת המשפטנים ברונקליה?

התשובה: שהזכויות המלכותיות, כולל דרכים, נהרות ונמלים, שייכות לקיסר, על פי משפט רומי.. נכון. הרשימה מונה דרכים, נהרות ונמלים, והמכסים שנגבו בהם הלכו לקיסר.

שאלה לבדיקה

איזה משפט על אלברטו מג׳יוסנו וחיל המוות נכון?

התשובה: הם מופיעים לראשונה אצל גאלוואנו פיאמה, כמאה וחמישים שנה אחרי הקרב, ואין להם זכר בתיעוד מן הזמן.. נכון. לכן האגדה מוטלת בספק, ולכן הפכה ללאומית רק במאה ה־19.

שאלה לבדיקה

מדוע השלום בקונסטנץ נכתב כ״פריווילגיום״, מסמך של חסד, ולא כחוזה?

התשובה: כי הקיסר לא יכול היה, מבחינה פורמלית, לחתום על הסכם עם נתיניו.. נכון. הצורה שמרה על ריבונות הקיסר, גם כשהתוכן היה פשרה.

שאלה לבדיקה

מה נכון לגבי הסיפור על רגלו של האפיפיור על צווארו של הקיסר בוונציה?

התשובה: הוא מופיע במקורות מאוחרים, ואינו מופיע בתיאורים הקדומים.. נכון. לכן החוקרים רואים בו אגדה מאוחרת.

שאלה לבדיקה

איזה משפט על השמות של האימפריה נכון?

התשובה: הביטוי ״sacrum imperium״ הופיע ב־1157, ואילו השם ״האימפריה הרומית הקדושה״ מתוארך בדרך כלל ל־1254.. נכון. זה ההבדל בין הביטוי הקדום לשם המסכם המאוחר.

שאלה לבדיקה

מה קרה לצבא של פרידריך אחרי מותו בנהר הסלף?

התשובה: רבים חזרו הביתה, והשאר המשיך בהנהגתו של בנו פרידריך משוואביה.. נכון. הצבא התפרק, ובנו פרידריך משוואביה הוביל את מי שנשאר.

מונחים

• זכויות מלכותיות זכויות שנחשבו שייכות לשליט בלבד: מכסים, מסים, שפיטה, דרכים ונמלים. בערי צפון איטליה רבות הן היו בידי הערים, או בידי מי שהחזיק בהן בפועל.
• הוהנשטאופן משפחת דוכסי שוואביה, שנתנה לקיסרות את פרידריך הראשון ואת פרידריך השני במאות ה־12 וה־13.
• הוולפים משפחת דוכסים מסקסוניה ובוואריה, יריבת ההוהנשטאופן. הנרי האריה היה מבניה.
• דיאטה אסיפה של נסיכים, בישופים ונציגי ערים, שהקיסר כינס כדי לשפוט, להחליט ולהפגין סמכות.
• לשכה המשרד שכתב את מסמכי הקיסר: מכתבים, שטרות והחלטות.
• הליגה הלומברדית ברית של ערים בצפון איטליה, שנוסדה ב־1167 נגד הקיסר ולצד האפיפיור.
• הקרוצ׳ו עגלה רתומה לשוורים, עם תורן ודגל העיר. היא נשאה לקרב כסמל העיר, וההגנה עליה נחשבה לכבוד גדול.
• אנטי־אפיפיור אפיפיור שנבחר בידי קבוצה אחת בלבד, נגד האפיפיור שרוב הכנסייה הכירה בו.
• פילוג פיצול בתוך הכנסייה, כשיש שני מועמדים לאפיפיורות ולכל אחד יש תומכים.
• הנרי האריה דוכס סקסוניה ובוואריה, ובן דודו של הקיסר. סירב לשלוח לו צבא לאיטליה, ולבסוף נשללו ממנו הדוכסויות.
• אלברטו מג׳יוסנו גיבור אגדי של קרב לניאנו. הסיפור עליו מופיע רק במקורות מאוחרים, ולא בתיעוד מן הזמן.
• חיל המוות חיל של אבירים שנשבעו למות, לפי האגדה על לניאנו. אינו מופיע בתיעוד מן הזמן.
• גיבלינים שם של מפלגה במלחמות איטליה וגרמניה. מקורו בנחלה של משפחת ההוהנשטאופן.
• גוולפים שם של מפלגה במלחמות איטליה וגרמניה. מקורו בשם משפחת הוולפים, יריבת ההוהנשטאופן.
• פאביה עיר בצפון איטליה. בה הוכתר פרידריך למלך איטליה, והיא נשארה נאמנה לו.
• פיאצ׳נצה עיר בצפון איטליה, קרובה לשדה רונקליה. היא הייתה אחת מערי הליגה הלומברדית.
• רונקליה שדה בצפון איטליה, ליד פיאצ׳נצה. בו נפסקו הזכויות על הערים לטובת הקיסר.
• בולוניה עיר באיטליה, שבה לומדים משפט רומי בדרך חדשה באוניברסיטה שלה.
• לומברדיה אזור בצפון איטליה, שבו שכנו הערים הלומברדיות, ביניהן מילאנו.
• קומונה רומית שלטון עירוני עצמאי ברומא. האפיפיור רצה לקבל עזרה נגדו.
• קרדינל כומר בכיר בכנסייה, שבוחר את האפיפיור.
• אלכסנדר השלישי אפיפיור שהליגה הלומברדית תמכה בו. הקיסר סירב להכיר בו.
• ויקטור הרביעי אנטי־אפיפיור שחלק מן הקרדינלים בחר בו, והקיסר תמך בו.
• קליסטוס השלישי אנטי־אפיפיור שהקיסר תמך בו, עד שוויתר עליו בוונציה.
• נורמנים עם שכבש את דרום איטליה ואת סיציליה. ממלכתם בסיציליה הייתה אויבת הקיסר.
• קונסטנציה יורשת הממלכה הנורמנית של סיציליה. נישאה להנרי השישי, והנישואין חיברו את ההוהנשטאופן לדרום איטליה.
• הנרי השישי בנו של פרידריך ברברוסה. נישא לקונסטנציה ב־1186, ובנם הוא פרידריך השני.
• פרידריך השני נכדו של פרידריך ברברוסה, שנולד ב־1194 לנישואי הנרי השישי וקונסטנציה. נלחם באפיפיורים.
• צלאח א־דין מנהיג מוסלמי שהביס את צבא ממלכת ירושלים בקרני חיטין, וכבש את ירושלים.
• קרני חיטין המקום שבו הביס צלאח א־דין את צבא ממלכת ירושלים.
• סלג׳וקים שושלת מוסלמית ששלטה בסולטנות רום באסיה הקטנה. לחמה נגד הצבא של פרידריך בדרכו.
• ביזנטי קשור לאימפריה הביזנטית, המשך האימפריה הרומית במזרח. שליטיה לא בטחו בפרידריך.
• פנטקוסט חג נוצרי שנחגג אחרי פסחא. בפנטקוסט 1184 חגג פרידריך חג גדול ליד מיינץ.
• מעשי הקיסר פרידריך ספר על מעשי הקיסר פרידריך. אוטו מפרייזינג כתב אותו, ורהבין המשיך אותו, לבקשת הקיסר עצמו.

מקורות

• J. H. Thatcher and E. McNeal, A Source Book for Medieval History (New York: Scribner, 1905), nos. 103 and 109 (pp. 188 and 199): the Roncaglia decrees and the Peace of Constance (text on the Internet Medieval Sourcebook)
• Otto of Freising and Rahewin, Gesta Friderici I. imperatoris, ed. G. Waitz and B. von Simson, MGH SS rer. Germ. 46 (Hanover, 1912)
• Ansbert, Historia de expeditione Friderici imperatoris, trans. Graham A. Loud, in The Crusade of Frederick Barbarossa: The History of the Expedition of the Emperor Frederick and Related Texts (Crusade Texts in Translation 19; Farnham and Burlington: Ashgate, 2010)
• Historia Welforum, Chronicle of the Welfs: text written around 1170; the miniature's manuscript made at Weingarten Abbey, 1179–1191 (Wikimedia Commons file record; the miniature in the lesson)
• John B. Freed, Frederick Barbarossa: The Prince and the Myth (New Haven: Yale University Press, 2016)
• Paolo Grillo, Legnano 1176: Una battaglia per la libertà (Rome–Bari: Laterza)
• Knut Görich, Friedrich Barbarossa: Der erste Stauferkaiser (Munich: C. H. Beck, 2022)
• Peter Munz, Frederick Barbarossa: A Study in Medieval Politics (London: Eyre & Spottiswoode, 1969)
• Peter H. Wilson, The Holy Roman Empire: A Thousand Years of Europe’s History (London: Allen Lane, 2016)
• Vedran Sulovsky, Making the Holy Roman Empire Holy: Frederick Barbarossa, Saint Charlemagne and the Sacrum Imperium (Cambridge: Cambridge University Press, 2024)

קרדיט תמונות

• ראש פרידריך הראשון, ״ברברוסה״, ברונזה מוזהבת, בערך 1160. צילום: Montecappio · Public domain · דף המקור
• פרידריך הוטנרות, ברברוסה במילאנו (1162), בערך 1875 · Public domain · דף המקור
• פרידריך הראשון ובניו, הנרי השישי ופרידריך של שוואביה. מתוך כרוניקת הוולפים (Historia Welforum), מנזר ויינגרטן, 1179–1191 · Public domain · דף המקור
• פרידריך הראשון כצלבן, תמונת הקדשה. כתב יד Vat. Lat. 2001, בערך 1188 · Public domain · דף המקור
• אנדרטת ברברוסה על נהר גוקסו (הסלף), צילום מ־2012: Ingeborg Simon · CC BY-SA 3.0 · דף המקור