מרד בר כוכבא, 132–136: הכוכב והכישלון

כוכב מעל החורבה

כוכב מעל החורבה

ירושלים, בערך שנת 132 לספירה. המקדש עומד חרב מאז שהרומאים שרפו אותו בשנת 70.

רבי עקיבא, מגדולי החכמים בדורו, רואה במנהיג המרד את ״הכוכב״ שמובטח בספר במדבר, ומכריז עליו: ״זהו משיח״. מקורות אחרים קוראים לאותו אדם ״בר כוזיבא״, ויש שמעו בשם הזה ״בן הכזב״. מה אנחנו באמת יודעים עליו?

רקע

אחרי המקדש

בשנת 70 כבשו הלגיונות הרומיים את ירושלים ושרפו את המקדש. העיר נהרסה, אבל היהודים לא נעלמו. ביבנה, עיירה על חוף הים, התקבצו חכמים סביב רבן יוחנן בן זכאי. מהמעגל הזה צמחה היהדות הרבנית, שעל בסיסה נבנתה המשנה, ועליה נשענו בתי המדרש במשך מאות שנים.

במחוז יהודה פרץ בשנת 66 מרד גדול נגד רומא. הרומאים דיכאו אותו, ומצדה, המבצר האחרון, נפל בשנת 73 או 74 לספירה. מאז יהודה הייתה מחוז רומי, בשלטון מושל רומי.

העיר של אדריאנוס

הקיסר

אדריאנוס בדרכים

אדריאנוס עלה לשלטון ברומא בשנת 117. הוא היה קיסר שאהב לנסוע: הרבה משנות שלטונו עברו בין המחוזות. הוא הורה לבנות חומה בצפון בריטניה, וייסד ערים חדשות במזרח ובמערב.

בשנים 129–130 הגיע לארץ המזרח וביקר גם ביהודה. בביקורו נדרש להחליט מה לעשות עם ירושלים, שחרבה מזמן.

נקודת החלטה

אתם הקיסר אדריאנוס.

ירושלים, בערך שנת 130 לספירה.

העיר שוממה מאז שנת 70. המקדש איננו, ומה שנשאר הוא בעיקר אבנים שבורות. היועצים שלכם מציעים לבנות כאן עיר רומית חדשה, עם מקדש לאל יופיטר במקום המקדש הישן, ועם מתיישבים מחוץ ליהודה.

ביהודה חיים יהודים רבים, ויש בקרבם חכמים שמדברים על בית מקדש שיחזור לתחייה. כל צעד שתעשו בעיר הזאת יישמע בכל הארץ.

מה אתם עושים?

• מייסדים עיר רומית על חורבות ירושלים, עם מקדש ליופיטר. העיר תהפוך למרכז רומי גלוי. סביר שהיהודים לא יקבלו בשתיקה מקדש זר במקום המקדש, ולכן צפויים מתחים. אם הכעס יתגבר, התוצאה עלולה להיות מרד.
• משאירים את החורבות כמו שהן, בלי עיר חדשה. אין סיבה ברורה לכעס חדש. יהודה נשארת מחוז עם מושל רומי, והמתחים הפוליטיים נמשכים. אבל רומא לא נותנת למקום שום סמל חדש, וייתכן שהחיים הדתיים יתחדשו סביב החורבה.
• מייסדים עיר רומית בלי מקדש לאל זר, כדי לא להעליב את המקום. זו פשרה סבירה. השם והאופי הרומי ישנו את העיר, אבל במקום המקדש לא יעמוד מקדש זר. ייתכן שחלק מהיהודים יתנגדו בכל זאת, ולכן יישארו מתחים.

מה קרה בפועל

מייסדים עיר רומית על חורבות ירושלים, עם מקדש ליופיטר.

אדריאנוס הקים את אליה קפיטולינה על חורבות ירושלים, בערך בשנת 130, ובמקום המקדש בנה מקדש לאל יופיטר. לפי דיו, זו הייתה ההחלטה שעמדה בבסיס המלחמה. המטבע המוקדם ביותר שידוע לנו מהעיר מתוארך לערך 130–132.

לא נשמרה לנו הנמקה של אדריאנוס עצמו, והחוקרים נחלקים. שפר (2003) מתאר קיסר פרגמטי שנמנע מגירוי מיותר. מור (2016) טוען שאליה לא הייתה צעד נגד היהודים במכוון, ושהכריזמה של מנהיג המרד היא שהצית את המלחמה. סמולווד (1976) רואה בעיר תגובה לתחייה הלאומית היהודית.

המקור הבא, דיו, מטיל את האשם בעיר עצמה.

הערים החדשות

מטבע של העיר

אליה קפיטולינה טבעה מטבעות ברונזה משלה. בתמונה נראה מטבע שחוק כל כך, שהכתובת והדמות בלתי קריאות. המטבע מעיד שלעיר היה שם ומטבע משלה.

מטבעות כאלה הם בין העדויות הישירות הבודדות לשמה של העיר החדשה.

מקור: קסיוס דיו על העיר החדשה

״בירושלים הוא ייסד עיר חדשה במקום העיר שנהרסה עד היסוד, ונתן לה את השם אליה קפיטולינה.״

דיו היה סנאטור רומי מביתיניה שבאסיה הקטנה, וכתב כמאה שנה אחרי המאורעות. ספרו נשמר לתקופה הזאת בתקציר בידי נזיר ביזנטי, ולכן יש לקרוא כל משפט שלו כעדות של מישהו שכתב מרחוק.

• מי כתב את זה, מתי, ומאיפה? סנאטור רומי ממזרח, כמאה שנה אחרי הזמן שהוא מתאר. הטקסט שאנחנו קוראים הוא תקציר של נזיר ביזנטי, ולא כתב היד המקורי.
• מה דיו מטיל על העיר כגורם למלחמה? את העיר ואת המקדש שלה. לפי דיו, הייסוד יצר מלחמה חשובה וממושכת. הוא אינו מסביר מדוע הקיסר רצה בכך.
• מה חסר בקטע הזה? הנימוקים של הקיסר בעצמו. דיו מסכם שמתיישבים זרים יושבו בעיר ושפולחנים זרים יוקמו בה. זו סיכומו שלו, לא דבריו של אדריאנוס.

מיתוס

אדריאנוס אסר על המילה, ולכן פרץ המרד.

האמת

המקור לאיסור הוא ״היסטוריה אוגוסטה״, אוסף ביוגרפיות קיסריות מאוחר שנכתב יותר משתי מאות שנה אחרי מות אדריאנוס. רוב החוקרים המודרניים מטילים ספק בקיומו של איסור כזה, וחלקם קוראים את הקטע כסאטירה. איסור כזה אינו גורם מוכח למרד.

הראיות

אוסף הביוגרפיות נכתב בסביבות סוף המאה ה־4 לספירה. בנג׳מין איזק (2017) מכנה את הקטע ״סאטירי״, ואופנהיימר (2023) לא מוצא ראיה אמינה לאיסור לפני המרד.

הכוכב והחכם

ההבטחה

כוכב מיעקב

בספר במדבר מסופר על בלעם, קוסם שנשכר לקלל את ישראל, ובמקום זה מברך אותם. בברכה יש שורה על ״דרך כוכב מיעקב״: כוכב יצא מיעקב, ושבט יקום מישראל. הנבואה הזאת הייתה מוכרת לרבים עוד לפני המרד.

הפסוק לא נאמר על מנהיג מסוים. הוא עבר מפה לפה בתקופת המשנה והתלמוד, והפך לאחד הכלים שבהם יהודים חשבו על גאולה.

נקודת החלטה

אתם רבי עקיבא, מחכמי ארץ ישראל.

ארץ ישראל, שנת 132 או 133 לספירה.

המרד כבר פרץ, ומנהיגו, שמעון בן כוסבה, הוא מי שמוביל את הלוחמים. אנשים מתקבצים אליו, ויש שמבקשים מכם לתמוך בו, כי הם מאמינים שהוא יביא גאולה.

למדתם את המקרא כל חייכם. אתם יודעים שרומא חזקה, ושרבים מעמיתיכם חוששים מהמרד. מה תאמרו?

מה אתם אומרים?

• מכריזים בפומבי שהוא מלך המשיח, ומעניקים לו סמכות דתית. ההכרזה תעניק למרד לגיטימיות דתית, ואנשים רבים ילכו בעקבותיו. אם המרד ייכשל, שמכם יהיה קשור לכישלון.
• נמנעים מהכרעה, ממשיכים ללמד, ומשאירים את ההחלטה לעתיד. תלמידיכם ובית המדרש שלכם כנראה יהיו בטוחים יותר. חלק יראו בשתיקתכם חוכמה, ואחרים יראו בה פחדנות. המרד יימשך בלעדיכם.
• מכריזים בפומבי שהוא מתחזה, ומזהירים את העם. אנשיו עלולים להפנות נגדכם את כעסם, ורומא לא תודה לכם. רבים יראו בכם בוגד בעניין הלאומי, אף שאחרים יסכימו שהסכנה אמיתית.

מה קרה בפועל

מכריזים בפומבי שהוא מלך המשיח, ומעניקים לו סמכות דתית.

רבי עקיבא תמך בו. התלמוד הירושלמי מספר שהוא כינה אותו ״מלך המשיח״. רבי יוחנן בן תורתא, חכם אחר, הוכיח אותו על כך: הדשא יצמח על לחייך, ובן דוד עדיין לא יבוא.

אין לנו דרך לדעת מה חשב עקיבא. לפי המקור, הוא קרא את שם המנהיג כרמז לכוכב שבספר במדבר. חוקרים נחלקים בשאלה כמה חכמים תמכו במרד כקבוצה. גולדבלאט (1984) טוען שהחכמים כקבוצה לא תמכו בו, ושהכוהנים הובילו אותו. על תמיכתו האישית של עקיבא אין בידינו סיבה לפקפק.

מקור: התלמוד הירושלמי על עקיבא

״כשהיה רבי עקיבא רואה את בר כוזיבא, היה אומר: זה הוא מלך המשיח!״

הטקסט מספר שרבי עקיבא קרא את פסוק הכוכב כרמז לשמו של האיש, ״כוזיבא״. הוא מביא את דבריו של רבי שמעון בר יוחאי, שהגיעו אליו דרך מסורת, לפני שנכתבו.

• מי מספר את דברי עקיבא, ומתי נכתבו? רבי שמעון בר יוחאי מובא כמי שסיפר זאת. הטקסט נכתב בארץ ישראל בסביבות שנת 400 לספירה, יותר משתי מאות שנה אחרי המרד. מה שיש בו הוא זיכרון, לא פרוטוקול.
• מה מוסיף דבריו של עקיבא לסיפור? מורה מוכר נותן למנהיג סמכות דתית. באותו קטע מופיע גם ספקן, רבי יוחנן בן תורתא. הטקסט עצמו מראה שהייתה מחלוקת.
• האם הקטע מוכיח שהמנהיג היה המשיח? לא. הוא מתעד אמונה של מורה אחד וספק של מורה אחר. הוא אינו יכול לומר מה המנהיג עצמו טען.

מיתוס

בר כוכבא היה נביא שקר, שהרבנים דחו בגלל שמו ״בן הכזב״.

האמת

עקיבא תמך בו, וזה מופיע במקור. השם ״בן כוזיבא״ מופיע במקורות רבניים. הפירוש ״בן הכזב״ אינו מתועד במקורות שבדקנו. השם שהמנהיג עצמו חתם בו הוא שמעון בן כוסבה.

הראיות

המכתבים שנמצאו במערת האיגרות חתומים בשם שמעון בן כוסבה, וזה השם שבו השתמש בעצמו.

מכתבים, מטבעות וכיס עור

ממצאים

מערת האיגרות

מערת האיגרות נמצאת בנחל חבר, במדבר יהודה. הבדואים באזור הכירו אותה קודם לכל. ארכאולוגים ביקרו בה בשנים 1953 ו־1955, ובמרץ 1960 שלח יגאל ידין, ארכאולוג ישראלי שכתב ספר גדול על המרד, ארבעה צוותי חיפוש לחפור בה במשך כשבועיים. מי זכאי לקרדיט על הגילוי שנוי במחלוקת. מה שנמצא שם לא שנוי במחלוקת.

בין הממצאים היו כחמש־עשרה איגרות מימי המרד, שתיים מהן ביוונית. הן מופנות לאנשים בעין גדי ולאחרים, ובהן פקודות ובקשות לאספקה. באחת מהן מורים לעצור אדם בשם אלעזר בר חיטא.

ארכיון

הניירות של בבאתא

בין הממצאים בנחל חבר נמצא ארכיון של אישה אחת, בבאתא. שלושים וחמישה מסמכים מהשנים 94 עד 132 לספירה נשמרו יחד בכיס עור, בתוך סדק במערה. יש בהם שטר מכירה של חורשת דקלים, כתובת נישואין, הלוואה של 300 דינרים, בקשה למינוי אפוטרופוס לבנה, זימון מיולי 131 לאשתו השנייה של בעלה, וקבלה מאוגוסט 132 על מזונות בנה.

הניירות האלה נשמרו משום שמישהו הסתיר אותם במערה. לא נדע מה קרה לבבאתא אחר כך.

מטבעות

מטבעות המרד

המרד טבע מטבעות משלו, והם הדבר הקרוב ביותר שיש לנו למסמך רשמי של המדינה המורדת. המטבעות הכסופים הגדולים נקראים סלע, טטרדרכמה יווני. המטבעות הקטנים מנחושת, וחלקם נושאים את הכיתוב ״שנה א׳ לגאולת ישראל״.

לא כל המטבעות נטבעו מאפס. יש מטבעות שנטבעו על גבי מטבעות רומיים ישנים, וטביעה על מטבע קודם משאירה עדיין חלק מן הדמות שמתחת. במוזיאון אשמולין שבאוקספורד יש סלע כזה, ועליו נראה עדיין חלק מדמותו של הקיסר טראיאנוס.

מקור: מכתב מ״שמעון״

״שמעון ליהודה בן מנשה, בקרית ערבייה.״

שורת הכתובת נראית יבשה, אבל היא מראה מי שולח, למי ומאיפה. לפי הפרסום שאנחנו מכירים, גוף המכתב מבקש כפות תמר, אתרוגים, הדס וערבה, צמחי סוכות, למחנה גדול. את הגוף לא ציטטנו כאן.

• מי כותב, למי, ומה הטון? אדם שיש לו סמכות שולח פקודה לאדם אחר, בשמו, במקום מסוים. הטון מעשי, לא נאום. המכתב קרוב לפתק של מנהל אספקה.
• מה בקשה לצמחי החג אומרת לנו? שהחג היה חשוב למנהיגים גם באמצע המלחמה, והם ביקשו למלא את צרכי החג במחנה גדול.
• מה מכתב אחד לא יכול לספר לנו? אם הפקודה בוצעה, מה אכלו האנשים, או כמה מחנות היו. מכתב אחד הוא קול אחד, של אדם אחד.

מקור: סלע עם מקדש

סלע כסף של מרד בר כוכבא, מן השנים האחרונות של המרד (בערך 134–135 לספירה). צילום של חברת CNG, בוויקישיתוף.

בצד אחד: חזית מקדש וכוכב מעל. בצד השני: לולב ואתרוג, ״ארבעת המינים״ של סוכות. הכיתוב סביב הלולב נקרא כ״לחירות ירושלים״. המקורות מקשרים את המטבעות האלה לשנה האחרונה והחצי של המרד.

• מה רואים בחזית, ומדוע מנהיגים היו בוחרים בזה? את המקדש, המקום שנשרף בשנת 70. ייתכן שהמטבע מציג את המקדש כמטרה של המרד, בזמן שבו לא התקיימה בו עבודת קודש.
• אילו צמחים מופיעים בגב, ואיפה עוד מופיעים הם בפרק הזה? לולב ואתרוג, אותם צמחים שהמכתב מבקש. המכתב והמטבע מצביעים על אותו חג.
• האם המטבע מוכיח שהמורדים כבשו את ירושלים? לא. הוא מראה מה המורדים רצו לומר. נמצאו בירושלים ארבעה מטבעות של המרד, לעומת למעלה מ־22,000 שנמצאו באזור כולו (נתוני רשות העתיקות נכון ל־2020). מטבע מראה מי השתמש בו, לא תמיד מי שלט במקום.

רומא עונה

המלחמה

מושל שנכשל

כשהמרד פרץ, ניסה המושל הרומי של יהודה, טיניוס רופוס, לדכא אותו. לפי החוקרים שסיכמו את המקורות, הוא כנראה ספג בתחילה תבוסה משפילה. המקורות שמספרים זאת קצרים ועקיפים, ולכן כותבים ״כנראה״.

הצבא

מצביא מבריטניה

רומא שלחה ליהודה את סקסטוס יוליוס סוורוס, מצביא בכיר שהועבר לכאן מבריטניה בשנת 133 לספירה. ההעברה הייתה חריגה: מצביא בכיר נשלף מקצה האימפריה כשהשעה דחופה. ורנר אק (1999) רואה בכך סימן לחירום.

נקודת החלטה

אתם שמעון בן כוסבה, מנהיג המרד.

יהודה, שנים 133–134 לספירה.

יש לכם הרבה לוחמים, אבל רובם לא אומנו כמו הלגיונות הרומיים. רומא שולחת מצביא חדש, סוורוס, והרומאים יודעים לצור על מבצרים, להסתער ולשמור על משמעת.

אתם מכירים את ההרים והמערות של יהודה. יש שם מקומות שבהם הסלע נחצב למעברים, ויש בורות ומנהרות מתחת לאדמה, ובהם אפשר להתחבא, לאגור מזון ולצאת כשצריך. חוקרים מכנים אותם מתחמי מסתור.

מה אתם עושים עכשיו?

מה אתם מחליטים?

• מציבים את הכוחות בשדה פתוח, ומנסים לנצח בקרב גדול אחד. הקרב עלול להסתיים בתבוסה מהירה, כי הלגיונות חזקים יותר במערכה פתוחה. ניצחון עשוי להכריע את המלחמה, אבל הסיכון גבוה מאוד.
• נשענים על ההרים, המבצרים והמערות, ותוקפים קבוצות רומיות קטנות. המלחמה תתארך, ורומא תשלם מחיר כבד. מצד שני, המשפחות שבמערות ייפגעו ממצור ורעב, ואין הבטחה שהאויב יוותר.
• פונים לרומאים מיד, בזמן שהצבא שלם, ומנסים להגיע להסכם. רומא כנראה תדרוש שתוותרו על המרד ועל מנהיגיו. חלק מאנשיכם לא יסכימו, ויראו בכם בוגד. במקורות לא נמצאת עדות למגעים כאלה.

מה קרה בפועל

נשענים על ההרים, המבצרים והמערות, ותוקפים קבוצות רומיות קטנות.

המורדים נשענו על מבצרים, על מערות ועל מערכות מתחת לאדמה. לפי דיו, הם לא העזו לצאת לקרב עם הרומאים בשדה הפתוח, אלא חיזקו את מקומותיהם במנהרות תת־קרקעיות ובחומות. המכתבים וההימלטות של משפחות למערות תואמים את התמונה הזאת.

המורדים לא היו הלגיונות, ומערכה גלויה הייתה מסוכנת עבורם. ההרים נתנו להם יתרון, והסתרה נתנה זמן ולחץ על רומא. אבל היא הביאה סבל גדול על המשפחות. חוקרים מתווכחים עד כמה שלט שמעון בכל הקבוצות בשטח. המכתבים מראים פקודות, אבל לא תוכנית אחידה.

המלחמה הארוכה

נקודת החלטה

אתם סוורוס, המצביא הרומי ביהודה.

יהודה, שנת 134 לספירה.

ההתקפות הגלויות לא הביאו ניצחון מהיר. המורדים נסוגים להרים ולמערות, ולוחמיהם יוצאים לקבוצות קטנות, פוגעים ונעלמים. בדרככם יש כפרים ומבצרים, וכל אחד מהם צריך להיכבש.

המלחמה הופכת לארוכה ומתישה, ומהקיסר מגיעה דרישה לתוצאות. אם לא תסיימו את הכיבוש, המלחמה תתארך.

מה אתם מורים לאנשיכם?

• תוקפים את המבצרים בכוח, עם הלגיונות, בקרבות חזיתיים. תנצחו בכמה קרבות ותשלמו בחיילים. המורדים ייסוגו למערות, והמצורות יימשכו שנים.
• חוסמים את אספקת המזון של המורדים, סוגרים את המערות ורודפים אחרי הקבוצות הקטנות, כפר אחר כפר. זה יהיה איטי ויקר, ויגרום לרעב רב בקרב האוכלוסייה שבשטח. אבל סביר שזה יעבוד, והמרד ייחלש.
• מציעים למורדים הסכם שיאפשר להם לצאת מהמערות בשלום. זה יחסוך דם רב, אבל רומא תראה בזה תבוסה. ייתכן שהמורדים לא יאמינו לכם, ושורשי המרד לא ייפתרו.

מה קרה בפועל

חוסמים את אספקת המזון של המורדים, סוגרים את המערות ורודפים אחרי הקבוצות הקטנות, כפר אחר כפר.

זו מלחמת התשה כפי שדיו מתאר אותה. סוורוס לא תקף בשדה פתוח. הוא תפס קבוצות קטנות, מנע מהן מזון וסגר אותן במקומות מבודדים. לפי דיו, מעטים מאוד נשארו בחיים. דיו הוא המקור היחיד שמתאר את השיטה בפירוט, והוא כתב כמאה שנה אחרי המאורעות.

סוורוס לא השאיר דברים בשמו. לפי דיו, הוא נמנע ממערכה פתוחה בגלל מספרם של המורדים ונחישותם. זה חשבון של דיו, וחוקרים שואלים עד כמה הוא משקף את האירועים כפי שהתרחשו. לשאלת המוסר ולמחירו האנושי אין תשובה פשוטה.

מכתב

מה שחסר במכתב

לפי דיו, מכתבו של אדריאנוס לסנאט על המלחמה נכתב בלי הפתיחה הקבועה שבה נהגו הקיסרים. הנוסחה הרגילה הייתה: ״אם אתם ובניכם בבריאות, טוב; אני והלגיונות בבריאות.״ במכתב הזה הנוסחה נעדרת. יש קוראים שרואים בחסר רמז לאבדות כבדות בצד הרומי, אבל הטקסט עצמו אינו נותן מספר לאבדות האלה.

הסוף

ביתר

המבצר האחרון היה ביתר, בהרי יהודה, דרומית־מערבית לירושלים. הרומאים צרו עליו מתחילת הקיץ של שנת 135, וביתר נפלה באותה שנה. בר כוכבא נהרג, והמקורות אינם ודאיים לגבי אופן מותו.

לפי מסורת מאוחרת, העיר נפרצה והושמדה ביום תשעה באב, יום האבל על חורבן המקדש. המשנה והתלמוד הבבלי מביאים את המסורת הזאת. זו מסורת ולא תיעוד מתוארך, אבל היום הזה שומר את זיכרון הנפילה עד היום.

אחרי המלחמה

אחרי

הקו סביב ירושלים

אחרי המרד נאסר על יהודים להיכנס לירושלים ולמחוזה. ג׳רום, מחבר נוצרי שכתב כמה מאות שנים אחרי המרד, מתאר שוק עבדים בטרבינתוס, אזור חברון. לפי תיאורו נמכרו שם אנשים רבים מכל הגילים ושני המינים. הציטוט הזה מובא בסיכומי המחקר, והמקור הלטיני לא נבדק כאן.

ההיסטוריון הריס (1980) העריך שמעל 100,000 יהודים נמכרו לעבדות. זהו אומדן, לא ספירה.

השם

סוריה פלשתינה

מחוז יהודה שונה לשם סוריה פלשתינה. אין הסכמה מתי בדיוק הדבר נעשה ומדוע. ההופעה המוקדמת ביותר של השם שנותרה היא בצו צבאי משנת 139 (מילאר, 2001).

לפי אחד הכיוונים, מדובר בענישה מכוונת, שנועדה למחוק את הקשר היהודי לארץ. לפי כיוון אחר, השם היה כבר שם מנהלי לפני המרד. לשאלה הזאת יש השלכה ישירה על השאלה מה אדריאנוס התכוון אליו.

עדויות

כל מקור מסתכל מזווית

יוסטינוס, סופר נוצרי שכתב בשנות ה־150 לספירה, מספר שבר כוכבא ציווה להעניש את הנוצרים בלבד, אלא אם יכחישו את ישוע. זו עדות של צד אחד, ואין בה תיאור של קורבנות יהודיים.

התלמוד הבבלי, שנערך מאות שנים אחרי המרד, מספר שרבי עקיבא נתפס על כך שלימד תורה, ועונה עד מוות כשהוא קורא את שמע ישראל. זה סיפור של קדושה, ולא תיעוד של היום. כל מקור מביא עמו זווית: הרומי, הרבני, הנוצרי.

מה קרה אחרי

• 70 ירושלים נכבשת והמקדש נשרף.
• 117 אדריאנוס עולה לשלטון ברומא.
• 129–130 אדריאנוס מבקר ביהודה.
• בערך 130 הקמת אליה קפיטולינה על חורבות ירושלים. המטבע המוקדם ביותר של העיר מתוארך ל־130–132.
• 132 המרד פורץ, כנראה בקיץ. השלב המרכזי מתחיל בסתיו.
• 133 סוורוס מובא מבריטניה כדי לפקד על הלחימה.
• 134–135 נטבעו סלעי כסף בשנה 3 של המרד, עם חזית המקדש והכיתוב ״לחירות ירושלים״.
• 135 ביתר נופלת אחרי מצור שהחל בקיץ. בר כוכבא נהרג, ואופן מותו אינו ודאי.
• 135 לערך מחוז יהודה מקבל את השם סוריה פלשתינה. התאריך מתוכח.
• 139 הופעת השם הראשונה שנותרה: צו צבאי.
• בערך 200 יהודה הנשיא עורך את המשנה בגליל.

מיתוס

אחרי 135 נאסר על היהודים לחיות בארץ ישראל לעולם.

האמת

היהודים נאסרו על כניסה לירושלים ולמחוזה, ומרכז החיים היהודי עבר לגליל. אבל קהילות יהודיות נשארו, במיוחד בגליל ובדרום הרי חברון.

הראיות

שוורץ (2016) מדבר על גירוש מירושלים ומחוזה. מאיירס וצ׳נסי (2012) רואים בגליל מרכז דמוגרפי ורוחני חדש. יש דיווחים על התיישבות יהודית בדרום הרי חברון (אשל, אשל וירדני, 2011; לוין, 2017). המשנה נערכה בערך בשנת 200 בהנהגת יהודה הנשיא.

מה גרם למרד?

מה היה הגורם המכריע לפרוץ המרד?

• העיר דיו מייחס את המלחמה לייסוד אליה קפיטולינה ולמקדש ליופיטר. סמולווד (1976) רואה בעיר תשובה לתחייה לאומית יהודית. ברטלו (2021) מציין שאליה נחשבת לעיתים קרובות לגורם העיקרי.
• המנהיג מור (2016) טוען שאליה לא הייתה צעד נגד היהודים במכוון, ושהכריזמה של בר כוכבא היא שהצית את המרד. שפר (2003) רואה בקיסר פרגמטיסט, שהיה נמנע מפרובוקציה.
• ציפייה ומעמד מדוכא מנדלס (1992) וכהן (2014) מדגישים ציפיות לגאולה שנמשכו כשבעים שנה, ומעמד שנשלל ממנו הקרקע. לפיהם המרד נבע מכוחות חברתיים ודתיים, ולא רק מאירוע אחד.

השאלה הגדולה נשארת: האם סיבה אחת מספיקה? אילו מהטענות האלה מתיישבות זו עם זו, ואילו סותרות?

שאלה לבדיקה

לפי דיו, מה הביא את המלחמה?

התשובה: הקמת אליה קפיטולינה על ירושלים. נכון. דיו מייחס את המלחמה לייסוד העיר ולמקדש ליופיטר שנבנה על מקום המקדש.

שאלה לבדיקה

מה רואים בחזית המטבע הכסוף של שנה 3?

התשובה: חזית המקדש. נכון. זו חזית המקדש. ככל הנראה המטבע מציג את המקדש כסמל של המרד.

שאלה לבדיקה

מאיזה מחוז הובא סוורוס כדי לפקד על המלחמה?

התשובה: בריטניה, מחוז צפוני. נכון. ההעברה מבריטניה הייתה חריגה, ואק (1999) רואה בה סימן לחירום.

שאלה לבדיקה

לפי התלמוד הירושלמי, איך כינה רבי עקיבא את בר כוזיבא?

התשובה: מלך המשיח. נכון. זו הכרזתו של רבי עקיבא, לפי התלמוד הירושלמי.

שאלה לבדיקה

מאיפה מגיע הסיפור על שוק העבדים בחברון?

התשובה: ג׳רום, מחבר נוצרי. נכון. ג׳רום מתאר את השוק בטרבינתוס, סמוך לחברון, כפי שהוא מובא בסיכומי המחקר.

שאלה לבדיקה

איזו טענה על היהודים אחרי שנת 135 נתמכת הכי טוב במקורות?

התשובה: נאסר על יהודים להיכנס לירושלים; המרכז עבר לגליל. נכון. זה מה שהמקורות והמחקר תומכים בו: איסור על ירושלים ומחוזה, ומרכז חיים חדש בגליל.

מונחים

• משיח המלך שהמסורת היהודית מצפה לו, שיביא גאולה לעם ולארץ ויחזיר את מלכות בית דוד. היהודים לא הסכימו תמיד על מה הוא יעשה.
• אליה קפיטולינה העיר הרומית שנוסדה על חורבות ירושלים בערך בשנת 130. שמה משלב את שם משפחת הקיסר, אליוס, ואת יופיטר קפיטולינוס.
• מתחם מסתור מערות, מעברים ומנהרות מתחת לאדמה, שבהם התחבאו המורדים, אגרו מזון והתחמקו מהחיילים הרומיים.
• סלע מטבע כסף גדול מסוג טטרדרכמה יווני. חלק ממטבעות הכסף של המרד נטבעו בדגם הזה, עם חזית המקדש והכיתוב.
• טביעה על מטבע קודם מטבע שנטבע מחדש על גבי מטבע ישן, כך שחלק מהדמות הישנה נשאר גלוי.
• סוריה פלשתינה השם שניתן למחוז יהודה אחרי המרד, בערך בשנת 135 או מאוחר יותר. התאריך והמניע מתוכחים.
• המשנה קובץ ההלכה היהודית שנערך בארץ ישראל בערך בשנת 200 לספירה, בהנהגת יהודה הנשיא.
• התלמוד הירושלמי קובץ דיונים על המשנה, שנערך בארץ ישראל בערך בשנת 400 לספירה.
• תשעה באב יום צום ואבל ביהדות, לזכר חורבן שני המקדשים. לפי מסורת נפלה ביתר ביום הזה.
• התשה מלחמה שמכריעים בה לאט, על ידי פגיעה במזון, במשאבים ובכוח האדם, ולא בקרב מכריע אחד.
• סוכות חג הסוכות, שבו נוטלים ארבעה מינים: לולב, אתרוג, הדס וערבה.
• רבי עקיבא אחד מגדולי החכמים בדורו. תמך במרד ובמנהיגו, וקרא לו משיח.
• רבן יוחנן בן זכאי חכם שסביבו התקבצו חכמים ביבנה, אחרי חורבן המקדש. מהמעגל הזה צמחה היהדות הרבנית.
• יבנה עיירה על חוף הים, שבה התקבצו חכמים אחרי חורבן המקדש.
• מצדה מבצר במדבר יהודה, המעוז האחרון של המרד הגדול נגד רומא. נפל לרומאים.
• מחוז יהודה המחוז שבו נמצאת ירושלים. אחרי המרד הגדול הפך למחוז רומי, בשלטון מושל רומי.
• אדריאנוס קיסר רומי שאהב לנסוע ולייסד ערים חדשות. הוא הקים את אליה קפיטולינה על חורבות ירושלים.
• יופיטר אל הרומאים הראשי. לפי דיו, אדריאנוס בנה לו מקדש במקום המקדש היהודי הישן.
• דיו סנאטור רומי מביתיניה, באסיה הקטנה. כתב על המרד כמאה שנה אחרי מאורעותיו, וספרו שרד רק בתקציר.
• באתא אישה שארכיון המסמכים שלה נמצא במערת האיגרות. לא ידוע מה עלה בגורלה.
• נחל חבר נחל במדבר יהודה, שבו נמצאת מערת האיגרות.
• מערת האיגרות מערה בנחל חבר, במדבר יהודה. בה נמצאו איגרות מימי המרד.
• יגאל ידין ארכאולוג ישראלי ששלח צוותי חיפוש למערת האיגרות, ואחר כך כתב ספר גדול על המרד.
• עין גדי מעיין ויישוב על חוף ים המלח. אל אנשים שישבו בו נשלחו איגרות מימי המרד.
• אלעזר בר חיטא אדם שאחד ממכתבי המרד שנמצאו במערה מורה לעצור אותו.
• לגיון רומי יחידה גדולה בצבא הרומי, מאומנת במצור, בהתקפה ובמשמעת.
• טיניוס רופוס המושל הרומי של יהודה בתחילת המרד. ניסה לדכא אותו, אבל כנראה ספג בהתחלה תבוסה משפילה.
• סקסטוס יוליוס סוורוס מצביא רומי בכיר, שהובא מבריטניה ליהודה כדי לדכא את המרד. ורנר אק רואה בכך סימן לחירום.
• ג׳רום כותב נוצרי שכתב מאות שנים אחרי המרד. תיאר שוק עבדים בטרבינתוס, סמוך לחברון.
• טרבינתוס מקום סמוך לחברון, שבו לפי ג׳רום נמכרו עבדים רבים.
• ביתר המבצר האחרון של המורדים, בהרי יהודה. נפל לרומאים אחרי מצור.
• דינר מטבע כסף רומי. המסמכים שנמצאו במערת האיגרות מזכירים הלוואה בדינרים.
• טטרדרכמה מטבע כסף יווני גדול. הסלע של המורדים הוא מטבע מסוג זה.
• לולב ענף דקל, אחד מארבעת המינים של חג הסוכות. מחזיקים אותו יחד עם האתרוג, ההדס והערבה.
• טראיאנוס קיסר רומי. שרידים מדמותו נשארו על סלע כסף שנטבע במרד על גבי מטבע רומי ישן.

מקורות

• Cassius Dio, Roman History 69.12–14, trans. E. Cary (Loeb, 1925)
• Jerusalem Talmud, Ta'anit 4:5 (68d; COJS numbers it 4:6), trans. S. Berrin (COJS)
• Letter of Shimon bar Kosiba to Yehudah son of Menasheh, from the Cave of Letters (COJS translation; translator not named)
• Justin Martyr, First Apology 31, trans. Roberts and Donaldson (Ante-Nicene Fathers)
• Historia Augusta, Life of Hadrian (late fourth century; cited, not quoted)
• Jerome, Commentary on Jeremiah 6.18 (cited through modern summaries; Latin not checked here)
• Peter Schäfer, ed., The Bar Kokhba War Reconsidered: New Perspectives on the Second Jewish Revolt against Rome (Tübingen: Mohr Siebeck, 2003)
• Werner Eck, “The Bar Kokhba Revolt: The Roman Point of View”, Journal of Roman Studies 89 (1999), pp. 76–89
• Yigael Yadin, Bar-Kokhba (London: Weidenfeld and Nicolson, 1971)
• Raviv and Ben David, “Cassius Dio's figures for the demographic consequences of the Bar Kokhba war: exaggeration or reliable account?”, Journal of Roman Archaeology (2021)
• Goodblatt, Katedra 29 (1984), pp. 6–12

קרדיט תמונות

• מערת האיגרות, נחל חבר. צילום: רשות העתיקות של ישראל · רשות העתיקות של ישראל Israel Antiquities Authority · CC BY-SA 4.0 · דף המקור
• אדריאנוס, פסל שיש. המוזיאון הארכיאולוגי הלאומי, נאפולי. צילום: Commonists, 2021 · CC BY-SA 4.0 · דף המקור
• מטבע ברונזה של ירושלים (אליה קפיטולינה). הספרייה הלאומית של צרפת · Public domain · דף המקור
• כיס העור של בבאתא, מוזיאון ישראל, ירושלים. צילום: Chamberi, 2013 · CC BY-SA 3.0 · דף המקור
• סלע כסף של מרד בר כוכבא. צילום: CNG (חברת מכירות פומביות) · CC BY-SA 3.0 · דף המקור