נפילת בגדאד, 1258: סוף הח׳ליפות

הסצנה

שליט לפני הכובש

הציור הזה של ח׳ליפה נעשה כמאה וארבעים שנה אחרי סופן של הח׳ליפות העבאסית בבגדאד, והוא מדמיין איך הסוף הזה בא.

אבל הסיפור האמיתי קשה יותר לשחזור. העיר נכנעה בפברואר 1258. מספר ההרוגים שנוי במחלוקת, וגם מה שקרה לח׳ליפה אחר כך. הכותבים שמספרים את הסיפור הגיעו מאוחר יותר, או ששירתו את החצר המונגולית.

המקום

העיר על נהר החידקל

בגדאד שוכנת על נהר החידקל, בעיראק של היום. השושלת העבאסית עשתה ממנה את בירתה, ובשנת 1258 הח׳ליפה עדיין שלט בה, עם חצרו ופקידיו.

בעיר היו ספריות ומלומדים שהעתיקו וקראו ספרים. זכרו את זה: הסיפור על מה שקרה לספרים האלה הוא אחת האגדות שנבדוק בהמשך.

מי

מי ישב על הכס

הח׳ליפה ב־1258 היה אל־מסתעצם, הח׳ליפה האחרון מן השושלת העבאסית ששלט בבגדאד. העיר, חומותיה, פקידיה ורחובותיה הצפופים היו תלויים בו.

ח׳ליפה היה גם שליט וגם מנהיג דתי. אבל תואר לא עוצר צבא. לפני שבחר במשהו, היה על אל־מסתעצם להחליט כמה שווה התואר שלו.

מי מגיע

הצבא שליד השערים

הצבא שהתקדם לבגדאד הונהג בידי הולאגו חאן, נכדו של ג׳ינגיס חאן. הוא היה נסיך מונגולי, שנולד במונגוליה בערך ב־1217, ונשלח מערבה עם צבא גדול.

המשימה שלו הייתה ברורה: לכבוש את בגדאד.

הדרך אליה

ינואר 1258

מעבר לנהר

בינואר 1258 הצבא המונגולי כבר הקיף את העיר. לפי תיאור אחד, המפקדים חצו את נהר החידקל ב־16 בינואר, והולאגו הורה לבנות גשרים מעל העיר ומתחתיה.

לח׳ליפה נותר מעט זמן להחליט. הולאגו רצה שייכנע. זו הייתה דרישה, לא בקשה.

הדרישה

הדרישה להכנעה

הולאגו דרש מהח׳ליפה להיכנע על פי התנאים שקבע הח׳אן הגדול. התנאים עצמם אינם מובאים במלואם במקורות ששרדו, כך שאנחנו יודעים את הדרישה, אבל לא את כל פרטיה.

בפועל, הכנעה פירושה לפתוח את השערים לשלטון מונגולי. הח׳ליפה נאלץ לשקול זאת מול הסיכון של לחימה ממושכת.

נקודת החלטה

אתם אל־מסתעצם, הח׳ליפה בבגדאד.

החורף של 1257–1258, בבגדאד.

צבא מונגולי מתקרב אל העיר. מפקדו, הולאגו, דורש את הכנעתכם. החומות חזקות, ושמעתם שהמונגולים כבשו מבצרים חזקים בצפון.

היועצים שלכם חלוקים. יש שאומרים לשלם, לשלוח בני ערובה ולחכות. אחרים אומרים שח׳ליפה שנכנע פעם אחת יידרש לכך שוב.

איש אינו יכול לומר כמה זמן תחזיק העיר, או אם עזרה ממלכים מוסלמים אחרים תגיע בזמן.

מה אתם עושים?

• להיכנע מיד: לפתוח את השערים, לשלם את המבוקש ולשלוח בני ערובה. סביר שהחומות והעושר של העיר ייוותרו על כנם לעת עתה. אבל ח׳ליפה שכבר נכנע עלול להתבקש שוב, והדרישה הבאה תהיה קשה יותר לסירוב.
• לסרב, ולהחזיק את החומות עם אנשי העיר. סביר שייפתח מצור ארוך. החומות עשויות לעמוד זמן מה, אבל כמה זמן תלוי במכונות המצור של המונגולים ובעזרה שאולי לא תגיע לעולם.
• לשלוח שליח לנהל משא ומתן, ולחכות לתשובתו. סביר שהמשא ומתן יתחיל, וייתכן שיקנה זמן. אבל אפשר לדחות שליח או לעצור אותו, והעיר תאבד את עמדת המיקוח החזקה ביותר שלה.

מה קרה בפועל

לסרב, ולהחזיק את החומות עם אנשי העיר.

הח׳ליפה סירב לדרישה. העיר החזיקה מעמד כשבועיים בזמן שהמונגולים לחצו על חומותיה, והוא לא נכנע בתחילה.

אין מקור שמביא את נימוקי הח׳ליפה במילים שלו. היסטוריונים יכולים לראות מה עשה, לא מה ציפה. אנחנו יודעים שהולאגו ביקש הכנעה, ושהח׳ליפה סירב.

האירוע

המצור

קטפולטות על החומה

המצור החל בסוף ינואר 1258. המונגולים הביאו קטפולטות, מכונות שהטילו אבנים אל החומות. לפי תיאור אחד, ב־1 בפברואר הצליחו הקטפולטות לפרוץ מגדל אחד.

מבפנים, אנשי העיר שמרו על החומות. לפי תיאור אחד, יצאו כמה אנשים לדבר, והלחימה לא פסקה.

מבפנים

הוויזיר והחומה

השר הראשי של הח׳ליפה היה הויזיר אבן אל־עלקמי. לא ברור מן המקורות מה הוא יעץ, וחלקו בסיפור נדון מאז.

לפי תיאור אחד, עד 4 בפברואר השתלטו המונגולים על רוב החומה המזרחית. העיר איבדה שטח, ואנשיה ידעו זאת.

נקודת החלטה

אתם עדיין אל־מסתעצם, בתוך החומות.

10 בפברואר 1258, בבגדאד.

המונגולים מחזיקים ברוב החומה המזרחית. שליחים כבר יצאו לדבר קודם לכן, והלחימה לא פסקה.

חלק מאנשיכם מפצירים בכם לצאת ולסיים את הלחימה. אחרים מפצירים בכם להישאר מאחורי החומות ולהמשיך להילחם.

אתם לא יכולים לדעת אם המונגולים יקיימו את דברם, או מה יעשו לח׳ליפה שמגיע אליהם.

מה אתם עושים?

• להישאר מאחורי החומות ולשלוח שליחים במקומכם. סביר שהמשא ומתן יימשך בלעדיכם והלחימה תמשיך. ייתכן שלשליחים אין הסמכות לעצור את ההתקפה.
• לצאת אל מחנה המונגולים בעצמכם ולמסור את העיר. סביר שהלחימה תיפסק בקרוב. אבל אתם הופכים לשבוי, והמונגולים לבדם יחליטו על גורלכם.
• לסרב לכל משא ומתן ולהילחם ברחובות עד הסוף. סביר שהמונגולים ייכנסו לעיר בכוח, עם אבידות כבדות יותר לשני הצדדים. גורלכם יוכרע אז בקרב ולא בשולחן המשא ומתן.

מה קרה בפועל

לצאת אל מחנה המונגולים בעצמכם ולמסור את העיר.

ב־10 בפברואר יצא הח׳ליפה בעצמו אל מחנה המונגולים, והעיר נכנעה.

אין מקור שמתעד מה חשב הח׳ליפה. ההיסטוריונים מסכימים על מה שעשה, אבל לא על הסיבה שבחר בה.

אחרי הכניעה

העיר נופלת

ימים

לפי תיאור אחד, המונגולים נכנסו לעיר בערך ב־13 בפברואר, אף שהמקורות חלוקים ביום המדויק. במשך ימים נמשך ההרג, ואין מי שיכול לומר בביטחון מה היה היקפו.

המספרים

כמה מתו?

מיוחס להולאגו עצמו מספר של כ־200,000. כותבים מוסלמים מאוחרים יותר נותנים מספרים מ־800,000 ועד שני מיליון. המקורות חלוקים, ואף מספר אחד אינו מתקבל כעובדה.

מספרים כאלה אי אפשר לבדוק. לכן יש לראות בהם טענות על הביזה, ולא מדידות.

מה אנחנו באמת יודעים

מקור: איש החצר מציל ספרים

תמצית: לפי תיאורו של ג׳ובייני עצמו, הוא היה עם הצבא המונגולי במבצר ההרים אלמות ב־1256, והציל עותקים של הקוראן וספרים יקרים אחרים מספריית המבצר.

ג׳ובייני היה פקיד פרסי בשירות המונגולים. הוא היה עם הצבא באלמות, וב־1259 מונה למושל בבגדאד. הוא כתב עבור החצר שהעסיקה אותו.

• מי כתב את זה, ולמי? פקיד פרסי בשירות המונגולים, שכתב בסמוך לאירועים עבור החצר שמשלמת לו.
• מה הוא עלול להשמיט? כל מה שהיה מציג את אדוניו באור רע, או מעמיד את חלקו שלו בספק.
• האם ספר שנשמר באלמות מספר לנו מה קרה לספרים בבגדאד? לא ישירות. מדובר במבצר אחר. זה מראה רק שחלק מהספרים נשמר, בידי איש שעבד למנצחים.

מיתוס

נהר החידקל זרם שחור מדיו של ספרי בגדאד.

האמת

אין מקור מתקופת הכיבוש שאומר זאת. הגרסה המוכרת ביותר מיוחסת להיסטוריון מהמאה ה־16, שאין מזכירים את שמו. הסיפור ראוי להיקרא כאגדה או כדימוי ספרותי, לא כתיעוד של מה שקרה.

הראיות

הסיפור על הדיו מופיע בכתיבה מאוחרת בהרבה מ־1258. הדימוי חזק, וזה עוזר להסביר למה הוא שרד.

מקור: מצור שצויר כחמישים שנה אחר כך

מיניאטורה מתוך ״ג׳אמע אל־תוואריך״ (אוסף הכרוניקות) של רשיד א־דין, שנעשתה בערך ב־1307.

רשיד א־דין היה שר בחצר השליטים המונגולים באיראן. הוא כתב כחצי מאה אחרי נפילת בגדאד, על סמך דיווחים קודמים ולא מתוך עיניו. התמונה מציגה חיילים מונגולים לצד מכונת מצור. זה מצור באופן כללי, לא מבט על בגדאד.

• מתי ולמי זה נעשה? בערך ב־1307, בספר שנכתב לחצר המונגולית, כחמישים שנה אחרי המצור.
• האם זו תמונה של בגדאד? לא. היא מציגה מצור בכלל. האמן צייר את המכונות והחיילים מזמנו.
• מה התמונה מנסה להראות? את כישרונם של המונגולים במכונות מצור. שאלו מה רצו יוצריה שהקוראים יאמינו.

נקודת החלטה

אתם הולאגו חאן, המצביא המונגולי מול בגדאד.

בערך 10 עד 20 בפברואר 1258, בבגדאד.

העיר נכנעה, והח׳ליפה בידיכם. נשלחתם לכבוש את בגדאד, ואתם כבשתם אותה.

היועצים שלכם חלוקים. יש שרוצים להשאיר את הח׳ליפה בחיים, כראש סמלי ששולט בשמכם. אחרים רוצים להמית אותו, כדי שלא יישאר ח׳ליפה שהעם יתקבץ סביבו.

מה אתם עושים?

• להשאיר את הח׳ליפה בחיים ולשלוט בעיר דרכו. סביר שהעיר תישאר שקטה זמן מה, וח׳ליפה שחייו בידכם עשוי להיות שימושי לכם. אבל ח׳ליפה חי הוא עדיין תואר שאנשים מביטים אליו.
• לצוות להמית אותו. סביר שהח׳ליפות תסתיים בעיר הזאת, ולא יישאר ח׳ליפה שהעם יוכל להתקבץ סביבו. העיר תהיה שלכם, בלי מתחרה סמלי.
• לחוס על העיר, ולהחזיק את הח׳ליפה בשמירה, הרחק מהעם. סביר שהעם יתיישב. אבל ח׳ליפה בשמירה יכול להשתחרר, ושאלת מי ישלוט בבגדאד תישאר פתוחה.

מה קרה בפועל

לצוות להמית אותו.

הולאגו צווה להמית את הח׳ליפה. התאריך מובא כבערך 18 עד 20 בפברואר 1258, והמקורות חלוקים ביום ובדרך מותו.

אין מקור שמביא את נימוקי הולאגו במילים שלו. היסטוריונים הציעו השערות, אבל הראיות אינן מכריעות איזו מהן נכונה.

מקור: סיפור על הח׳ליפה, שסופר מחדש

תמצית: מה שקרה לח׳ליפה אחרי שיצא אל מחנה המונגולים. לה סטרנג׳, שפרסם את הכרוניקה, נותן את התאריך בערך 18 בפברואר 1258, וכותב שהמקורות חלוקים בשאלה כיצד זה קרה.

הכרוניקן כתב כ־150 שנה אחרי האירועים, ולא היה עד ראייה. אין לנו עדות של עד ראייה על מה שקרה לו.

• כמה זמן אחרי האירועים נכתב זה? כ־150 שנה. הכותב נסמך על דיווחים ישנים יותר, לא על עיניו.
• למה התיאורים שונים? כל כותב מעביר גרסה, והגרסאות משתנות כשמעתיקים ומספרים מחדש.
• מה היה הופך את התאריך לאמין? עדות שנייה, עצמאית, מקרוב לזמן האירוע. אין לנו עדות כזו.

מה בא אחר כך, והחידון

אחר כך

תחת שלטון חדש

בגדאד נשארה תחת שלטון מונגולי. ב־1259 מונה ג׳ובייני, שכבר שירת את הולאגו, למושל העיר. הספריות והמלומדים של העיר סבלו, והמקורות אינם מסכימים על היקף האובדן.

ההיסטוריונים עדיין מתווכחים על מידת ההרס. מיכל בירן טוען שהחיים האינטלקטואליים בבגדאד המשיכו תחת השלטון המונגולי, ושהעיר לא נכנסה לדעיכה.

השנים שאחרי

• 1258, בערך 18 עד 20 בפברואר הח׳ליפה מומת לפי הוראת הולאגו. המקורות חלוקים בדרך מותו.
• 1258, תוך כשלושה חודשים מן המצור מת הוויזיר אבן אל־עלקמי. המקורות מסכימים על השנה, אבל לא על היום.
• 1259 ג׳ובייני, שכבר שירת את הולאגו, מונה למושל בגדאד.
• אפריל 1262 הולאגו כותב למלך לואי התשיעי מצרפת ומציע ברית.
• בערך 1265 הולאגו מת בצפון־מערב איראן.

האם באה מחלה אחרי הכיבוש?

האם מגפה פקדה את בגדאד אחרי הכיבוש המונגולי?

• פנסי וגרין (2021) לדבריהם, מגפה פקדה ערים נצורות אחרי המצורות, ובגדאד הייתה ביניהן.
• בראק, בירן ועמיתאי (2024) לטענתם, המקור הפרסי המרכזי נקרא בטעות, ואין עדות למגפה במהלך הכיבוש או אחריו.

פנסי וגרין פרסמו תשובה ב־2025. ההיסטוריונים עדיין חלוקים. איזו ראיה הייתה מכריעה את השאלה?

שאלה לבדיקה

מה עשה הח׳ליפה תחילה, כשהולאגו דרש ממנו להיכנע?

התשובה: הוא סירב לדרישה, והעיר החזיקה מעמד.. נכון: הוא סירב, והעיר החזיקה מעמד כשבועיים בזמן שהמונגולים לחצו על חומותיה.

שאלה לבדיקה

מה קרה ב־10 בפברואר 1258?

התשובה: הח׳ליפה יצא בעצמו, והעיר נכנעה.. נכון: ב־10 בפברואר יצא אל מחנה המונגולים בעצמו, והעיר נכנעה.

שאלה לבדיקה

למה קורא צריך להיזהר מהחשבון של ג׳ובייני על מסעות המונגולים?

התשובה: הוא עבד בשירות החצר המונגולית, ולכן היה לו טעם להעדיף אותה.. נכון: הקריירה שלו תלויה במונגולים, ולכן יש לבחון את חשבונו מול מקורות אחרים.

שאלה לבדיקה

איזו טענה על מספר ההרוגים בביזה נתמכת הכי טוב בשיעור?

התשובה: המספרים נעים בין כ־80,000 לשני מיליון, ואף אחד מהם אינו מתקבל כעובדה.. נכון: המספרים שונים זה מזה מאוד, והיסטוריונים אינם מתייחסים לאחד מהם כמבוסס.

שאלה לבדיקה

מהו התיקון הטוב ביותר לסיפור שנהר החידקל זרם שחור מדיו של ספרי בגדאד?

התשובה: אף מקור מ־1258 אינו אומר זאת. זו אגדה מאוחרת.. נכון: הגרסה המוכרת ביותר מופיעה בכתיבה מהמאה ה־16, הרבה אחרי האירועים.

שאלה לבדיקה

איזה מהבאים מתאר נכון את הוויכוח על המגפה בשיעור?

התשובה: פנסי וגרין טוענים שמגפה פקדה את בגדאד; בראק, בירן ועמיתאי אינם מוצאים עדות לכך.. נכון: שני הצדדים קוראים את המקורות אחרת, והשאלה עדיין פתוחה.

מונחים

• ח׳ליפה התואר של השליט שעמד בראש הקהילה המוסלמית אחרי הנביא מוחמד. הח׳ליפים העבאסים שלטו מבגדאד.
• השושלת העבאסית השושלת של הח׳ליפים ששלטה מבגדאד, עד שהמונגולים כבשו את העיר ב־1258.
• חאן תואר של שליט או מצביא מונגולי. צ׳ינגיס חאן ונכדיו נשאו אותו.
• מצור הקפת עיר מוקפת חומה, כדי לכפות עליה כניעה על ידי ניתוקה או הריסת חומותיה.
• ויזיר השר הראשי של שליט, שניהל בשמו את הממלכה.
• שליח אדם שנשלח לנהל משא ומתן בשם שליט.
• בן ערובה אדם שמוחזק כערובה לכך שצד אחר יקיים הסכם.
• ראש סמלי שליט שמחזיק בתואר, בעוד אדם אחר מחזיק בכוח בפועל.
• כרוניקה תיאור כתוב של אירועים לפי שנים, שנכתב לרוב בחצר שלטונית או במנזר.
• מגפה מחלה מדבקת שיכלה להרוג מספר גדול של בני אדם במהירות.
• הולאגו נסיך מונגולי, נכדו של ג׳ינגיס חאן. הוא הוביל את הצבא שכבש את בגדאד ב־1258.
• אבן אל־עלקמי הוויזיר של הח׳ליפה בבגדאד. כותבים מאוחרים האשימו אותו בבגידה, והמקורות אינם מכריעים בכך.
• אל־מסתעצם הח׳ליפה האחרון מן השושלת העבאסית ששלט בבגדאד. בשנת 1258 כבשו המונגולים את העיר.
• חידקל נהר שעובר בבגדאד, בעיראק של היום.
• מונגוליה ארץ במרכז אסיה, מולדתם של המונגולים.
• ג׳ובייני פקיד פרסי בשירות המונגולים. ב־1259 מונה למושל בבגדאד. כתב עבור החצר שהעסיקה אותו.
• אלמות מבצר הרים באיראן. ג׳ובייני היה שם עם הצבא המונגולי.
• רשיד א־דין שר בחצר השליטים המונגולים באיראן. כתב כחצי מאה אחרי נפילת בגדאד, על סמך דיווחים קודמים.
• דימיטרי גוטאס היסטוריון שטען שהשם בית החוכמה עשוי להיות תרגום שגוי של מונח ערבי אחר.
• מיכל בירן חוקרת היסטוריה שטוענת שהחיים האינטלקטואליים בבגדאד המשיכו תחת השלטון המונגולי.
• בית החוכמה שם של מוסד או בניין בבגדאד, הקשור לספריות ולמלומדים. אם היה בניין אחד, על כך יש מחלוקת.
• קטפולטה מכונה צבאית שהטילה אבנים אל חומות. המונגולים הביאו קטפולטות למצור על בגדאד.
• מכונת מצור מכונה גדולה שנבנתה למצור על עיר או מבצר.
• ביזה שוד והרס של עיר שנכבשה. ההרג בבגדאד נמשך ימים.
• עד ראייה אדם שראה את האירוע במו עיניו, ולכן עדותו נחשבת מקור ישיר.
• ח׳אן הגדול התואר של השליט העליון של המונגולים. התנאים שקבע לכניעה אינם מובאים במלואם במקורות.
• מונגולים עם נודד מהערבות של מרכז אסיה. בשנת 1258 כבשו את בגדאד.

מקורות

• Ata-Malik Juvayni, The History of the World-Conqueror (Tarikh-i Jahangushay), trans. J. A. Boyle, 1958
• Rashid al-Din, Jami al-tawarikh (Compendium of Chronicles), early 14th century
• G. Le Strange, 'The Story of the Death of the last Abbasid Caliph, from the Vatican MS. of Ibn-al-Furat', Journal of the Royal Asiatic Society 32 (1900), 293–300
• Jonathan Brack, Michal Biran and Reuven Amitai, 'Plague and the Mongol conquest of Baghdad (1258)? A reevaluation of the sources', Medical History 68(4) (2024), 392–410
• Michal Biran, 'Libraries, Books, and Transmission of Knowledge in Ilkhanid Baghdad', Journal of the Economic and Social History of the Orient 62 (2019), 464–502
• Dimitri Gutas, Greek Thought, Arabic Culture, 1998

קרדיט תמונות

• צייר לא ידוע, דף 89 ע״ב, הספרייה הבריטית, Or. 2780, 1398. פרט. · Public domain · דף המקור
• אמן לא ידוע, מיניאטורה מתוך ״ג׳אמע אל־תוואריך״ של רשיד א־דין, בערך 1307. · Public domain · דף המקור
• יחיא אבן מחמוד אל־ואסיטי, דף מתוך ״המקאמות״ של אל־חרירי, 1237. הספרייה הלאומית של צרפת, Arabe 5847. · Public domain · דף המקור