אכבר: הקיסר שפתח בית תפילה לוויכוח

ילד בתוך מלחמה

הקיסר שלא ידע לקרוא

אכבר, קיסר המוגולים, כנראה לא ידע לקרוא ולכתוב. ובכל זאת, ב־1575 הוא הקים אולם שבו חכמי דת באו להתווכח לפניו. מה רצה, ומה נולד בהם באמת: ״דת חדשה״, או משהו קטן יותר?

רקע

נולד בסינד

אכבר נולד ב־15 באוקטובר 1542 במבצר אומרקוט שבסינד, באזור שהוא היום פקיסטן. אביו, הומאיון, היה הקיסר השני של שושלת המוגולים.

1556

ילד עולה לכס

הומאיון מת בינואר 1556, והכתר עבר לאכבר, שהיה בן 13. באותה שנה כבש הֵמוּ את דלהי ואת אגרה, וצבא אכבר יצא לקראתו.

פאניפט

ניצחון בפאניפט

5 בנובמבר 1556

ב־5 בנובמבר 1556, צפונית לדלהי, נלחם הצבא המוגולי בהֵמוּ בפאניפט וניצח. אכבר היה כבן 14. הניצחון קיבע את כסאו.

המושל בשמו

מי החזיק בהגה?

ילד לא יכול לשלוט לבדו. בירם ח׳אן, מושל בשם המלך בשמו, ניהל את המדינה במקומו. המקורות מתארכים את סוף האפוטרופסות שלו לסביבות 1560. היסטוריונים סבורים שאכבר מעולם לא למד לקרוא ולכתוב, וניסיונות ללמד אותו נכשלו.

שאלה לבדיקה

את מי ניצח צבא אכבר בפאניפט ב־1556?

התשובה: את הֵמוּ, שכבש את דלהי ואת אגרה. נכון. הֵמוּ כבש את דלהי ואת אגרה, וצבא המוגולים ניצח אותו בפאניפט ב־5 בנובמבר 1556.

מס עולי הרגל

משפחה

אישה ראג׳פוטית

אכבר נשא לאישה נסיכה ראג׳פוטית, הרקה באי, בתו של הראג׳ה בהרמל מאמבר. ספרים וסרטים פופולריים קוראים לה ג׳ודהא באי, אבל השם הזה הוא תווית מאוחרת.

עולי רגל

מס על עולי רגל

עולי רגל הינדים שנסעו למקומות קדושים נדרשו לשלם מס. בתחילת שנות ה־1560 נאלץ הקיסר הצעיר להחליט מה לעשות בו.

נקודת החלטה

אתם אכבר, הקיסר המוגולי.

תחילת שנות ה־1560, בחצר.

האוצר שלכם צריך כסף. הפקידים גובים את מס עולי הרגל במקומות הקדושים כבר שנים.

רבים מנתיניכם הם הינדים, ורבים מהם עולים לרגל. כל נסיעה כרוכה בתשלום בשער.

מה אתם עושים?

• להמשיך לגבות את המס. זה החוק, והאוצר זקוק לו. כנראה ההכנסה תישאר, והעולים ימשיכו לשלם בשערים. נתינים הינדים עשויים להרגיש שהמדינה גובה מס על אמונתם.
• לבטל את המס ולתת לעולי הרגל לעבור בחופשיות. כנראה האוצר יפסיד את ההכנסה הזאת. נתינים הינדים יראו קיסר שמוכן לשנות מס למענם.

מה קרה בפועל

לבטל את המס ולתת לעולי הרגל לעבור בחופשיות.

אכבר ביטל את מס עולי הרגל בתחילת שנות ה־1560. המקורות נותנים שנים שונות באותו עשור.

המקורות לא מוסרים את נימוקיו במילותיו שלו, ולכן כל הסבר על מניעיו הוא פרשנות.

מס שני

הג׳יזיה

המדינה ביטלה גם את המס הנקרא ג׳יזיה, מס על נתינים שאינם מוסלמים. אבול פאצ׳ל, היסטוריון החצר של אכבר, מתארך את הביטול לשנת 1564. היסטוריונים אחרים נותנים תאריך מאוחר יותר, והשאלה פתוחה.

בית התפילה

1575

אולם לוויכוח

ב־1575 הקים אכבר בית תפילה בפטהפור סיקרי, שהייתה בירתו מאז 1571. האיבאדת חאנה היה אולם שבו שמע אכבר חכמים מתווכחים על דת.

מי הוזמן?

מי הוזמן ראשון?

בתחילה השתתפו רק קבוצות מסוימות: סופים, ״עולמא״ (חכמי הדת והמשפט המוסלמי) וחברי חצר קרובים. האולם עדיין לא נפתח לאנשים מדתות אחרות.

נקודת החלטה

אתם אכבר, בערך בשנת 1578.

בערך 1578, בפטהפור סיקרי.

כבר כשלוש שנים שבית התפילה שומע רק סופים, חכמי משפט מוסלמי וחברי החצר שלכם.

נתינים רבים שלכם דבקים באמונות אחרות, ואינם משתתפים בוויכוחים.

האם לפתוח את האולם לאנשים מדתות אחרות?

• להשאיר את האולם כמו שהוא, לאותם חכמים וחברי חצר. כנראה הוויכוחים יישארו בתוך מסורת אחת. הקיסר ישמע רק טיעונים מסוג אחד, ולנתינים אחרים לא יהיה קול באולם.
• לפתוח את האולם לחכמים מדתות אחרות, ולתת להם לדבר. כנראה הוויכוחים יהיו רועשים וקשים יותר לניהול. הקיסר ישמע דעות רבות יותר, ויצטרך לשפוט ביניהן.

מה קרה בפועל

לפתוח את האולם לחכמים מדתות אחרות, ולתת להם לדבר.

בערך ב־1578 פתח אכבר את בית התפילה לאנשים מדתות אחרות. השנה המדויקת אינה ודאית.

המקורות לא מוסרים את נימוקיו במילותיו שלו, ולכן כל הסבר על מניעיו הוא פרשנות.

1579

מסמך שחתמו עליו חכמים

ב־1579 חתמו חכמים בולטים בפטהפור סיקרי על מסמך שנקרא מחזר. המסמך נתן לקיסר את ההכרעה האחרונה בשאלה משפטית שנויה במחלוקת, והחותמים הסכימו לקבל את פסיקתו. מי ניסח אותו שנוי במחלוקת: שייח׳ מובארכ, בנו פייזי ואבול פאצ׳ל נזכרים כולם כמחברים אפשריים.

שאלה לבדיקה

מי יכול היה לדבר בבית התפילה כשנפתח לראשונה?

התשובה: סופים, חכמי משפט וחברי חצר קרובים. נכון. בתחילה האולם הוגבל לקבוצות האלה, ולא לאנשים מדתות אחרות.

כוהנים מגואה

1578

אורח מבנגל

כומר בכיר בשם פרנסיס ג׳וליאן פריירה הגיע לחצרו של אכבר מבנגל. אכבר הזמין אותו ב־1578, והוא הסביר לקיסר את הנצרות.

נקודת החלטה

אתם אכבר, בשנת 1579.

1579, בפטהפור סיקרי.

כומר מבנגל הסביר לכם את אמונתו, ואתם שמעתם רק את דבריו.

הרחק משם, בגואה, עיר פורטוגזית על חוף המערב של הודו, יש כוהנים שיכולים לבוא. אי אפשר לדעת מה הם יאמרו.

האם לשלוח לקרוא לכוהנים בגואה?

• לשלוח שליח לגואה לבקש כוהנים משכילים. כנראה כוהנים משכילים יגיעו תוך שנה בערך. הם יביאו עמם ספרים וטיעונים משלהם, והוויכוחים בחצר ישתנו.
• להישאר עם החכמים שלכם, ולא לשלוח איש. כנראה הוויכוחים יישארו בתוך המסורות של האימפריה. ההבנה שלכם את הנצרות תישען על דבריו של אורח אחד.

מה קרה בפועל

לשלוח שליח לגואה לבקש כוהנים משכילים.

בשנת 1579 שלח אכבר שליחים לגואה. לפי הערות העורך בספרו של מונסראטה, פריירה ביקש זאת מהקיסר קודם לכן. שני ישועים, רודולפו אקוויביה ואנריקס, הגיעו לפטהפור סיקרי ב־28 בפברואר 1580. אנטוניו מונסראטה, השלישי במשימה, הגיע ב־4 במרס.

מונסראטה, אחד משלושתם, כותב שאכבר כבר שמע על הישועים מאחרים, ולכן זימן אותם בהקדם האפשרי.

מקור: המלך שואל על כוהנים

כשנכנס לפניו, דיבר המלך על דת ושאל אותו אם יש הרבה כוהנים בינינו. הוא השיב שיש מספר גדול, ושרבים מהם משכילים הרבה יותר ממנו.

לפי הערות העורך בספר, ה״הוא״ בציטוט הוא פריירה, לא אכבר. מונסראטה הגיע לחצר ב־1580.

• מי כתב את זה, ומתי? כומר ישועי שבילה את תחילת שנות ה־1580 בחצר של אכבר. התרגום האנגלי מ־1922 הוא תרגום של דיווחו בלטינית.
• מי ה״הוא״, ומה בוחר הכותב לספר? פריירה, כומר. הכותב בחר לספר דווקא על השיחה הזאת.
• למה הכותב רצה שהסיפור הזה יסופר? מיסיונר שכותב כדי לשכנע את הממונים עליו ברומא. קיסר ששואל על כוהנים גורם למשימה להיראות מבטיחה.

שאלה לבדיקה

בציטוט של מונסראטה, מי הוא האורח שנכנס לפני המלך?

התשובה: פרנסיס ג׳וליאן פריירה. נכון. הערות הספר מציינות שאכבר הזמין את פריירה ב־1578, והוא האורח שנכנס לפניו.

מקור: הישועים באולם התפילה

פרט מתוך אכבר־נאמה, כ־1605, ספריית צ׳סטר ביטי (כתב יד 3), דף 263ב

פרט מתוך אכבר־נאמה, ההיסטוריה המאוירת של אכבר שכתב אבול פאצ׳ל, שנוצרה כ־25 שנה אחרי שהישועים הגיעו.

• מתי נוצר הציור, וכמה רחוק הוא מהאירוע? בערך ב־1605. הציור מראה את הסצנה כפי שזכרה אותה החצר, לא כפי שמצלמה הייתה מתעדת אותה.
• מה הציור רוצה שתאמינו? שהכוהנים התקבלו באולם של הקיסר כאורחים. הציור שייך להיסטוריה רשמית, ולכן הוא מציג את הגרסה של החצר.
• מה חסר? כל סימן לוויכוח. היושבים יושבים בשקט, אף שמונסראטה מתאר ויכוחים.

שאלה לבדיקה

מה מראה הציור מסביבות 1605?

התשובה: כוהנים יושבים באולם התפילה של הקיסר. נכון. הכיתוב מזהה שני ישועים שיושבים באיבאדת חאנה.

מה בא אחר כך

מיתוס

אכבר יסד דת חדשה, והאימפריה כולה הלכה אחריה.

האמת

אכבר אכן הקים מעגל קטן, דין־אי־אילאהי, שהוכרז ב־1582. ידועים פחות מכעשרים חברים, ורובם אנשי חצר. היסטוריונים עדיין חלוקים בשאלה אם מדובר בכלל בדת.

הראיות

המניינים משתנים, אבל אף מקור לא מגיע למאות. המקורות המרכזיים הם דברי חצר ועדויות של זרים, כמו הישועים. דת שכל האימפריה אימצה הייתה משאירה עקבות רבים הרבה יותר.

מה קרה אחר כך

• 1575 נבנה בית התפילה. בתחילה מדברים בו רק סופים, חכמי משפט וחברי חצר.
• 1579 נחתם המחזר. שליחים יוצאים לגואה.
• 1580 בפברואר מגיעים לחצר שניים מהשלושה, ובמרס מצטרף השלישי. המקורות חלוקים בשאלה מתי עזבו.
• 1582 מוכרז דין־אי־אילאהי, מעגל קטן סביב הקיסר.
• 1585 אכבר עוזב את פטהפור סיקרי. מאוחר יותר ננטשת העיר, ובדרך כלל מייחסים זאת למחסור במים.
• 1605 אכבר מת.

דת או מעגל חצר?

האם דין־אי־אילאהי הייתה דת חדשה, או משהו קטן יותר?

• קריאה שמדגישה אמונה המעגל היה חניכה סביב רעיונותיו של הקיסר על אמת והתנהגות. היה זה קשר של מאמינים, לא דת עם טקסים קבועים לכול.
• קריאה שמדגישה פוליטיקה המעגל קשר את הגברים החזקים ביותר לקיסר באופן אישי. האמונה הייתה פחות חשובה מהנאמנות שנדרשה.

איזו עדות הייתה מכריעה את הוויכוח? חשבו על המקורות: דברי חצר, כתביהם של זרים כמו הישועים, ורשימה קצרה של שמות.

שאלה לבדיקה

כמה חברים ידועים היו לדין־אי־אילאהי, לפי המקורות?

התשובה: פחות מכעשרים חברים ידועים, רובם אנשי חצר. נכון. המקורות מזכירים פחות מכעשרים חברים, ורובם היו אנשי חצר.

שאלה לבדיקה

אבול פאצ׳ל מתארך את סוף הג׳יזיה ל־1564. איזו מסקנה נכונה?

התשובה: התאריך שנוי במחלוקת, ויש לשקול את המקור. נכון. אבול פאצ׳ל כתב בחצר, והתאריך שלו עומד מול הערכות מאוחרות יותר.

מונחים

• מושל בשם המלך מי ששולט בשם מלך שצעיר מכדי לשלוט לבדו. בירם ח׳אן היה המושל בשמו של אכבר בתחילת שלטונו.
• ג׳יזיה מס על נתינים שאינם מוסלמים במדינה שנשלטת על ידי מוסלמים. מתי אכבר ביטל אותו שנוי במחלוקת.
• היסטוריון החצר סופר ששירת שליט ותיעד את שלטונו. דברי חצר נוטים לשבח את השליט, ולכן קוראים אותם בזהירות.
• איבאדת חאנה בית תפילה: אולם בפטהפור סיקרי שבו שמע אכבר חכמים מתווכחים על דת. בתחילה הוזמנו אליו רק חכמים, סופים וחברי חצר.
• מחזר מסמך משנת 1579, שחתמו עליו חכמים בולטים, שנתן לקיסר את ההכרעה האחרונה בשאלה משפטית שנויה במחלוקת. מי ניסח אותו שנוי במחלוקת.
• דין־אי־אילאהי מעגל קטן סביב אכבר, שהוכרז ב־1582. ידועים פחות מכעשרים חברים, ורובם אנשי חצר. היסטוריונים חלוקים אם מדובר בדת.
• ישועי כומר או אח בחברת ישוע, מסדר דתי קתולי. הישועים היו מוכרים כמורים ומיסיונרים.
• הומאיון אביו של אכבר ושליט שני של שושלת המוגולים. מת ב־1556, והכתר עבר לבנו.
• שושלת המוגולים שושלת מוסלמית שמלכה על חלק גדול של הודו. אכבר היה אחד מקיסריה.
• פאניפט מקום קרב צפונית לדלהי. ב־1556 ניצח בו הצבא המוגולי, וזה קיבע את כסאו של אכבר.
• בירם ח׳אן האפוטרופוס של אכבר בשנותיו הראשונות, שניהל את המדינה במקומו עד סביבות 1560.
• הרקה באי נסיכה ראג׳פוטית, בתו של הראג׳ה בהרמל מאמבר. אכבר נשא אותה לאישה.
• ראג׳פוטים שושלות לוחמות של שליטים הינדים בצפון הודו.
• ראג׳ה תואר של נסיך או מלך בהודו. הראג׳ה בהרמל היה שליט העיר אמבר.
• אמבר עיר ומבצר בהודו, שבו שלט הראג׳ה בהרמל. בתו נישאה לאכבר.
• אומרקוט מבצר בסינד, באזור פקיסטן של היום, שבו נולד אכבר ב־1542.
• סינד אזור בדרום פקיסטן של היום, ובו מבצר אומרקוט.
• פטהפור סיקרי העיר שאכבר בנה, והייתה בירתו מ־1571. בה הוקם בית התפילה.
• סופים חברי תנועה מיסטית באסלאם, שמבקשים קרבה לאלוהים בתפילה ובהתבוננות.
• פרנסיס ג׳וליאן פריירה כומר בכיר מבנגל, שאכבר הזמין לחצרו ב־1578. הוא הסביר לו את הנצרות.
• בנגל אזור במזרח הודו. משם הגיע הכומר פריירה לחצרו של אכבר.
• גואה עיר פורטוגזית על חוף המערב של הודו. ב־1579 שלח אליה אכבר שליחים.
• מונסראטה כומר ישועי, השלישי במשימה שהגיעה מגואה לחצר אכבר. הוא כתב ספר על המשימה.
• רודולפו אקוויביה ישועי שהגיע לפטהפור סיקרי ב־1580, יחד עם אנריקס.
• אנריקס ישועי שהגיע לפטהפור סיקרי ב־1580, יחד עם רודולפו אקוויביה.
• אבול פאצ׳ל היסטוריון החצר של אכבר, שכתב את אכבר־נאמה. לפי דבריו בוטל מס הג׳יזיה ב־1564.
• אכבר־נאמה ההיסטוריה המאוירת של אכבר, שכתב אבול פאצ׳ל. נוצרה כ־25 שנה אחרי שהישועים הגיעו לחצרו.
• שייח׳ מובארכ חכם דת מוסלמי, אביו של פייזי. נזכר כאחד מכותבי המחזר האפשריים, מסמך משנת 1579.
• פייזי בנו של שייח׳ מובארכ, שנזכר כאחד מכותבי המחזר האפשריים.

מקורות

• Antonio Monserrate, The Commentary of Father Monserrate, S.J., on his Journey to the Court of Akbar, trans. J. S. Hoyland, annotated S. N. Banerjee (Oxford University Press, 1922)
• Abul Fazl, The Akbarnama, trans. H. Beveridge, vol. 1 (Calcutta, 1907)
• Rumer Godden, Gulbadan: Portrait of a Rose Princess at the Mughal Court (New York: Viking, 1980)
• Wikimedia Commons, file page “Jesuits in the ‘Ibadat-Khanah’” (Chester Beatty Library Akbarnama, MS 3, f. 263b, c. 1605)

קרדיט תמונות

• אכבר בזקנתו, כ־1650, ככל הנראה בהזמנת שאה ג׳האן. מאוסף מוזיאון אגא ח׳אן. · Public domain · דף המקור
• וסונדהרה טומאר, פאנץ׳ מאהל, פטהפור סיקרי, 2017. עבודה עצמית. · Vasundhara Tomar · CC BY-SA 4.0 · דף המקור
• פרט מתוך אכבר־נאמה, כ־1605, ספריית צ׳סטר ביטי, כתב יד 3, דף 263ב. מודפס אצל רומר גודן, ״גולבאדן״ (1980), עמ׳ 141. · Public domain · דף המקור