מלחמת מאה השנים, חלק ב׳: הנרי החמישי ואז׳נקור

בוץ ודגלים

בוקר רטוב בפיקרדי

יום שישי, 25 באוקטובר 1415. שחר בשדה חרוש בצפון צרפת, בין שני יערות. כל הלילה ירד גשם. מדרום עומדים כמה אלפי אנגלים, רטובים, רעבים וחולים. מצפון להם עומד צבא צרפת, גדול מהם בהרבה, וחוסם את דרכם לקאלה; בשורה הראשונה שלו דוכסים ורוזנים.

המלך האנגלי שמע שלוש מיסות, ואמר לאנשיו שבא להשיב לעצמו את נחלתו החוקית. רוב מנהיגי צרפת מצפים לראות אותו בשבי שלהם עד הערב.

עד הערב ייפלו אלפי צרפתים, והדוכסים שלהם יהיו בשבי שלו. ובכל זאת, הניצחון המפורסם ביותר של אנגליה בימי הביניים לא יקנה להנרי אפילו עיר אחת. איך זה קרה, ומה הוא כן השיג?

הנרי החמישי

מלך שזכותו לכתר הייתה מפוקפקת, יצא למלחמה בצרפת כדי להוכיח שאלוהים לצדו, ניצח באז׳נקור ומת בטרם מלאו לו 36, כיורש הכתר הצרפתי.

• נולד: 16 בספטמבר 1386 (או 1387), טירת מונמות׳, ויילס
• נפטר: 31 באוגוסט 1422, טירת ונסן, ליד פריז, כנראה מדיזנטריה, שבה חלה במצור על העיר מו
• ניצחונות: שרוסברי, 1403 (נפצע, בן 16); המצור על ארפלר, 1415; אז׳נקור, 1415; קן, 1417; המצור על רואן, 1418–1419
• כישלונות: בוז׳ה, 1421: אחיו קלרנס הובס ונהרג, כשהנרי עצמו היה באנגליה

״...הוא בא לצרפת כדי להשיב לעצמו את נחלתו החוקית, ויש לו לכך סיבה טובה וצודקת...״

צרפת מתאוששת, צרפת נשברת

רקע, 1369–1380

הצרפתים לומדים לא להילחם

אחרי קרסי ופואטייה למדו הצרפתים לקח קשה: אל תתנו לאנגלים את הקרב הפתוח שהם רוצים. כשהמלחמה התחדשה ב־1369, הניחו שארל החמישי ומפקדו ברטראן די גקלן לפושטים האנגלים לרכוב בארץ, לשרוף ולרעוב, ובינתיים כבשו בחזרה טירה אחר טירה ועיר אחר עיר.

השיטה עבדה. ב־1380, כששארל החמישי ודי גקלן מתו שניהם, נותרו לאנגליה בצרפת מעט יותר מקאלה, בורדו ובאיון.

1396–1403

מלך מודח ובנו של גוזל כתר

נכדו של אדוארד השלישי, ריצ׳רד השני, רצה שלום. ב־1396 נשא לאישה את איזבלה, בתו בת השש של מלך צרפת, והסכים להפוגה של 28 שנים. ב־1399 נטל ממנו את הכתר בן דודו, הנרי בולינגברוק, בנו של ג׳ון מגונט, ומלך בשם הנרי הרביעי, המלך הראשון לבית לנקסטר. ריצ׳רד מת בכלא בתחילת 1400, כנראה מרעב.

מלך שתפס את הכתר צריך להוכיח שוב ושוב שהוא ראוי לו. הנרי הרביעי התמודד עם מרד ולשי בהנהגת אווין גלינדור ועם מרד של משפחת פרסי רבת העוצמה. בקרב שרוסברי, ביולי 1403, נפגע בנו הבכור, הנסיך הנרי בן ה־16, מחץ בפניו. למזלו, היה לו מנתח מצוין.

1392–1393

המלך שחשב שהוא עשוי זכוכית

בצרפת פגע בכתר אסון גדול יותר. באוגוסט 1392, ברכיבה ביער ליד לה מאן, שלף המלך הצעיר שארל השישי את חרבו על מלוויו, והרג כמה מהם עד שהצליחו לרסן אותו. במשך שלושים שנה באו והלכו התקפי שיגעון: לפעמים לא הכיר את אשתו או את שמו, ולפעמים, כך סופר, האמין שהוא עשוי זכוכית.

חצי שנה אחר כך, בנשף מסכות בפריז, רקדו המלך וחמישה מאנשי החצר בתחפושות של ״אנשי פרא״ מפשתן ושרף. לפיד הצית אותם, וארבעה מתו. המלך ניצל, מספר הכרוניקן ז׳אן פרואסאר, כי דוכסית ברי הצעירה כיסתה אותו בשמלתה. האירוע נודע בשם ״נשף הבוערים״.

שארל השישי

הוכתר בגיל 11, לקה בשיגעון בגיל 23, ומלך 42 שנים על ממלכה שקרוביו קרעו לגזרים.

• נולד: 3 בדצמבר 1368, פריז
• נפטר: 21 באוקטובר 1422, ארמון סן־פול, פריז, שבעה שבועות אחרי הנרי החמישי
• ניצחונות: רוזבקה, 1382 (בן 13; פיקד הקונסטבל אוליבייה דה קליסון)
• כישלונות: אז׳נקור, 1415 (הורחק מהקרב); נורמנדי, 1417–1419; הסכם טרואה, 1420: בנו שלו נושל מהירושה

״...מיד עם מותנו ואילך, כתרנו וממלכת צרפת, על כל זכויותיה, יעברו לעולמים לבננו האמור, המלך הנרי, וליורשיו.״

1407–1412

רצח ברחוב בפריז

כשהמלך שרוי לעתים קרובות בשיגעון, נאבקו קרוביו על השלטון ועל הכסף, ובראשם אחיו, לואי, דוכס אורליאן, ובן דודו, ז׳אן ללא חת, דוכס בורגונדיה. ב־23 בנובמבר 1407 נטבח לואי ברחוב בפריז בידי אנשים ששכר ז׳אן. ז׳אן הודה, והזמין תאולוג שיטען בפומבי שמותר להרוג עריץ.

צרפת התפצלה לשתי מפלגות: הבורגונדים והארמניאקים. האחרונים נקראו על שם רוזן ארמניאק, חותנו של בנו של לואי. שתיהן ביקשו עזרה מאנגליה, וב־1411 וב־1412 קיבלו שתיהן חיילים אנגלים. למלך אנגלי שאפתן זו הייתה הזמנה.

1413–1415

הנרי תובע את צרפת

הנרי הרביעי מת במרץ 1413, והנרי החמישי הוכתר בווסטמינסטר בסופת שלג. הוא היה באמצע שנות העשרים לחייו, אדוק, חרוץ וקפדן, ובתוך פחות משנה דיכא מרד של הלולארדים, מתנגדי הכנסייה.

אז פנה לצרפת. כנינו של אדוארד השלישי חידש את תביעתו של אדוארד לכתר הצרפתי. הוא דרש לכל הפחות את אדמות הסכם ברטיני ואת אדמות אבותיו האנז׳וויניים, וגם את קתרין, בתו של שארל השישי, עם נדוניה עצומה. הצרפתים הציעו חלק גדול מאקוויטניה, את קתרין וסכום גדול; הנרי ראה בכך סירוב. היסטוריונים רבים סבורים שרצה מלחמה מלכתחילה: ניצחון מעבר לים יראה שאלוהים תומך בזכותו המעורערת של בית לנקסטר לכתר, ויאחד את האצילים מאחוריו.

ארפלר והדרך לקאלה

אוגוסט–ספטמבר 1415

חמישה שבועות בארפלר

כ־12,000

רגע לפני ההפלגה גילה הנרי מזימה להושיב על הכס את בן דודו, הרוזן ממארץ׳; שלושה קושרים הוצאו להורג. ב־11 באוגוסט 1415 הפליגו לנורמנדי כ־12,000 איש.

המטרה הראשונה הייתה ארפלר, הנמל שבשפך הסן. תותחיו של הנרי הלמו בה חמישה שבועות, אבל הצבא חנה בין ביצות בחום של סוף הקיץ, והדיזנטריה התפשטה. כשארפלר נכנעה ב־22 בספטמבר, הבישוף של נוריץ׳ והרוזן מסאפוק כבר מתו ממנה, ואלפים היו חולים. לפחות אלפיים מתו, לפי אחד הכרוניקנים, ורבים יותר נשלחו הביתה.

נקודת החלטה

אתם הנרי החמישי, מלך אנגליה.

תחילת אוקטובר 1415, בארפלר הכבושה

ארפלר שלכם, אבל חמשת שבועות המצור עלו לכם בחלק גדול מהצבא. אחרי שהשארתם חיל מצב ושלחתם את החולים הביתה, נותרו לכם אולי 6,000 עד 9,000 איש כשירים לקרב. גשמי הסתיו התחילו, וצבא צרפתי מתקבץ ברואן.

המסע עלה הון בהלוואות ובתכשיטי כתר שמושכנו, והשיג נמל קטן אחד. קאלה, המבצר האנגלי לחוף התעלה, נמצאת כמאתיים קילומטר צפון־מזרחה, דרך שטח צרפתי. רוב חברי המועצה שלכם אומרים: הביתה.

מה אתם עושים?

• להשאיר חיל מצב בארפלר ולהפליג הביתה לחורף בטוח והגיוני. אבל תחזרו אל הפרלמנט עם נמל יקר אחד וצבא חולה, והצרפתים יאמרו שמלך אנגליה בא, ראה וברח. התביעה שלכם לכתר צרפת תיראה כהתרברבות ריקה.
• לצעוד ביבשה לקאלה הפגנת כוח: ״היורש החוקי״ צועד בארצו ומזמין את הצרפתים לעצור אותו. זה גם הימור. אם הצרפתים יכפו עליכם קרב בתנאים שלהם, צבא קטן ועייף עלול להיהרס.
• לחרוף בארפלר ולצאת שוב למסע באביב תשמרו על דריסת הרגל, אבל המחלה תמשיך לכרסם בצבא בעיר צפופה והרוסה, וכל שבוע עולה כסף שאין לכם.
• לתקוף במעלה הסן, ברואן או בפריז נועז, אבל הרבה מעבר לכוחם של כמה אלפי חולים. מצור על עיר גדולה בחורף היה מסתיים כנראה באסון.

מה קרה בפועל

לצעוד ביבשה לקאלה

הנרי יצא לדרך. ב־8 באוקטובר עזב את ארפלר עם מזון לכשמונה ימים, בדרך הקצרה ביותר לקאלה: לאורך החוף ואל מעבר לסום.

הכומר שכתב את ״מעשי הנרי החמישי״ (Gesta Henrici Quinti) וצעד עם הצבא מספר שרוב המועצה התנגדה, והנרי הכריע לבדו, בביטחונו באלוהים. ההיסטוריונים חלוקים במה רצה. קליפורד רוג׳רס סבור שקיווה לקרב, מעין משפט האל שבו יראה אלוהים עם מי הצדק; אן קרי וכריסטופר אולמנד סבורים שרצה להגיע לקאלה בלי קרב.

8–24 באוקטובר 1415

שבעה עשר ימים של מסע

התוכנית נכשלה בתוך שבוע. במעבר בלאנשטאק, שבו חצה אדוארד השלישי את הסום לפני קרסי, נודע להנרי שהמעבר נחסם ביתדות ושהגדה שממול שמורה. האנגלים נאלצו לצעוד במעלה הנהר, כשצבא צרפתי צועד במקביל על הגדה השנייה, והמזון אזל. רק ב־19 באוקטובר חצו, הרחק במזרח.

כששמע שפרשים צרפתים מתכוונים לדרוס את קשתיו, ציווה הנרי על כל קשת לכרות יתד באורך של כשני מטרים, מחודדת בשני קצותיה, כדי לנעוץ אותה לפניו. המשמעת הייתה נוקשה: חייל שגנב מכנסייה תיבה של לחם הקודש נתלה. ב־24 באוקטובר, מעבר לנהר הקטן טרנואז, ראו הסיירים לפניהם את הצבא הצרפתי, שחסם את הדרך לקאלה. בלילה חנו האנגלים במזונסל, בגשם ובשקט.

נקודת החלטה

אתם שארל ד׳אלברה, הקונסטבל של צרפת.

שחר, 25 באוקטובר 1415, בין יערות אז׳נקור וטרמקור

אתם הקונסטבל, מפקד צבא המלך, לפחות להלכה. הדוכסים של אורליאן, בורבון, אלנסון ובר נעלים עליכם במעמד, וכולם רוצים מקום בשורה הראשונה. המלך ויורשו הורחקו מכאן, מחשש לפואטייה נוספת.

הצבא שלכם גדול בהרבה מהאנגלי, ועוד אנשים בדרך. האנגלים עייפים, רעבים ורטובים, ואתם עומדים על דרכם לקאלה. לפי התוכנית, הלוחמים המשוריינים שלכם יילחמו רגלית, ופרשים באגפים ידרסו את הקשתים האנגלים.

אבל השטח בין היערות צר, חרוש זה עתה וספוג מגשם של לילה שלם.

מה אתם עושים?

• להחזיק בעמדה ולתת לרעב להכריח את האנגלים לתקוף כנראה הדרך הנבונה. כל שעה של המתנה מרעיבה את האנגלים ומקרבת את התגבורת שלכם. אבל האצילים הגאים שלכם אולי לא יחכו בסבלנות, ואם הנרי יזוז ראשון, הוא יבחר את הרגע.
• לתקוף מיד, כל עוד האנגלים מותשים הלוחמים המשוריינים שלכם יחצו כמעט קילומטר של בוץ תחת חצים, היישר אל העמדה האנגלית. אולי המספרים יכריעו; ואולי השדה הצר יהפוך את היתרון שלכם לדוחק.
• להימנע מקרב, כמו שארל החמישי: לעקוב ולהרעיב בטוח, וזה כבר עבד בעבר. אבל הדוכסים יקראו לזה פחדנות, האנגלים אולי יחמקו לקאלה, וכבודם של האצילים, וכבודכם, ייפגע.

מה קרה בפועל

להחזיק בעמדה ולתת לרעב להכריח את האנגלים לתקוף

הצרפתים חיכו שלוש או ארבע שעות, וכרוזים דנו בתנאים. אז זז הנרי ראשון: צבאו צעד קדימה עד טווח חץ ארוך, והקשתים נעצו מחדש את היתדות. עכשיו נאלצו הצרפתים לתקוף, או לספוג חצים במקומם.

ההמתנה הייתה הגיונית: במלחמה הזאת המגן ניצח בדרך כלל. אבל היא מסרה את היוזמה להנרי. ההיסטוריונים מאשימים את הפיקוד יותר מאשר את התוכנית: האצילים נדחקו לשורה הראשונה, פרשים רבים נעדרו מהאגפים, ולפי ז׳אן דה וורן, לא הניחו לקשתים ולמטילי הקשתות המוצלבות לירות, כי השדה היה צר מדי.

אז׳נקור

אז׳נקור: מי מול מי

יום שישי, 25 באוקטובר 1415, חג הקדושים קריספין וקריספיניאן

בין יערות אז׳נקור וטרמקור, כ־55 ק״מ מדרום לקאלה

צבא אנגליה

• מפקדים: הנרי החמישי, אדוארד, דוכס יורק (אגף ימין), תומאס, הלורד קמויס (אגף שמאל), סר תומאס ארפינגאם (הקשתים)
• כוחות: 900 לוחמים משוריינים ו־5,000 קשתים (״מעשי הנרי החמישי״, כומר בצבא); 13,000 קשתים לפחות, ועוד לוחמים משוריינים (מונסטרלה, בורגונדי, שנות ה־40 של המאה ה־15); כ־8,700–9,000 (אן קרי, לפי רשומות התשלום (2005)); כ־6,000 (קליפורד רוג׳רס, ג׳ולייט בארקר)
• אבדות: כ־1,600 (מונסטרלה, וורן); כמה מאות לכל היותר; כמאה ידועים בשמם (אומדן מודרני)

בין ההרוגים: דוכס יורק, בן דודו של המלך, והרוזן מסאפוק, בנו של הרוזן שמת בארפלר.

צבא צרפת

• מפקדים: שארל ד׳אלברה, הקונסטבל, ז׳אן לה מנגר, ״בוסיקו״, המרשל, הדוכסים של אורליאן, בורבון, אלנסון ובר
• כוחות: יותר מ־60,000 (״מעשי הנרי החמישי״); 150,000 (מונסטרלה); 50,000 לפחות (ז׳אן דה וורן, שהיה בצבא הצרפתי); כ־12,000 לכל היותר (אן קרי (2005)); 24,000 ויותר, כולל משרתים חמושים (קליפורד רוג׳רס (2008)); כ־36,000 (ג׳ולייט בארקר (2005), בעקבות וורן)
• אבדות: יותר מ־10,000 הרוגים (מונסטרלה, לפי הכרוזים); 5,800 (מונסטרלה: נקברו בשלושה בורות); כמה אלפים, אולי כ־6,000, ומאות שבויים (אומדן מודרני)

נפלו הקונסטבל, הדוכסים של אלנסון, בר ובראבנט, ורוזנים רבים. נשבו הדוכסים של אורליאן ובורבון, והמרשל בוסיקו.

התוצאה: ניצחון אנגלי מוחץ, אבל בלי שטח: הנרי ממשיך לקאלה ומשם מפליג הביתה.

הכרוניקנים העריכו לפי מראה עיניים וניפחו את המספרים כדי להסביר את התוצאה: נס בעיני האנגלים, אסון שאין לו מנוס בעיני הצרפתים. ההיסטוריונים בני זמננו סופרים לפי רשומות תשלום וגיוס, וחלוקים בשאלה את מי לספור.

מיתוס

״המעטים המאושרים״ של הנרי הביסו צבא צרפתי של 60,000 איש ויותר, פי עשרה מהם.

האמת

המספרים האלה באים מהכרוניקנים: ״מעשי הנרי החמישי״ מעמיד כ־6,000 אנגלים מול יותר מ־60,000 צרפתים, ומונסטרלה מגיע ל־150,000. היסטוריונים שעובדים מתוך רשומות נותנים מספרים קטנים בהרבה, ועדיין חלוקים מאוד: אן קרי מעריכה כ־9,000 אנגלים מול 12,000 צרפתים לכל היותר; קליפורד רוג׳רס, כ־6,000 מול 24,000 ויותר; ג׳ולייט בארקר, שסומכת על ה״פי שישה״ של וורן, כ־6,000 מול 36,000. לצרפתים היה בוודאות יתרון מספרי, אולי של ארבעה לשלושה ואולי של שישה לאחד, אבל לא של עשרה לאחד.

הראיות

״מעשי הנרי החמישי״ (1416–1417); וורן ומונסטרלה (משנות ה־40 של המאה ה־15); קרי (2005); רוג׳רס (2008); בארקר (2005).

קרב אז׳נקור

25 באוקטובר 1415, מהשחר עד אחר הצהריים המוקדמים

בשחר 25 באוקטובר 1415 עומד הצבא האנגלי של הנרי החמישי צפונית למזונסל, על הדרך לקאלה, וכקילומטר משם מתפרסים הצרפתים בשלושה גושים גדולים, זה אחר זה, בין אז׳נקור לטרמקור. שלוש או ארבע שעות איש אינו זז, ועל הכף עומד המסע האנגלי לקאלה.

שחזור מקובל אחד של האתר המסורתי, לפי אן קרי (2005) וקליפורד רוג׳רס (2008), על סמך וורן, מונסטרלה, לה פבר ו״מעשי הנרי החמישי״. הצפון למעלה. רוחב השדה בין היערות (כ־700 עד 900 מטר במקום שבו עמדו האנגלים), שולי היערות, מספר הלוחמים בכל גוש צרפתי, ומקומם של הקשתים האנגלים (רק באגפים, או גם בטריזים בין הלוחמים המשוריינים) שנויים כולם במחלוקת.

חוקרים אחדים, ביניהם טים סאתרלנד ומייקל ליווינגסטון, ממקמים את הקרב דרומה ומערבה יותר. המיקומים כאן משוערים.

שלבי הקרב

• שחר: שני צבאות, דרך אחת עם שחר עומדים האנגלים מצפון למזונסל, לרוחב הדרך לקאלה: שלושה גושים קטנים של לוחמים משוריינים, וקשתים באגפים. כקילומטר משם ממלאים הצרפתים את השטח שבין אז׳נקור לטרמקור, בשלושה גושים גדולים זה מאחורי זה. שלוש או ארבע שעות איש אינו זז.
• הנרי זז ראשון בסביבות השעה אחת עשרה מורה הנרי להתקדם. הקו צועד עד טווח חץ ארוך, הקשתים נועצים שוב את היתדות, וסר תומאס ארפינגאם משליך את מקל הפיקוד שלו לאוויר. הקשתות הארוכות מתחילות לירות. הפרשים הצרפתים בשני האגפים מסתערים על הקשתים, אבל הם מעטים מהמתוכנן; סוסים נפגעים, מחליקים בבוץ או נשפדים על היתדות, והשורדים נמלטים לאחור, אל תוך חיל החלוץ שלהם.
• חיל החלוץ נכנס למשפך עכשיו מתקדם חיל החלוץ הצרפתי רגלית, כבד בשריונו, על פני אדמה חרושה שהפכה לבוץ, תחת חצים משני האגפים. ככל שהשדה מצטמצם, נדחקים האנשים אל הדגלים האנגליים במרכז, וצפופים כל כך שרבים אינם יכולים להרים את זרועותיהם. הם דוחקים את האנגלים כמה צעדים לאחור, אבל אנשים נופלים, ואחרים נתקלים בהם.
• המחץ הקשתים משליכים את הקשתות ותוקפים את אגפי ההמון הצרפתי הדחוס בחרבות, בגרזנים ובפטישים. ערמות הנופלים, כותב הכומר האנגלי, היו גבוהות מקומת אדם. הגוש המרכזי הצרפתי נגרר פנימה ונשבר גם הוא. מאות אצילים צרפתים נכנעים, בתקווה להשתחרר בכופר.
• האזעקה אחר הצהריים המוקדמים מגיעות שתי אזעקות בבת אחת: בוזזים פושטים על המטען במזונסל, והמאסף הצרפתי מתארגן מחדש. הנרי מצווה להרוג את השבויים. ההסתערות הצרפתית האחרונה נשברת, שאר המאסף רוכב משם, וההרג נעצר. הקרב נמשך כשלוש שעות.

האסטרטגיה

• אנגלים: האנגלים מתקדמים עד טווח חץ ארוך ונועצים יתדות מול הפרשים. הקשתים יורים על הצרפתים כשהם נאלצים לבוא דרך השדה שמצטמצם, והלוחמים המשוריינים עומדים בקו. מקום הקשתים עצמו שנוי במחלוקת: באגפים בלבד, או גם בין הלוחמים המשוריינים.
• צרפתים: הצרפתים מתכננים לפרוץ את הקו האנגלי בשלושה גושים גדולים זה אחר זה: הפרשים מסתערים על הקשתים באגפים, אך בפחות סוסים ממה שתוכנן, והחלוץ צועד רגלית, כבד בשריונו, אל מרכז האנגלים. השחזור אינו מסביר את הבחירה ללחימה רגלית.

מה הכריע: ההכרעה באה מהשטח: הצרפתים נדחסו בשדה שהצטמצם, כבדים בשריונם ועל אדמה שהפכה לבוץ, תחת חצים משני האגפים. כשלא יכלו להרים את זרועותיהם, נשבר גם הגוש המרכזי.

נקודת החלטה

אתם שופטים את הנרי החמישי לפי דיני המלחמה של זמנו.

25 באוקטובר 1415, אחר הצהריים המוקדמים

שני הגושים הצרפתיים הראשונים שבורים. מאחורי הקו האנגלי עומדים מאות שבויים, רבים מהם אצילים ששווים הון בכופר. לקחו מהם רק את הקסדות, וכלי נשק מפוזרים בכל השדה.

אז מגיעות אל הנרי שתי אזעקות בבת אחת: המטען שלו במזונסל נבזז, ובחזית מתארגן המאסף הצרפתי להתקפה. אנשיו מותשים ומעטים.

המנהג הגן על מי שנכנע, אבל מפקד רשאי היה להרוג שבויים בשעת סכנה אמיתית. הנרי ציווה על כל אדם להרוג את שבויו.

האם הפקודה עמדה בדיני המלחמה, כפי שהבינו אותם בני תקופתו?

• כן: בסכנה אמיתית מותר היה להרוג שבויים שעלולים לחזור לקרב כך ראו זאת כמעט כל הכותבים בני הזמן, גם הצרפתים. זה גם מראה כמה דקה הייתה ההגנה על שבוי: היא החזיקה רק כל עוד שובו הרגיש בטוח.
• לא: מי שנכנע היה מוגן, יהיה אשר יהיה זה קרוב לאמנות ז׳נבה של ימינו. ב־1415 מעטים טענו זאת בתוקף כזה; המחאה באותו יום באה מאנשיו של הנרי עצמם, ובעיקר משום ששבוי מת אינו משלם כופר.
• רק אם הסכנה הייתה אמיתית, ואיננו יכולים לדעת זאת בוודאות תשובתו של ההיסטוריון הזהיר. המטען אכן נבזז והמאסף אכן התארגן, אבל איש אינו יכול למדוד עד כמה קרובים היו השבויים לאחוז שוב בנשק.

מה קרה בפועל

כן: בסכנה אמיתית מותר היה להרוג שבויים שעלולים לחזור לקרב

אנשיו של הנרי סירבו, כותב וורן, ״כי קיוו לקבל עליהם כופר גדול״. הנרי שלח אפוא נושא כלים עם 200 קשתים לבצע את הפקודה. ההרג נעצר כשההתקפה הצרפתית התפוגגה, ואצילים רבים, ביניהם אורליאן ובורבון, נשארו בחיים. כמה נהרגו איננו יודעים; אולי מאות.

אף כרוניקן בן הזמן, אנגלי או צרפתי, לא גינה את הנרי: מונסטרלה האשים את הצרפתים שבזזו את המטען, וורן את אלה שהתארגנו מחדש. ההיסטוריונים בני זמננו חלוקים: אן קרי מדגישה שהנרי פעל לפי כללי זמנו; איאן מורטימר רואה כאן את האכזריות שאפיינה את כל דרכו.

אחרי הקרב

שדה של מתים ושמה של טירה

בין ההרוגים הצרפתים היו הקונסטבל ושלושה דוכסים; בין השבויים, הדוכסים של אורליאן ובורבון והמרשל בוסיקו, שמת בשבי באנגליה ב־1421. שארל, דוכס אורליאן, הוחזק בשבי עשרים וחמש שנה, ובטירות אנגליות הפך לאחד המשוררים הצרפתים הגדולים של דורו.

אחרי הקרב שאל הנרי מה שמה של הטירה הקרובה. ״אז׳נקור״, השיבו. לפי וורן הכריז המלך שכל קרב צריך להיקרא על שם המבצר הקרוב ביותר למקום שבו נערך. ארבעה ימים אחר כך הגיע הצבא לקאלה, וב־23 בנובמבר קיבלה לונדון את מלכה בתהלוכות חגיגיות.

מה מספרים המקורות

מקור: נער בצבא הצרפתי זוכר את הבוץ

״המקום היה צר, נוח מאוד לאנגלים ולעומת זאת הרסני מאוד לצרפתים, כי הצרפתים האמורים היו כל הלילה על סוסיהם, וירד גשם, והנערים, הסייסים ואחרים, כשהובילו את הסוסים הלוך ושוב, שברו את הקרקע, שהייתה כה רכה שהסוסים בקושי יכלו לחלץ את רגליהם מן האדמה.״

וורן היה כבן 15 באז׳נקור, בצבא הצרפתי. הוא כתב עשרות שנים אחר כך, כאביר בשירות בורגונדיה, והעתיק הרבה ממונסטרלה ומזיכרונותיו של ז׳אן לה פבר, כרוז שצעד עם האנגלים.

• וורן אומר שהיה שם. למה עדיין צריך להיזהר? הוא היה נער בצבא עצום, כתב עשרים וחמש שנה ויותר אחר כך, והעתיק חלק גדול מהתיאור. ״הייתי שם״ אינו הופך כל שורה לזיכרון.
• את מי מאשים הקטע הזה בתבוסה? את הקרקע, את הגשם ואת הסייסים, לא את האצילים הצרפתים. בכתיבה לקוראים בני אצולה הוא מסביר תבוסה מבישה בדברים שאיש לא שלט בהם. הפרט כנראה נכון; מה להדגיש, זו בחירה שלו.

מקור: בורגונדי מסביר את הטבח

״לכן ציווה להכריז מיד בתרועת חצוצרה שכל אחד ימית את שבוייו, כדי שלא יסייעו לאויב אם הקרב יתחדש. הדבר הביא לטבח מיידי וכללי בשבויים הצרפתים, שנגרם בשל התנהגותם המבישה של רובינה דה בורנונוויל, איזמבר ד׳אז׳נקור והאחרים...״

מונסטרלה, פקיד בשירות בורגונדיה בקמברה, לא היה בקרב; הוא כתב בשנות ה־40 של המאה ה־15, כהמשך לפרואסאר. לפי סיפורו, הפקודה ניתנה כשהגיעה הידיעה שהצרפתים בוזזים את המטען של הנרי, בשעה שכוחות צרפתיים התקבצו מחדש במישור.

• את מי מאשים מונסטרלה בהרג השבויים? לא את הנרי, אלא שלושה אצילים צרפתים והאיכרים שלהם, שבזזו את המטען. הפקודה של הנרי נראית כאמצעי זהירות סביר.
• למה כותב בורגונדי ינהג בעדינות במלך אנגלי? אדוניו הבורגונדים היו בעלי בריתה של אנגליה עד 1435, והדוכס עצמו כלא את הבוזזים. קומץ אנשים שהפרו משמעת היו שעיר לעזאזל נוח.
• וורן מספר על אותו רגע אחרת. במה? הוא מאשים את המאסף הצרפתי שהתארגן מחדש, ״החבורה הארורה הזאת״, וקורא להרג ״דבר מעורר רחמים ביותר״. איש מהשניים אינו מגנה את הנרי.

מקור: ״חבורת אחים״ של שייקספיר

וסטמורלנד: ״הלוואי שהיו כאן עכשיו / ולו עשרת אלפים מאלה שבאנגליה / שאינם עובדים היום!״

המלך הנרי: ״אנחנו המעטים, המעטים המאושרים, חבורת אחים.״

שייקספיר כתב את המחזה ב־1599, 184 שנה אחרי הקרב, על פי הכרוניקה של רפאל הולינסהד, לקהל לונדוני בזמן מלחמה בספרד.

• האם הנרי אמר את המילים האלה? לא. הנאום הוא שירה של שייקספיר. הנרי אכן נאם לפני צבאו, אבל איש לא רשם את מילותיו; וורן מוסר רק את תוכנן.
• יש בתמונה הזאת משהו היסטורי? המשאלה לעוד אנשים. ב״מעשי הנרי החמישי״ סר וולטר הנגרפורד מייחל לעוד עשרת אלפים קשתים, והנרי נוזף בו: אלוהים יכול לנצח גם במעטים האלה. שייקספיר נתן את המשאלה לרוזן וסטמורלנד, שכלל לא היה בצרפת.
• למה הנאום חשוב גם אחר כך? כי כל דור כתב אותו מחדש למלחמה שלו. סרטו של לורנס אוליבייה, ״הנרי החמישי״, צולם כשבעלות הברית התכוננו לנחות בצרפת ויצא ב־1944, והוקדש לקומנדו ולצנחנים.

מיתוס

תנועת ה־V המעליבה באה מהקשתים האנגלים באז׳נקור, שנופפו באצבעות שהצרפתים איימו לקטוע.

האמת

הבסיס היחיד הוא שורה אצל וורן: הצרפתים, אמר הנרי לאנשיו, מתרברבים ״שיקטעו שלוש אצבעות מהיד הימנית של כל הקשתים שייפלו בשבי״. שלוש אצבעות, לא שתיים, ואף מקור אינו מזכיר תנועה. כפי שראינו בשיעור על קרסי, העדות הוודאית הראשונה לעלבון הזה היא סרט מ־1901.

הראיות

ז׳אן דה וורן, בתרגום הארדי (1887), כרך 2, עמ׳ 203; קרי (2005).

יורש צרפת

1416–1419

נורמנדי, עיר אחר עיר

אז׳נקור לא הקנה להנרי אדמה, אבל הקנה לו כסף ותמיכה בבית, וצרפת שרבים ממנהיגיה מתים או שבויים. באוגוסט 1417 נחת בנורמנדי כדי להישאר. העיר קן נכבשה בסערה בספטמבר, ועיר אחר עיר נכנעה.

רואן, בירת נורמנדי, החזיקה מעמד מקיץ 1418 עד החורף. כשהמזון אזל גירשה העיר את ״הפיות המיותרים״: העניים, הזקנים, הנשים והילדים. הנרי לא הניח להם לעבור, והם גוועו ברעב בתעלה שלמרגלות החומות, כפי שראה ותיאר משורר־חייל אנגלי, ג׳ון פייג׳. בחג המולד, מספר פייג׳, הרשה הנרי להאכיל אותם. רואן נכנעה בינואר 1419.

1418–1419

רצח על הגשר

מלחמת האזרחים בצרפת עשתה עכשיו את עבודתו של הנרי. במאי 1418 כבשו הבורגונדים את פריז וטבחו בארמניאקים שבה; בנו היחיד של המלך שנותר בחיים, הדופן שארל בן ה־15, נמלט דרומה. בספטמבר 1419 נפגש הדופן עם ז׳אן ללא חת על גשר במונטרו, כדי להשלים ביניהם ולהתאחד נגד האנגלים. באמצע הפגישה הכו אנשי הדופן את הדוכס בגרזן והרגו אותו. שתים עשרה שנה אחרי רצח לואי מאורליאן, נקמו הארמניאקים.

הדוכס החדש של בורגונדיה, פיליפ הטוב, פנה לאנגליה.

נקודת החלטה

אתם הנרי החמישי.

אביב 1420, בטרואה

נורמנדי בידיכם. פיליפ מבורגונדיה, שרוצה נקמה בדופן, הצטרף אליכם, והוא שולט בפריז ובחצר. המלכה איזבו מדברת בשם שארל השישי, שחולה מכדי למשול.

הם מציעים יותר משהוצע אי פעם למלך אנגלי: שארל השישי יישאר מלך עד מותו, אבל אתם תמשלו בצרפת כעוצר, תישאו את בתו קתרין ותירשו את כתרו. הדופן ינושל בגלל הרצח במונטרו.

אבל הדופן חי, מחזיק ברוב צרפת שמדרום ללואר, ויש לו צבא, ובו חיילים סקוטים.

מה אתם עושים?

• לקבל: להיות יורש צרפת ועוצרה, ולשאת את קתרין תזכו בכתר צרפת בחוזה, לא רק בכיבוש, ובורגונדיה ופריז לצדכם. אבל החוזה הופך את חצי צרפת של הדופן לאויבת שלכם: עכשיו עליכם לכבוש גם אותה.
• להסתפק בנורמנדי ובאקוויטניה בריבונות מלאה זו הייתה המטרה האנגלית הישנה, וייתכן שהצרפתים היו מסכימים. תשמרו על מה שבידכם. אבל תוותרו על התביעה לכתר, הסיבה לכל המלחמה.
• לא לחתום על דבר, ולהמשיך לכבוש עיר אחר עיר ידיכם יישארו חופשיות, אבל בלי חוזה כל עיר תיכבש בכוח, ובורגונדיה, בעלת ברית לא אמינה, עלולה להחליף צד שוב.

מה קרה בפועל

לקבל: להיות יורש צרפת ועוצרה, ולשאת את קתרין

הנרי קיבל. הסכם טרואה נחתם ב־21 במאי 1420. ב־2 ביוני נשא הנרי לאישה את קתרין מוולואה בטרואה, ובדצמבר רכב לפריז לצד שארל השישי. שני הכתרים יתאחדו בידי אדם אחד, אבל כל ממלכה תשמור על חוקיה: מלוכה כפולה.

בעיני הנרי, החוזה הכתיר את תביעתו: באז׳נקור, האמין, הראה אלוהים עם מי הצדק. כריסטופר אולמנד רואה בו את שיא מדיניותו; אחרים רואים בו צעד יומרני מדי, שכבל את אנגליה לכיבוש שאר צרפת מול יריב חי, והיה תלוי בכך שהנרי יחיה מספיק זמן כדי לאכוף אותו.

1420–1422

יורש שלא מלך

המלחמה נמשכה. במרץ 1421 הרג צבא צרפתי־סקוטי את אחיו של הנרי, תומאס, דוכס קלרנס, בבוז׳ה. הנרי חזר וצר על העיר מו, מזרחית לפריז; בדצמבר ילדה המלכה קתרין באנגליה בן, הנרי.

במצור על מו חלה הנרי, כנראה בדיזנטריה, המחלה שרדפה את צבאו מאז ארפלר. הוא מת בונסן ב־31 באוגוסט 1422, בטרם מלאו לו 36. שבעה שבועות אחר כך מת גם שארל השישי. הנרי היה יורש צרפת שנתיים, ומעולם לא מלך בה. לפי הסכם טרואה, המלך החדש של שתי הממלכות היה תינוק שעוד לא מלאה לו שנה.

לאן הוביל אז׳נקור

• 1415 ארפלר ואז׳נקור. צרפת מאבדת חלק גדול מאצולתה.
• 1417–1419 הנרי כובש את נורמנדי במצורים, ורואן נופלת.
• 1419 ז׳אן ללא חת נרצח במונטרו; בורגונדיה מצטרפת לאנגליה.
• 1420 הסכם טרואה: הנרי הופך ליורש צרפת ולעוצר שלה, ונושא את קתרין.
• 1422 הנרי החמישי מת באוגוסט, שארל השישי באוקטובר. התינוק הנרי השישי מוכרז מלך שתי הממלכות; בדרום מכריז הדופן על עצמו כשארל השביעי.
• 1429–1453 ז׳אן ד׳ארק, הכתרת שארל השביעי ואובדן הכול חוץ מקאלה: השיעור הבא.
• 1599 ״הנרי החמישי״ של שייקספיר נותן לקרב את הצורה שרוב האנשים זוכרים עד היום.

נס, או חשבון?

האם אז׳נקור היה ניצחון של מעטים מול רבים, ואיזה מין מלך היה הנרי?

• אן קרי, ״אז׳נקור: היסטוריה חדשה״ (2005) רשומות התשלום מראות כ־9,000 אנגלים מול לא יותר מ־12,000 צרפתים. ״נס המעטים״ נולד אצל כרוניקנים שהיו זקוקים לאלוהים, או למזל רע, כדי להסביר את התוצאה. התוכנית הצרפתית הייתה טובה; הצפיפות, הבוץ והאצילים המסוכסכים הרסו אותה.
• קליפורד רוג׳רס (2005, 2008) וג׳ולייט בארקר (2005) הרשומות כוללות אנשים שחלו, מתו או נשארו בחילות מצב, ומשמיטות את המשרתים החמושים הצרפתים. האנגלים היו כנראה כ־6,000; רוג׳רס מעריך את הצרפתים ב־24,000 ויותר, פי ארבעה, ובארקר, שסומכת על וורן, בכ־36,000, פי שישה. רוג׳רס מוסיף שהנרי רצה בקרב: הוא יצא מארפלר כדי להזמין את משפט האל.
• איאן מורטימר, ״1415״ (2009) הסתכלו מעבר לקרב, על השנה כולה: מלך שהניעו ודאות דתית והצורך להוכיח את זכותה של משפחתו למלוך, ושלא היסס לתלות, לשרוף ולהרעיב כשהדבר שירת אותו. מעריציו, כמו ההיסטוריון ק. ב. מקפרלן, קראו לו פעם האיש הגדול ביותר שמשל באנגליה.

אפילו השדה עצמו שנוי עכשיו במחלוקת. ארכאולוגים מצאו מעט להפליא במקום המסורתי, וטים סאתרלנד ומייקל ליווינגסטון טענו שהקרב התחולל מעט דרומה ומערבה. איש עדיין אינו יודע בוודאות היכן בדיוק נלחמו באז׳נקור.

מה אתם יודעים עכשיו?

שאלה לבדיקה

באיזו שיטה השתמשו שארל החמישי ודי גקלן נגד האנגלים אחרי 1369?

התשובה: הימנעות מקרב פתוח וכיבוש מחדש של טירות וערים, אחת אחת. נכון. הם הניחו לפשיטות האנגליות לשרוף ולהתעייף, ובינתיים החזירו את הארץ. עד 1380 נותרו לאנגליה מעט יותר מקאלה וחוף גסקוניה.

שאלה לבדיקה

מה החליש את צרפת יותר מכול בשנים שלפני 1415?

התשובה: שיגעונו של שארל השישי ומלחמת האזרחים בין הארמניאקים לבורגונדים. נכון. מלך שאינו יכול למשול השאיר את השלטון לקרוביו, ומאז רצח לואי מאורליאן ב־1407 נלחמו שתי המפלגות זו בזו, ושתיהן ביקשו עזרה מאנגליה.

שאלה לבדיקה

איך מעריכים היסטוריונים היום את המספרים של הכרוניקנים, כמו 60,000 הצרפתים מול כ־6,000 האנגלים של ״מעשי הנרי החמישי״?

התשובה: הם גבוהים בהרבה מדי; אומדנים מודרניים של הצרפתים נעים בין כ־12,000 ל־36,000. נכון. הכרוניקנים העריכו לפי מראה עיניים וניפחו את המספרים. היסטוריונים בני זמננו מעמידים את הצרפתים על כ־12,000 (אן קרי, לפי רשומות), 24,000 (רוג׳רס) או 36,000 (בארקר, בעקבות וורן).

שאלה לבדיקה

את מי האשים הכרוניקן הבורגונדי מונסטרלה בהרג השבויים הצרפתים?

התשובה: את האצילים הצרפתים שבזזו את המטען האנגלי. נכון. בעיניו ״התנהגותם המבישה״ של רובינה דה בורנונוויל, איזמבר ד׳אז׳נקור וחבריהם גרמה לטבח, ודוכס בורגונדיה אף כלא אותם.

שאלה לבדיקה

מה נכון לגבי הנאום ״חבורת אחים״?

התשובה: שייקספיר כתב אותו ב־1599; המילים של הנרי עצמו לא נשמרו. נכון. הנרי נאם, אבל הכרוניקנים מוסרים רק את תוכן דבריו. הנאום המפורסם הוא שירה של שייקספיר, 184 שנה אחרי הקרב.

שאלה לבדיקה

מה נתן הסכם טרואה להנרי החמישי?

התשובה: את הזכות לרשת את כתר צרפת במות שארל השישי, את העוצרות ואת ידה של קתרין. נכון. שארל השישי נשאר מלך לכל ימי חייו, והדופן נושל. אבל הנרי מת שבעה שבועות לפני שארל, ולא מלך בצרפת מעולם.

מונחים

• קשת ארוכה קשת מעץ טקסוס, בערך בגובה אדם. קשת מאומן ירה אולי עשרה חצים מכוונים בדקה. בצבאות אנגליה של התקופה היו הרבה יותר קשתים מלוחמים משוריינים.
• לוחם משוריין חייל בשריון לוחות מלא, אביר או נושא כלים. באז׳נקור נלחמו רוב הלוחמים המשוריינים, משני הצדדים, רגלית.
• גוש בלשון ימי הביניים, ״battle״ היה חטיבה של צבא. צבאות נערכו בדרך כלל בשלושה גושים: חיל החלוץ, הגוש המרכזי והמאסף.
• קונסטבל מפקד צבא המלך בצרפת, המשרה הצבאית הבכירה בממלכה. ב־1415 החזיק בה שארל ד׳אלברה.
• דופן התואר של בנו הבכור ויורשו של מלך צרפת. מ־1417 היה הדופן שארל, לימים שארל השביעי.
• ארמניאקים המפלגה של משפחת לואי מאורליאן אחרי הירצחו ב־1407, שנקראה על שם מנהיגה החזק, ברנאר, רוזן ארמניאק. היא שלטה בפריז ובחצר מ־1413 עד 1418.
• בורגונדים המפלגה של דוכסי בורגונדיה, ז׳אן ללא חת ובנו פיליפ הטוב, ששלטו גם בחלק גדול מארצות השפלה. מ־1419 היו בעלי בריתה של אנגליה.
• כופר המחיר ששולם כדי לשחרר שבוי מלחמה. אציל שבוי יכול היה להיות שווה הון לאיש שלכד אותו, ולכן אבירים השתדלו ללכוד זה את זה, לא להרוג.
• כרוז פקיד שהכיר כל סמל אצולה. הכרוזים נשאו שדרים בין הצבאות, ואחרי קרב זיהו וספרו את המתים מבני האצולה.
• דיזנטריה דלקת מעיים שמתפשטת במים ובמזון מזוהמים; בימי הנרי קראו לה ״השלשול הדמי״. במלחמות ימי הביניים היא הרגה לעתים קרובות יותר חיילים מהקרבות.
• מלוכה כפולה שתי ממלכות תחת מלך אחד, וכל אחת שומרת על חוקיה. זו הייתה תוכנית הסכם טרואה לאנגליה ולצרפת.
• בית לנקסטר ענף של בית המלוכה האנגלי, צאצאי ג׳ון מגונט, דוכס לנקסטר ובנו של אדוארד השלישי. שלט באנגליה מ־1399 עד 1461: הנרי הרביעי, הנרי החמישי והנרי השישי.
• פלסטף דמות בדיונית במחזות של שייקספיר, חבר שתיין של הנסיך הל בפונדקים.
• טיטו ליוויו פרולוביזי כותב לטיני שכתב את הביוגרפיה הראשונה של הנרי החמישי.
• ג׳ון ברדמור מנתח שתיאר בעצמו את הניתוח לשליפת חץ מליד אפו של הנסיך הנרי, בחיבור לטיני.
• שרוסברי מקום קרב באנגליה, ביולי 1403. שם נפגע הנסיך הנרי בחץ בפניו.
• אווין גלינדור מנהיג המרד הוולשי נגד המלך הנרי הרביעי.
• משפחת פרסי משפחת אצילים רבת עוצמה, שמרדה במלך הנרי הרביעי.
• לולארדים תנועה דתית באנגליה של מתנגדי הכנסייה. המלך הנרי החמישי דיכא את מרדם בתוך פחות משנה.
• קתרין מוולואה בתו של שארל השישי, מלך צרפת. הנרי החמישי נשא אותה ב־1420.
• שארל השישי מלך צרפת שסבל מהתקפי שיגעון במשך כשלושים שנה, ולא יכול היה למשול.
• שארל, דוכס אורליאן דוכס שנשבה בקרב ונכלא באנגליה כעשרים וחמש שנה. שם הפך לאחד המשוררים הצרפתיים הגדולים של דורו.
• ז׳אן ללא חת דוכס בורגונדיה. שכר רוצחים שהרגו את בן דודו לואי ב־1407, ונרצח ב־1419.
• פיליפ הטוב הדוכס החדש של בורגונדיה, אחרי שז׳אן ללא חת נרצח. פנה לאנגליה ורצה נקמה בדופן.
• ארפלר נמל בשפך הסן בצפון צרפת. הנרי החמישי כבש אותו אחרי מצור של חמישה שבועות.
• קאלה מבצר אנגלי לחוף התעלה, כמאתיים קילומטר צפון־מזרחית לארפלר.
• רואן בירת נורמנדי. החזיקה מעמד מול הנרי החמישי עד ינואר 1419, כשהמזון אזל בה.
• בלאנשטאק מעבר בנהר הסום, שבו חצה אדוארד השלישי את הנהר לפני קרסי.
• מזונסל מקום שבו חנו האנגלים בלילה שלפני הקרב, בגשם ובשקט.
• קרסי קרב גדול בצפון צרפת. הצרפתים הפסידו בו לאנגלים, ומאז למדו לא לתת להם קרב פתוח.
• פואטייה קרב בצרפת, שבו נשבה מלך צרפת בידי האנגלים. הצרפתים למדו ממנו לקח קשה.
• ברטראן די גקלן מפקדו של שארל החמישי. בתקופתו לא נתנו הצרפתים לאנגלים קרב פתוח, וכבשו בחזרה ערים וטירות.
• הסכם טרואה הסכם שנחתם ב־1420. לפיו ישא הנרי החמישי את קתרין וירש את כתר צרפת.
• מונטרו עיר בצרפת. על גשר בה נרצח ז׳אן ללא חת ב־1419.
• מונסטרלה כרוניקן בורגונדי שכתב בהמשך לפרואסאר. הוא לא היה בקרב אז׳נקור.
• וורן כרוניקן שהיה בן כ־15 בקרב, בצד הצרפתי, וכתב עשרות שנים אחריו.
• ג׳ון פייג׳ משורר־חייל אנגלי שתיאר את הגולים ברעב בחפיר שמתחת לחומות רואן.

מקורות

• Gesta Henrici Quinti: The Deeds of Henry the Fifth, ed. and trans. Frank Taylor and John S. Roskell (Oxford: Clarendon Press, 1975); written by a royal chaplain with the army, 1416–17
• Henrici Quinti, Angliae Regis, Gesta, ed. Benjamin Williams (London: English Historical Society, 1850): the Latin text of the Gesta
• Jean de Waurin, A Collection of the Chronicles and Ancient Histories of Great Britain, now called England, vol. 2 (1399–1422), trans. William Hardy and Edward L. C. P. Hardy, Rolls Series 40 (London, 1887), pp. 180–216 (the 1415 campaign)
• Enguerrand de Monstrelet, The Chronicles of Enguerrand de Monstrelet, trans. Thomas Johnes (London, 1809–10): the Agincourt campaign
• Jean Le Fèvre de Saint-Rémy, Chronique, ed. François Morand, 2 vols (Paris: Société de l’histoire de France, 1876–81)
• Chronique du Religieux de Saint-Denys, ed. and trans. L. Bellaguet, 6 vols (Paris, 1839–52)
• John Page, The Siege of Rouen (c. 1419), in The Historical Collections of a Citizen of London in the Fifteenth Century, ed. James Gairdner (London: Camden Society, 1876)
• William Shakespeare, The Life of King Henry the Fifth (1599), act 4, scene 3
• Treaty of Troyes, ratification of 21 May 1420. Archives nationales, Paris, AE/III/254
• Anne Curry, Agincourt: A New History (Stroud: Tempus, 2005)
• Anne Curry, The Battle of Agincourt: Sources and Interpretations (Woodbridge: Boydell Press, 2000)
• Juliet Barker, Agincourt: The King, the Campaign, the Battle (London: Little, Brown, 2005)
• Clifford J. Rogers, ‘The Battle of Agincourt’, in L. J. Andrew Villalon and Donald J. Kagay (eds), The Hundred Years War (Part II): Different Vistas (Leiden: Brill, 2008)
• Clifford J. Rogers, ‘Henry V’s Military Strategy in 1415’, in L. J. Andrew Villalon and Donald J. Kagay (eds), The Hundred Years War: A Wider Focus (Leiden: Brill, 2005)
• Christopher Allmand, Henry V (London: Methuen, 1992; new edn, New Haven: Yale University Press, 1997)
• Jonathan Sumption, The Hundred Years War IV: Cursed Kings (London: Faber & Faber, 2015)
• Ian Mortimer, 1415: Henry V’s Year of Glory (London: Bodley Head, 2009)
• John Keegan, The Face of Battle (London: Jonathan Cape, 1976), ch. 2
• Christopher Phillpotts, ‘The French Plan of Battle during the Agincourt Campaign’, English Historical Review 99 (1984), 59–66
• S. J. Lang, ‘John Bradmore and his Book Philomena’, Social History of Medicine 5 (1992), 121–30
• Tim Sutherland, ‘The Battle of Agincourt: An Alternative Location?’, Journal of Conflict Archaeology 1 (2005)
• R. C. Famiglietti, Royal Intrigue: Crisis at the Court of Charles VI, 1392–1420 (New York: AMS Press, 1986)
• K. B. McFarlane, Lancastrian Kings and Lollard Knights (Oxford: Clarendon Press, 1972)
• Michael Livingston, ‘A Battle Is Its Ground: Conflict Analysis and a Case Study of Agincourt, 1415’, Journal of Medieval Military History 21 (2023)

קרדיט תמונות

• קרב אז׳נקור, מיניאטורה בקיצור הכרוניקה של אנגרן דה מונסטרלה, בערך 1470–1480. הספרייה הלאומית של צרפת, Français 2680, דף 208 · Public domain · דף המקור
• הנרי החמישי, צייר לא ידוע, סוף המאה ה־16 או תחילת המאה ה־17. הגלריה הלאומית לדיוקנאות, לונדון (NPG 545) · Public domain · דף המקור
• נשף הבוערים, מאת אמן הפרואסאר של הארלי (אולי פיליפ דה מזרול), בערך 1470–1472, בכרוניקות של ז׳אן פרואסאר. הספרייה הבריטית, Harley MS 4380 · Public domain · דף המקור
• שארל השישי ופייר סלמון, ״הדיאלוגים של פייר סלמון״, אמן המזרין, בערך 1409. הספרייה הלאומית של צרפת, Français 23279, דף 53 · Public domain · דף המקור
• שדה הקרב של אז׳נקור מהמגדל במזונסל, מרץ 2026. צילום: Patrimoine7vallees · CC BY-SA 4.0 · דף המקור
• אשרור הסכם טרואה, 21 במאי 1420. הארכיון הלאומי של צרפת, פריז, AE/III/254 · Public domain · דף המקור