אוקטביאנוס מול אנטוניוס וקלאופטרה: אקטיום

נער ושם

צהריים, ורוח מן הים

ב־2 בספטמבר 31 לפנה״ס, מול חופי מערב יוון. בצהריים קמה רוח מצפון־מערב, ושישים ספינות בעורף אחד הציים מניפות פתאום מפרשים.

אלה הספינות של קלאופטרה. הן חוצות את הקרב ובורחות דרומה. ספינה קטנה יותר יוצאת בעקבותיהן, ועליה מרקוס אנטוניוס, שהיה פעם יד ימינו של קיסר ואדון המזרח הרומי.

מן הצי השני צופה בהן איש בן 31. שלוש־עשרה שנה קודם לכן היה סטודנט חולני בן 18, וכל מה שהיה לו הוא שמו של אדם מת. איך הגיע עד הלום?

רקע · מרץ 44 לפנה״ס

המכתב באפולוניה

גאיוס אוקטביוס בן 18, רזה ולעיתים קרובות חולה. הוא לומד באפולוניה, מעבר לים האדריאטי, באלבניה של היום, ומחכה להצטרף למלחמה של יוליוס קיסר, אחיה של סבתו, בפרתיה. איתו חברו מרקוס אגריפה, בן למשפחה שאיש לא שמע עליה.

במרץ 44 לפנה״ס מגיע מכתב מאמו: קיסר נרצח בידי סנאטורים, כפי שראינו בשיעור הקודם. ואז ידיעה נוספת: הצוואה של קיסר מאמצת את אוקטביוס כבנו, ומורישה לו שלושה רבעים מהונו, ואת שמו.

אוקטביאנוס, לימים אוגוסטוס

נער בן 18 שלא היה לו דבר מלבד שם. הוא האריך ימים יותר מכל יריביו והפך את הרפובליקה למלוכה, ובאותה נשימה הכריז שהשיב אותה על כנה.

• נולד: 23 בספטמבר 63 לפנה״ס, רומא, על הפלטינוס
• נפטר: 19 באוגוסט 14 לספירה, נולה שבקמפניה, ממחלה, בגיל 75
• ניצחונות: מוטינה, 43 לפנה״ס (עם הקונסולים); פיליפי, 42 לפנה״ס (בעיקר ניצחונו של אנטוניוס); נאולוכוס, 36 לפנה״ס (ניצחונו של אגריפה); אקטיום, 31 לפנה״ס (בפיקוד אגריפה); אלכסנדריה, 30 לפנה״ס
• כישלונות: הקרב הראשון בפיליפי, 42 לפנה״ס (מחנהו נכבש); קרבות ים נגד סקסטוס פומפיוס, 38 ו־36 לפנה״ס

״מאז אותה עת עמדתי מעל כולם בסמכות, אבל כוח לא היה לי יותר מאשר לעמיתיי בכל משרה.״

נקודת החלטה

אתם גאיוס אוקטביוס, בן 18.

אפריל 44 לפנה״ס, דרום איטליה, ימים ספורים אחרי שחציתם את הים מאפולוניה

הצוואה הופכת אתכם לבנו של קיסר. אבל הסנאט חנן את רוצחיו. מרקוס אנטוניוס, הקונסול והקצין הוותיק של קיסר, מחזיק בכתביו ובכספו של קיסר, ומתייחס אליכם כאל ילד.

הוותיקים של קיסר והמון העיר אהבו אותו, והם זועמים. אין לכם משרה, אין צבא ואין ניסיון. אביכם החורג, קונסול לשעבר, מייעץ לכם לוותר על השם.

מה אתם עושים?

• לוותר על השם ולחיות כאזרח פרטי עשיר כנראה בטוח לזמן מה. אבל הוותיקים יחפשו להם מנהיג אחר, ומי שנקרא פעם יורשו של קיסר יישאר חשוד בעיני כל שליט.
• לקבל את הכסף, אבל להתרחק מפוליטיקה תהיו עשירים לזמן מה. אבל אנטוניוס שולט בכספי קיסר, ויורש בלי כוח אינו יכול אפילו לגבות את ירושתו.
• לקבל את השם ולצעוד מיד על רומא עם החיילים שמריעים לכם החיילים אולי יילכו אחרי בנו של קיסר. אבל עם כוח קטן תפתחו במלחמת אזרחים נגד קונסול מכהן, והסנאט עלול להכריז עליכם אויב הציבור בתוך שבועות.
• לקבל את השם, לתבוע את הירושה בחוק ברומא ולשלם לעם מכיסכם את מתנות קיסר תזכו בהמון ובאהדת הוותיקים בלי להפר את החוק. אבל תהפכו את אנטוניוס לאויב, ותזדקקו לכסף שאין לכם.

מה קרה בפועל

לקבל את השם, לתבוע את הירושה בחוק ברומא ולשלם לעם מכיסכם את מתנות קיסר

הוא קיבל את הירושה ואת השם גאיוס יוליוס קיסר, ״למרות ספקותיה של אמו והתנגדותו הנחרצת של אביו החורג״, כותב סווטוניוס. אוקטביאנוס מכר מרכושו כדי לשלם לכל אזרח את 300 הססטרטיים שהבטיחה הצוואה. עד הסתיו גייס צבא פרטי מוותיקי קיסר, בניגוד לחוק, ושניים מהלגיונות של אנטוניוס עברו לצדו.

השם ״קיסר״ היה שווה יותר מכל משרה: חיילים הלכו אחריו. ויתור היה הופך אותו לאיש שאין לו כלום. רונלד סיים ראה כאן שאפתנות קרה מן ההתחלה; אדריאן גולדסוורתי מדגיש את הסיכון: בגיל 18 הוא הימר על חייו בשביל שם.

44–43 לפנה״ס

קונסול בגיל תשע־עשרה

קיקרו, הנואם הגדול של רומא, בטוח שיוכל לנצל את הצעיר נגד אנטוניוס. בנאומים שנודעו בשם ״הפיליפיקות״ הוא מכנה את אנטוניוס אויב הציבור, והסנאט מעניק לאוקטביאנוס פיקוד חוקי על צבאו.

באפריל 43, במוטינה שבצפון איטליה, אנטוניוס מובס ונסוג אל מעבר לאלפים. שני הקונסולים נפלו, ועכשיו הסנאט מנסה להיפטר מן הצעיר. אוקטביאנוס צועד עם לגיונותיו על רומא, ובאוגוסט 43, עוד לפני גיל עשרים, הוא נבחר לקונסול.

שלושה אנשים ורשימה

נובמבר–דצמבר 43 לפנה״ס

שלושה על אי בנהר

במקום להילחם באנטוניוס, אוקטביאנוס מתחבר אליו. על אי בנהר ליד בונוניה (בולוניה) הוא נפגש עם אנטוניוס ועם לפידוס, מפקד הלגיונות בדרום גאליה ובספרד.

בניגוד להסכם הפרטי של קיסר, פומפיוס וקראסוס ב־60 לפנה״ס, הפעם הכול רשמי: ב־27 בנובמבר 43 חוק של העם הופך את השלושה לטריומווירט חוקי ״להסדרת המדינה״, לחמש שנים, עם סמכות לחוקק ולמנות בעלי משרות.

המעשה הראשון שלהם הוא פרוסקריפציה: מאות סנאטורים וכאלפיים בני מעמד הפרשים נכתבים ברשימות. אנטוניוס דורש את קיקרו. ב־7 בדצמבר חיילים משיגים אותו ליד הווילה שלו בפורמיה והורגים אותו; ראשו ויד ימינו מוצגים בפורום.

מרקוס אנטוניוס

הקצין הטוב ביותר של קיסר והמנצח האמיתי בפיליפי, שהימר בכל המזרח הרומי על הברית עם מצרים, והפסיד.

• נולד: 14 בינואר 83 לפנה״ס (או 86), רומא
• נפטר: 1 באוגוסט 30 לפנה״ס, אלכסנדריה, דקר את עצמו אחרי ידיעה כוזבת שקלאופטרה מתה, ומת בזרועותיה
• ניצחונות: פרסלוס, 48 לפנה״ס (האגף השמאלי של קיסר); פיליפי, 42 לפנה״ס; ארמניה, 34 לפנה״ס
• כישלונות: מוטינה, 43 לפנה״ס; המסע נגד פרתיה, 36 לפנה״ס; אקטיום, 31 לפנה״ס; אלכסנדריה, 30 לפנה״ס

״הוא היה למפורסם שבבני האדם, זכה בכוח הגדול ביותר, ועכשיו הובס לא בבושת: רומאי בידי רומאי.״

פיליפי: מי מול מי

אוקטובר 42 לפנה״ס: שני קרבות בהפרש של כשלושה שבועות

המישור שממערב לפיליפי, במזרח מקדוניה (צפון יוון של היום)

הטריומווירים

• מפקדים: מרקוס אנטוניוס, אוקטביאנוס (חולה רוב המערכה)
• כוחות: 19 לגיונות מלאים, 13,000 פרשים (אפיאנוס); אולי 50,000–100,000 איש (אומדן מודרני)
• אבדות: פי שניים ויותר מאבדות הליברטורים, בקרב הראשון (מסאלה, קצין של ברוטוס, אצל פלוטרכוס)

אפיאנוס נותן לשני הצדדים 19 לגיונות ואומר שלגיונות הטריומווירים היו מלאים; חוקרים מודרניים מפקפקים בכך שלגיון כלשהו ב־42 לפנה״ס היה מלא.

הליברטורים, ״משחררי״ רומא

• מפקדים: מרקוס יוניוס ברוטוס, גאיוס קסיוס לונגינוס
• כוחות: 17 או 19 לגיונות (מספריו סותרים), כ־80,000 רגלים, 20,000 פרשים (אפיאנוס); בערך כמו הטריומווירים (אומדן מודרני)
• אבדות: 8,000 בקרב הראשון, כולל משרתי המחנה (פלוטרכוס); למחרת הקרב השני נותרו עם ברוטוס פחות מארבעה לגיונות מלאים (אפיאנוס)

התוצאה: ניצחון לטריומווירים, בשני סיבובים. קסיוס וברוטוס שמו קץ לחייהם, ורוב חייליהם עברו לצד המנצחים.

כל המספרים באים מאנשי מפלגה או מאפיאנוס, שכתב כמאתיים שנה אחר כך. את האבדות אי אפשר לבדוק.

הקרבות בפיליפי

ספטמבר–אוקטובר 42 לפנה״ס

בספטמבר 42 לפנה״ס, בפיליפי, על הוויה אגנטיה, עומדים זה מול זה הליברטורים, ״משחררי״ רומא: ברוטוס וקסיוס, על שתי גבעות עם הצי והאספקה מאחוריהם. הטריומווירים, אנטוניוס ואוקטביאנוס, חונים במישור הפתוח, וחסר להם מזון.

המיקומים לפי השחזור המסורתי, על פי תיאורו של אפיאנוס (מלחמות האזרחים 4.105–131) והסקרים של פ. קולאר וי. קרומאייר: הליברטורים על שתי גבעות משני צדי הוויה אגנטיה, כשלושה ק״מ ממערב לפיליפי, והטריומווירים במישור הפתוח. החוקרים ק. ג׳. בוטרה ומ. סירס (2017) ממקמים את המחנות דווקא בדרום־מזרח המישור. הביצה יובשה מאז. המיקומים ואורכי הקווים סכמטיים.

שלבי הקרב

• גבעות מול מישור ברוטוס וקסיוס מחזיקים בשתי גבעות משני צדי הוויה אגנטיה, מחוברות בחומה, והצי והאספקה מאחוריהם. אנטוניוס ואוקטביאנוס חונים במישור הפתוח, וחסר להם מזון. הליברטורים צריכים רק לחכות.
• סוללה בתוך הביצה במשך כעשרה ימים בונים אנשי אנטוניוס בחשאי סוללה בתוך הביצה, כדי לעקוף את קסיוס ולנתק אותו מן הים. קסיוס מגלה זאת ובונה חומת חסימה.
• אגף אחד מנצח, אגף אחד מפסיד בתחילת אוקטובר אנטוניוס מסתער על החומה ועל המחנה של קסיוס. באותה שעה אנשי ברוטוס, בלי פקודה, פורצים למחנה של אוקטביאנוס. קסיוס רואה רק את תבוסתו שלו, ומבקש מבן חורין שלו להרוג אותו.
• הקרב השני שלושה שבועות אחר כך קציניו של ברוטוס, שאיבדו את סבלנותם, כופים עליו קרב. הלגיונות של אוקטביאנוס ושל אנטוניוס שוברים את הקו שלו, והנסיגה הופכת למנוסה. ברוטוס נמלט אל הגבעות ומתאבד.

האסטרטגיה

• הטריומווירים: אנשי אנטוניוס בונים בחשאי סוללה בתוך הביצה, כדי לעקוף את קסיוס ולנתק אותו מן הים. הטריומווירים לא יכולים רק לחכות, כי חסר להם מזון.
• הליברטורים: ברוטוס וקסיוס מחזיקים שתי גבעות על הוויה אגנטיה, מחוברות בחומה, והצי והאספקה מאחוריהם. הם לא צריכים לתקוף: הטריומווירים במישור הפתוח חסרים מזון, ולכן מספיק להמתין.

מה הכריע: ההמתנה של הליברטורים נשברה מבפנים: אנשי ברוטוס פרצו למחנה של אוקטביאנוס בלי פקודה, קסיוס ראה רק את תבוסתו שלו וביקש מבן החורין שלו להרוג אותו, וקציני ברוטוס כפו קרב שני.

42–40 לפנה״ס

חלוקת העולם

המנצחים מחלקים ביניהם את האימפריה. אנטוניוס לוקח את המזרח העשיר. אוקטביאנוס לוקח את התפקיד הקשה מכולם: להפקיע אדמות באיטליה בשביל עשרות אלפי חיילים משוחררים.

ב־41 מקוממים לוקיוס, אחיו של אנטוניוס, ופולוויה, אשתו, את איטליה נגד אוקטביאנוס. הוא ואגריפה מרעיבים את לוקיוס בפרוסיה (פרוג׳ה) עד שהוא נכנע. סווטוניוס כותב שלכל תחינה לרחמים השיב אוקטביאנוס תשובה אחת: ״עליך למות.״ ב־40, אחרי מות פולוויה, משלימים שני הטריומווירים בברונדיזיום, ואנטוניוס נושא לאישה את אחותו של אוקטביאנוס, אוקטביה.

המלכה והאדמירל

41 לפנה״ס

ונוס על הנהר

ב־41 מזמן אנטוניוס, עכשיו אדון המזרח, את מלכת מצרים לטרסוס, בדרום טורקיה, כדי שתסביר למה עזרה לקסיוס. היא מגיעה במעלה נהר הקידנוס בספינה שירכתיה מצופות זהב ומפרשיה ארגמן, וחותריה מניעים אותה במשוטי כסף לצלילי חליל. היא עצמה לבושה כאלה ונוס. כך מתאר זאת פלוטרכוס, 150 שנה אחר כך.

הפגישה הופכת לברית. לבקשתה אנטוניוס מורה להרוג את אחותה ויריבתה, ארסינואה, ומבלה איתה את החורף באלכסנדריה.

קלאופטרה השביעית

המלכה האחרונה מבית תלמי, יורשי אלכסנדר מוקדון, ששמרה על עצמאות מצרים עשרים שנה בברית עם שני מצביאים רומאים, ואיבדה אותה עם השני.

• נולד: 70 או 69 לפנה״ס, כנראה אלכסנדריה
• נפטר: בערך 10 באוגוסט 30 לפנה״ס, אלכסנדריה, התאבדה, בהכשת פתן או ברעל; ״את האמת איש אינו יודע״, כותב פלוטרכוס
• ניצחונות: הכתר שהושב לה בעזרת קיסר, 47 לפנה״ס; שטחים גדולים בסוריה ובחוף הלבנט מידי אנטוניוס, 37 ו־34 לפנה״ס; עשרים שנה של מצרים עצמאית
• כישלונות: גורשה בידי אנשי אחיה, 49–48 לפנה״ס; אקטיום, 31 לפנה״ס; אובדן מצרים, 30 לפנה״ס

״את לשונה, כמו כלי נגינה רב־מיתרים, הטתה בקלות לכל שפה שרצתה.״

מיתוס

קלאופטרה הייתה האישה היפה בעולם, וכך כבשה את קיסר ואת אנטוניוס.

האמת

איננו יודעים איך נראתה. פלוטרכוס כותב שיופייה ״כשלעצמו לא היה יוצא מגדר הרגיל, ולא כזה שהדהים את רואיה; אבל לשיחה איתה היה קסם שאין לעמוד בפניו״.

הראיות

הנכסים האמיתיים שלה היו העושר של מצרים ושכל חד; פלוטרכוס כותב שהייתה הראשונה בשושלת היוונית־מקדונית שלה שלמדה מצרית. קסיוס דיו דווקא מכנה אותה יפהפייה: הכותבים העתיקים חלוקים. מטבעותיה מראים אף מעוקל וסנטר חזק, אבל מטבע הוא דימוי פוליטי. האגדה צמחה מאוחר יותר, מן ההערה של פסקל על ״אפה של קלאופטרה״ (1670) ועד הוליווד.

38–36 לפנה״ס

האדמירל

במערב נשארה סכנה אחת: סקסטוס פומפיוס, בנו של פומפיוס הגדול, מחזיק בסיציליה עם צי חזק ויכול להרעיב את רומא. אוקטביאנוס מאבד ציים בקרבות ובסערות.

לכן הוא מעביר את מלחמת הים לאגריפה, שבונה נמל חדש ומאמן בו צוותים חדשים כל החורף. ב־3 בספטמבר 36, מול נאולוכוס שבסיציליה, משמיד אגריפה את הצי של סקסטוס. אז מנסה לפידוס לתפוס את סיציליה; חייליו נוטשים אותו, והוא מורחק מן השלטון. עכשיו נשארו שניים.

36 לפנה״ס

עשרים ושבעה ימים

באותה שנה פולש אנטוניוס למדי, בעלת בריתה של פרתיה, עם אולי 100,000 איש. שיירת מכונות המצור שלו נופלת למארב, מלך ארמניה חוזר הביתה עם פרשיו, והמצור על פראספה נכשל.

הנסיגה נמשכת עשרים ושבעה ימים. פלוטרכוס מונה 20,000 רגלים ו־4,000 פרשים שאבדו, ״יותר ממחציתם ממחלות״. מלחמת הנקמה של קיסר בפרתיה נכשלה, ואנטוניוס זקוק לכסף של מצרים יותר מתמיד.

35–34 לפנה״ס

מלכת המלכים

ב־35 מפליגה אוקטביה מזרחה עם כסף ו־2,000 חיילים נבחרים לבעלה. אנטוניוס מורה לה לחזור הביתה מאתונה.

ב־34 אנטוניוס כובש את ארמניה וחוגג באלכסנדריה בתהלוכה שבעיני הרומאים נראית כמו טקס ניצחון שנערך מחוץ לרומא. אחר כך, על כסאות זהב, הוא מכריז על קלאופטרה כ״מלכת המלכים״, מחלק לילדיה ארצות רומיות במזרח, ומכריז שקיסריון הוא בנו האמיתי של יוליוס קיסר. אם לקיסר היה בן אמיתי, מה שווה הבן המאומץ? אנטוניוס אף מטביע את דיוקנה על כסף רומי, על הדינר שבו משלמים לחייליו.

מלחמה במלכה

33–32 לפנה״ס

מילים כנשק

עכשיו השניים נלחמים במילים. אוקטביאנוס טוען שאנטוניוס מכושף בידי מלכה מצרית ומחלק אדמות רומיות; אנטוניוס קורא לאוקטביאנוס פחדן ממוצא נמוך.

אז שניים מקציני אנטוניוס עוברים צד ומספרים לאוקטביאנוס על צוואתו של אנטוניוס. הבתולות הווסטליות, ששומרות עליה, אומרות לו לקחת אותה בעצמו. הוא לוקח, ומקריא: אנטוניוס מכריז שקיסריון הוא בנו האמיתי של קיסר, מוריש מתנות לילדיה של קלאופטרה, ומבקש להיקבר באלכסנדריה, לצדה.

32 לפנה״ס

מלחמה בקלאופטרה

״איטליה כולה נשבעה לי אמונים מרצונה״, כתב אוקטביאנוס לימים. סווטוניוס מגלה כבדרך אגב שבונוניה, שהייתה מלאה בבני חסותו של אנטוניוס, נפטרה מן השבועה: השבועה אורגנה, היא לא הייתה ספונטנית.

בסתיו שולל הסנאט מאנטוניוס את הקונסולט שהיה אמור לקבל, ומכריז מלחמה, לא עליו, אלא על קלאופטרה. אוקטביאנוס מחייה את טקס הפטיאלים ומשליך חנית לפני מקדש אלת המלחמה בלונה. המלחמה, כדברי קסיוס דיו, כוונה ״להלכה נגד קלאופטרה, אבל למעשה נגד אנטוניוס״. מלחמה בזרים קל יותר למכור ממלחמת אזרחים.

אביב–קיץ 31 לפנה״ס

המלכודת נסגרת

אנטוניוס וקלאופטרה מרכזים את הצי והצבא במערב יוון. רוב הצי עוגן בתוך המפרץ האמפרקי, מאחורי מיצר שרוחבו פחות מקילומטר, ליד כף אקטיום.

אגריפה מכה ראשון. הוא כובש בהסתערות את הבסיס במתונה, בדרום הרחוק, וצד את ספינות התבואה ממצרים. אוקטביאנוס מנחית את צבאו מצפון למיצר ומבצר גבעה מעליו, ובמהלך הקיץ תופס אגריפה את לפקדה, את פטרס ואת קורינתוס.

המחנה של אנטוניוס, בשטח נמוך מדרום למיצר, נצלה כל הקיץ. מחלות, כנראה מלריה ודיזנטריה, קוטלות את החותרים שלו. בני ברית וקצינים עורקים.

נקודת החלטה

אתם מרקוס אנטוניוס.

סוף אוגוסט 31 לפנה״ס, מועצת המלחמה שלכם באקטיום

אגריפה מחזיק בבסיסים שמדרום לכם, והתבואה אוזלת. המחלות רוקנו את ספסלי החתירה, ובני ברית עורקים כל שבוע.

עדיין יש לכם תשעה־עשר לגיונות, ספינות מלחמה גדולות רבות ואוצרה של קלאופטרה. קנידיוס, מפקד כוחות היבשה, מפציר בכם לשלוח את המלכה הביתה ולהילחם ביבשה, שם אתם חזקים. קלאופטרה רוצה להכריע את המלחמה בים.

מה אתם עושים?

• לצאת לקרב ים מלא ולנסות לנצח אם יצליח, המלחמה תיגמר ביום אחד. אבל האויב רב מכם, חסרים לכם חותרים, ואגריפה מנצח את הטייסות שלכם כל הקיץ; קרב אבוד יעלה לכם בצי, וכנראה גם במלחמה.
• התוכנית של קנידיוס: לוותר על הצי ולהילחם ביבשה תילחמו במקום שבו אתם חזקים, כפי שפלוטרכוס חשב שהיה עליכם לעשות. אבל תפקירו את הצי ותשאירו את מצרים ואוצרה פתוחים, ואוקטביאנוס אינו חייב לקבל קרב. צבא שכבר עורק עלול להתפורר בדרך.
• התוכנית של קלאופטרה: לפרוץ בים למצרים עם הספינות הטובות והאוצר, והצבא ייסוג ביבשה תצילו את המלכה, את הכסף ואת לב הצי כדי להילחם שוב. אבל הפריצה חייבת להיראות כמו קרב, אחרת בני הברית ייבהלו, ורבות מהספינות אולי לא ייצאו.
• להחזיק במחנה ולחכות לאוקטביאנוס אין שום סיבה לתקוף. כל שבוע של המתנה פירושו עוד מחלות, עוד רעב ועוד עריקים.

מה קרה בפועל

התוכנית של קלאופטרה: לפרוץ בים למצרים עם הספינות הטובות והאוצר, והצבא ייסוג ביבשה

אנטוניוס שרף את הספינות שלא היו לו אנשים להפעיל. האוצר הועמס בלילה, והספינות לקחו איתן את המפרשים, שספינות מלחמה השאירו בדרך כלל על החוף לפני קרב. כשעלה לספינה, התחנן לפניו קנטוריון מצולק: ״אימפרטור, למה אתה בוטח פחות בפצעים האלה ובחרב הזאת, ותולה את תקוותך בקורות עץ עלובות?״ אנטוניוס רק סימן לו בידו להתעודד.

בלי הצי, מצרים אבודה; בלי הכסף של קלאופטרה, אין לו במה לשלם לצבא. קסיוס דיו כותב במפורש שהמועצה החליטה לפרוץ למצרים, ולצאת ״כאילו הם מתכוננים לקרב ימי״, כדי לא להבהיל את בני הברית.

אקטיום: מי מול מי

2 בספטמבר 31 לפנה״ס, מן הצהריים עד אחר הצהריים המאוחרים

הים שמחוץ למיצר המוביל אל המפרץ האמפרקי, מערב יוון

אוקטביאנוס

• מפקדים: אוקטביאנוס, מרקוס אגריפה, המפקד בים, ארונטיוס ולוריוס (המקורות חלוקים על תפקידיהם), סטטיליוס טאורוס, הצבא ביבשה
• כוחות: 250 ספינות מלחמה; 80,000 רגלים וכ־12,000 פרשים (בכל המערכה) (פלוטרכוס); 230 ספינות עם אילי ניגוח ו־30 בלי; 8 לגיונות על הסיפון (אורוסיוס); יותר מ־400 ספינות (פלורוס); כ־400 ספינות, רובן קלות יותר (אומדן מודרני)
• אבדות: לא נמסרו (המקורות העתיקים)

אנטוניוס וקלאופטרה

• מפקדים: מרקוס אנטוניוס, קלאופטרה השביעית, עם טייסת משלה של 60 ספינות (בכחול במפה), גליוס פובליקולה (האגף הימני); סוסיוס או קואליוס (השמאלי), קנידיוס קראסוס, הצבא ביבשה
• כוחות: 500 ספינות מלחמה, רבות מהן ״שמיניות״ ו״עשיריות״; 100,000 רגלים ו־12,000 פרשים (בכל המערכה) (פלוטרכוס); פחות מ־200 ספינות (פלורוס); 170 ספינות (אורוסיוס); כ־230 ספינות מלחמה בקרב, כולל 60 של קלאופטרה; לפי פלוטרכוס הועלו לסיפון 20,000 לגיונרים ו־2,000 קשתים (אומדן מודרני)
• אבדות: לא יותר מ־5,000 הרוגים; 300 ספינות נלכדו (אוגוסטוס, מצוטט אצל פלוטרכוס); 12,000 הרוגים ו־6,000 פצועים (אורוסיוס)

500 הספינות של פלוטרכוס הן הצי שלפני חורף של מחלות; אנטוניוס שרף את מה שלא יכול היה להפעיל.

התוצאה: ניצחון לאוקטביאנוס. 60 הספינות של קלאופטרה, ואנטוניוס עם ספינות ספורות, פרצו והגיעו למצרים. שאר הצי נכנע או נמלט חזרה למפרץ עד הערב; הצבא, תשעה־עשר לגיונות, נכנע שבוע אחר כך.

הכותבים בצד המנצח אהבו להגדיל את ספינות אנטוניוס, כדי שהניצחון ייראה קשה יותר. השקעים של אילי הניגוח באנדרטת הניצחון של אוקטביאנוס מראים ספינות מ״רביעיות״ ועד ״עשיריות״.

קרב אקטיום

קיץ 31 לפנה״ס, והקרב ב־2 בספטמבר

בקיץ 31 לפנה״ס צי אנטוניוס וקלאופטרה מתכנס במפרץ האמפרקי, מאחורי מיצר צר ליד כף אקטיום. צבא אנטוניוס חונה במחנה נמוך מדרום למיצר. אגריפה סוגר את הים, ואוקטביאנוס מחזיק גבעה מצפון.

קו החוף לפי מפה מודרנית (OpenStreetMap). פני הים היו אז נמוכים בכמטר, ושרטון החול שמול המיצר זז מאז, אבל הצורה דומה. המיקומים לפי השחזור של י. קרומאייר ו־ו. ו. טארן, כפי שעידנו אותו ו. מ. מאריי וב. שטראוס: קו אנטוניוס ממש מחוץ למיצר, קו אוקטביאנוס כקילומטר וחצי ממערב לו (פלוטרכוס). שום כותב עתיק אינו נותן את אורך הקווים או את מסלול הפריצה המדויק; הם משוערים. אם אנטוניוס התכוון להילחם או לברוח, שנוי במחלוקת.

שלבי הקרב

• המצור צי אנטוניוס עוגן בתוך המפרץ, וצבאו במחנה הנמוך שמדרום למיצר. אוקטביאנוס מחזיק בגבעה בצפון ובחוף קומרוס. ספינות אגריפה סוגרות את הים וחותכות את נתיב התבואה ממצרים.
• בוקר: שני קווים בבוקר 2 בספטמבר חותר צי אנטוניוס החוצה ונערך בקו מעוקל ממש מחוץ למיצר, וקצותיו קרובים לחוף. הצי של אוקטביאנוס מחכה כקילומטר וחצי ממערב. במשך שעות איש אינו זז.
• צהריים: הרוח והפרצה בסביבות הצהריים קמה רוח הים מצפון־מערב. השמאל של אנטוניוס מתקדם, והימין של אוקטביאנוס נסוג ומושך אותו למים הפתוחים. אגריפה נמתח צפונה כדי לאגף את הימין של אנטוניוס; פובליקולה הולך אחריו, ובקו של אנטוניוס נפתחת פרצה. הספינות נאחזות זו בזו ונלחמות ״כמו בהסתערות על עיר מוקפת חומה״.
• הפריצה שישים הספינות של קלאופטרה מניפות מפרשים, חוצות את הפרצה ובורחות דרומה עם הרוח, אל הפלופונסוס ומצרים. אנטוניוס עוזב את ספינת הדגל שלו לטובת חמש־חתרית ויוצא אחריה עם ספינות ספורות. כמה ליבורניות של אוקטביאנוס רודפות ולוכדות שתי ספינות, אבל לא את אנטוניוס.
• ערב: הצי שנשאר מאחור הספינות שנשארו מאחור ממשיכות להילחם עד ארבע אחר הצהריים בערך; לפי קסיוס דיו, אנשי אוקטביאנוס משתמשים לבסוף באש. עד הערב רובן נכנעו או נמלטו חזרה למפרץ; אוגוסטוס טען ש־300 ספינות נלכדו. צבא אנטוניוס מחכה שבעה ימים, ואז נכנע.

האסטרטגיה

• אוקטביאנוס: אגריפה סוגר את הים וחותך את התבואה ממצרים, כדי שהאספקה של אנטוניוס תיגמר. בקרב, האגף הימני של אוקטביאנוס נסוג ומושך את השמאל של אנטוניוס אל המים הפתוחים, ואגריפה מתארך צפונה כדי לעקוף.
• אנטוניוס: אנטוניוס, שעדיין יש לו ספינות גדולות רבות, מעמיד את ציו בקו מעוקל ממש מחוץ למיצר, וקצותיו קרובים לחוף. כוונתו שנויה במחלוקת: אם רצה לנצח בים או לברוח.
• קלאופטרה (בצד של אנטוניוס): קלאופטרה רוצה להכריע את המלחמה בים, ולשמור על הספינות הטובות ועל האוצר. שישים מספינותיה מתכוננות לפרוץ דרך הקו דרומה, עם הרוח, לכיוון מצרים.

מה הכריע: הקרב הוכרע בפרצה: כשאגריפה עקף את הימין של אנטוניוס ופובליקולה עקב אחריו, נפערה דרך, וקלאופטרה ואנטוניוס חמקו דרכה. הספינות שנשארו נלחמו עד הערב, ורובן נכנעו או נמלטו למפרץ.

מיתוס

באקטיום קלאופטרה נבהלה וברחה, ואנטוניוס, מטורף מאהבה, הלך אחריה והפקיר את הקרב.

האמת

רוב ההיסטוריונים חושבים שהבריחה הייתה התוכנית. מה שנכשל הוא שאר הצי, שלא הצליח לצאת אחריה.

הראיות

המועצה החליטה לפרוץ, והאוצר והמפרשים הועלו לספינות. אפילו פלוטרכוס כותב שקלאופטרה הציבה את כוחותיה ״במקום שממנו יוכלו להסתלק בקלות רבה ביותר אם המערכה תאבד״, והטייסת שלה עמדה מאחור. היא יצאה בצהריים, כשרוח הים קמה. מיעוט של חוקרים עדיין סבור שאנטוניוס התכוון להילחם; אבל מלכה מבוהלת התאימה לסיפור של המנצח.

המלכה האחרונה, הפרינקפס הראשון

נקודת החלטה

אתם קלאופטרה השביעית, מלכת מצרים.

חורף 31/30 לפנה״ס, אלכסנדריה

צבא אנטוניוס ביוון נכנע, הלגיונות שלו בלוב עברו צד, ואוקטביאנוס יגיע באביב.

בידיכם עדיין אוצר מצרים, ויש לכם ארבעה ילדים; הבכור, קיסריון, בן 16, נקרא בנו האמיתי של קיסר: סכנת מוות לאוקטביאנוס. רומא הכריזה מלחמה עליכם, לא על אנטוניוס. אוקטביאנוס זקוק לזהב שלכם כדי לשלם לחייליו, ורוצה אתכם בתהלוכת הניצחון שלו.

מה אתם עושים?

• לברוח מזרחה עם האוצר, דרך ים סוף אולי תשמרו על חירותכם ועל הזהב. אבל למלכה בלי ממלכה יש מעט מה להציע, והעמים שבדרך אינם ידידיכם.
• להציע לוותר על הכתר אם ילדיכם יקבלו את מצרים זה עשוי להציל את השושלת, אם אפשר לסמוך על אוקטביאנוס. ויש לו כל סיבה להבטיח הרבה ולתת מעט.
• להסגיר את אנטוניוס לאוקטביאנוס, כפי שהוא דורש אולי זה יקנה לכם את הכתר לזמן מה. אבל תאבדו את בעל הברית היחיד שלכם ואת כבודכם, ואחרי שאנטוניוס ייעלם, אוקטביאנוס לא יהיה חייב לכם דבר.
• להגן על מצרים בפלוסיון ובאלכסנדריה להלכה קל להגן על מצרים. אבל נשארו לכם מעט חיילים, והם מהססים, וכל תבוסה עד כה באה מעריקות.

מה קרה בפועל

להציע לוותר על הכתר אם ילדיכם יקבלו את מצרים

היא ניסתה כמעט הכול. הספינות הראשונות שנגררו לעבר ים סוף נשרפו בידי הנבטים מפטרה. היא הציעה לוותר על הכתר למען ילדיה; אוקטביאנוס השיב בהבטחות מעורפלות: יחס הוגן, אם תהרוג את אנטוניוס או תגרש אותו. היא לא הסגירה אותו. בקיץ 30 נפל פלוסיון, וצבא אוקטביאנוס הגיע לאלכסנדריה.

פלוטרכוס ודיו מציירים תככנית שמוכנה לבגוד באנטוניוס. ההיסטוריון דוויין רולר רואה בה שליטה שעושה מה ששליטים עושים: מנסה כל דרך כדי להציל את שושלתה. ומה שלא יכלה לשנות: אוקטביאנוס היה זקוק לאוצר של מצרים, ולה עצמה, בחיים, בתהלוכת הניצחון שלו.

אוגוסט 30 לפנה״ס

אלכסנדריה

ב־1 באוגוסט עוברים הצי והפרשים של אנטוניוס לצד אוקטביאנוס. כשנאמר לו שקלאופטרה מתה, אנטוניוס דוקר את עצמו; הוא נישא אל הקבר שבו הסתגרה, מונף פנימה דרך חלון, ומת בזרועותיה.

אנשי אוקטביאנוס תופסים אותה בחיים. כעבור ימים ספורים היא מתרחצת, סועדת ומקבלת סל תאנים. מוצאים אותה מתה, ועימה שתי משרתותיה. איך מתה, איש לא ידע כבר אז: ״את האמת איש אינו יודע״, כותב פלוטרכוס.

אוקטביאנוס ציווה לרדוף אחרי קיסריון, בן 17, ולהרוג אותו. שלושת ילדיו של אנטוניוס מקלאופטרה ניצלו וגדלו אצל אוקטביה. מצרים הפכה לפרובינקיה בידי מושל שבחר אוקטביאנוס.

נקודת החלטה

אתם אוקטביאנוס, בנו של קיסר, בן 35.

ינואר 27 לפנה״ס, רומא

כל יריביכם מתים. כעשרים ושמונה לגיונות בידיכם, והזהב של מצרים משלם להם. רומא מותשת אחרי עשרים שנות מלחמת אזרחים, והסנאט מלא באנשיכם.

אבל אתם זוכרים למה מת קיסר: הוא שלט בגלוי כדיקטטור לכל החיים. ואתם זקוקים למשפחות האצולה הוותיקות כדי למשול בפרובינקיות ולפקד על הצבאות.

מה אתם עושים בכוח שבידיכם?

• לשלוט בגלוי כדיקטטור לכל החיים, כמו קיסר זו דרך גלויה ופשוטה. אבל זה בדיוק מה שהביא למותו של קיסר, וזה יהפוך את האצילים שאתם זקוקים להם לאויבים.
• להחזיר את המדינה באמת, ולפרוש שמכם יהיה נקי. אבל מצביאים עם צבאות יחזרו במהרה להילחם, וחייכם שלכם יהיו בסכנה. סווטוניוס מספר שפעמיים שקלתם זאת.
• להשיב את צורות הרפובליקה, אבל לשמור את הצבאות ואת מצרים במינויים חוקיים בחירות, חוקים וסנאט יימשכו, ורומא תוכל לקרוא לזה חירות. הכוח האמיתי יישאר אצלכם, אבל רק כל עוד אנשים יסכימו לראות אותו כפי שאתם מתארים אותו.
• לחלוק בגלוי את השלטון העליון עם אגריפה שני שליטים בטוחים יותר מאחד מפני מתנקשים. אבל הזוגות בתולדות רומא, קיסר ופומפיוס, אנטוניוס ואתם, נגמרו כל פעם במלחמה.

מה קרה בפועל

להשיב את צורות הרפובליקה, אבל לשמור את הצבאות ואת מצרים במינויים חוקיים

ב־13 בינואר 27 הודיע לסנאט שהוא מחזיר את הרפובליקה. הסנאטורים הפצירו בו להישאר, ונתנו לו לעשר שנים את הפרובינקיות שבהן עמדו רוב הלגיונות, ומצרים בתוכן. שלושה ימים אחר כך כינו אותו אוגוסטוס, ״הנערץ״. הוא קרא לעצמו פרינקפס, האזרח הראשון, וטען שיש לו יותר אוקטוריטס מלאחרים, לא יותר כוח.

הוא רצה להיות ההפך מקיסר: הכול חוקי, שום דבר אינו נקרא כתר. קסיוס דיו, 250 שנה אחר כך, לא הוטעה: ״מימיו ואילך הייתה, במובן המדויק, מלוכה״. היסטוריונים מודרניים עדיין מתווכחים עד כמה ההסוואה הייתה חשובה.

27 לפנה״ס–14 לספירה

יותר מארבעים שנה

אוגוסטוס שלט עוד יותר מארבעים שנה, הרבה יותר משמישהו היה מנחש לנער החולני מאפולוניה.

המשוררים כתבו את הסיפור הרשמי. ב״אנאידה״ של ורגיליוס עומד אוגוסטוס באקטיום עם הסנאט, העם ואלי רומא מול אנטוניוס, המזרח הברברי ו״אשתו המצרית״. כשמת ב־14 לספירה, השאיר דין וחשבון משלו על מעשיו, ״מעשי אוגוסטוס״. נקרא בו עכשיו.

מה בא אחר כך

• 2 בספטמבר 31 לפנה״ס אקטיום. קסיוס דיו סופר את שנות שלטונו היחיד של אוגוסטוס מן היום הזה.
• 1 באוגוסט 30 לפנה״ס אלכסנדריה נופלת ואנטוניוס מת; קלאופטרה מתה כעשרה ימים אחריו. הממלכה האחרונה של יורשי אלכסנדר מגיעה לקצה.
• 29 לפנה״ס תהלוכת ניצחון משולשת. שערי יאנוס נסגרים: ״שלום״ הופך לסיסמת המשטר.
• 27 לפנה״ס השם אוגוסטוס ו״הרפובליקה המשוקמת״: תחילת הפרינקיפט.
• 23 לפנה״ס סמכות הטריבון לכל החיים: הבסיס החוקי לשלטונו של כל קיסר אחריו.
• 14 לספירה אוגוסטוס מת, ובנו החורג טיבריוס יורש אותו. השלטון נשאר במשפחה אחת, עד נירון, צאצא של אנטוניוס.
• 285 לספירה השיעור הבא: שליט אחד כבר אינו מספיק, ודיוקלטיאנוס מחלק את האימפריה.

איך אנחנו יודעים?

מקור: אוגוסטוס כותב את הסיפור של עצמו

״בגיל תשע־עשרה, ביוזמתי ועל חשבוני, גייסתי צבא, ובעזרתו השבתי את החירות לרפובליקה, שדוכאה בידי עריצותה של סיעה. ... בקונסולט השישי והשביעי שלי, אחרי שכיביתי את להבות מלחמת האזרחים, ואחרי שקיבלתי בהסכמת כולם את השליטה המוחלטת בעניינים, העברתי את הרפובליקה מרשותי לרשות הסנאט והעם הרומי.״

אוגוסטוס השלים את הטקסט בשנה האחרונה לחייו, 44 שנה אחרי אקטיום, בשביל לוחות ברונזה ליד קברו.

• מי היא ״הסיעה״? ומי האויב באקטיום בטקסט הזה? אנטוניוס. ״מעשי אוגוסטוס״ אינו מזכיר בשמם לא אותו, לא את קלאופטרה, ולא את ברוטוס או קסיוס. מלחמת האזרחים הופכת ל״מלחמה שבה ניצחתי באקטיום״.
• מה נשאר מחוץ לסיפור הזה? הפרוסקריפציות ופרוסיה חסרות. הצבא הפרטי והשבועה מופיעים, אבל במסגור אחר: הצבא הבלתי חוקי מציל את החירות, והשבועה המאורגנת הופכת להתנדבותית. טקסט יכול להטעות בלי מילה שקרית אחת, במה שהוא מספר ובאופן שבו הוא מספר.

מקור: שני יוונים מסבירים את הבריחה

פלוטרכוס: ״אנטוניוס הבהיר לעולם כולו שאינו מונהג לא בשיקול דעתו של מצביא, לא בזה של אדם אמיץ ואף לא בשיקול דעתו שלו ... האישה גררה אותו אחריה.״

קסיוס דיו: ״קלאופטרה גברה בעצתה שימסרו את המקומות החשובים ביותר לחילות מצב, ושהשאר יצאו עימה ועם אנטוניוס למצרים.״

שניהם יוונים שכתבו בימי הקיסרים, פלוטרכוס כ־140 שנה אחרי אקטיום ודיו כ־250, על סמך תיאורים מן הצד המנצח.

• פלוטרכוס עצמו מספר שאנטוניוס ציווה לקחת את המפרשים לספינות. למה הפרט הזה מחליש את הסיפור שלו? אנטוניוס אמר שהם נועדו למרדף, אבל פלוטרכוס עצמו מודה ש״לא היו לו תקוות טובות״. מי שמתכונן להפליג משם אינו אדם שהאהבה סחפה אותו פתאום. שימו לב כשהעובדות של כותב מערערות את ההסבר שלו.
• דיו מתאר את התוכנית, ובהמשך מאשים בהלה של ״אישה ומצרית״. איך שני הסיפורים שרדו יחד? הכותבים ירשו עובדות ותעמולה יחד. המלחמה הוכרזה על קלאופטרה, ומצביא רומאי שהפסיד היה חייב להיות מכושף.

מקור: המשורר חוגג

״עכשיו נשתה, עכשיו נרקוד ... לפני היום הזה היה חטא לפתוח את יין הקאיקובי, כל עוד מלכת מצרים איימה להשליך את כוחנו לעפר ולהעלות באש את הקפיטול.״

ובסוף השיר: ״לא נתנה לספינותינו את הכבוד להוביל אותה, אישה לא שפלה, בלי כתר, כשפחה בתהלוכת ניצחון.״

הורטיוס כתב את השיר כשהידיעה על מות קלאופטרה הגיעה לרומא. שתים־עשרה שנה קודם לכן לחם נגד אוקטביאנוס בפיליפי; הוא קיבל חנינה והפך לאחד המשוררים שלו.

• השיר אינו מזכיר את אנטוניוס כלל. למה? אויב רומאי היה הופך את זה למלחמת אזרחים. מלכה זרה שמאיימת על הקפיטול הופכת את זה למלחמה בזרים, בדיוק כפי שהכריז אוקטביאנוס.
• הסוף מתפעל ממותה הגאה. למה שמשורר החצר יעשה זאת? אויב ראוי הופך את הניצחון לגדול יותר. והשיר שוכח שקלאופטרה מעולם לא התקרבה לאיטליה: השירה הפכה את התעמולה לזיכרון.

מה באמת קרה באקטיום?

האם אנטוניוס תכנן לברוח, או שהפסיד קרב שהתכוון לנצח בו?

• יוהנס קרומאייר (1899), ואחריו רוב החוקרים, כמו כריסטופר פלינג (1996) ובארי שטראוס (2022) פריצה מתוכננת. המצור של אגריפה הביס את אנטוניוס לפני הקרב; ב־2 בספטמבר הוא ניסה להציל את לב הצי, את האוצר ואת קלאופטרה, והצליח בחלקו. ״הבגידה״ של קלאופטרה היא תעמולה של אוגוסטוס.
• קרסטן יורט לאנגה, ״קרב אקטיום: מחשבה מחודשת״ (2011) חוץ מקסיוס דיו, כמעט כל הכותבים העתיקים אומרים שאנטוניוס נלחם כדי לנצח, עד שהטייסת של קלאופטרה נסוגה. תאוריית הפריצה נשענת יותר מדי על כותב מאוחר אחד; אין להשליך את הסיפור העתיק בקלות כזאת.
• רוברט גורוול, ״אקטיום ואוגוסטוס״ (1995) אקטיום היה סיום מבולגן של מלחמת אזרחים. הניצחון המפואר, מתנת האלים, של ורגיליוס ושל האנדרטאות נבנה בשנים שאחריו.

שני דברים כמעט אינם שנויים במחלוקת: המצור של אגריפה העמיד את אנטוניוס במצב נואש עוד לפני הקרב, והסיפור שירשנו נכתב בידי המנצחים. אם המפרשים של אנטוניוס היו תוכנית או רק תקווה, המקורות אינם יכולים להכריע.

מה אתם יודעים עכשיו?

שאלה לבדיקה

במה היה הטריומווירט השני שונה מן ההסכם של קיסר, פומפיוס וקראסוס ב־60 לפנה״ס?

התשובה: הוא היה משרה חוקית, שנוצרה בחוק של העם לחמש שנים. נכון. החוק מנובמבר 43 עשה את השלושה ל״שלושת האנשים להסדרת המדינה״, עם סמכות לחוקק ולמנות בעלי משרות.

שאלה לבדיקה

מי פיקד על הצי של אוקטביאנוס וניצח בשבילו בנאולוכוס ובאקטיום?

התשובה: מרקוס אגריפה. נכון. חברו מאפולוניה בנה נמל, אימן צוותים וניצח את סקסטוס פומפיוס, ואחר כך את אנטוניוס.

שאלה לבדיקה

למה הכריזה רומא מלחמה על קלאופטרה, ולא על אנטוניוס?

התשובה: מלחמה במלכה זרה נראתה כמו מלחמה צודקת בזרים, ואפשרה לאנשי אנטוניוס לעבור צד בלי בושה. נכון. כדברי קסיוס דיו, המלחמה כוונה להלכה נגד קלאופטרה, אבל למעשה נגד אנטוניוס.

שאלה לבדיקה

איזה פרט במקורות העתיקים מרמז שיציאתה של קלאופטרה מאקטיום תוכננה מראש?

התשובה: ספינות אנטוניוס לקחו את המפרשים שלהן לקרב. נכון. ספינות מלחמה השאירו בדרך כלל את המפרשים על החוף לפני קרב. אנטוניוס טען שהם נועדו לרדוף אחרי האויב הנמלט, אבל פלוטרכוס עצמו ראה בהם סימן לכך שאנטוניוס כמעט לא קיווה לנצח והתכונן להפליג משם.

שאלה לבדיקה

איך מתה קלאופטרה, לפי פלוטרכוס וקסיוס דיו?

התשובה: הם אומרים שאיש לא ידע בוודאות: אולי פתן, אולי רעל. נכון. ״את האמת איש אינו יודע״, כותב פלוטרכוס. הפתן הפך לגרסה הרשמית בזכות תהלוכת הניצחון של אוקטביאנוס.

שאלה לבדיקה

מה טען אוקטביאנוס שעשה בינואר 27 לפנה״ס?

התשובה: החזיר את הרפובליקה לסנאט ולעם הרומי. נכון: זו טענתו שלו ב״מעשי אוגוסטוס״. למעשה שמר בידיו את הצבאות, את מצרים ואת הכוח המכריע.

מונחים

• לגיון היחידה הראשית של הצבא הרומי: על הנייר כ־5,000 רגלים. בשנות מלחמות האזרחים הלגיונות היו לרוב חסרים, ונאמנים יותר למצביא שלהם מאשר לרומא.
• דינר מטבע הכסף הרגיל של רומא. המצביאים הטביעו דינרים כדי לשלם לחייליהם, ובעזרת הציורים שעליהם הזכירו לחיילים של מי הם.
• טריומווירט ועד של שלושה. הטריומווירט השני (אוקטביאנוס, אנטוניוס ולפידוס) היה משרה חוקית שהעם הצביע עליה ב־43 לפנה״ס, עם סמכות כמעט בלתי מוגבלת לחמש שנים, והוארך ב־37.
• פרוסקריפציה רשימה פומבית של ״אויבי המדינה״. כל אחד היה רשאי להרוג אותם תמורת פרס, ורכושם הוחרם ונמכר. סולה המציא אותה ב־82 לפנה״ס.
• בן האל Divi filius בלטינית: התואר של אוקטביאנוס מאז 42 לפנה״ס, כשהסנאט הכריז על יוליוס קיסר, אביו המאמץ, כאל.
• חמש־חתרית ״חמישית״: ספינת מלחמה כבדה שבה חתרו חמישה חותרים בכל יחידת משוטים. ״שמיניות״ ו״עשיריות״ היו גדולות עוד יותר: מבצרים צפים, חזקים ואיטיים.
• ליבורנית ספינת מלחמה קלה ומהירה, שקיבלה את שמה משבט הליבורנים באיליריה. אגריפה השתמש בהן רבות.
• טקס הפטיאלים הטקס העתיק של כוהני הפטיאלים להכרזת ״מלחמה צודקת״: השלכת חנית אל עבר אדמת האויב. אוקטביאנוס החיה אותו נגד קלאופטרה ב־32 לפנה״ס.
• פרינקפס ״האזרח הראשון״: התואר הבלתי רשמי של אוגוסטוס. השלטון שלו נקרא בפי החוקרים ״הפרינקיפט״: אדם אחד שולט בתוך צורות הרפובליקה.
• אוקטוריטס סמכות אישית והשפעה, מעבר לכוח החוקי. זו המילה שאוגוסטוס עצמו בחר לתאר בה את מעמדו.
• סמכות הטריבון סמכויותיו של טריבון העם: וטו, חסינות והצעת חוקים. אוגוסטוס החזיק בהן לכל חייו מ־23 לפנה״ס, וכך כל הקיסרים אחריו.
• קיקרו הנואם הגדול של רומא. תקף את אנטוניוס בנאומים חריפים, ונהרג אחרי שאנטוניוס דרש את מותו.
• לפידוס אחד השלושה במשולש השלטוני ברומא, ומפקד לגיונות. כשניסה לתפוס את סיציליה נטשו אותו חייליו, והוא נדחק מן השלטון.
• מוטינה עיר בצפון איטליה. אנטוניוס הובס בה ונסוג מעבר לאלפים.
• פולוויה אשתו של אנטוניוס. יחד עם לוקיוס, אחיו של אנטוניוס, הסיתה את איטליה נגד אוקטביאנוס.
• אוקטביה אחותו של אוקטביאנוס. אנטוניוס נשא אותה לאישה אחרי שהשניים השלימו.
• אגריפה חברו של אוקטביאנוס מימי הלימודים, והמצביא הטוב ביותר שלו. השמיד את צי סקסטוס פומפיוס ובנה את הפנתאון הראשון.
• אפולוניה עיר לימודים מעבר לים האדריאטי, באלבניה של היום. אוקטביאנוס למד בה בצעירותו.
• סקסטוס פומפיוס בנו של פומפיוס הגדול. החזיק בסיציליה עם צי חזק, ויכול היה להרעיב את רומא.
• נאולוכוס מקום ליד סיציליה, שבו השמיד אגריפה את צי סקסטוס פומפיוס.
• פרתיה ממלכה גדולה ממזרח לרומא. קיסר תכנן מלחמה נגדה, ואנטוניוס פלש לבעלת בריתה ונכשל.
• טרסוס עיר בדרום טורקיה. שם זימן אנטוניוס את קלאופטרה, כדי שתסביר מדוע עזרה לקסיוס.
• ארסינואה אחותה ויריבתה של קלאופטרה. אנטוניוס הוציא אותה להורג לבקשתה.
• קיסריון בנה של קלאופטרה, שאנטוניוס הכריז שהוא הבן האמיתי של יוליוס קיסר.
• קנידיוס מפקד הכוחות היבשתיים של אנטוניוס. המליץ לשלוח את קלאופטרה הביתה ולהילחם ביבשה.
• המפרץ האמפרקי מפרץ במערב יוון, שבתוכו עגנו רוב ספינות אנטוניוס מאחורי מיצר צר ליד כף אקטיום.
• ניקופוליס עיר שייסד אוקטביאנוס אחרי הקרב. שמה פירושו עיר הניצחון.
• הבתולות הווסטליות כוהנות רומיות ששמרו על מקדש האש של העיר. הן שמרו גם על צוואתו של אנטוניוס.
• בלונה אלת המלחמה הרומית. לפני מקדשה השליך אוקטביאנוס חנית, כשהוכרזה מלחמה על קלאופטרה.
• פלוטרכוס סופר יווני שכתב ביוגרפיות של אישים יוונים ורומיים, כ־140 שנה אחרי אקטיום.
• סווטוניוס היסטוריון רומאי שכתב על הקיסרים בסביבות 120 לספירה. לפי דבריו, אוקטביאנוס היה קשוח יותר משותפיו בפרוסקריפציה.
• קסיוס דיו היסטוריון יווני שכתב על רומא בימי הקיסרים, על סמך תיאורים מן הצד המנצח.
• הורטיוס משורר רומאי. לחם נגד אוקטביאנוס בפיליפי, קיבל חנינה, ואחר כך כתב שיר על מות קלאופטרה.
• ורגיליוס משורר רומאי שכתב את האנאידה. בשירו עומד אוגוסטוס באקטיום מול אנטוניוס והמזרח.
• רונלד סיים היסטוריון שכתב בשנת 1939 את הספר המהפכה הרומית. לפיו תפס אוגוסטוס את השלטון באלימות.
• פיליפי מקום בצפון יוון, שבו לחם הורטיוס נגד אוקטביאנוס.

מקורות

• Plutarch, Life of Antony 16–87, trans. Bernadotte Perrin, Plutarch’s Lives IX (Loeb Classical Library, 1920)
• Plutarch, Life of Brutus 38–52 and Life of Cicero 46–49, trans. Bernadotte Perrin, Plutarch’s Lives VI and VII (Loeb Classical Library, 1918–1919)
• Cassius Dio, Roman History 45–53, trans. Earnest Cary (Loeb Classical Library, 1917)
• Augustus, Res Gestae Divi Augusti, trans. Frederick W. Shipley (Loeb Classical Library, 1924)
• Suetonius, The Deified Augustus 8–28, 99–101, trans. J. C. Rolfe (Loeb Classical Library, 1913)
• Appian, The Civil Wars 3–5, trans. Horace White (1899; Loeb Classical Library, 1913)
• Velleius Paterculus, Roman History 2.59–91, trans. Frederick W. Shipley (Loeb Classical Library, 1924)
• Horace, Odes 1.37, trans. John Conington, The Odes and Carmen Saeculare of Horace (London: George Bell and Sons, 1882)
• Virgil, Aeneid 8.671–713, trans. Theodore C. Williams (1910)
• Strabo, Geography 7.7.5–6, trans. H. L. Jones (Loeb Classical Library, vol. III, 1924)
• Ronald Syme, The Roman Revolution. Oxford: Clarendon Press, 1939.
• C. B. R. Pelling, Plutarch: Life of Antony. Cambridge Greek and Latin Classics. Cambridge University Press, 1988.
• Christopher Pelling, ‘The Triumviral Period’, in A. K. Bowman, E. Champlin and A. Lintott (eds), The Cambridge Ancient History X, 2nd ed. Cambridge University Press, 1996, 1–69.
• Robert Alan Gurval, Actium and Augustus: The Politics and Emotions of Civil War. Ann Arbor: University of Michigan Press, 1995.
• Karl Galinsky, Augustan Culture: An Interpretive Introduction. Princeton University Press, 1996.
• Werner Eck, The Age of Augustus. Oxford: Blackwell, 2003 (German original 1998).
• Josiah Osgood, Caesar’s Legacy: Civil War and the Emergence of the Roman Empire. Cambridge University Press, 2006.
• Adrian Goldsworthy, Antony and Cleopatra. New Haven: Yale University Press, 2010; Augustus: First Emperor of Rome. Yale University Press, 2014.
• Duane W. Roller, Cleopatra: A Biography. Oxford University Press, 2010.
• Carsten Hjort Lange, ‘The Battle of Actium: A Reconsideration’, Classical Quarterly 61.2 (2011), 608–623.
• William M. Murray, The Age of Titans: The Rise and Fall of the Great Hellenistic Navies. Oxford University Press, 2012.
• William M. Murray and Photios M. Petsas, Octavian’s Campsite Memorial for the Actian War. Transactions of the American Philosophical Society 79.4. Philadelphia, 1989.
• Barry Strauss, The War That Made the Roman Empire: Antony, Cleopatra, and Octavian at Actium. New York: Simon & Schuster, 2022.
• J. Kromayer, ‘Der Feldzug von Actium und der sogenannte Verrath der Cleopatra’, Hermes 34 (1899); W. W. Tarn, ‘The Battle of Actium’, Journal of Roman Studies 21 (1931), 173–199.
• C. Jacob Butera and Matthew A. Sears, ‘The Camps of Brutus and Cassius at Philippi, 42 B.C.’, Hesperia 86.2 (2017), 359–377.
• Si Sheppard, Philippi 42 BC: The Death of the Roman Republic. Osprey Campaign 199. Oxford: Osprey, 2008.

קרדיט תמונות

• לאורייס א קסטרו, קרב אקטיום, 1672. המוזיאון הימי הלאומי, גריניץ׳, לונדון · Public domain · דף המקור
• אוגוסטוס של פרימה פורטה. מוזיאוני הוותיקן, ברצ׳ו נואובו. צילום: טיל נירמן, 2007 · Public domain · דף המקור
• דינר של מרקוס אנטוניוס וקלאופטרה, 34–32 לפנה״ס, הצד של אנטוניוס. אוסף פרטי. צילום: CNG · CC BY-SA 2.5 · דף המקור
• ראש של קלאופטרה השביעית, בערך 50–30 לפנה״ס. אוסף העתיקות, אלטס מוזאום, ברלין. צילום: Marco21274, 2010 · Public domain · דף המקור
• דינר של מרקוס אנטוניוס וקלאופטרה, 34–32 לפנה״ס. אוסף פרטי. צילום: CNG · CC BY-SA 2.5 · דף המקור
• ז׳ורז׳ פרו, אדמון גיום וז׳ול דלבה, ״מעשי אוגוסטוס״ באנקרה, לוח מתוך ״חקירה ארכאולוגית של גלטיה וביתיניה״, פריז, 1872 · CC0 · דף המקור