מלחמת העולם השנייה: מהלכי המלחמה, 1939–1945

הדרך למלחמה, 1919–1939

רבע לחמש בבוקר, דנציג

1 בספטמבר 1939, 4:45 לפנות בוקר, נמל דנציג. האונייה הגרמנית Schleswig-Holstein, ספינת קרב ישנה שהגיעה לנמל שבוע קודם ב״ביקור ידידות״, פותחת באש על ווסטרפלטה, מחסן צבאי פולני. פחות מ־250 לוחמים פולנים יחזיקו שם מעמד שבעה ימים.

שש שנים ויום אחד אחר כך, ב־2 בספטמבר 1945, חותמת יפן על כניעה על סיפון ספינת הקרב האמריקאית Missouri. בין שני הבקרים האלה נהרגו, לפי האומדנים, בין 60 ל־85 מיליון בני אדם, כשלושה אחוזים מאוכלוסיית העולם.

תעמדו במקומם של מי שהחליטו, תקראו מה שכתבו, ותבדקו אילו סיפורים על המלחמה הזאת אינם נכונים.

רקע

ורסאי, והחשבון שנשאר פתוח

ב־28 ביוני 1919 נחתם בוורסאי הסכם השלום עם גרמניה המובסת. היא איבדה כשמינית משטחה ואת מושבותיה, צבאה הוגבל ל־100,000 איש בלי טנקים ובלי חיל אוויר, ואזור הריין נקבע כמפורז. סעיף 231 הטיל עליה את האשמה במלחמה, וב־1921 נקבעו פיצויים של 132 מיליארד מרק זהב. לגרמנים רבים זה היה ״דיקטט״. אחרי המשבר הכלכלי הגדול עלה היטלר לשלטון (30 בינואר 1933; על כך בשיעור ״איך דמוקרטיה הפכה לדיקטטורה״). מטרותיו: לבטל את ורסאי, לאחד את כל דוברי הגרמנית ברייך אחד, ולכבוש מרחב מחיה במזרח.

1935–1938

כל צעד נבדק

היטלר מתקדם בצעדים קטנים ובודק אם יעצרו אותו. מרץ 1935: גיוס חובה. 7 במרץ 1936: חיילים גרמנים צועדים אל הריין המפורז. אוקטובר 1936: ״ציר רומא־ברלין״ עם מוסוליני, ובנובמבר הסכם עם יפן. 12–13 במרץ 1938: סיפוח אוסטריה, האנשלוס. בריטניה וצרפת מוחות ואינן עושות דבר. זו מדיניות הפיוס: להיענות לדרישות שנראות מוצדקות כדי למנוע מלחמה. מלחמת העולם הראשונה עוד כאבה, המשבר הכלכלי הכביד, רבים חשבו שוורסאי היה קשה מדי, והפחד מהפצצות אוויר היה עצום. בקיץ 1938 דרש היטלר את חבל הסודטים בצ׳כוסלובקיה.

שאלה לבדיקה

מדוע ראו גרמנים רבים בהסכם ורסאי ״דיקטט״?

התשובה: כי הוא הטיל עליה את האשמה במלחמה, לקח ממנה שטחים ומושבות, הגביל את צבאה וקבע פיצויים של 132 מיליארד מרק זהב.. נכון. סעיף 231, אובדן כשמינית מהשטח ומושבות, צבא של עד 100,000 איש ופיצויים כבדים: כל אלה הפכו את ההסכם בעיני רבים לכפייה.

נקודת החלטה

אתם נוויל צ׳מברלין, ראש ממשלת בריטניה.

28 בספטמבר 1938, בצהריים, לונדון

היטלר דורש את חבל הסודטים, שבו חיים כשלושה מיליון דוברי גרמנית, ומאיים לפלוש ב־1 באוקטובר. הצ׳כים גייסו כמיליון איש ויש להם ביצורי גבול. צרפת קשורה בברית עם פראג אך מהססת; בלונדון חופרים תעלות מחסה.

יועציכם הצבאיים מזהירים שהגנת האוויר הבריטית עוד אינה מוכנה. אז מגיעה פתקה: מוסוליני הציע ועידה של ארבע מעצמות במינכן, והיטלר הסכים. צ׳כוסלובקיה לא הוזמנה.

מה אתם עושים?

• נוסעים למינכן ומסכימים להעברת הסודטים, תמורת התחייבות של היטלר לוותר על תביעות נוספות. כנראה הקלה מיידית, ושנה של שקט. אבל צ׳כוסלובקיה תאבד את ביצוריה ואת חלק גדול מתעשייתה, והיטלר ילמד שאפשר להמשיך.
• מסרבים, ומודיעים שבריטניה תילחם לצד צרפת אם גרמניה תתקוף. כנראה מלחמה כבר ב־1938, כשההתחמשות הבריטית עוד לא הושלמה. הצבא הצ׳כי היה נלחם מאחורי ביצוריו, אבל מנהיגי צרפת לא רצו מלחמה, ולא בטוח שהיו תוקפים בגבול גרמניה. ההיסטוריונים חלוקים אם זה היה עדיף.
• נוסעים, אבל מתנים זאת בהשתתפות הצ׳כים וברית המועצות. כנראה היטלר היה מסרב: מוסוליני הציע ועידה של ארבע מעצמות דווקא כדי שלא יהיו שם צ׳כים וסובייטים. נשארתם עם שתי האפשרויות האחרות, והמועד 1 באוקטובר קרב.

מה קרה בפועל

נוסעים למינכן ומסכימים להעברת הסודטים, תמורת התחייבות של היטלר לוותר על תביעות נוספות.

אתם טסים למינכן. ב־30 בספטמבר, בשעה 1:30 לפנות בוקר, נחתם ההסכם: גרמניה תקבל את הסודטים עד 10 באוקטובר. הצ׳כים ממתינים במלון ומקבלים את ההחלטה אחרי שנפלה. בערב אתם אומרים מחלון בדאונינג סטריט: ״אני מאמין שזה שלום לתקופתנו״.

צ׳מברלין סבר שדרישות היטלר מוצדקות בחלקן ושהוא יסתפק בהן, ושמלחמה על ״מריבה במדינה רחוקה״ היא מחיר גבוה מדי. ב־15 במרץ 1939 נכנסו החיילים הגרמנים לפראג.

אחרי מינכן

שלום שנמשך חצי שנה

ב־15 במרץ 1939 נכנסים חיילים גרמנים לפראג: בוהמיה ומורביה הופכות ל״פרוטקטורט״ של הרייך, וההבטחה שאין עוד תביעות מתבטלת. בריטניה וצרפת משנות מדיניות: ב־31 במרץ הן מבטיחות ערבות לעצמאותה של פולין, ובאפריל מונהג בבריטניה גיוס חובה גם בימי שלום. היטלר דורש מפולין את דנציג ו״מסדרון״ דרך שטחה. עכשיו כולם מביטים אל מוסקבה.

נקודת החלטה

אתם יוזף סטלין.

20 באוגוסט 1939, מוסקבה

במינכן לא הזמינו אתכם, ואתם חושדים שהמערב רוצה להפנות את היטלר מזרחה. מ־12 באוגוסט מתדיינים במוסקבה נציגים בריטים וצרפתים על ברית צבאית, אך בלי סמכות לחתום; פולין מסרבת לתת לצבא האדום לעבור בשטחה. צבאכם נחלש בטיהורים.

מברלין מגיעה הצעה: הסכם אי־התקפה והסכמה סודית על חלוקת אזורי השפעה. אתם יודעים שהיטלר מתכוון לתקוף את פולין בקרוב.

מה אתם עושים?

• ממשיכים לחתור לברית עם בריטניה וצרפת. כנראה שיחות בלי תוצאה: בריטניה וצרפת אינן יכולות לכפות על פולין להסכים, והיטלר יתקוף בכל מקרה. אחרי כיבוש פולין תעמדו מול גרמניה על גבולכם, בלי הסכם ובלי זמן להתכונן.
• חותמים עם היטלר: אי־התקפה ופרוטוקול סודי. כנראה זמן ושטח: תקבלו את מזרח פולין ואת המדינות הבלטיות, והמלחמה תתחיל בין גרמניה למערב ולא ביניכם. המחיר: אמון המערב, ותדמיתכם בעיני הקומוניסטים בעולם.
• נשארים ניטרליים, בלי חתימה. כנראה היטלר יתקוף את פולין בכל זאת, ואתם נשארים בלי שטחים ובלי ברית. הצבא האדום עדיין חלש, ותצטרכו להתמודד לבד אם היטלר יפנה מזרחה.

מה קרה בפועל

חותמים עם היטלר: אי־התקפה ופרוטוקול סודי.

ב־23 באוגוסט 1939 חותמים ריבנטרופ ומולוטוב במוסקבה. שבוע אחר כך תוקפת גרמניה את פולין, וב־17 בספטמבר חוצה הצבא האדום את גבולה המזרחי. ב־1940 תספח ברית המועצות את המדינות הבלטיות.

סטלין ראה בהסכם דרך לדחות מלחמה ולהחזיר שטחים שאבדו ב־1918–1921. ההסכם גם הרגיע את היטלר מחשש למלחמה בשתי חזיתות.

שאלה לבדיקה

מהי מטרתה של מדיניות הפיוס של בריטניה וצרפת כלפי היטלר בשנות ה־30?

התשובה: למנוע מלחמה על ידי היענות לדרישות שנראו מוצדקות.. נכון. צ׳מברלין קיווה שוויתורים, ובהם ועידת מינכן, יספקו את היטלר וישמרו על השלום.

מקור: הפרוטוקול הסודי: ״הקו של הנרוו, הוויסלה והסאן״

״במקרה של שינוי טריטוריאלי־פוליטי באזורים השייכים למדינה הפולנית, יוגדרו אזורי ההשפעה של גרמניה ושל ברית המועצות בקירוב בקו הנהרות נרוו, ויסלה וסאן. […] פרוטוקול זה יטופל בסודיות מוחלטת בידי שני הצדדים. מוסקבה, 23 באוגוסט 1939.״

העתק של הנוסח הגרמני, ובסופו חתימות ריבנטרופ ומולוטוב. המקור הגרמני כנראה הושמד; העולם הכיר את הפרוטוקול מעותקים שהוצגו ב־1946.

• מה מגדיר סעיף 2, ומה הוא אינו אומר במפורש? קו בנהרות נרוו, ויסלה וסאן, שמחלק את פולין בין שתי המעצמות. אבל הלשון עדינה: ״שינוי טריטוריאלי־פוליטי״, ״אזורי השפעה״. אין בה מילה על מלחמה או על כך שפולין תיעלם.
• למה הפרוטוקול סודי, ומי נפגע מהסודיות? פרסומו היה מגלה לפולין ולעולם שמעצמות מתכננות לחלק אותה. הסודיות הסתירה את התוכנית מפולין ומהמערב, ואפשרה לסובייטים להכחיש כשהתוכנית התגשמה.

1 בספטמבר 1939

הפלישה לפולין

ב־1 בספטמבר, ב־4:45, נפתחת ההפגזה בווסטרפלטה, ובמקביל פולשים חיילים גרמנים מכמה כיוונים. לגרמנים כ־2,750 טנקים ויותר מ־2,300 מטוסים; לפולנים פחות מ־900 טנקים וטנקונים וכ־800 מטוסים. ב־3 בספטמבר מכריזות בריטניה (צ׳מברלין הודיע ברדיו ב־11:15) וצרפת מלחמה על גרמניה, אך אינן מסייעות לפולין. ב־17 בספטמבר חוצה הצבא האדום את הגבול המזרחי, ב־28 בספטמבר נכנעת ורשה, ופולין נחלקת בין שתי המעצמות.

המלחמה המוזרה

שבעה חודשים בלי קרב

במערב כמעט שאין לחימה: ״המלחמה המוזרה״, עד 10 במאי 1940. בנובמבר 1939 תוקפת ברית המועצות את פינלנד (״מלחמת החורף״, עד מרץ 1940). בפולין הכבושה מתחילה כבר בסתיו מדיניות הטרור והגטאות, שעליה מספר השיעור ״השואה״.

שאלה לבדיקה

מה קבע הפרוטוקול הסודי להסכם ריבנטרופ־מולוטוב מ־23 באוגוסט 1939?

התשובה: חלוקה של פולין ושל המדינות הבלטיות לאזורי השפעה גרמניים וסובייטיים.. נכון. סעיף 2 קבע קו חלוקה בנהרות נרוו, ויסלה וסאן.

1940: סערה במערב

אפריל–יוני 1940

ששה שבועות שהפכו את אירופה

ב־9 באפריל 1940 תוקפת גרמניה את דנמרק ואת נורווגיה. ב־10 במאי היא תוקפת במערב: הולנד, בלגיה ולוקסמבורג. הכוחות הטובים של בעלות הברית נכנסים לבלגיה, ובו־זמנית עוברים טנקים גרמניים דרך יערות הארדנים, שהצרפתים חשבו שאי אפשר לעבור בהם. ב־13 במאי הם חוצים את נהר המז ליד סדאן, ובתוך שבוע מגיעים לתעלה, ומאות אלפי חיילים של בעלות הברית נכלאים בכיס בצפון. ב־22 ביוני חותמת צרפת על שביתת נשק בקומפיין, בקרון הרכבת שבו נחתמה ב־1918 הפסקת האש הגרמנית. ב־10 ביוני הצטרפה איטליה למלחמה. מלחמת הבזק נראית בלתי ניתנת לעצירה.

מיתוס

״מלחמת בזק״ הייתה תוכנית־על של לוחמת טנקים, שהצבא הגרמני תכנן שנים.

האמת

לא בדיוק. הצבא הגרמני כמעט לא השתמש ב״בליצקריג״ כמונח רשמי, והיטלר כינה אותו, לפי פרי״זר, ״מילה מטופשת מאוד״. תוכנית ההתקפה דרך הארדנים אומצה רק בפברואר 1940 אחרי ויכוח, ורבים מהגנרלים חשבו שהיא הימור. ההצלחה נשענה גם על טעויות צרפתיות.

הראיות

ב־10 במאי 1940 היו לגרמנים כ־2,400 טנקים במערב, ולצרפתים בחזית הצפון־מזרחית כ־3,250. רק כ־10 דיוויזיות מתוך 135 היו משוריינות, כ־10 אחוז מהצבא היה ממוכן, ורוב התובלה נעשתה בסוסים. (פרי״זר, ״The Blitzkrieg Legend״, 2005; הנתונים לפי ויקיפדיה האנגלית, ״Battle of France״.)

נקודת החלטה

אתם ווינסטון צ׳רצ׳יל, ראש ממשלת בריטניה מאז 10 במאי.

27 במאי 1940, לונדון

הצבא הבריטי כותר ליד דנקרק, ובלגיה עומדת להיכנע. בצי מעריכים שאפשר להציל רק כ־45,000 איש. צרפת מתפוררת.

בקבינט המלחמה מציע שר החוץ, לורד הליפקס, לפנות למוסוליני ולבדוק, בלי להתחייב, אילו תנאים יציע היטלר. אתם חוששים שהיטלר לא יקיים הסכם, ושהצעד הראשון בדרך הזאת קשה לעצור.

מה אתם עושים?

• מסכימים לפנות למוסוליני ולבדוק, בלי להתחייב. כנראה תנאים שקשה לקבל, או כאלה שמשאירים את בריטניה חלשה ובלי עצמאות של ממש. עצם הפנייה הייתה מאותתת לצרפת ולעולם שבריטניה מחפשת מוצא, ומחלישה את רצון העם להילחם. ההיסטוריונים חלוקים אם היה אפשר להשיג תנאים הוגנים.
• מסרבים לכל פנייה וממשיכים להילחם. כנראה הצלה חלקית של הצבא והמשך הלחימה לבדכם, בלי בעלת ברית ביבשת. הצבא יאבד את רוב ציודו הכבד. אם הציבור והצי יעמדו מאחוריכם, בריטניה תוכל להמשיך, במחיר כבד.
• דוחים את ההחלטה עד שיתברר כמה חיילים יימלטו מדנקרק. כנראה קבינט מפוצל וימים יקרים, והליפקס ימשיך ללחוץ. מצד שני, הידיעות מדנקרק עשויות להשתפר, ותרוויחו זמן. בצרפת עלולים לפרש את ההמתנה כחולשה.

מה קרה בפועל

מסרבים לכל פנייה וממשיכים להילחם.

הדיון נמשך 26–28 במאי. ב־28 במאי אתם נואמים לפני 25 שרים; לפי יומנו של השר יו דלטון אמרתם: ״אם הסיפור הארוך הזה של האי שלנו אמור להסתיים סוף־סוף, שיסתיים רק כשכל אחד מאיתנו ישכב חנוק בדמו על הקרקע״ (בתרגום חופשי). הקבינט מחליט לא לפנות. מ־26 במאי עד 4 ביוני מפנים 338,226 חיילים, בריטים וצרפתים.

צ׳רצ׳יל חשש שהיטלר לא יעמוד בהסכם ושמשא ומתן יחליש את רצון העם להילחם. הליפקס רצה להציל את הצבא ואת האימפריה.

שאלה לבדיקה

איזה נתון מקשה על ההסבר שהניצחון הגרמני על צרפת במאי 1940 נבע מעליונות גרמנית בטנקים?

התשובה: לצרפתים בחזית הצפון־מזרחית היו יותר טנקים מלגרמנים.. נכון. כ־3,250 טנקים צרפתיים מול כ־2,400 גרמניים, והצבא הגרמני לא היה ממוכן ברובו. הניצחון נבע משימוש מבריק אך מסוכן בכוח ולא מעליונות בכמות.

הקרב על בריטניה

לבד

אחרי צרפת נשארת בריטניה לבדה, עם הדומיניונים. ב־16 ביולי מורה היטלר להכין פלישה, ״מבצע אריה הים״, אבל פלישה על פני התעלה דורשת שליטה באוויר. מ־10 ביולי עד אוקטובר 1940 מתנהל ״הקרב על בריטניה״ בין חיל האוויר הגרמני (Luftwaffe) לחיל האוויר המלכותי. הבריטים נעזרים במערך מכ״ם ושליטה מרכזית, ומונעים מהגרמנים שליטה באוויר. ב־7 בספטמבר עוברים הגרמנים להפציץ את לונדון ואת הערים האחרות (ה־Blitz, עד מאי 1941), ועשרות אלפי אזרחים בריטים נהרגים. ב־17 בספטמבר דוחה היטלר את הפלישה, בלי לקבוע מועד חדש.

הציר

שלוש מעצמות, שלוש מלחמות

ב־27 בספטמבר 1940 נחתם בברלין ״הסכם שלוש המעצמות״ בין גרמניה, איטליה ויפן: מעצמות הציר. איטליה נכנסה למלחמה בתקווה לחלוק בשלל, ותקפה את מצרים ואת יוון; אחרי כישלונות נזקקה לעזרה גרמנית, ובפברואר 1941 הגיע לצפון אפריקה חיל אפריקה של רומל. יפן נלחמת בסין מאז 1931, חסרים לה חומרי גלם, בעיקר נפט, ובסתיו 1940 היא תופסת חלק מהודו־סין הצרפתית. הציר לא היה ברית מתואמת.

1941: המלחמה מתרחבת

הסדר החדש

מה רצו הנאצים באירופה?

אחרי שכבשו חצי יבשת הכריזו הנאצים על ״הסדר החדש״: אירופה בשליטת ״גזע האדונים״ הגרמני. זה היה ביטוי ישיר לאידיאולוגיה שלהם: תורת הגזע, מרחב מחיה במזרח, עקרון המנהיג והתנגדות לדמוקרטיה ולקומוניזם. הם התנו אותו בפתרון ל״בעיה היהודית״. במערב: כיבוש וניצול כלכלי. בפולין ובמזרח: טרור, גירושים ושעבוד ״הסלאבים״. כ־12 מיליון איש נאלצו לעבוד בכפייה בגרמניה. ובפרוטוקול של ישיבת פקידים מ־2 במאי 1941 נאמר שהצבא יוזן מתוצרת רוסיה, ושבעקבות זאת ״עשרות מיליוני בני אדם ימותו ברעב״ (בתרגום חופשי).

שאלה לבדיקה

מדוע דחה היטלר ב־17 בספטמבר 1940 את הפלישה לבריטניה?

התשובה: כי פלישה על פני התעלה דורשת שליטה באוויר, וחיל האוויר הגרמני לא השיג אותה בקרב על בריטניה.. נכון. הבריטים נעזרו במכ״ם ובשליטה מרכזית ומנעו מהגרמנים שליטה באוויר, ולכן היטלר דחה את הפלישה בלי לקבוע מועד חדש.

22 ביוני 1941

מבצע ברברוסה: ההימור הגדול

ב־18 בדצמבר 1940 חותם היטלר על הוראה מס׳ 21: ״הוורמאכט חייב להיות מוכן, עוד לפני סיום המלחמה נגד אנגליה, לנצח את רוסיה הסובייטית במערכה מהירה״ (בתרגום חופשי). הסיבות, לפי היסטוריונים: אידיאולוגיה (מרחב מחיה ו״בולשביזם יהודי״), אסטרטגיה (בריטניה אינה נכנעת, וארצות הברית מתחמשת) וכלכלה (תבואה אוקראינית ונפט). ב־22 ביוני 1941 פולשים כ־3.8 מיליון חיילי הציר, בשלוש קבוצות ארמיות: אל לנינגרד, מוסקבה ואוקראינה. סטלין, שקיבל אזהרות, לא גייס. זו ״מלחמת השמדה״ מתוכננת: מ־5.7 מיליון שבויים סובייטים מתו בשבי כ־3.3 מיליון.

לנינגרד ומוסקבה

המצור והקור

ב־8 בספטמבר 1941 מנותקת לנינגרד: המצור נמשך 872 ימים, עד 27 בינואר 1944. הגרמנים החליטו להרעיב את העיר; מתו, לפי הערכות, בין כ־640,000 לכמיליון אזרחים. ליד מוסקבה נעצרים הגרמנים בדצמבר, בקור; ב־5 בדצמבר פותח הצבא האדום בהתקפת נגד, ולראשונה נסוג הוורמאכט. ההימור על ניצחון מהיר נכשל.

7 בדצמבר 1941

פרל הרבור

יפן זקוקה לנפט, ואחרי אמברגו אמריקאי (יולי 1941) היא מחליטה להכות את הצי האמריקאי. ב־7 בדצמבר 1941, ב־7:48 בבוקר שעון הוואי, תוקפים מטוסי נושאות מטוסים יפניות את פרל הרבור: 2,403 אמריקאים נהרגים וארבע ספינות קרב טובעות; נושאות המטוסים האמריקאיות היו בים. במקביל תוקפת יפן את מלאיה, הונג קונג והפיליפינים. ב־8 בדצמבר מכריזה ארצות הברית מלחמה על יפן, וב־11 בדצמבר מכריזים עליה מלחמה גם היטלר ומוסוליני, אף שהסכם שלוש המעצמות לא חייב אותם. עכשיו זו מלחמת עולם.

שאלה לבדיקה

מדוע נחשבים הימים 7–11 בדצמבר 1941 לרגע שבו המלחמה הפכה למלחמת עולם?

התשובה: יפן תקפה את פרל הרבור, ארצות הברית נכנסה למלחמה, וגרמניה ואיטליה הכריזו מלחמה על ארצות הברית.. נכון. מאותו רגע נלחמו הציר ובעלות הברית באירופה, באסיה, באפריקה ובאוקיינוסים.

השואה על ציר הזמן

במקביל: המלחמה והרצח

המלחמה והרצח נעו יחד. ב־22 ביוני 1941, עם הפלישה לברית המועצות, התחיל ההרג ההמוני של יהודים בידי איינזצגרופן; בדצמבר החל הרצח בחלמנו, וב־20 בינואר 1942 התכנסה ועידת ואנזה. עד 1945 נרצחו כשישה מיליון יהודים. את הסיפור, ובו הגטאות, מחנות ההשמדה והעמידה היהודית, מספר השיעור ״השואה״. כאן חשוב הקשר: ככל שהוורמאכט התקדם מזרחה, התרחב הרצח.

1942–1943: נקודות המפנה

אמצע 1942

מידוויי ואל עלמיין

בקיץ 1942 הציר בשיאו, ובתוך שנה מתהפכת המלחמה בשלושה קרבות מפנה. מידוויי (4–7 ביוני 1942): האמריקאים פיענחו חלקית את צופן הצי היפני וידעו על ההתקפה. ארבע נושאות מטוסים יפניות טובעות, ובצד האמריקאי נושאת אחת. היוזמה בפסיפיק עוברת בהדרגה לארצות הברית.

אל עלמיין (23 באוקטובר–4 בנובמבר 1942): בקיץ עמד רומל כ־100 ק״מ מאלכסנדריה. הצבא הבריטי של מונטגומרי, עם כ־195,000 איש ו־1,029 טנקים, מביס אותו (כ־116,000 איש וכ־550 טנקים). ב־8 בנובמבר נוחתים אנגלו־אמריקאים בצפון־מערב אפריקה.

קיץ 1942

סטלינגרד, העיר על הוולגה

ב־28 ביוני 1942 פותח היטלר במתקפת קיץ בדרום ברית המועצות, לעבר נפט הקווקז והוולגה. הארמייה השישית של פאולוס פונה אל סטלינגרד, עיר על הוולגה שנושאת את שם סטלין. ב־23 באוגוסט מפציצה הלופטוואפה את העיר, ומתחילים חודשים של לחימה בית אחרי בית מול הארמייה ה־62 של צ׳ויקוב. כבר ב־28 ביולי פרסם סטלין פקודה סודית שנועדה לעצור את הנסיגה.

שאלה לבדיקה

במה נבדל קרב מידוויי מקרב אל עלמיין, לפי השיעור?

התשובה: מידוויי היה קרב ימי בפסיפיק, שבו פיענוח חלקי של הצופן היפני עזר לאמריקאים; באל עלמיין הביס הצבא הבריטי של מונטגומרי את רומל ביבשה.. נכון. בשני הקרבות עברה היוזמה בהדרגה לבעלות הברית, אבל האחד היה קרב נושאות מטוסים בים והשני קרב יבשתי בצפון אפריקה.

מקור: ״אף צעד לאחור״: פקודה 227

״מכאן המסקנה: הגיע הזמן לסיים את הנסיגה. אף צעד לאחור! זו צריכה להיות מעתה הסיסמה העיקרית שלנו.״ […] יש ״לירות במקום במפיצי פאניקה ובפחדנים״.

פקודה סודית שהוקראה בכל פלוגה, סוללה וטייסת. היא הקימה גדודי עונשין ויחידות חסימה מאחורי יחידות מתפוררות.

• מה הפקודה מודה בו, ומה היא דורשת? היא מודה בנסיגה ובאובדן שטחים, דבר שהתעמולה הסובייטית כמעט לא עשתה, ודורשת אפס נסיגה ותיקון באמצעות עונשים: מנהיג שמודה בחולשה ומאיים על חייליו.
• מה אפשר ללמוד ממנה על הקרב, ומה אי אפשר? אפשר ללמוד על הפחד ועל המשטר: לפי רשימת ה־NKVD של חזית סטלינגרד (1 באוגוסט–15 באוקטובר 1942) הוצאו להורג 278 מתוך 15,649 חיילים שנעצרו, והשאר הוחזרו ליחידותיהם. אי אפשר ללמוד ממנה למה החזיקו הלוחמים מעמד. (ויקיפדיה האנגלית, ״Order No. 227״.)

נובמבר 1942

מבצע אורנוס: מלכודת בשני אגפים

בעוד הגרמנים נלחמים על חורבות העיר, מכינים הסובייטים בסוד התקפת נגד, ״מבצע אורנוס״. היא אינה מכוונת אל העיר אלא אל האגפים, שמוחזקים בידי חיילים רומנים וחסר להם נשק נגד טנקים. ב־19 בנובמבר 1942 היא מתחילה.

סטלינגרד: מי מול מי

מבצע אורנוס מ־19 בנובמבר 1942; הקרב כולו מיולי 1942 עד 2 בפברואר 1943

סטלינגרד והערבות שבין הדון לוולגה

ברית המועצות

• מפקדים: ז׳וקוב, וסילבסקי (תיאום מטעם המפקדה העליונה), ירמנקו, ואטוטין, רוקוסובסקי (חזיתות); צ׳ויקוב (ארמייה 62)
• כוחות: כ־1,100,000 חיילים, כ־800 טנקים, כ־13,400 תותחים ומרגמות, יותר מ־1,000 מטוסים (גוף הערך ״Operation Uranus״ (ויקיפדיה האנגלית), לפי Glantz & House; Beevor); 1,143,500 חיילים (כולל רזרבות), 894 טנקים, 1,500 מטוסים (טבלת אותו ערך)
• אבדות: 1,129,619: 478,741 הרוגים ונעדרים ו־650,878 פצועים וחולים (קריבושייב, לכל הקרב); 1,347,214 (פרסלגין)

גרמניה

• מפקדים: פאולוס (ארמייה 6), הוט (ארמייה משוריינת 4), וייכס (קבוצת ארמיות B); מנשטיין (קבוצת ארמיות דון, מנובמבר)
• כוחות: כ־400,000 חיילים בארמייה השישית ובארמייה המשוריינת הרביעית, 732 מטוסים (ויקיפדיה האנגלית, ״Operation Uranus״); 250,000–300,000 חיילי ציר כלואים (גרמנים ובני בריתם) (הכיס, 23 בנובמבר)
• אבדות: יותר מ־300,000 בארמייה השישית ובארמייה המשוריינת הרביעית (DiMarco (2012), לפי ויקיפדיה האנגלית); כ־91,000 שבויים; רק כ־5,000 חזרו לגרמניה (Beevor (1998), לארמייה השישית)

מספרי ההרוגים של כל הציר בקרב (גרמנים, רומנים, איטלקים והונגרים) מגיעים, לפי Bell (2011) המצוטט בוויקיפדיה, לכ־500,000, ושל השבויים לכ־235,000.

רומניה

• מפקדים: דומיטרסקו (ארמייה 3), קונסטנטינסקו (ארמייה 4)
• כוחות: 143,000–200,000 חיילים ו־134 טנקים (ויקיפדיה האנגלית, ״Operation Uranus״)
• אבדות: כ־27,000 נשבים, רוב שלוש דיוויזיות (19 בנובמבר); 109,000–200,000 (כל הקרב, לפי הערכות)

התוצאה: ניצחון סובייטי. הארמייה השישית נכנעת בין 31 בינואר ל־2 בפברואר 1943, ובכך אחת התבוסות הקשות ביותר של הוורמאכט.

המספרים אינם תואמים: חלקם מתייחסים לשלבים שונים (המבצע או כל הקרב), לכוחות על הנייר או ללוחמים בפועל, ויש הבדלים בין מקורות סובייטיים לגרמניים.

שאלה לבדיקה

מה אפשר ללמוד מפקודה 227 של סטלין, לפי השיעור?

התשובה: שההנהגה הסובייטית הודתה בנסיגה ובאובדן שטחים, ודרשה לעצור אותה בעונשים ובאיומים.. נכון. הפקודה דורשת ״אף צעד לאחור״, הקימה גדודי עונשין ויחידות חסימה ומאיימת על מי שנסוג.

מבצע אורנוס והכיתור בסטלינגרד

19 בנובמבר 1942 – 2 בפברואר 1943

בנובמבר 1942 הארמייה השישית של פאולוס נלחמת בסטלינגרד שעל הוולגה, כמעט בלי רזרבות. את אגפיה מגינות הארמיות הרומניות. הסובייטים מחזיקים ראשי גשר מעבר לדון בצפון, ומרוכזים ליד האגמים בדרום.

תרשים סכמטי לפי התיאור המקובל של המבצע (דייוויד גלנץ וג׳ונתן האוס, ״When Titans Clashed״, 1995; אנתוני ביוור, ״Stalingrad״, 1998). מיקומי הערים והנהרות משוערים לפי מפות מודרניות, בתיבה של כ־350 על 230 ק״מ; מסלול הדון והוולגה מפושט. כל ארמייה מצוירת כגוש אחד, הרבה יותר פשוט מהקורפוסים והדיוויזיות שלחמו, והמיקומים אינם מדויקים. במחלוקת: מספר הכלואים בכיס ומספרי האבדות (ראו כרטיס הכוחות).

שלבי הקרב

• 17–18 בנובמבר: הארמייה השישית על הוולגה הארמייה השישית נאבקת בעיר ובשפת הוולגה, כמעט בלי רזרבות. את אגפיה מגנות בצפון, ליד הדון, הארמייה הרומנית 3, ובדרום הארמייה הרומנית 4. מול האגף הצפוני מחזיקים הסובייטים ראשי גשר מעבר לדון, ובדרום הם מרוכזים ליד האגמים.
• 19–20 בנובמבר: הלסתות נסגרות ב־19 בנובמבר פורצים הסובייטים מראשי הגשר בצפון, ולמחרת מתחילה ההתקפה מדרום. הארמיות הרומניות, שחסר להן נשק נגד טנקים, מתמוטטות תוך שעות. הטנקים הסובייטים דוהרים לעבר קלאץ׳ שעל הדון.
• 23 בנובמבר: הטבעת נסגרת ב־22 בנובמבר נתפסת קלאץ׳ על הדון, וב־23 בנובמבר, בסביבות 16:00, נפגשות שתי הלסתות ליד סובייצקי. סביב הארמייה השישית ושרידי כוחות נוספים נסגרת טבעת: כ־250,000 עד 300,000 איש, הרבה יותר ממה שהסובייטים העריכו בתחילה.
• 12–23 בדצמבר: החילוץ שנכשל ב־12 בדצמבר יוצא כוח חילוץ גרמני מקוטלניקובו לעבר הכיס, ונעצר כ־50 ק״מ ממנו. הארמייה השישית אינה פורצת החוצה: היטלר מורה להחזיק מעמד, ואין בה די דלק. האספקה האווירית מגיעה בפחות מ־20 אחוז מן הנדרש.
• ינואר–פברואר 1943: הכניעה הכיס מתכווץ תחת התקפות מכל עבר, בקור וברעב. ב־31 בינואר נכנע פאולוס, וב־2 בפברואר נכנעים האחרונים. כ־91,000 איש נשבים.

האסטרטגיה

• הצבא האדום: הסובייטים מכינים בסוד התקפת נגד, ״אורנוס״. היא אינה מכוונת אל העיר, אלא אל האגפים שמוחזקים בידי הרומנים, שחסר להם נשק נגד טנקים. ההתקפה יוצאת מראשי הגשר בצפון ומן האגמים בדרום.
• גרמניה: הגרמנים נלחמים על חורבות העיר. היטלר מורה לארמייה השישית להחזיק מעמד במקום, והלופטוואפה מתחייבת לספק אותה מהאוויר. כוח חילוץ בפיקוד מנשטיין מתקדם אליה מדרום.
• רומניה: הארמייה הרומנית 3 בצפון ליד הדון, והארמייה הרומנית 4 בדרום, מגינות על האגפים של הארמייה השישית. תפקידן להחזיק את האגפים. חסר להן נשק נגד טנקים, והאיום הוא הטנקים הסובייטים.

מה הכריע: הרומנים החזיקו את האגפים בלי נשק נגד טנקים, ו״אורנוס״ תקף דווקא שם. החילוץ נעצר כ־50 ק״מ מהכיס, והאספקה מהאוויר הגיעה בפחות מ־20 אחוז מן הנדרש, ופאולוס נכנע ב־31 בינואר 1943.

דצמבר 1942–פברואר 1943

הכיס

ב־23 בנובמבר נסגרת הטבעת סביב 250,000 עד 300,000 חיילי הציר. היטלר מורה להחזיק מעמד, והלופטוואפה מתחייבת לספק אותם מהאוויר, אבל הכיס זקוק לפחות ל־680 טון ליום, ובחצי הראשון של דצמבר מגיע פחות מ־20 אחוז. ב־12 בדצמבר יוצאת התקפת חילוץ של מנשטיין מדרום והיא נעצרת כ־50 ק״מ מהכיס. ב־31 בינואר 1943 נכנע פאולוס, וב־2 בפברואר נכנעים האחרונים. כ־91,000 חיילים נשבים; רק כ־5,000 חוזרים לגרמניה, האחרון ב־1955.

יולי 1943

קורסק: המתקפה האחרונה

ב־5 ביולי 1943 מנסה היטלר לתפוס שוב את היוזמה, במתקפת ״ציטדל״ על בליטת קורסק. הסובייטים, שידעו מראש, בנו כמה חגורות הגנה ושדות מוקשים, וההתקפה נעצרת בתוך ימים; ב־10 ביולי נחתו בעלות הברית בסיציליה, והיטלר מפסיק את ״ציטדל״, בין השאר כדי להסיט כוחות. לפי גלנץ והאוס השתתפו בקרב כ־780,000 גרמנים וכ־2,900 טנקים מול כ־1.9 מיליון סובייטים וכ־5,100 טנקים. מכאן ואילך נשארת היוזמה האסטרטגית במזרח בידי הצבא האדום.

שאלה לבדיקה

כיצד הצליח הצבא האדום לכתר את הארמייה השישית בסטלינגרד?

התשובה: בהתקפות על האגפים, שהוחזקו בידי חיילים רומנים חלשים, ובחיבור שתי הלסתות ליד קלאץ׳ ב־23 בנובמבר 1942.. נכון. ההתקפה נעשתה במבצע אורנוס, מצפון ומדרום, ולא על העיר עצמה.

מיתוס

ארצות הברית ניצחה במלחמה כמעט לבדה.

האמת

לא. המלחמה נוצחה בקואליציה, ובחזית המזרחית נפלה רוב הלחימה היבשתית: לפי הערכה מקובלת כ־80 אחוז מההרוגים הצבאיים הגרמנים. ברית המועצות שילמה בכ־27 מיליון הרוגים. תרומת ארצות הברית הייתה עצומה בים, באוויר, בתעשייה ובסיוע: חוק השאל־והחכר העביר כ־50 מיליארד דולר לבעלות הברית. אבל המאבק היבשתי הוכרע בחזית אחרת.

הראיות

השאל־והחכר: 50.1 מיליארד דולר, מהם 31.4 לבריטניה ו־11.3 לברית המועצות. עד 1945 כמעט שליש מהמשאיות של הצבא האדום היו אמריקאיות, אבל הטנקים שנמסרו היוו רק כ־8 אחוז מהייצור הסובייטי. דייוויד גלנץ סבור שבלי הסיוע היה הצבא האדום זקוק ל־12 עד 18 חודשים נוספים, אבל התוצאה הייתה כנראה זהה. (ויקיפדיה האנגלית, ״Lend-Lease״ ו־״Eastern Front (World War II)״.)

1943

ועידות ואיטליה

בינואר 1943, בקזבלנקה, מכריזים רוזוולט וצ׳רצ׳יל על הדרישה לכניעה ללא תנאי של מעצמות הציר. ב־10 ביולי נוחתים בעלות הברית בסיציליה, ב־25 ביולי מודח מוסוליני, וב־8 בספטמבר מוכרזת כניעת איטליה. הגרמנים כובשים את צפון איטליה ומקימים שם משטר בובות; הלחימה נמשכת, ורומא משוחררת ב־4 ביוני 1944.

בנובמבר–דצמבר 1943 נפגשים בטהרן רוזוולט, צ׳רצ׳יל וסטלין. הם מסכימים על פתיחת החזית השנייה בצרפת במאי 1944, וסטלין מבטיח להצטרף למלחמה ביפן אחרי תבוסת גרמניה.

מלחמה טוטלית

מלחמה טוטלית

כל החברה במלחמה

במלחמה טוטלית מגייסת המדינה את כל משאביה, כלכלתה וחברתה, והקו בין חייל לאזרח נמחק. בארצות הברית הפכו מפעלי רכב לייצור טנקים ומטוסים, ונשים נכנסו למפעלים. חוק השאל־והחכר (11 במרץ 1941) סיפק לבעלות הברית ציוד בשווי כ־50 מיליארד דולר. ברית המועצות העבירה מאות מפעלים מזרחה, מעבר להרי אורל. גרמניה גייסה את כלכלתה במלואה רק מ־1942, עם מינויו של אלברט שפר לשר החימוש, ואחרי סטלינגרד שאל גבלס (18 בפברואר 1943) את הקהל בברלין: ״האם אתם רוצים מלחמה טוטלית?״

שאלה לבדיקה

מדוע אי אפשר לומר שארצות הברית ניצחה במלחמה כמעט לבדה?

התשובה: כי רוב הלחימה היבשתית נפלה בחזית המזרחית, וברית המועצות שילמה בכ־27 מיליון הרוגים; תרומת ארצות הברית הייתה גדולה בים, באוויר, בתעשייה ובסיוע.. נכון. המלחמה נוצחה בקואליציה, והמאבק היבשתי הוכרע בחזית אחרת.

הפצצות

המלחמה על העורף

ההפצצות הפכו את העורף לחזית. גרמניה הפציצה את ורשה, את רוטרדם ואת בריטניה. בעלות הברית בחרו, בעיקר מ־1942, בהפצצת שטח של ערים. בהמבורג, ב־27–28 ביולי 1943, סופת אש הרגה כ־37,000 איש; בדרזדן, 13–15 בפברואר 1945, נהרגו 22,700 עד 25,000 לפי ועדת היסטוריונים משנת 2010 (הנאצים פרסמו מספרים מנופחים, עד 200,000); בטוקיו, ב־9–10 במרץ 1945, לפחות כ־88,000 ואולי יותר מ־100,000. ההיסטוריונים חלוקים אם ההפצצות קיצרו את המלחמה או רק גבו מחיר מיותר של אזרחים.

התנגדות

העורף הכבוש נלחם

בכל אירופה הכבושה קמו תנועות התנגדות: מחתרות שחבלו, ריגלו והסתירו נרדפים. בצרפת קרא דה גול ב־18 ביוני 1940 מלונדון להמשיך להילחם, ובמאי 1943 אוחדו המחתרות בהנהגת ז׳אן מולן. ביוגוסלביה לחמו הפרטיזנים של טיטו, ובברית המועצות פעלו פרטיזנים בעורף הגרמני. בפולין הוביל ״הצבא המחתרתי״ ב־1 באוגוסט 1944 את המרד בוורשה: 63 ימי קרב שנגמרו בהרס העיר, בעוד הצבא האדום ממתין מעבר לוויסלה. על ההתנגדות היהודית: בשיעורים ״השואה״ ו״מרד, עמידה והעומדים מן הצד״.

המחיר

כמה בני אדם?

60–85 מיליון

אף מלחמה לא הרגה כל כך הרבה בני אדם, ואף מספר אינו מדויק: ההגדרות של ״חייל״ ו״אזרח״ אינן אחידות. ההערכות לסך כל ההרוגים, כולל מרעב ומחלות, נעות בין כ־60 ל־85 מיליון, יותר ממחציתם אזרחים. ברית המועצות: כ־27 מיליון, כשליש מכלל ההרוגים. סין: 14–20 מיליון. פולין: כ־6 מיליון, ובהם כ־3 מיליון יהודים. גרמניה: כ־7 מיליון. יפן: 2.5–3.1 מיליון. ארצות הברית: כ־420,000. בריטניה: כ־450,000.

שאלה לבדיקה

מה קרה במרד בוורשה, שפרץ ב־1 באוגוסט 1944?

התשובה: הצבא המחתרתי הפולני לחם 63 ימים נגד הגרמנים, והמרד נגמר בהרס העיר, בעוד הצבא האדום ממתין מעבר לוויסלה.. נכון. המרד הובל בידי ״הצבא המחתרתי״ והסתיים בהרס העיר.

מיתוס

גרמניה הנאצית הייתה מכונת מלחמה יעילה לחלוטין.

האמת

לא. המשטר היה מלא יריבויות בין סוכנויות, והיטלר התערב בהחלטות. הכלכלה לא גויסה במלואה עד 1942–1943, והוורמאכט נשען על סוסים, על כוח עבודה משועבד ועל בעלות ברית חלשות. ייצור הנשק עלה ב־1944, בעיקר בזכות הסדרת הייצור ושיעבוד כוח אדם, ולמרות חסרים חמורים בנפט ובחומרי גלם.

הראיות

ב־1944 היו בשטח הרייך 7.6 מיליון פועלים זרים ושבויים, רבים מהם בכפייה (Herbert, 1999); בסך הכול נאלצו כ־12 מיליון איש לעבוד בכפייה בגרמניה. בנובמבר 1944 רק 42 מתוך 264 דיוויזיות היו משוריינות או ממוכנות. ריצ׳רד אוברי (״War and Economy in the Third Reich״, 1994) מתאר כלכלה שגויסה באופן לא יעיל, עם תחרות בין גופי השלטון. (נתונים: ויקיפדיה האנגלית, ״Forced labour under German rule during World War II״ ו־״Horses in World War II״.)

1944–1945: הניצחון באירופה

נקודת החלטה

אתם הגנרל דוויט אייזנהאואר, המפקד העליון של כוחות בעלות הברית באירופה.

5 ביוני 1944, בסביבות 4:15 לפנות בוקר, סאות׳וויק האוס, דרום אנגליה

הפלישה לנורמנדי, ״מבצע אוברלורד״, תוכננה ל־5 ביוני: רק בימים 5–7 ביוני מתאימים הגאות והירח. האפשרות הבאה: 19 ביוני. מאות אלפי חיילים מרוכזים בנמלים.

אתמול בבוקר דחיתם ב־24 שעות, כי הייתה צפויה סערה. אתמול בערב חזה המטאורולוג ג׳יימס סטאג פער של כ־36 שעות של רוח חלשה, אך לא התחייב. עכשיו, אחרי שנסעתם בסערה אל סאות׳וויק האוס, הוא חוזר על התחזית. מונטגומרי רוצה לצאת, ומפקד חיל האוויר חושש מעננות.

מה אתם עושים?

• נותנים את הפקודה: נוחתים ב־6 ביוני. הימור על התחזית: אם היא נכונה, יהיה פער מספיק לנחיתה ולהפצצות. אם לא, ספינות וחיילים ייפגעו בים והמבצע ייכשל. הסיכון גבוה מאוד.
• דוחים ל־7 ביוני. כנראה גרוע יותר: התחזית צפתה עננות נמוכה מיום רביעי, 7 ביוני, ולכן המבצע ייפול על יום קשה יותר. כל יום מוסיף עוד סיכון לחשיפת התוכנית.
• דוחים ל־19 ביוני ומחכים לתחזית בטוחה. כנראה גרוע בהרבה: שבועיים של המתנה לחיילים סגורים במחנות ולספינות בנמלים, וסיכון גדל לחשיפה. ובדיעבד: ב־19–22 ביוני פרצה בתעלה אחת הסערות החזקות מזה ארבעים שנה; נחיתה בימים אלה כנראה הייתה נכשלת.

מה קרה בפועל

נותנים את הפקודה: נוחתים ב־6 ביוני.

מונטגומרי, ראמזי וליי־מלורי אומרים ״לצאת״, ואתם נותנים את הפקודה. ב־6 ביוני נוחתים יותר מ־150,000 חיילים בחמישה חופים, ובמקביל צונחים אלפי צנחנים. הגרמנים לא ציפו לנחיתה בסערה: רומל, האחראי על ההגנה בחוף, היה בדרך לחופשה בבית.

אייזנהאואר כתב ב־1948 שההשלכות של דחייה ״היו מרות כמעט מכדי להעלות על הדעת״ (בתרגום חופשי). ומה אמר בשעה שנתן את הפקודה? איש אינו יודע בוודאות.

מקור: ההודעה שלא נשלחה: ״אשמה אך ורק שלי״

״נחיתותינו באזור שרבורג־לה אבר לא הצליחו לתפוס דריסת רגל משביעת רצון, ואני הוריתי לסגת. החלטתי לתקוף בזמן ובמקום הזה התבססה על המידע הטוב ביותר שהיה בידינו. הכוחות, חיל האוויר והצי עשו כל מה שאומץ ומסירות לתפקיד יכולים לעשות. אם יש אשמה או פגם במעשה, הם שלי בלבד.״

פתק קטן בעיפרון, שכתב אייזנהאואר אחרי שנתן את הפקודה. הוא לא נדרש: הפלישה הצליחה.

• מה השתנה בין הנוסח המחוק לנוסח הסופי? המילים ״This particular operation״ (״המבצע הזה״) נמחקו, ובמקומן נכתב ״My decision to attack״ (״החלטתי לתקוף״). האחריות עוברת מן המבצע אל האדם.
• מה אפשר ללמוד מכך שהפתק נכתב לפני הפלישה? על אי־הוודאות ועל נכונותו של המפקד לקחת אחריות. אי אפשר ללמוד ממנו על מהלך הנחיתה, והוא אינו מוכיח שאייזנהאואר האמין שהמבצע ייכשל: מפקד זהיר כותב הודעה כזאת גם כשהוא מקווה להצליח.

שאלה לבדיקה

מה אפשר ללמוד מהפתק שכתב אייזנהאואר ב־5 ביוני 1944, ומה אי אפשר?

התשובה: שהמפקד היה מוכן לקחת אחריות על כישלון אפשרי, אבל אי אפשר ללמוד ממנו על מהלך הנחיתה.. נכון. החלפת ״המבצע הזה״ ב״החלטתי לתקוף״ מעבירה את האחריות מן המבצע אל האדם.

יוני 1944–ינואר 1945

משני הצדדים

קרב נורמנדי נמשך עד אוגוסט, וב־25 באוגוסט 1944 משוחררת פריז. ב־22 ביוני, שלוש שנים אחרי ברברוסה, פותח הצבא האדום את ״מבצע בגרטיון״ בבלארוס ומשמיד את קבוצת ארמיות מרכז: אומדני האבדות הגרמניות נעים בין כ־300,000 לכ־500,000. רומניה ובולגריה עוברות לצד הסובייטים, ופינלנד חותמת על שביתת נשק.

ב־16 בדצמבר 1944 מנסה היטלר הימור אחרון בארדנים, ״קרב הבליטה״: מתקפה לעבר אנטוורפן, במזג אוויר מעונן שהשבית את מטוסי בעלות הברית. היא נעצרת בתוך שבועות, גם מחוסר דלק. לארצות הברית זה הקרב הגדול והעקוב מדם ביותר במלחמה (כ־81,000 אבדות), וגרמניה מאבדת את רזרבותיה האחרונות.

פברואר 1945

יאלטה

ב־4–11 בפברואר 1945 נפגשים רוזוולט, צ׳רצ׳יל וסטלין ביאלטה שבקרים. הם מסכימים: גרמניה תחולק לאזורי כיבוש, יוקם האו״ם, ובהצהרה על אירופה המשוחררת הם מתחייבים לבחירות חופשיות. גבולה המזרחי של פולין יעבור בקו קרזון, והיא תקבל פיצוי מערבה על חשבון גרמניה. בהסכם נפרד מתחייב סטלין להצטרף למלחמה ביפן ״חודשיים־שלושה אחרי שתיכנע גרמניה״. הבחירות החופשיות בפולין לא נערכו. רוזוולט מת ב־12 באפריל, ובמקומו נכנס טרומן.

אפריל–מאי 1945

הסוף באירופה

ב־16 באפריל 1945 פותח הצבא האדום במתקפה על ברלין. ב־30 באפריל מתאבד היטלר בבונקר, ויורשו, דניץ, מנהל את גרמניה שנותרה. ב־7 במאי, בשעה 2:41 לפנות בוקר, חותם גנרל יודל בריימס על כניעה ללא תנאי; הסובייטים דורשים טקס נוסף, וב־8 במאי בלילה, בקרלסהורסט שבברלין, חותם הפילדמרשל קייטל בפני ז׳וקוב. בשעון מוסקבה כבר 9 במאי, ולכן מציינים במערב את ״יום הניצחון באירופה״ ב־8 במאי וברוסיה ב־9 במאי. בעת ההתקדמות חשפו בעלות הברית את מחנות הריכוז וההשמדה; על כך בשיעור ״השואה״. ב־17 ביולי–2 באוגוסט מתכנסים בפוטסדאם טרומן, צ׳רצ׳יל (ואחריו אטלי) וסטלין: גרמניה תחולק לארבעה אזורי כיבוש, וגבול פולין המערבי ייקבע זמנית בקו אודר־נייסה.

שאלה לבדיקה

מה הובטח ביאלטה בפברואר 1945 ביחס לאירופה המשוחררת, ומה קרה בפולין?

התשובה: המנהיגים התחייבו לבחירות חופשיות באירופה המשוחררת, אך הבחירות החופשיות בפולין לא נערכו.. נכון. ההבטחה ניתנה ביאלטה, אבל בפולין לא קוימה.

יפן, ההפצצה והכניעה

האוקיינוס השקט

מאי לאי

ארצות הברית מתקדמת ״מאי לאי״ לעבר יפן. באוקינאווה, 1 באפריל–22 ביוני 1945, נהרגו או נעדרו יותר מ־12,000 אמריקאים, כ־94,000 חיילים יפנים, ולפי הערכות בין 40,000 ל־150,000 אזרחים מקומיים. מטוסי B־29 מציתים ערים: ב־9–10 במרץ 1945 נשרפה טוקיו. יפן אינה נכנעת, ובעלות הברית מתכננות לפלוש לאיי יפן בסתיו.

נקודת החלטה

אתם הארי טרומן, נשיא ארצות הברית.

סוף יולי 1945, פוטסדאם

אתם נשיאים שלושה חודשים בלבד. ב־16 ביולי נוסתה בניו־מקסיקו הפצצה האטומית הראשונה, ופצצה שנייה מוכנה. מנגד: ההפצצות שרפו ערים שלמות בלי להכניע את יפן, ופלישה לאיי יפן מתוכננת לסתיו, באומדני אבדות שנעים מעשרות אלפים ועד מאות אלפי אמריקאים.

ועדה מייעצת המליצה להשתמש בפצצה בלי אזהרה, על מפעל מלחמה שמקיפים אותו בתי פועלים; מדענים ביקשו הדגמה. סטלין הבטיח להצטרף למלחמה באמצע אוגוסט, והשאלה אם להבטיח לקיסר את מעמדו עדיין פתוחה.

מה אתם מורים?

• להשתמש בפצצה על עיר יפנית בעלת ייצור צבאי, אחרי האולטימטום ובלי אזהרה נוספת. כנראה זעזוע חד: אבדות אזרחיות כבדות מיד, וסיכוי לכניעה מהירה. אבל אין ודאות שיהיה כך, והממשלה היפנית יכולה להמשיך לסרב. ומהמעשה ישתנה העולם: ראשית העידן הגרעיני.
• לערוך הדגמה על אזור לא מיושב, בנוכחות משקיפים יפנים. כנראה פחות הרוגים, אבל סיכון: הפצצה השנייה לא נוסתה, ואם ההדגמה תיכשל תאבדו את האפקט ואת הפצצה. ואין ודאות שמנהיגי יפן, שחלקם רצו להמשיך להילחם, יתרשמו מספיק.
• להבטיח לקיסר את מעמדו ולהמתין להצטרפות ברית המועצות, תוך המשך המצור וההפצצות. כנראה הזדמנות לכניעה בלי פצצה: ההבטחה לקיסר הייתה התנאי העיקרי של יפן, והכניסה הסובייטית עלולה לזעזע אותה. אבל בינתיים ימשיכו להיהרג אלפי אנשים בכל יום, והסובייטים יתקדמו. ואין ודאות שמנהיגי יפן יקבלו.
• לוותר על הפצצה ולהכין את הפלישה. כנראה אבדות עצומות, אמריקאיות ובעיקר יפניות. ההיסטוריונים חלוקים בהיקפן, אבל כולם מסכימים שהפלישה לא הייתה קלה.

מה קרה בפועל

להשתמש בפצצה על עיר יפנית בעלת ייצור צבאי, אחרי האולטימטום ובלי אזהרה נוספת.

אין תיעוד של ישיבת הכרעה אחת: הפרויקט נועד לשימוש, והנשיא אישר את התוכנית. ב־25 ביולי נשלחת הוראה להשליך את הפצצה אחרי 3 באוגוסט. הצהרת פוטסדאם (26 ביולי) מתפרסמת בלי הבטחה לקיסר, וממשלת יפן משיבה ב״מוקוסאצו״, מונח עמום שהעיתונים פירשו כדחייה. ב־6 באוגוסט, ב־8:15, מושלכת פצצה על הירושימה, וב־9 באוגוסט על נגסאקי. עד סוף 1945 נהרגו בשתי הערים, לפי האומדנים, בין 150,000 ל־246,000 איש, רובם אזרחים.

טרומן כתב ביומנו ב־25 ביולי שהורה שהיעדים יהיו ״חיילים וימאים, ולא נשים וילדים״ (בתרגום חופשי), והסביר אחר כך שרצה למנוע פלישה שתעלה בחיי רבים. אבל הירושימה הייתה עיר גדולה, ורוב ההרוגים בה היו אזרחים.

8–15 באוגוסט 1945

הכניעה

ב־8 באוגוסט מכריזה ברית המועצות מלחמה על יפן, וב־9 באוגוסט, ביום שבו מופצצת נגסאקי, היא פולשת למנצ׳וריה. הנהגת יפן נתקעת 3 מול 3. ב־10 וב־14 באוגוסט מכריע הקיסר הירוהיטו לקבל את תנאי ההצהרה, בתנאי שמעמדו יישמר, וב־15 באוגוסט משודרת הודעתו, לראשונה בקולו, לעם. ב־2 בספטמבר חותם שר החוץ שיגמיצו על כניעה על סיפון ה־Missouri. ההיסטוריונים חלוקים מה גרם לכניעה: פצצות האטום, הכניסה הסובייטית או שניהם.

שאלה לבדיקה

מה נכון לגבי כניעת יפן באוגוסט 1945, לפי השיעור?

התשובה: בין 6 ל־15 באוגוסט הוטלו שתי פצצות אטום וברית המועצות נכנסה למלחמה, וההיסטוריונים חלוקים מה גרם לכניעה.. נכון. יש הרואים בפצצות את הגורם המרכזי, ויש המדגישים את הכניסה הסובייטית, ויש שרואים בשניהם יחד את הגורם.

שש שנים: ציר זמן

• 1 בספטמבר 1939 גרמניה פולשת לפולין; ב־3 בספטמבר בריטניה וצרפת מכריזות מלחמה.
• 9 באפריל–22 ביוני 1940 דנמרק, נורווגיה, הולנד, בלגיה וצרפת נכבשות.
• 10 ביולי–אוקטובר 1940 הקרב על בריטניה; היטלר דוחה את הפלישה.
• 22 ביוני 1941 מבצע ברברוסה: גרמניה פולשת לברית המועצות.
• 7 בדצמבר 1941 פרל הרבור; ב־11 בדצמבר גרמניה ואיטליה מכריזות מלחמה על ארצות הברית.
• 4–7 ביוני 1942 מידוויי: ארבע נושאות מטוסים יפניות טובעות.
• 23 באוקטובר 1942 אל עלמיין; ב־8 בנובמבר נוחתים בעלות הברית בצפון אפריקה.
• 23 בנובמבר 1942–2 בפברואר 1943 סטלינגרד: הארמייה השישית מכותרת ונכנעת.
• 5 ביולי 1943 קורסק: המתקפה הגרמנית האחרונה במזרח נעצרת.
• 6 ביוני 1944 הנחיתה בנורמנדי.
• 22 ביוני 1944 מבצע בגרטיון: קבוצת ארמיות מרכז מושמדת.
• 8–9 במאי 1945 כניעת גרמניה.
• 6 ו־9 באוגוסט 1945 הירושימה ונגסאקי.
• 2 בספטמבר 1945 כניעת יפן על סיפון ה־Missouri.

ויכוח וחידון

למה הפסידה גרמניה?

מדוע ניצחו בעלות הברית, ומדוע הפסידה גרמניה, במלחמה שבתחילתה נראתה בלתי ניתנת לעצירה?

• ריצ׳רד אוברי, ״Why the Allies Won״ (1995) אוברי טוען שהעליונות הכלכלית של בעלות הברית (ארצות הברית, ברית המועצות והאימפריה הבריטית) הייתה תנאי הכרחי, אך לא מספיק. לדבריו הן ידעו להפוך אותה לכוח לחימה יעיל: בעזרת שליטה בים ובאוויר, טכנולוגיה, ארגון ומוטיבציה פוליטית ומוסרית. הוא אינו רואה בתוצאה בלתי נמנעת: ב־1941–1942 היא עוד הייתה פתוחה.
• דייוויד גלנץ וג׳ונתן האוס, ״When Titans Clashed״ (1995) לדעתם החזית המזרחית הכריעה: שם נפלה רוב הלחימה היבשתית, והצבא האדום, שספג מכות קשות ב־1941–1942, למד, התאושש ומ־1943 הכריע את הוורמאכט. גלנץ מעריך שגם בלי סיוע השאל־והחכר הצבא האדום היה מנצח, אולי אחרי 12 עד 18 חודשים נוספים.
• אדם טוז, ״The Wages of Destruction״ (2006) טוז מדגיש את המגבלות של גרמניה: כלכלה קטנה מכדי להביס את ארצות הברית, בריטניה וברית המועצות יחד. לשיטתו ראה היטלר את המלחמה כמרוץ נגד העוצמה האמריקאית, והימר על כיבוש מהיר של מרחב מחיה במזרח; כשההימור נכשל, הפער הכלכלי הכריע.

שלוש הדעות אינן סותרות לגמרי: הראשונה מדגישה את עליונות בעלות הברית ואת השימוש בה, השנייה את החזית המכרעת, והשלישית את המגבלות והטעויות האסטרטגיות של גרמניה. גם גנרלים גרמנים כתבו אחרי המלחמה שהתערבות היטלר גרמה לתבוסה; ההיסטוריונים דוחים את ההסבר הפשוט הזה.

אילו נתונים בשיעור תומכים בכל טענה, למשל השאל־והחכר, סטלינגרד וקורסק, ההחלטה לתקוף את ברית המועצות והכרזת המלחמה על ארצות הברית? ואיך הייתם משלבים אותן בתשובה על הגורמים לניצחון?

הכנה לבגרות

מושגי מפתח

• קרב מפנה קרב שבעקבותיו עוברת היוזמה האסטרטגית מצד אחד לצד השני, כמו מידוויי, אל עלמיין וסטלינגרד ב־1942–1943.
• מלחמה טוטלית מלחמה שבה המדינה מגייסת את כל משאביה, כלכלתה וחברתה, והאזרחים הם גם עורף וגם מטרה.
• החזית השנייה החזית שדרש סטלין שבעלות הברית יפתחו במערב אירופה כדי להקל על הצבא האדום, ונפתחה בנורמנדי ב־6 ביוני 1944.

שאלה

הציגו והסבירו שלושה גורמים שהובילו לניצחון בעלות הברית במלחמת העולם השנייה.

תשובה לדוגמה

אציג שלושה גורמים: החזית המזרחית, העליונות הכלכלית והצבאית של בעלות הברית, והטעויות של מעצמות הציר.

ב־22 ביוני 1941 תקפה גרמניה את ברית המועצות. הצבא האדום עצר אותה לפני מוסקבה בדצמבר 1941, כתר את הארמייה השישית בסטלינגרד (נובמבר 1942–פברואר 1943) ועצר את המתקפה בקורסק (1943). רוב ההרוגים הצבאיים הגרמנים נפלו בחזית זו, וברית המועצות שילמה כ־27 מיליון הרוגים.

ארצות הברית, ברית המועצות ובריטניה ניהלו מלחמה טוטלית וייצרו הרבה יותר נשק מהציר, והשאל־והחכר (1941) העביר ציוד בשווי כ־50 מיליארד דולר. הן ניצחו בקרבות מפנה כמו מידוויי ואל עלמיין (1942), ופתחו ב־6 ביוני 1944 בנורמנדי את החזית השנייה, שאילצה את גרמניה להילחם משני צדדים.

היטלר תקף את ברית המועצות לפני שהביס את בריטניה, ויפן תקפה את פרל הרבור ב־7 בדצמבר 1941; ב־11 בדצמבר הכריזה גרמניה מלחמה גם על ארצות הברית.

כך הגיעו כניעת גרמניה (8–9 במאי 1945) וכניעת יפן (2 בספטמבר 1945).

מונחים

• מדיניות הפיוס מדיניות של בריטניה וצרפת בשנות ה־30: להיענות לדרישות גרמניה כדי למנוע מלחמה. סמלה הוא ועידת מינכן, בספטמבר 1938.
• אנשלוס סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית ב־12–13 במרץ 1938, בניגוד להסכם ורסאי.
• הסכם ריבנטרופ־מולוטוב הסכם אי־התקפה בין גרמניה לברית המועצות מ־23 באוגוסט 1939, ובו פרוטוקול סודי שחילק את מזרח אירופה לאזורי השפעה. תוקפו פג ב־22 ביוני 1941, עם הפלישה הגרמנית.
• המלחמה המוזרה התקופה מ־3 בספטמבר 1939 עד 10 במאי 1940, שבה בריטניה וצרפת היו במלחמה עם גרמניה אך כמעט לא לחמו בחזית המערב.
• מלחמת בזק כינוי עיתונאי לניצחונות הגרמניים המהירים ב־1939–1941, שנשענו על טנקים, מטוסים ושאיפה להכרעה מהירה. ההיסטוריונים חלוקים עד כמה היה זה מושג צבאי מתוכנן.
• מעצמות הציר גרמניה, איטליה ויפן, שחתמו ב־27 בספטמבר 1940 על ״הסכם שלוש המעצמות״. אליהן הצטרפו מדינות נוספות.
• הסדר החדש תוכנית הנאצים לעצב את אירופה לפי תורת הגזע: שליטה גרמנית, ניצול כלכלי של הכבושים, שעבוד הסלאבים והשמדת היהודים. הנאצים התנו אותו בפתרון ל״בעיה היהודית״.
• מרחב מחיה הרעיון הנאצי שהעם הגרמני זקוק לשטחים נוספים במזרח אירופה, שיילקחו מתושביהם, בעיקר הסלאבים.
• מלחמה טוטלית מלחמה שבה מדינה מגייסת את כל משאביה וחברתה, והאזרחים הופכים גם למטרה.
• חוק השאל־והחכר חוק אמריקאי מ־11 במרץ 1941 שאיפשר לספק ציוד לבעלות הברית בלי תשלום מיידי. הסיוע הגיע לכ־50 מיליארד דולר, מהם 11.3 מיליארד לברית המועצות.
• החזית השנייה החזית שדרש סטלין שבעלות הברית המערביות יפתחו במערב אירופה כדי להקל על הצבא האדום. נפתחה בנורמנדי ב־6 ביוני 1944.
• כניעה ללא תנאי הדרישה שהכריזו עליה רוזוולט וצ׳רצ׳יל בקזבלנקה, בינואר 1943: מעצמות הציר ייכנעו בלי משא ומתן על תנאים.
• ורסאי הסכם השלום של 1919 עם גרמניה אחרי מלחמת העולם הראשונה. גרמניה איבדה חלק משטחה ואת מושבותיה, וצבאה הוגבל מאוד.
• דנציג עיר נמל על הים הבלטי. היטלר דרש אותה מפולין, והדרישה הזאת הייתה מוקד המתח לפני המלחמה.
• ווסטרפלטה מחסן צבאי פולני בדנציג, שבו החזיקו פחות מ־250 לוחמים מעמד שבעה ימים נגד התקפה גרמנית.
• ויילון עיירה במערב פולין, שהופצצה בבוקר 1 בספטמבר 1939 על ידי מטוסי שטוקה גרמניים.
• Guilty Men ספר משנת 1940 שהטיל את האשמה במלחמה על מנהיגי מדיניות הפיוס.
• חבל הסודטים אזור בצ׳כוסלובקיה שחיו בו דוברי גרמנית. היטלר דרש אותו ב־1938.
• צ׳כוסלובקיה מדינה במרכז אירופה, שהיטלר איים עליה ב־1938. היא לא הוזמנה לוועידת מינכן שקבעה את גורל חבל הסודטים שלה.
• קומפיין עיר בצפון צרפת. באותו קרון רכבת שבו נחתמה ב־1918 הפסקת האש, חתמה צרפת ב־1940 על שביתת נשק.
• דנקרק עיר נמל בצפון צרפת. ב־1940 כותר שם הצבא הבריטי, ומ־26 במאי עד 4 ביוני פונו משם 338,226 חיילים.
• מבצע אריה הים תוכנית היטלר לפלוש לבריטניה ב־1940. הפלישה מעולם לא יצאה לפועל.
• הלופטוואפה חיל האוויר של גרמניה הנאצית במלחמה.
• הסכם שלוש המעצמות הסכם שנחתם ב־27 בספטמבר 1940 בברלין בין גרמניה, איטליה ויפן, ויצר את מעצמות הציר.
• הוורמאכט צבא גרמניה בתקופת הנאצים.
• איינזצגרופן יחידות נאציות שביצעו הרג המוני של יהודים בשטחים שנכבשו, החל מהפלישה לברית המועצות ב־1941.
• ועידת ואנזה ישיבה ב־20 בינואר 1942 שבה תיאמו פקידים נאצים את רצח היהודים.
• חלמנו מחנה השמדה בפולין, שבו החל הרצח ההמוני בדצמבר 1941.
• מידוויי קרב ימי בפסיפיק ביוני 1942. ארצות הברית הביסה בו את צי יפן וקיבלה את היוזמה במלחמה.
• אל עלמיין קרב בצפון מצרים בסוף 1942, שבו הביס הצבא הבריטי את רומל.
• סטלינגרד עיר על נהר הוולגה. הקרב שנערך בה ב־1942–1943 הוכרע לטובת הסובייטים.
• מבצע אורנוס התקפת הנגד הסובייטית בנובמבר 1942, שסגרה את הטבעת על צבא הציר בסטלינגרד.
• מבצע ציטדל מתקפת הקיץ הגרמנית על בליטת קורסק ב־1943. נעצרה תוך ימים.
• קורסק בליטה בחזית המזרחית, שבה נעצרה מתקפה גרמנית ב־1943.
• מבצע ברברוסה השם למתקפה הגרמנית על ברית המועצות ביוני 1941.
• מבצע אוברלורד השם למבצע הפלישה לנורמנדי, שבו נחתו חיילי בעלות הברית על חמישה חופים.
• מוקוסאצו מונח יפני עמום, שהעיתונים פירשו כדחייה של הצהרת פוטסדאם.

מקורות

• Directive No. 21: Operation Barbarossa, 18 December 1940, in Documents on German Foreign Policy, 1918–1945, Series D, vol. 11, doc. 532 (Washington, 1957–1964); English text at German History in Documents and Images
• Secret Additional Protocol to the German–Soviet Non-Aggression Pact, Moscow, 23 August 1939 (German text; printed in Nazi-Soviet Relations, 1939–1941, ed. R. J. Sontag and J. S. Beddie, Washington, 1948)
• Order No. 227 of the People's Commissar of Defence, 28 July 1942 (English translation: Wikisource, from stalingrad-info.com)
• Dwight D. Eisenhower, "In Case of Failure" message, 5 June 1944 (misdated "July 5"), Dwight D. Eisenhower Library, Abilene; National Archives, NAID 186470
• Harry S. Truman, diary entry of 25 July 1945, Truman Library; Truman, "Radio Report to the American People on the Potsdam Conference", 9 August 1945, Public Papers of the Presidents: Harry S. Truman, 1945
• Neville Chamberlain, broadcast of 27 September 1938 and statement of 30 September 1938; Winston Churchill, House of Commons, 5 October 1938 (Hansard)
• Tim Rives, "OK, We'll Go", Prologue (U.S. National Archives), Spring 2014
• Karl-Heinz Frieser, The Blitzkrieg Legend: The 1940 Campaign in the West (Annapolis: Naval Institute Press, 2005; German original: Blitzkrieg-Legende, Oldenbourg, 1995)
• Richard Overy, Why the Allies Won (London: Jonathan Cape, 1995); and War and Economy in the Third Reich (Oxford: Clarendon Press, 1994)
• Adam Tooze, The Wages of Destruction: The Making and Breaking of the Nazi Economy (London: Allen Lane, 2006)
• David M. Glantz and Jonathan M. House, When Titans Clashed: How the Red Army Stopped Hitler (Lawrence: University Press of Kansas, 1995)
• Antony Beevor, Stalingrad (London: Viking, 1998)
• Gerhard L. Weinberg, A World at Arms: A Global History of World War II (Cambridge: Cambridge University Press, 1994)
• J. Samuel Walker, Prompt and Utter Destruction: Truman and the Use of Atomic Bombs against Japan (Chapel Hill: University of North Carolina Press, 1997); Richard B. Frank, Downfall: The End of the Imperial Japanese Empire (New York: Random House, 1999); Tsuyoshi Hasegawa, Racing the Enemy: Stalin, Truman, and the Surrender of Japan (Cambridge, MA: Harvard University Press, 2005)
• R. A. C. Parker, Chamberlain and Appeasement (London: Macmillan, 1993); Roger Moorhouse, The Devils' Alliance: Hitler's Pact with Stalin, 1939–1941 (London: Bodley Head, 2014)
• John Lukacs, Five Days in London, May 1940 (New Haven: Yale University Press, 1999); David Reynolds, In Command of History: Churchill Fighting and Writing the Second World War (London: Allen Lane, 2004)
• Christian Streit, Keine Kameraden: Die Wehrmacht und die sowjetischen Kriegsgefangenen 1941–1945 (Stuttgart: Deutsche Verlags-Anstalt, 1978); Rüdiger Overmans, Deutsche militärische Verluste im Zweiten Weltkrieg (Munich: Oldenbourg, 2000); G. F. Krivosheev (ed.), Soviet Casualties and Combat Losses in the Twentieth Century (London: Greenhill, 1997)
• משרד החינוך, אגף מורשת, חברה ורוח, הפיקוח על הוראת היסטוריה: ״אופן ההיבחנות בבגרות בהיסטוריה״, פרק ״טוטליטריות, אנטישמיות, מלחמת העולם השנייה והשואה״ (חלק מה״מהלכים עיקריים והסדר החדש״)
• Wikipedia (English), articles used for figures and dates, each citing the historians named in the text: "Operation Uranus", "Battle of Stalingrad", "World War II casualties", "Lend-Lease", "Battle of Okinawa", "Bombing of Dresden in World War II", "Bombing of Hamburg in World War II", "Bombing of Tokyo", "Atomic bombings of Hiroshima and Nagasaki", "Horses in World War II", "Forced labour under German rule during World War II", "Hunger Plan", "Bombing of Wieluń" (checked October 2026)

קרדיט תמונות

• צלם לא ידוע, 1939. המכון הלאומי לזיכרון (IPN), פולין · Public domain · דף המקור
• צלם רשמי של משרד המידע הבריטי, 30 בספטמבר 1938. אוסף מוזיאוני המלחמה הקיסריים (D 2239) · Public domain · דף המקור
• הפרוטוקול הסודי להסכם ריבנטרופ־מולוטוב, 23 באוגוסט 1939 (העתק גרמני, צילום משנת 1946; מחבר הצילום אינו ידוע, לפי Commons) · Public domain · דף המקור
• דוויט אייזנהאואר, 5 ביוני 1944. ספריית אייזנהאואר; הארכיון הלאומי של ארצות הברית (NAID 186470) · Public domain · דף המקור
• צלם של ממשלת ארצות הברית, 9 בפברואר 1945. הארכיון הלאומי של ארצות הברית (111-SC-260486) · Public domain · דף המקור
• ג׳ורג׳ ר׳ קארון, 6 באוגוסט 1945. הארכיון הלאומי של ארצות הברית · Public domain · דף המקור